כשיש לו הפוגה קצרה מעומס העבודה, נוהג ראש העיר של יואנינה ללכת לבית הכנסת המקומי ולספר על תולדותיו לתיירים מזדמנים. בימות הקיץ הוא משתדל להתפנות לכך לפחות פעם בשבוע, כדי שהמבקרים בעירו, השוכנת על שפת אגם בצפון־מערב יוון, יכירו את קורותיה של הקהילה היהודית המקומית. בשיחה איתו, גם מבעד למסך הזום, אפשר להבחין ברגש המציף אותו כשהוא מדבר על בית הכנסת שהפך לחלק מחייו. ראש העיר מתאר את המבנה הייחודי, את המנגינות של התפילה, את המורשת הרומניוטית שחשוב לו לשמר. וגם, את קיר הזיכרון ל־1,832 היהודים שנאספו באחד מימי מרץ 44' והובלו אל אושוויץ־בירקנאו. כמה עשרות מהשמות המפורטים על הקיר נושאים את שם המשפחה שלו, אליסף.
ביוני 2019, כשפרופ' משה אליסף נבחר לראשות עיריית יואנינה, דיווחו כמה כלי תקשורת ישראליים על האירוע, והגדירו את אליסף כיהודי הראשון שהגיע אי פעם לתפקיד כזה ביוון. השבוע הוא אומר לנו שלתואר החגיגי צריך להוסיף גם מקבילה עגומה: "ככל הנראה, אני גם היהודי האחרון שיכהן בתפקיד כזה".
לפני מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית ביוון כ־80 אלף איש. היום, אומר אליסף, "על פי הרישומים של הקהילות, חיים במדינה כ־5,000 יהודים בשמונה קהילות עיקריות. כ־3,000 באתונה, 1,000 בסלוניקי, ויש עוד שש קהילות קטנות יותר. לצערי, אני לא אופטימי לגבי עתיד הקהילות היהודיות ביוון. הקטנות ביניהן עומדות" – הוא מהסס לרגע לפני שישלים את המשפט – "אין להן עתיד. צריך לומר את האמת. מספר החברים הולך ופוחת מדי שנה, ואני חושש שחוץ מאתונה וסלוניקי, הקהילות היהודיות ביוון לא יתקיימו בעוד שנים ספורות".
בקהילת יואנינה, שתושביה היהודים כינו אותה יאנינה, נותרו היום פחות מחמישים איש. "אנחנו מנסים להחזיק בחיים את המורשת, את המונומנטים, את בית העלמין ואת בית הכנסת, שחשוב לנו במיוחד כי הוא מרכז המסורת היהודית הרומניוטית. אבל זה קשה מאוד".
מה גורם להיעלמות הקהילות ביוון? הגירה או התבוללות?
"הקהילות מורכבות ברובן ממבוגרים, והם פשוט הולכים לעולמם. ולגבי הדור הבא – נישואי תערובת הם בעיה גדולה. חלק מהצעירים חוששים להיות יהודים, וחלק לא מבינים מה המשמעות של להיות יהודי. קשה מאוד להבין כשאין לך שום מורשת, וקשה להגדיר את עצמך כיהודי בעיר שיש בה רק עשרים או שלושים יהודים. לכן המספרים ימשיכו לרדת".
לא אשכנזים, לא ספרדים
הקהילה היהודית־רומניוטית אינה אשכנזית ואינה ספרדית. מייסדיה היו גולים שהגיעו מארץ ישראל זמן קצר לאחר חורבן בית שני והתיישבו באזור אסיה הקטנה והבלקן. כשמגורשי ספרד התפזרו בקהילות הבלקן, דרום אירופה וסוריה, המורשת ונוסח התפילה שלהם השתלטו על רוב המנהגים המקומיים, ורק קהילות בודדות שימרו את הנוסח הקדום. בין אלה היו הרומניוטים, שגם המשיכו לדבר ביניהם בניב יווני עתיק, ולא בלדינו כשאר הקהילות היהודיות ביוון.
עדות לגילה המופלג של קהילת יואנינה תוארה בכתבה במגזין "סגולה", בנובמבר 2011. סופר בה על משלחת של מרכז זלמן שזר שהגיעה לעיר כדי לסייע בחשיפה ובשימור של בית העלמין היהודי העתיק במקום. חברי המשלחת עמלו בשטח, פינו אדמה, ניקו וגילו תחת עצי היער מצבה יהודית משנת 1426 – שנים לפני הגעתם של מגורשי ספרד.
"המנגינות בתפילה שלנו הושפעו מהמוזיקה הביזנטית, והן שונות מאוד מאלה המושרות בקהילות האחרות, אפילו בבית הכנסת של סלוניקי", אומר אליסף. "אנחנו מנסים לשמר את המנגינות האלה, שבאות יחד עם מורשת עשירה ועתיקה". נוסח התפילה ביואנינה משמר גם פיוטי חגים ארצישראליים מהמאות השביעית והשמינית, טקסטים שנעלמו עם השנים מהנוסחים האחרים.
כיום נהוג הנוסח הזה בשני בתי כנסת נוספים בעולם כולו; רק כמה אלפים בודדים של מתפללים – אם לא מאות בודדות – נותרו נאמנים לו. תוכלו לשמוע אותו בבית הכנסת הניו־יורקי "קהילה קדושה יאנינה", שנוסד בידי בני הקהילה שהיגרו לארצות הברית בתחילת המאה שעברה, או ב”בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה” בשכונת נחלאות בירושלים. "בבית הכנסת בארה"ב מתקיימות תפילות בכל שבת וחג, הקהילה שם פעילה ויש לה מוזיאון שמנציח את שורשיה. הם תומכים בנו כלכלית ומורלית, ובאים לכאן מדי פעם כדי לקיים אירועים בבית הכנסת שלנו. בקיץ הזה היו לנו בת מצווה וברית מילה של משפחות יהודיות מארה"ב, שהיה להן חשוב לערוך את הטקסים הללו בבית הכנסת שבו צמחה המורשת שלהן. רבים מיוצאי הקהילה ברחבי העולם מגיעים לכאן בכל שנה לקראת יום כיפור, כדי להתפלל בנוסח הרומניוטי. זה מרגש מאוד, לראות את כולם נאספים. השנה היו בבית הכנסת כ־400 איש – מארה"ב, מקנדה, ממקסיקו, מישראל ומערים ביוון.
"המנגינות בתפילה שלנו הושפעו מהמוזיקה הביזנטית, והן שונות מאוד מאלה המושרות בקהילות האחרות, אפילו בבית הכנסת של סלוניקי. אנחנו מנסים לשמר את המנגינות האלה, שבאות יחד עם מורשת עשירה ועתיקה"
"אנחנו משמרים את המסורת תחת תנאים לא קלים. גם בשנתיים של מגפת הקורונה אנשים הגיעו להתפלל איתנו ביום כיפור, ועשו לשם כך כל מה שנדרש, כמו כניסה לבידוד וכדומה. בשנים הללו הגיעו כמובן הרבה פחות מתפללים – רק כ־150. לאנשים מישראל זה היה מורכב במיוחד, כי הגבולות אצלכם היו סגורים והכללים היו קשיחים מאוד. לתושבי האיחוד האירופי היה קל יותר".
בין הבאים ליואנינה ליום כיפור יש גם צעירים? במובן הזה יש לקהילה דור המשך?
"בהחלט. גילם של היהודים שהגיעו לכאן היה מיום אחד ועד מאה שנה".
מתוקף תפקידו כנשיא הקהילה, הוא מנסה למצוא מקורות כלכליים לשימור בית הכנסת. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד התרבות היווני, במטרה להקים מוזיאון בתוך בית הכנסת. יש לנו שם פריטים יפים מאוד". בחנוכה הקרוב, הוא מספר, יתקיים בבית הכנסת טקס הדלקת נרות – אך רק בלילה האחרון של חג הניצחון על היוונים. "היינו רוצים לעשות הדלקה כזו בכל יום, אבל המציאות היא שאפילו מניין קשה לאסוף בעיר".
חשוב לו במיוחד לפגוש קבוצות של תיירים מישראל שמבקרים בבית הכנסת. "אני משתדל להיות שם ולדבר על ההיסטוריה של הקהילה. אם הם נמצאים בימי שישי בערב, אני עושה איתם קבלת שבת. רבים לא שמעו מעולם על המסורת הרומניוטית, ואני עושה כל מאמץ להביא אותה למודעות. בתקופות מסוימות בית הכנסת היה פתוח רק כשאורחים ישראלים הגיעו לכאן לשבת, וזה היה מרגש. ביקור בבית הכנסת שלנו הוא חוויה יוצאת דופן, ואני ממליץ לישראלים שמגיעים לאזור לבוא ולראות אותו".
המוסלמים פחות אנטישמים מהשמאל
פרופ' אליסף (69) מתגורר ביואנינה עם רעייתו. הוא נולד בעיר, ובילדותו למד בבית הספר היהודי שעדיין פעל שם באותם ימים. כשבגר פנה ללימודי רפואה באתונה, והיה לרופא פנימאי בעל שם ולמומחה לטיפול ביתר לחץ דם. במהלך הקריירה שלו, שכללה גם שנתיים של עבודה בבית החולים שיבא בתל־השומר, הוא פרסם יותר מ־450 מאמרים בתחומי התמחותו.
רפואה, אגב, היא מקצוע נפוץ בקרב יהודי יוון, ואפילו בקהילה הזעירה של יואנינה: שישה מיהודי העיר הם רופאים. אליסף מכיר היטב גם רופא יהודי־יווני אחר (אם כי וטרינר בהכשרתו), שהפך בימי הקורונה לאחד האנשים המפורסמים בעולם – אלברט בורלא, מנכ"ל חברת התרופות פייזר. "הוא נולד בסלוניקי, הכרתי אותו עוד לפני שנסע לארה"ב והתפרסם. אנחנו משוחחים מזמן לזמן. הוא איש עסוק מאוד, אבל אם יש צורך, אני פונה אליו והוא מסייע".
במקביל לעיסוקו כרופא נרתם אליסף לפעילות ציבורית, כנשיא הקהילה ביואנינה וכמזכיר הוועד המרכזי של הקהילות היהודיות ביוון. ב־2019, כשמאחוריו גם תקופת כהונה במועצת העיר של יואנינה, הוא התמודד כמועמד עצמאי מול ראש העיר דאז, וגבר עליו בסיבוב השני.
יש משמעות לעובדה שראש העיר כאן הוא יהודי?
"זה היה בלתי צפוי. 99 אחוז מתושבי יואנינה הם נוצרים אורתודוקסים, ולאדם מדת אחרת קשה להיבחר לראשות העיר. אבל אני עבדתי בבית החולים כאן במשך כארבעים שנה, הייתי אזרח פעיל שמעורב בפוליטיקה העירונית, ישבתי במועצת העיר ובוועדת התרבות, כך שאנשים הכירו אותי וידעו על כישוריי ועל שאיפותיי".
במהלך הקמפיין שלו הופצה באזור שמועה בעלת אופי אנטישמי, שגרסה כי אליסף הוא סוכן מוסד המשרת אינטרסים זרים. "היריבים שלי ניסו לפגוע בי באמצעות שמועות ברשתות החברתיות, וגם בשיחות בבתי הקפה. הרשות המקומית שלנו כוללת מלבד העיר עצמה גם ארבעים כפרים, והדברים האלה התגלגלו בעיקר שם. יכולת לשמוע אמירות בסגנון – 'אתם נותנים את העיר בידיו של יהודי', 'שמעתי שהוא סוכן של ישראל'. אבל התעמולה הזו לא עזרה להם".
עד כמה האנטישמיות מורגשת כיום ביוון?
"זו תופעה שגוברת בכל רחבי אירופה, ולצערי גם במדינה שלי, אם כי ביוון האנטישמיות היא מילולית בעיקר. אלה לא תקריות אלימות כמו שרואים בצרפת או בבלגיה. כאן תמצאי את זה בעיקר ברשתות החברתיות, עם סטריאוטיפים כמו 'היהודים שולטים בעולם', 'ליהודים יש כסף'".
"לצערי, אני לא אופטימי לגבי עתיד הקהילות היהודיות ביוון. לקטנות ביניהן אין עתיד. מספר החברים הולך ופוחת מדי שנה, ואני חושש שחוץ מאתונה וסלוניקי, הקהילות במדינה לא יתקיימו בעוד שנים ספורות"
עם זאת, גם ביוון היו כמה מקרים של גילויי אנטישמיות במרחב הממשי, כמו כתובות גרפיטי מאיימות והשחתה של בית עלמין. כשאני שואלת את אליסף אם יש בארצו אנטישמיות שנעטפת כאנטי־ישראליות, הוא משיב: "מעט, וגם אז זה לא אלים. אבל כשיש עימותים בין ישראל לחמאס, זה בהחלט מתבטא ברשתות החברתיות. גם נגדי אישית עולות האשמות, כמי שמזדהה לכאורה עם 'חיילים שהורגים ילדים'".
בשנים האחרונות יש עלייה במספרם של המוסלמים בצפון יוון, אבל לדברי אליסף הם אינם מהווים איום מבחינת הקהילה היהודית. "יש כאן אנשים שהגיעו מהמזרח התיכון, כאלפיים פליטים מעיראק, מסוריה ומאפגניסטן – אבל אין לנו שום בעיות איתם. לא נרשמו תקריות אנטישמיות מכיוונם, גם לא בתקופות של מתיחות בין ישראל לפלסטינים. אם יש אנטישמיות אנטי־ציונית בסביבה הזו, היא מאפיינת בעיקר את ארגוני השמאל הקיצוני, לא את הפליטים הערבים".
קליטתם של הפליטים ביואנינה, הוא מספר, נחשבת לסיפור הצלחה, והעיר אף קיבלה אותות הוקרה מארגונים בינלאומיים על מאמציה בתחום. "אנחנו מנסים למצוא להם מקומות עבודה ומלמדים אותם יוונית, כי אי ידיעת השפה היא קושי משמעותי כשרוצים להשתלב במעגל התעסוקה או בבתי הספר. המטרה שלנו היא לספק להם חיים נורמליים".
היכונו, החורף מגיע
הוריו של פרופ' אליסף היו בין יהודי יואנינה המעטים ששרדו את השואה. בעזרת ארגון מחתרתי הם הצליחו להימלט דרך איזמיר שבטורקיה, ומשם הגיעו לתל־אביב. כשנתיים אחר כך, עוד לפני קום המדינה, הם חזרו ליוון.
"92 אחוזים מחברי הקהילה נרצחו בשואה, נתון גבוה מאוד גם ביחס לערים אירופיות אחרות", מספר אליסף. "רק כמאה מהמגורשים למחנות הריכוז נשארו בחיים וחזרו לעיר, וכשישים נוספים שרדו בזכות קבוצות מחתרת. ההורים שלי היו היחידים שנותרו בחיים מהמשפחות שלהם, כל אחיהם הושמדו במחנות. אני מנסה לשמר ולהחיות את הזיכרון של האנשים האלה".
בינואר אשתקד הוזמן אליסף לפגישה עם ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיצוטקיס, לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ראש העיר תיאר באוזני מארחו את קורות יהודי יואנינה בשואה, ומיצוטקיס מצידו סיפר כי בשנת 2020 ביקר ביד ושם, ומצא את שמה של דודתו, אווגליה גיאוגרגיאדו, ברשימת חסידי אומות העולם. "ראש הממשלה ביקש שאבוא כדי לכבד את כל יהודי יוון שנספו בשואה. זה היה אירוע מכבד ומרגש", מספר אליסף.
בעוד כשבועיים הוא יגיע לישראל, לרגל ועידת החדשנות MUNI EXPO 2022 של מרכז השלטון המקומי, שתתקיים בגני התערוכה. 12 אלף משתתפים – ראשי רשויות, פוליטיקאים ובכירי החברות הגדולות במשק – צפויים להשתתף בוועידה, שתציג פתרונות חדשניים בתחום המוניציפלי. את ההזמנה לאירוע קיבל אליסף מראש עיריית קריית־אונו, ישראל גל. "קריית־אונו ויואנינה הן ערים תאומות, ויש בינינו קשר חזק", מספר אליסף. "אשמח לפגוש גם את ראשי הערים של ירושלים ותל־אביב. הפורום יעסוק באתגרים המשותפים לראשי ערים, וזה יהיה כבוד עבורי להיות בין הדוברים".
אילו אתגרים יכולים להיות משותפים ליואנינה ולערים בישראל?
"זו תקופה מוזרה למדי עבור כל מי שנמצא בתפקיד ראש עיר. יש משימות שהן מעבר לניהול השוטף של רשות מקומית. כחצי שנה אחרי שנבחרתי, פרצה מגפת הקורונה והחיים נעצרו. אחר כך הגיע המשבר הכלכלי, עם האינפלציה הגואה והעלייה המהירה במחירי המוצרים. לכל רשות מקומית יש בעיות משלה, אבל יש גם כאלו שנוגעות לכולן".
במשבר הקורונה, הוא אומר, עירו עמדה בגבורה. "יואנינה היא מרכז רפואי ואוניברסיטאי, והצלחנו לשמור על התושבים שלנו ולטפל בהם. בעיר מתגוררים כ־35 אלף סטודנטים, כמעט רבע מהתושבים, ויש לנו שני בתי חולים גדולים. אחד מהם הוא בית חולים אקדמי, ובמהלך הפנדמיה הוא תפקד כמרכז הטיפולי העיקרי למערב יוון, וגם עבור דרום אלבניה. הגבול היה איכשהו פתוח, ואנשים הגיעו כדי לבקש סיוע רפואי. כעיר הצלחנו להתגבר על כל הבעיות שנוצרו בתקופת המגפה. היו כמה רגעים קריטיים, אבל בסופו של דבר זה היה סיפור הצלחה".
העובדה שאתה עצמך רופא סייעה בהתמודדות העירונית עם הקורונה?
"אני חושב שכן. הרשויות המקומיות שיחקו תפקיד חשוב בניהול המגפה, ואני הייתי חלק מכל החלטה שהתקבלה".
באשר למשבר הכלכלי, אליסף מציין כי שיעור האבטלה בעירו עומד על כעשרה אחוזים – שיפור ניכר לעומת עשרים האחוזים שנרשמו בעבר. "הבעיה המרכזית כעת היא העלייה במחירי האנרגיה. אנחנו ממוקמים באזור הררי, החורף כאן קר, ובחודשים ינואר־פברואר הוא נעשה קשה במיוחד. נובמבר היה נעים יחסית, וזה טוב, אבל נראה מה יקרה בחודשים הבאים. עלויות האנרגיה מכבידות מאוד על התושבים, והממשלה אומנם תומכת ומנסה לעזור, אבל זה לא מספיק".
מה ראשי ערים יכולים לעשות בעניין?
"למצוא אמצעים מתאימים לחיסכון באנרגיה. יואנינה היא אחת ממאה ערים שנבחרו להיכלל בתוכנית 'הורייזן' של האיחוד האירופי, שמציבה יעד: להפוך עד 2030 לעיר חכמה עם אפס פליטות פחמן". המשמעות הכספית היא תקצוב ב־360 מיליון אירו לפעימה הראשונה של התוכנית, בשנים 2022־2023, וכמובן תקצוב נוסף בהמשך. "יש גם כמה ערים לא אירופיות שכלולות בפרויקט, ובהן אילת. אין לנו עוד הרבה זמן עד 2030, וכדי לעמוד ביעדים השאפתניים צריך לשנות את הגישה בעיר. אנחנו מטפלים למשל בהחלפת תאורת הרחוב, בשיטת פינוי האשפה, ויש הרבה עבודה".
את יחסי יוון־ישראל מגדיר אליסף כ"חברות אסטרטגית" שיש לה חשיבות הרבה מעבר לתועלת הכלכלית. כשאני שואלת על הדאגה המתעוררת ביוון לנוכח חידוש הקשרים בין ישראל לטורקיה, הוא משיב: "אין סיבה שישראל תהיה בעימות עם טורקיה, גם אם לנו יש כרגע יחסים גרועים מאוד איתה. ההתבטאויות של הטורקים עוינות, המצב בינינו לבינם רגיש, וכשתי מדינות שחברות בנאט"ו אנחנו צריכים תמיכה של האיחוד האירופי כדי להתגבר על הבעיות. אני חושב שהקשרים של יוון עם ישראל יימשכו כסדרם בכל מקרה. הם לא תלויים במנהיג כזה או אחר, אלא מבוססים על ידידות וטומנים בחובם הרבה יתרונות הדדיים".
קהילת יואנינה שמרה לדבריו על קשרים אמיצים עם כל שגרירי ישראל ביוון. "הם הגיעו לכאן פעמים רבות, לא רק באופן רשמי אלא גם לביקורים פרטיים". השגריר הנוכחי נעם כץ, שנכנס לתפקידו בספטמבר, אף היה בין באי בית הכנסת הרומניוטי ביום כיפור האחרון. "הוא הגיע לשם כך מאתונה, והייתה לו חוויה מיוחדת. הוא לא שמע לפני כן מנגינות כמו שלנו בתפילה".
תיירים ישראלים רבים פוקדים את אזור יואנינה. לדברי אליסף, הישראלים מחבבים מאוד את הכפרים בחבל זגוריה הסמוך, על גשרי האבן הקטנים שלהם ובתי העץ שנראים כמו נלקחו מאיורים בספרי אגדות. "לפני הקורונה היו לנו הרבה מבקרים, ועכשיו הם חוזרים. החל מחודש מאי צפויות לצאת פעמיים בשבוע טיסות ישירות מתל־אביב ליואנינה, וזה חשוב מאוד עבורנו. בכל הביקורים שלי בישראל שוחחתי עם גורמי תיירות ואפילו עם שר התיירות, ואמרתי שהמפתח הוא טיסות ישירות, כדי שאנשים יוכלו להגיע לכאן בקלות. אני מקווה שזה גם יעודד אזרחים יוונים לבקר בישראל, שגם מבחינתם היא ארץ הקודש".
הקשר עם ישראל מתבטא גם באירועי תרבות. "יש לנו כאן שבוע שלם שמוקדש לתרבות ישראלית, והוא כולל למשל הקרנת סרטי קולנוע ישראליים", מספר אליסף.
ויוונים באים לצפות?
"בהחלט. גם הספרות הישראלית פופולרית ביוון – דוד גרוסמן ועמוס עוז מוכרים כאן מאוד. אנחנו פועלים לקיים ערבי קריאה ולדבר על הספרים שלהם. גרוסמן יגיע ליוון באביב הקרוב כדי להציג את ספרו האחרון, ואני מקווה שהוא יבוא גם ליואנינה".
