״אף תוכנית אינה שורדת את המגע הראשון עם האויב״, קבע הלמוט פון מולטקה הזקן, ראש המטה הכללי של פרוסיה ולאחר מכן של האימפריה הגרמנית. אפשר להכליל ולומר: גם כל אסטרטגיה לא תשרוד את המגע הראשון עם האויב.
קחו לדוגמה את המלחמה של רוסיה באוקראינה: היא יצאה אליה בציפייה למבצע צבאי קצר. כעת, כמעט שנה אחרי פריצת המלחמה, היא תקועה במלחמת חפירות והתשה מול האוקראינים. כמעט כל היעדים הראשוניים של פוטין – סיפוח מזרח אוקראינה, הכפפת קייב למוסקבה, שרטוט מחדש של ארכיטקטורת הביטחון באירופה – נראים היום רחוקים מהישג ידו של הצבא הרוסי. אם הקרמלין היה יודע שזו תהיה התוצאה, האם היה בכלל פותח במלחמה? ואם הוא יודע את המצב, מדוע אינו מפסיק את המלחמה?
עסקנו בכך גם במדור שעבר: מלחמה היא חיה מוזרה. לכאורה נראה שיש בה שני שחקנים – הצד התוקף והצד המגן – אך בפועל יש שלושה, כי מוכרחים להתחשב גם במלחמה עצמה. המלחמה לא רק נוצרת מהאינטראקציה בין הצדדים, אלא גם מעצבת את האינטראקציה בין הצדדים.
כדי להבין זאת טוב יותר, כדאי להכיר את ״השילוש״ של קרל פון קלאוזביץ. הקצין הפרוסי שרוב חייו שירת בצבא – הוא התגייס בגיל 12, נלחם לראשונה בגיל 13, נפל בשבי נפוליאון, ערק לרוסיה, השתתף בהבסת נפוליאון בקרב ווטרלו, מונה למנהל האקדמיה הצבאית הפרוסית ואז לקצין התותחנים הראשי – הותיר אחרי מותו ב־1831 טיוטה של החיבור החשוב ביותר על הדוקטרינה הצבאית המודרנית: “על המלחמה”, או בגרמנית – Vom Kriege.
בחיבורו ניסה קלאוזביץ לתמצת את ניסיונו הצבאי לתיאוריה כוללת של המלחמה. בספר הוא מנסח את השילוש המרכיב אותה: המלחמה תמיד מושפעת ומשפיעה על טבע האדם, ומעוררות רגשות אלימים של זעם ונקמה; המלחמה תמיד מכילה מקריות ואי ודאות; והמלחמה היא כלי מדיניות, המשמש את ההנהגה כאמצעי להשגת יעדים. בכל מלחמה שלושת המרכיבים קיימים, ובמהלך המלחמה שלושת המרכיבים משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה.
לפני פרוץ המלחמה באוקראינה, היו שציפו שהאוכלוסייה האוקראינית לא תתנגד לפולש הרוסי. סביר שהקרמלין ציפה לכך. התוכניות המבצעיות נגזרו בהתאם ליעדים וההתנגדות שצפתה ההנהגה הרוסית.
אולם ברגע שהחלה הפלישה, התחולל שינוי בצד המגן. רגשות אהבת המולדת והאיבה לפולש גברו, והעצימו את כוחם של הלוחמים ואת נחישותם של המנהיגים. ההתנגדות האוקראינית הוכיחה שהיא חזקה ממה שהקרמלין ציפה.
במקביל, בצבא רוסיה, התעוררו בעיות לוגיסטיות ואחרות – גם בשל ההתנגדות האוקראינית, אבל גם בשל האי ודאות שיש במלחמה. ציפיות הרוסים החלו להתבדות.
במקרה כזה עומדת בפני הצד התוקף אחת משלוש ברירות.
הראשונה היא המשך האסטרטגיה הראשונית, בציפייה שהצבא יצליח להתמודד עם השינוי במלחמה. ההנהגה מצפה שהצבא ידע להתמודד עם הקשיים החדשים, להתגבר על התנגדות האויב ולהביא ליעדים שהוגדרו. אפשרות שנייה היא לשנות את האסטרטגיה בהתאם לשינוי במלחמה, מה שעלול ליצור בלבול בצבא ולגרום לבעיות חדשות. אפשרות שלישית היא לחתור לסיים את המלחמה – אם הוא יכול לעשות זאת. המלחמה כבר אינה עוד כלי בידי המדינאי, אלא מציאות; לצד התוקף יש רק שליטה חלקית עליה.
השילוש של קלאוזביץ בעצם מסביר את המלחמה כתופעה מורכבת (Complex). מערכת מורכבת היא כזו שחלקיה מנהלים אינטראקציה זה עם זה ומשתנים עם כל אינטראקציה. בקן נמלים, כל נמלה משפיעה ומושפעת מכל נמלה סביבה. כמו שאי אפשר לחזות את התנהגות הקן מצפייה בכל נמלה יחידה כשלעצמה, גם במלחמה אי אפשר להסיק את התוצאה רק דרך בחינת שני הצדדים בנפרד – החוזקות שלהם, החולשות שלהם, המטרות שלהם. המלחמה היא האינטראקציה ביניהם: אף צד אינו יכול לדעת מראש איך המלחמה תסתיים.
