מסהירו יושידה תלה את ז’קט החליפה שלו על קולב וחגר סינר ורוד מעל חולצתו המכופתרת. לאחר שהתנזר מהמטבח במשך רוב 65 שנותיו, הגיע הזמן לבשל. כמו רוב הגברים היפנים, אמו של יושידה הכינה עבורו את כל הארוחות שלו עד שהתחתן, ואז התפקיד עבר לאשתו. אבל אחרי שפרש לפני ארבע שנים מעבודתו כפקיד ממשלתי, היא הציעה לחלוק ביניהם את מטלת הכנת הארוחות. יושידה הסכים, אבל לא ידע להכין גם לא את המנות הבסיסיות ביותר. סרטוני הדרכה מצולמים ביוטיוב שניסה לצפות בהם, רק בלבלו אותו יותר.
ואז כמו מספר הולך וגדל של גברים מבוגרים, הוא נרשם לשיעורי בישול. הוא בחר בקורס בן שישה חודשים בבית הספר לבישול "בטר הום", שמלמד מיומנויות כמו איך למעוך שום, איך לקצוץ פטריות ואיך לקנות בשר – כולן חיוניות להכנת תבשיל הביף סטרוגנוף שהוא מתעתד להצליח להכין לקראת סיום הקורס. “לא היה לי מושג כמה מורכב תהליך הבישול", מודה יושידה.
במשך שנות דור, מטלות הבית ביפן חולקו באופן מגדרי מובהק. לרוב, גברים יפנים פורשים לגמלאות בלי שאי פעם החזיקו בידם סכין חיתוך או שטפו כלים. מי שהתאלמנו או נפרדו מבת זוגם, מבינים שהם לא יודעים איך לבצע את המטלות הבסיסיות ביותר הנדרשות לתחזוקת בית. פתגם יפני ישן – “דנשי־צ'ובו־ני־האירזו" או “גברים צריכים להתבייש להימצא במטבח" – עורר אצל בעלים חרדה מעבודות הבית. אפילו אלה שרצו לעזור, בדרך כלל פשוט לא ידעו איך.

לא מדובר במקרים ספורים. לפי סקר שערך הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, גברים יפנים לוקחים על עצמם פחות אחריות במשק הבית ובטיפול בילדים מאשר מקביליהם בכל אחת מהמדינות העשירות בעולם. בממוצע, הם מקדישים לכך רק 40 דקות ביום. הנשים בממוצע, משקיעות בבית ובילדים פי חמישה זמן מהם. רק 14 אחוז מהגברים דיווחו כי הם מבשלים לעצמם באופן קבוע.
עם זאת, ככל שיפן מתבגרת ותוחלת החיים הממוצעת של גברים בה נמשכת עד אמצע שנות ה־80, חלק מהנשים אומרות שדי. הן סיימו לטפל בבעלים שלהן.
“הבעיה הגדולה ביותר היא שגברים לא רואים את עצמם כצד האחראי בנוגע לעבודות בית", אומר יאסויוקי טוקוקורה, שמנהל את עמותת ‘אבהות ליפן', ומייעץ לממשלה בנושאי מגדר במשקי הבית. חלוקת העבודה המסורתית נמשכת על אף המספר המשמעותי של נשים שעובדות כעת בחוץ. ואכן, ביפן כיום יותר מפי שניים משקי בית הם עם הכנסה כפולה, מכאלה שעם הכנסה יחידה.

תסכול שנותר מודחק במשך השנים מתפרץ לעיתים קרובות ברגע שהקריירה של הגבר מסתיימת. הוא פורש לגמלאות ואשתו מתחילה להטיל ספק בהסדר הקיים, מסביר טוקוקורה. “דינמיקת הכוח משתנה. האישה שואלת, ‘למה אני צריכה לעשות את כל עבודות הבית אם אתה כבר לא מביא את הכסף?'"
כמו יושידה בן ה־65 כך גברים רבים נוספים מתבקשים לאחרונה בידי נשותיהם להתכבד ולהיכנס למטבח. מכיוון שהם חסרי ידע בסיסי, אפילו הממשלה מוכנה לסייע. חלק מהמרכזים הקהילתיים ביפן מציעים שיעורים חינמיים ללימוד בישול, ניקיון, כביסה וגיהוץ.
גיהצתי לבד
מוטוהיקו אונואה הוא מייסד בית הספר לכלכלת בית "קג'י אוסו". הוא עצמו נראה יותר כמו איש עסקים מאשר טבח – בחולצה מגוהצת, מכנסיים מחויטים ונעלי עור. בבוקרו של יום שישי אחד החודש, הוא אסף תריסר תלמידים סביב כיריים במרכז שכונתי בשיקי, עיר סמוכה לטוקיו, כדי להדגים להם איך מכינים קציצות. המפגש היה חלק מקורס בן שישה שבועות שבין השאר לימד את הגברים איך לבשל עם מיסו, כיצד מנקים את התנור ובאיזה אופן מסירים כתמים עקשניים מבגדים.
כשאונואה ייסד את בית הספר שלו לפני חמש שנים, צחקו עליו. “בית ספר לעבודות בית לגברים? זה מגוחך", אמרו לו. עם זאת הוא זיהה נישת שוק עם פוטנציאל רחב. בתחילה, הוא אכן התקשה בגיוס תלמידים. רק אדם אחד הגיע לשיעור הקבוצתי הראשון שלו. אבל אונואה החליט שאם התלמידים לא מגיעים אליו, הוא יגיע אליהם. הוא פרסם את הקורס במסגרת תוכניות קהילתיות שאליהן הגיעו גברים שפרשו לגמלאות, כדי לשאול שאלות או לקבל הבהרות בנוגע להסדרי הפרישה או ביטוח הבריאות. והם הקשיבו, ונרשמו.
כיום, הוא גם מציע לסטודנטים התייעצויות פרטיות כדי להתמקד בהיבטים של עבודות הבית שהם חוששים מהם יותר מכול. הוא מסביר שהקורס צריך להיות מותאם ללקוחות. לדוגמה, כדי לעודד חשיבה ביקורתית הוא אינו מכתיב להם מתכונים. “גברים שרגילים לחשיבה עסקית צריכים שתהיה להם בעיה שיוכלו לפתור. אני נותן להם את החומרים וההוראות הבסיסיות, ומאפשר להם להבין בעצמם מה לעשות", אמר אונואה.
הקורסים שלו הפכו פופולריים לא רק בקרב מי שהבינו שהגיע הזמן לחלוק בעבודות הבית, אלא כאמור גם בקרב אלמנים או גרושים. כמו למשל טאקאשי קאנקו, בן 74, שהחליט להירשם לאחר שאשתו מתה מסרטן הכבד לפני ארבע שנים. מאז, הוא חי בעיקר על מנות מוכנות שחימם במיקרוגל ומצא את עצמו נואש לחברה. לא רק שאשתו דאגה במשך כל חייהם המשותפים לניקיון ולבישולים, לצד הקריירה שהייתה לה מחוץ לבית, אלא שהיא גם ניהלה את חיי החברה שלהם. אחרי שהיא הלכה לעולמה, קאנקו הבין שאין לו הרבה חברים משלו.

הוא מספר כי שאף לדעת איך לארח את ילדיו הבוגרים, כמו שאשתו הייתה עושה פעם. “כשהילדים שלי באים לבקר, זה בדרך כלל כשהם עייפים אחרי העבודה. אם אמא שלהם הייתה בחיים, היא בוודאי הייתה מבשלת עבורם ומאפשרת להם להרגיש בבית, אז אני רוצה לעשות את אותו הדבר", אומר קאנקו.
במסגרת הקורס, הוקלה גם המצוקה החברתית שלו כיוון שהכיר גברים נוספים מהפרוור שהוא מתגורר בו בפאתי טוקיו, שניסו גם הם ללמוד יסודות בכלכלת בית. לאחרונה נפגשו חמישה מהם לארוחה משותפת שבישלו בעצמם. קאנקו עמד מול הכיריים ופיקד על המחבת בזמן שהאחרים התחלפו בהנחת תלוליות של עוף טחון בשמן הרותח. “אל תגזים", הוא הזהיר את קיקואו יאנו בן ה־80 וצחק כשהוא עיגל את הנגיסים עם כפית.
יאנו נרשם לקורס בתחילת הסתיו כדי להפתיע את אשתו מזה 43 שנים: “כל הזמן הזה אשתי עשתה הכול", הודה האדריכל בפנסיה. “לא עשיתי כלום בבית. אם אני לא יודע איך, אין לי מה לעשות. אבל אם אלמד איך עושים, הגיע הזמן שאעזור". מאז הקורס, התאמן יאנו כבר עשר פעמים על הכנת מנת קארי שהוא מתכנן להגיש למשפחתו בסעודת ראש השנה האזרחית. הוא גם מתעורר מוקדם מדי יום כדי לגהץ את בגדיו. “את רואה את החולצה הזו?" הוא אומר, מחליק את ידיו לאורך השרוול, חיוך גאה מתוח על פניו. “גיהצתי אותה בעצמי”.