1. הכול התחיל באלכסנדר מוקדון. בשנת 335 לפנה"ס יצא הגנרל בן ה־21 למסע מלחמה וכיבוש שייקח אותו מצפון יוון אל צפון־מערב הודו בכעשר שנים. הוא כבש את הבלקן, את מצרים, את ארץ ישראל ואת פרס, ובשנת 323 מת פתאום בבבל, שהוא תכנן לייסד בה את בירתו החדשה. הוא הותיר אימפריה המשתרעת בשטחיהן של שלוש יבשות. מי יירש את מלך מוקדון?
התשובה הייתה הגנרלים שלו, שנקראו "דיאדוכים" או "יורשים". בתום מלחמות עקובות מדם על עתיד האימפריה הובס הטוען האחרון לכתר האימפריה כולה, אנטיגונוס מונופתלמוס, בקרב איפסוס ב־301 לפנה"ס. כשהאבק התפזר בתום הסכסוכים הקטלניים בין הדיאדוכים וכששקטו ההתמרדויות, חולקה האימפריה לארבע ממלכות נפרדות, שעל כל אחת מהן חלש דיאדוך אחר. החלוקה הזאת הותירה חותם על העולם העתיק כולו – כולל על העם היהודי בארצו הקטנה.
הסופגניות של המאפיות האלה שוות את הביס שלכם
פעילויות, הצגות ופסטיבלי אורות: מה לעשות עם הילדים בחנוכה?
סרט קצר חדש מטיח שאלות של זהות בהורים סרבני ברית מילה
2. את הנתח הגדול ביותר של האימפריה קיבל סלאוקוס הראשון. במונחי ימינו, הממלכה הסלאוקית כללה חלק מטורקמניסטן, אפגניסטן, איראן, עיראק, סוריה ונתחים מארץ ישראל.
בשטחים העצומים שהשיג סלאוקוס היה תקוע קוץ מחודד: שטחים עצומים פירושם גבולות ארוכים להגן עליהם; הוא גם היה הרחוק ביותר ממרכז העולם ההלניסטי, ונתקל במגוון תרבויות, דתות ועמים שלא חלקו את מטרותיו או את שיטותיו. אחד מצאצאיו של סלאוקוס היה אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, שעורר את מרד החשמונאים ושמט מידיו את ארץ ישראל; אך המכבים לא היו לבד. ממזרח, האימפריה המאורית (שחלשה על הודו ופקיסטן של ימינו) איימה על גבולות האימפריה ואף זכתה לחלק משטחיה עד שגוועה בעצמה. עלייתם של הפרתים בפרס הסתיימה בכיבושם של כל השטחים שממזרח לסוריה מידי הסלאוקים. ממערב, עימות תמידי עם יריבות חזקות הרבה יותר הוביל לדעיכת הממלכה עד שהצטמצמה לסוריה בלבד. הסלאוקים התנדפו סופית עם עלייתה של רומא וכיבושי פומפיוס.
הערה: המפה מיועדת להתרשמות כללית של הקורא בן ימינו. גבולות הממלכות דאז אינם חופפים כמובן את הגבולות הנוכחיים במזרח התיכון, ולפיכך האזורים מסומנים במפה באופן מקורב ואינם מדויקים היסטורית.
3. מערבה ודרומה משם, נתח גדול אחר מהאימפריה של אלכסנדר נמסר לתלמי הראשון. בלב הממלכה התלמיית הייתה מצרים, אך היא כללה גם את סיני וחלקים מלוב ומסודן (נוביה דאז). תלמי הקים שושלת פרעונים משלו, שחלשה על מצרים והאזור ביד ברזל במשך כמעט 300 שנה. המלכה האחרונה של מצרים, שנחרתה בספרי ההיסטוריה, הייתה צאצאיתו קלאופטרה. וכמו שה"יוונים" שטימאו את המקדש לא ממש היו יוונים, כך גם קלאופטרה לא באמת הייתה מצרית. אחרי שהתערבה במלחמת האזרחים הרומאית בשנות הארבעים של המאה הראשונה לפני הספירה הפכה מצרים התלמיית למדינת חסות של רומא, ואחרי שנוסדה הקיסרות הרומית התאבדה קליאופטרה עם המאהב הרומאי שלה מרקוס אנטוניוס ומצרים סופחה לאימפריה הרומית. כך נפלה הממלכה הדיאדוכית השנייה.
4. מערבה וצפונה מהממלכה הסלאוקית שכנה ממלכתו של ליסימכוס. הדיאדוך השלישי היה שומר ראשו של אלכסנדר אחרי שכיהן בתפקיד זהה אצל אביו פיליפוס השני, וקיבל לידיו את תראקיה. הוא היה קרוב יותר ליוון ולמוקדון, אך הממלכה שלו – במערב טורקיה ובמזרח הבלקן – הייתה קטנה בשטחה, בעלת אוכלוסייה חלשה, ויוקרתית הרבה פחות מהחלקים האחרים. הוא בנה לעצמו בירה חדשה, ליסימכיה, והוביל אליה בכפייה מתיישבים מערים יווניות שהחריב. תככים פנימיים, מזימות ומלחמות ירושה פוררו את הממלכה השלישית מבפנים, ושטחיה נקרעו ממנה בידי יריביה, עד שבירתה הוחרבה עד היסוד כעבור כ־150 שנה.
5. במוקדון עצמה וביוון שלט קסנדרוס. הוא השיג את הארץ שהייתה מקורה של האימפריה לאחר שרצח את בנו של אלכסנדר מוקדון, אלכסנדר הרביעי, וכן את אשתו של אלכסנדר ויורשים פוטנציאליים אחרים. באמצעים ברוטליים דומים הוא הצליח להשכין שלום ביוון ובנה לעצמו עיר משלו, קסנדריה, בחצי האי כלקידיקי. הוא מת ממחלה ב־297 לפנה"ס, ובנו ויורשו מת זמן מה אחריו. השושלת שתפסה את מקומם, האנטיגונידים, שרדה עד שנת 168 לפנה"ס, אז ממלכתם הייתה מדינת הדיאדוכים הראשונה שנכבשה בידי הרפובליקה הרומית, עוד קודם שהגיעה לשיא כוחה.
שנה אחר כך, בצידו האחר של העולם היווני וגם כן על רקע עלייתה של רומא בכל מרחב הים התיכון, פרץ ביהודה מרד החשמונאים נגד הסלאוקים – שכאמור, בכלל לא היו שליטי יוון.
