הלחץ האמריקני שמנע מישראל את תחושת הניצחון במלחמת יום כיפור

בבוקר 24 באוקטובר מסר מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית במסגרת הדיווחים השגרתיים שלו לשמחה דיניץ (שגריר ישראל בארה"ב) דו"ח על המצב בחזיתות: נשיא מצרים אנואר סאדאת הורה לצבאו להקפיד על קיום הפסקת האש, ובפעם הראשונה מאז תחילת הלחימה "שרר הלילה שקט בחזית המצרית". בחזית הסורית, דיווח, היה המצב דומה. אומנם בהמשך היום עוד התפתחו קרבות קשים בחזית הדרום בשל ניסיונם של כוחות הארמייה השלישית לפרוץ את הכיתור, אולם החזית הצבאית הלכה ונרגעה. לעומתה התקרבה החזית המדינית לנקודת רתיחה.

• השריונרים ממלחמת יום כיפור חוצים שוב את הגדר אל עבר סוריה
• רבי נחמן, גולדה, עגנון ושרנסקי: היהודים שהגיעו מאוקראינה והשפיעו על ישראל
• היו שתי "קונספציות" לפני מלחמת יום כיפור: אחת התפרסמה מאוד ואחת לא דוברה בכלל

במאבק המדיני הציבו גולדה וממשלתה לעצמם שתי מטרות שישפיעו עמוקות על התנהלותם בשעות ובימים הבאים: לשמור בכל מחיר על העמדה האסטרטגית של צה"ל בכיתור הארמייה השלישית, ולהגיע למשא ומתן ישיר בין ישראל למצרים כדי לפתור את הבעיות הבוערות בעיני שני הצדדים. כל שעות הבוקר המוקדמות ב־24 באוקטובר נמשכו בלשכתה של גולדה, תחילה בכנסת בירושלים ואחר כך בלשכתה בתל־אביב, התייעצויות אם וכיצד להיענות להחלטת מועצת הביטחון 339, ואם להיענות להצעתו של שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג׳ר לנסיגה סמלית. התייעצויות אלו פתחו יומיים של דיונים ממושכים, ובמהלכם נמשך והתגבר המיקוח החריף בין ישראל לממשל האמריקני.

ב־01:40 דיווח דיניץ על שיחה עם קיסינג׳ר שמיתנה במקצת את החיכוך בין ישראל לאמריקנים. המזכיר סיפר לשגריר שדוברינין (שגריר ברית המועצות בארה"ב) מתקשר בפניקה ואומר ש"הישראלים באסואן", "הישראלים בקהיר", ולכן הוא מבקש איזו אמירה מישראל שיוכל להגיד לשגריר הרוסי. "אנחנו לפי קיסינג׳ר נמשיך בינתיים", ציטט דיניץ וחזר על הצעתו של המזכיר שמחר תאמר ישראל שהיא מוכנה "לחזור באיזה שהוא מקום, איזו גבעה בלתי חשובה". הדברים הועברו לשר הביטחון משה דיין, וחבר המטבחון השר ישראל גלילי דיווח: "שר הביטחון מציע להגיד לאמריקנים ׳לא׳".

התברר שראשי הצבא אינם מקפידים על קיום ההוראות וממשיכים בלחימה. הם ביקשו להשיג את היעדים המלחמתיים שהציבו לעצמם, ופירשו את הנחיית "עצימת העין" של גולדה מן היום הקודם כאור ירוק להמשך הלחימה. הדבר עורר את כעסה של גולדה

ב־02:05 הורתה ראש הממשלה לדיניץ בשיחת טלפון שיעביר לקיסינג׳ר את המסר שהרעיון בדבר נסיגה פיקטיבית או סמלית מגבעה "פשוט לא רציני". היא חזרה שוב על המסר: אם המצרים יכבדו את הפסקת האש "תגיד לו שיש לו מילה שלי שלא יהיה שום דבר". השגריר גם מסר מפי קיסינג׳ר שייתכן שהוא יגיע שוב לאזור. "יופי", השיבה ראש הממשלה, "שיבוא ויקבל עוד ארוחה טובה".

אלא שהתברר שראשי הצבא אינם מקפידים על קיום ההוראות, וממשיכים בלחימה. נוצר פער עמוק בין הדרג המדיני, שהיה נתון ללחץ בלתי פוסק להפסיק את הלחימה, ובין הדרג הצבאי, שלא היה מודע לגמרי למצב, וכלל גם את שר הביטחון, ששהה רוב הזמן באזורי הלחימה. מפקדי הצבא ראו את האויב בעין וביקשו להשיג את היעדים המלחמתיים שהציבו לעצמם. הם פירשו את הנחיית "עצימת העין" של גולדה מן היום הקודם כאור ירוק להמשך הלחימה. הדבר עורר את כעסה של גולדה. אמינותה בעיני האמריקנים הייתה חשובה לה מאוד והיא חששה שערעורה יסכן את יכולתה לשכנע את קיסינג׳ר למנוע את נסיגתה של ישראל.

בהתייעצות בלשכתה בשעות הבוקר המוקדמות של 24 באוקטובר התפתחה השיחה הבאה:

ישראל ליאור (המזכיר הצבאי של גולדה): מה הן ההנחיות לצה״ל כרגע?

ראש הממשלה: מסור לשר הביטחון כי אמרתי לשמחה [דיניץ] שהוא יכול לתת לחבר שלו (קיסינג׳ר) את המילה שלי, שבעניין זה היא חד־משמעית לגמרי. אם הם לא יירו, אנו לא נירה. אמרתי לו שאין נסיגה, אבל נתתי את מילת הכבוד שלי; אם הם לא יורים אנו לא יורים. בעניין פורט פואד עובדה היא שלא עשינו מאומה.

ליאור: העובדות הן שאנו תוקפים עכשיו.

ראש הממשלה: קיבלנו את הפסקת האש. אם הם יפסיקו לירות, אנו צריכים להפסיק לירות. לאן אנו נעים עכשיו?

גלילי: השאלה היא אם אנו עומדים או נעמוד…

ראש הממשלה: בסופו של דבר יש גבול. הממשלה לא יכולה להגיד שקיבלה את הפסקת האש ויחד עם זה נעים ויורים.

גלילי: צריך לקבוע שעה מסוימת שעומדים ולא יורים.

ראש הממשלה: זה לא עניין של שעה או שעתיים. אני אראה את שר הביטחון והרמטכ״ל. סוף־סוף אני לא מבינה. קיבלנו את הפסקת האש או לא. אלוהים עשה עמנו חסד שהמצרים ירו ואנחנו היינו יותר זריזים. אבל יש גבול. גם לא צריך להעמיד אותו [את קיסינג׳ר] במצב לא נעים.

ליאור: אבקש לזמן את שר הביטחון והרמטכ״ל לשעה 03:30 בלשכה ונסכם.

באותו היום אף התברר שצה״ל פתח במבצע לכיבוש העיר סואץ ללא אישור ראש הממשלה וללא ידיעתה, אף שכיבוש עיר מצרית גדולה חייב את אישור הממשלה או לפחות של העומדת בראשה.

הדכדוך והמתחים שהורגשו בחלל לשכת ראש הממשלה הוחלפו בתחושה של ביטחון וסיפוק רב לנוכח ההישג המסתמן, וההקנטות פסקו. הנהגת ישראל הניחה שכיתור הארמייה השלישית הוא האישור הסופי לכך שמלחמה שהחלה בכישלון מוחץ עומדת להסתיים בניצחון

ב־03:30 התכנס הקבינט לדון במדיניות הפסקת האש. השתתפו: גולדה, משה דיין, ישראל גלילי, הרמטכ״ל (דוד אלעזר, "דדו"), ראש אמ״ן (אלי זעירא) ואלוף אהרן יריב, ששימש עוזר מיוחד לרמטכ״ל לימי המלחמה. למרות הכעס של גולדה שהביא לכינוס הישיבה, והתחושה שנתנה שזו הולכת להיות מעין פגישת נזיפה ויישור קו, הרי שבפועל שררו בה התרוממות רוח ותחושת ניצחון. הדוברים הרשו לעצמם להתבטא בשחצנות כלפי האמריקנים ושפעו ביטויים של שמחה לאידם של המצרים. זכר ההשפלה שספגה ישראל מידי המצרים בימי המלחמה הראשונים לא נשכח, ועתה היה הזמן לסגור חשבונות: "באחת ההופעות אמרתי שיום יבוא ולא יהיה טוב להיות מצרי", אמרה גולדה, ושר הביטחון הוסיף: "אמרתי שכאשר העניין יוכרע – לא הייתי רוצה להיות מצרי", כלומר, בעיניו המלחמה הוכרעה במעין ניצחון ישראלי.

בדברי המשתתפים בהתייעצות ניכר שאין להם שום כוונה ולו מזערית לשמוט את ההישג הזה מידיהם. גולדה פתחה את הדיון באמירה ברורה לגבי דרישתו של קיסינג׳ר: ״אמרתי, שלא ידבר שטויות […] שישכח את התביעות על נסיגה של 300 או 200 מטר לכיוון זה או אחר". כדרכה היא נתנה להבין שהתנגדותה הנחרצת נובעת לא רק משיקולים צבאיים, אלא גם מתפיסתה המסורתית לראות בכל תביעה או הצעה את הדרישה המצרית לנסיגה ישראלית לקווי 1967, ואמרה: "אבל בכלל הם לוחמים לא על זה [נסיגה לקווי 22 באוקטובר, מועד הפסקת האש הראשונה בין ישראל למצרים, שהופרה; גם לאחריה צה"ל הוסיף להשתלט על אזורים נרחבים ממערב לתעלה, בשעה שהמצרים הצליחו לשמור על שטח שכבשו בתחילת המלחמה ממזרח לתעלה] אלא על כל השטח וזכויות הפלסטינים". דיין תמך בעמדתה ואמר: "לקיסינג׳ר צריך לומר שאיננו נסוגים לא לגבעה ולא לשום דבר, אבל נעשה סידורים של הקפאת המצב", ודבריהם זכו להסכמה כללית.

בתגובה לקובלנתה של גולדה על אי קיום הפסקת האש ועל האי נוחות שגורם לה המצב הזה מול האמריקנים, הציע דיין שכדי לקיים את הפסקת האש הלכה למעשה יסכימו ישראל ומצרים לנצור את האש ב־07:00 בבוקר. הוא העלה את האפשרות שיקבע עם ראש משקיפי האו"ם, הגנרל הפיני אנציו סילסואו, את הצבת משקיפי האו"ם. בו בזמן הוא הבהיר שלאחר מכן יימשכו פעולות מקומיות של צה"ל ל״סידור העמדות", אך אם המצרים לא יירו זה יתבצע ללא הפעלת חיל אוויר וארטילריה, ואם יירו יופעלו במידת הצורך גם האמצעים האלו. הצעתו של דיין התקבלה ודיניץ הונחה בשיחת טלפון שהתקיימה במהלך הישיבה לפעול לקבלת אישור אמריקני לכך.

בשעה שהארמייה השלישית מכותרת, מצב שהוגדר בפי גלילי ודיין "מאורע עולמי, מאורע היסטורי", ובעוד המצרים משדרים פניקה, שרר בדיון מצב רוח מרומם ואף הוחלפו עקיצות והלצות בין המשתתפים. גלילי כדרכו ניסה לצנן את ההתלהבות ולהציג את הקשיים המדיניים שבדרך ואת והלחץ האדיר שיופעל בוודאי על ישראל. דדו סקר את מצב הכוחות הישראליים ודיווח שצה"ל ניתק שניים משלושת הכבישים שמוליכים מהתעלה לקהיר. הועלו שאלות כמו טיפול באוכלוסייה המקומית בשטחים שכבשה ישראל וגורל הארמייה השלישית.

באווירה כזו זה היה גם הזמן לבוא חשבון עם האופוזיציה בכנסת, שהמשיכה לתקוף את הממשלה. כמה מן המשתתפים השמיעו הערות לעגניות על דבריהם של אנשי האופוזיציה בכנסת, כמו על דבריו של אלימלך רימלט מגח"ל ש"צה"ל והמדינה הם שניצחו ולא הממשלה". "לבגין לא יצא העניין הזה טוב", אמר דיין.

הדכדוך והמתחים שהורגשו לא פעם בחלל לשכת ראש הממשלה הוחלפו עתה בתחושה של ביטחון וסיפוק רב לנוכח ההישג המסתמן, וההקנטות פסקו. הנהגת ישראל הניחה שלאחר ההישג בסוריה, כיתור הארמייה השלישית הוא האישור הסופי לעובדה שמלחמה שהחלה בכישלון מוחץ עומדת להסתיים בהישג מרשים ואולי אף בניצחון, שיעמידו את ישראל במצב טוב לקראת המשא ומתן המדיני הצפוי, ואולי אף יעמעמו את קולות הביקורת הגוברים מבית על הכשלים בימים הראשונים. בתום ההתייעצות הלכה גולדה לביתה וחזרה ללשכה ב־15:00, ובין לבין ניהלה שיחות טלפון עם אנשי הלשכה.

דברי דדו על הסכנות שבהסרת הכיתור מעל הארמייה השלישית ביטאו היטב את חששו שהמאמץ האדיר וההישגים של ימי הלחימה האחרונים, המחיר הכואב של האבדות הכבדות – כל זה איים לרדת לטמיון. האם משהגיעה בכוחותיה האחרונים לבאר לא תוכל ישראל לשתות ממנה?

עם שובה של ראש הממשלה ללשכתה דווח לה שבדרום הקרבות נמשכים בעוצמה רבה. הכוחות המצריים בדרום התעלה ניסו לפרוץ את הכיתור והפעילו מטוסים וארטילריה נגד כוחות צה״ל, ואלו הפעילו בתגובה את אותם האמצעים. עכשיו דיין הורה לדדו "to play it down", ולתקוף "רק את הכוחות שמסכנים את כוחותינו", דיווח ליאור.

המשך הקרבות חידש את "המתקפה האמריקנית הדיפלומטית" על השגרירות בוושינגטון, והפעם הסיר מזכיר המדינה את הכפפות. בין השעה 08:30 ל־09:42 שעון וושינגטון קיבל השגריר לא פחות משבע שיחות טלפון נרגשות מקיסינג׳ר, מברנט סקוקרופט (סגן עוזר הנשיא לענייני ביטחון לאומי) ומלורנס איגלברגר (סגן עוזר מזכיר ההגנה). כולם תבעו להפסיק מיד את הקרבות.

המצב מצא ביטוי ב״פינג פונג" השיחות שנמשך זה יומיים בין השגריר דיניץ ללשכת ראש הממשלה מאיר, והתנהל במתווה קבוע. דיניץ, שנאלץ לשוב ולספוג את הנזיפות מצד קיסינג׳ר ועוזריו על כך שישראל ממשיכה בקרבות, סיפר שהמזכיר התקשר אליו פעמיים ואמר בהתרגשות עצומה: "יש גבול לסבלנות שלנו ושל ברז׳נייב", צריך להפסיק את הלחימה. דיניץ ביקש שגולדה תבין שבגלל המשך הקרבות קיסינג׳ר מאבד את אמינותו בעיני הנשיא, הפנטגון, ה־CIA והסובייטים, וגם ליאוניד ברז׳נייב (מנהיג ברית המועצות) נראה מגוחך. נראה שגם דיניץ, שהיה נתון תחת לחץ עצום פרי המתקפה האמריקנית, מאבד את סבלנותו. הוא ביקש שייפסק הלהג הרהבתני שנשמע מישראל, ושלדברי איגלברגר בשמו של קיסינג׳ר באותו הבוקר "מחבל בכל מאמציו להרגיע הרוחות".

בשל ההידרדרות ביחסים עם האמריקנים, שהייתה מפתיעה למדי בקצב התרחשותה, התכנסו בתוך ארבע שעות לא פחות משלוש ההתייעצויות בלשכת ראש הממשלה. הראשונה שבהן, של הקבינט עם הרמטכ״ל ועם ראש המוסד צבי זמיר, התקיימה ב־16:00 ודנה בתביעה החד־משמעית של קיסינג׳ר. תחילת הישיבה עסקה בשאלתה של גולדה, שלא הייתה מרוצה מהמשך הלחימה בניגוד להנחייתה: "על מה הקרבות?"

דיין טען שכוחות צה"ל לא התקדמו מאתמול "אפילו לא סנטימטר אחד", אולם המצרים תוקפים ומתנהלים קרבות קשים. הוא הסביר ש"הפעילות של חיל האוויר והארטילריה שלנו, כפי שקבעתי עם דדו, והוא הבטיח לי ואני מקווה שכך נעשה – היא רק נגד כוחות שלהם התוקפים אותנו". דיין חש שדדו מגלה להיטות יתר להכות במצרים עד "שירימו ידיים", ובדבריו הדהדה התחושה של הדרג המדיני שמפקדי הצבא עושים במידה מסוימת כרצונם ולא ממלאים את הוראות הדרג המדיני להקפיד על הפסקת האש במידת האפשר. המשתתפים טענו שהכעס של קיסינג׳ר נובע מאי הבנה של המצב וכי ישראל רק מגיבה לתוקפנות המצרית.

המסר התקיף מנשיא המעצמה החזקה בעולם הרעיד את לשכת ראש הממשלה. כל מאמציה של גולדה לאורך המלחמה להדק ככל האפשר את הקשרים עם האמריקנים עד כדי מעין שותפות נראו כאילו נעשו לשווא

נושא נוסף שעלה בהתייעצות היה פעילותו של הנשיא סאדאת אצל האמריקנים. גולדה סיפרה למשתתפי ההתייעצות שסאדאת שלח שדרים בהולים לנשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון בעניין המשך הקרבות והצורך להעביר אספקה לארמייה השלישית המכותרת. הוא אף פנה בדחיפות אל קיסינג׳ר, וזה מסר לדיניץ "בהתרגשות רבה", לדברי השגריר, שהנשיא המצרי פנה אליו בבקשה "שהאמריקנים ינחיתו כוחות כדי לעצור את הישראלים". דברי סאדאת שידרו מצוקה אמיתית. עבורו השמדת הארמייה השלישית יכלה להפוך את כל הישגי המלחמה לכישלון מוחץ, ולהערכת גולדה אולי אף להביא לקץ שלטונו.

גולדה המשיכה ותיארה בישיבה את הלחץ שבו נתון קיסינג׳ר. על דבריו של דדו שהמצב בחזית הולך ונרגע הגיבה: ״בוושינגטון המצב הפוך מהרגעה […]. נפתלי [קיסינג׳ר] כבר יוצא מדעתו. בכל חמש דקות יש חמישה טלפונים מהבית הלבן ונפתלי צועק שהוא מאבד את 'הקרדביליטי' שלו בעיני הנשיא, הפנטגון וה־CIA״. ראש הממשלה הבהירה שהיא רוצה שקט מוחלט בגזרה המצרית וגם בגזרה הסורית, וקודם כול להוציא את חיל האוויר מהתמונה. דיין הסכים לדבריה.

קו הטלפון בין לשכת ראש הממשלה לשגרירות בוושינגטון לא שקט לרגע כל אותו היום. כדי לשכנע את האמריקנים בנכונות טענותיה של ישראל דווחה כל ירייה של המצרים מיד לשגריר בוושינגטון, וזה העבירה לסקוקרופט עבור קיסינג׳ר. למשל ב־16:35 (שעון וושינגטון) מסר לו גזית בטלפון הודעה מאמ״ן "שהמצרים פתחו ביריות לאורך כל החזית ויש תנועת טנקים במזרח וארטילריה במערב. הודענו על כך לנספח [הצבאי בשגרירות ארצות הברית בתל־אביב] ולנציג ה־CIA״.

אולם כל זה לא הועיל לשכנע את האמריקנים. גם הסובייטים לא ישבו בשקט. ברז׳נייב שלח שוב איגרת בלשון חריפה לניקסון ודרש לדעת אילו צעדים מתכוונים האמריקנים לנקוט כדי לשים קץ לתוקפנות הישראלית הפרובוקטיבית בחזית הדרום. הנשיא ניקסון החליט להטיל את מלוא כובד משקלו להפסקת הפעילות הצבאית הישראלית. בשיחה של דיניץ עם הגנרל אלכסנדר הייג (ראש סגל הבית הלבן) בשמו של הנשיא ניקסון איים הגנרל שאם ישראל לא תפסיק את פעילותה המלחמתית ישקול הנשיא to dissociate himself from Israel because the thing is of very serious nature. דיווח על כך מסר ניקסון לברז׳נייב.

בתגובה להסבריו של דיניץ שוחח הייג עם ניקסון, ומסר שהנשיא שמח לשמוע שישראל אינה יוזמת את הקרבות וכי הם הולכים ופוחתים, אך שב לאיים שאם יתברר שלא זה המצב ינקוט את הצעדים מרחיקי הלכת שהזכיר בתחילת השיחה.

מסר תקיף כל כך מנשיא המעצמה החזקה בעולם, שנחשבה לידידה הגדולה של ישראל, הרעיד את לשכת ראש הממשלה ואת קובעי המדיניות בכלל. גולדה נחרדה מן המסר וממשבר האמון עם האמריקנים. כל מאמציה לאורך המלחמה להדק ככל האפשר את הקשרים עם האמריקנים עד כדי מעין שותפות נראו כאילו נעשו לשווא. למרות נחישותה וביטחונה היא הבינה היטב שישראל לא תוכל להתמודד עם משבר כזה. תמיכתם המדינית של האמריקנים הייתה קריטית. למשלוחי הנשק העצומים ששלחו לישראל היה חלק חשוב בשינוי במצב בחזיתות, וישראל רצתה בהמשכם. על פי בקשתה עדכן גלילי את דדו ואת דיין בדברים של הייג ובחומרתם. בעקבות זאת מסר דיין שבניגוד להוראותיו המשיך חיל האוויר לפעול, ומשנודעו לו דברי הייג הורה להפסיק כל פעילות אווירית, ואף הורה להחזיר לבסיסם מטוסים חמושים שהיו בדרכם לתקוף.

ככל שחלפו השעות התברר שמוקד העניין אינו עוד מי אשם בהמשך הקרבות, אלא הנסיגה לקווי 22 באוקטובר. הממשל האמריקני ראה בתלותם של המצרים בו בעניין גורלה של הארמייה השלישית הזדמנות לדחוק אף יותר את רגלי הסובייטים ולבסס את השפעתו במצרים. לשם כך היה עליו בראש ובראשונה לרסן את ישראל ולהבטיח את הצלתה של הארמייה השלישית, שתיעשה עם פתיחת הכיתור עליה בעקבות נסיגה לקווי 22 באוקטובר. עתה נמצאו ישראל וארצות הברית בפעם הראשונה מאז פרוץ הקרבות בניגוד אינטרסים חריף, וכל אחת נאחזה בעקשנות בעמדתה ולא הייתה מוכנה לוותר.

האמריקנים הבהירו לישראל שלא יסכימו בשום אופן להשמדת הארמייה השלישית ולא יצאו לעימות עולמי בגלל שאלת האספקה לכוחות הלכודים. ישראל הועמדה בפני ברירה: לחזור לקווי 22 באוקטובר, או להסתכן בהתערבות סובייטית והעמדת שלום העולם בסכנה

ב־21:30 התכנסה הממשלה לדון בסוגיות האלו. הרמטכ״ל סקר את מצב הפסקת האש ואת פריסת הכוחות בחזית הדרומית עד למבואות העיר סואץ. במרכז דבריו עמדה נחישותו שלא להסיר בשום אופן ואף לא להקל את הכיתור על הארמייה השלישית – גולת הכותרת של הישגי צה"ל במלחמה בחזית הדרום. התפתח דיון אם ישראל תוכל למנוע אספקת מזון לארמייה השלישית. דיין הציע שגישת הממשלה תהיה שישראל תאפשר את יציאתם של חיילי הארמייה ללא נשק ממזרח התעלה למערבה. "לא שהאוכל יבוא אליהם אלא שהם יבואו אל האוכל", אמר. אסור לאפשר מעבר אספקה לארמייה השלישית, אמר, כי אזי היא תהפוך שוב לכוח לוחם. הממשלה קיבלה כמה החלטות ובמרכזן, כהצעת דיין, לאפשר את יציאת הארמייה השלישית ללא נשק אל מעבר לשטח המוחזק בידי צה״ל. כמו כן אישרה הממשלה את החלטת הקבינט משעות הבוקר ולפיה כוחות צה״ל לא ייסוגו מן העמדות הנוכחיות.

25 באוקטובר נחשב ליום סיומה בפועל של מלחמת יום הכיפורים. אולם בלשכת ראש הממשלה הוא היה עוד יום מתוח, אינטנסיבי ותזזיתי במאבק על שימור הישגיה של המלחמה על רקע איומיה של ברית המועצות להתערבות צבאית בסכסוך.

בשעה שהניסיונות להרגיע את הרוחות בין ישראל לאמריקנים היו בעיצומם, בשעות הבוקר המוקדמות ב־25 באוקטובר שעון ישראל חלה התפתחות שטרפה את הקלפים. הרוסים חששו שהמלחמה הנמשכת וההצלחות הצבאיות של ישראל יביאו לקריסת המשטרים בני חסותם במצרים ובסוריה, והחליטו שלא לחסוך במאמצים לשים להן קץ, והפעם באופן סופי. הם הגישו למועצת הביטחון הצעת החלטה נוספת ובה סעיפים כגון גינוי לישראל והצבת כוחות בינלאומים שיפקחו על הפסקת האש. קיסינג׳ר דיווח על כך לדיניץ ומסר שארצו תטיל וטו על סעיפים אלו. לאחר שדיניץ שיבח את עמדתו אמר מזכיר המדינה בצחוק שלא נעדרה ממנו עקיצה לישראל: "חשבתי שאולי תרצו שיבוא איזה צבא קונגולזי מאלה שאתם הדרכתם אותם".

אולם הסובייטים לא הסתפקו בכך. במכתב ששלח ברז׳נייב לניקסון בליל 24 באוקטובר (25 באוקטובר בבוקר לפי שעון ישראל) הוא טען שישראל שבה ומתעלמת מהחלטת מועצת הביטחון וממשיכה לכבוש שטחים. ברז׳נייב חזר על הצעה שכבר נשמעה קודם לכן, להציב כוחות משותפים, סובייטיים־אמריקניים, כדי לכפות את ביצוע החלטות מועצת הביטחון. הוא "הטיל פצצה" ואמר שאם לא תהיה פעולה משותפת תשקול ברית המועצות פעולה צבאית חד־צדדית כדי להביא ליישום ההחלטה.

בצעד חסר תקדים ובלתי מקובל ביחסים הבינלאומיים מסרו האמריקנים את תוכנו של המכתב לדיניץ, והוא שלח אותו במלואו לגולדה. הסובייטים נקטו צעדים שיכלו להתפרש כהכנות להתערבות צבאית למען מצרים. בהתייעצות של המועצה לביטחון לאומי האמריקנית, שנמשכה כארבע שעות, הובעה הערכה שייתכן שהאיום הסובייטי רציני. הוחלט להשיב לברז׳נייב תשובה מפויסת מצד אחד, אך תקיפה במהותה מצד שני, ולנקוט כמה צעדים צבאיים שיש בהם הצהרת כוונות. לישראל נמסר שבכוונת ניקסון לשלול בתשובתו את הצעת הסובייטים וגם את הפעולה החד־צדדית מצידם, ולאיים שפעולה כזאת עלולה להוביל לתוצאה שחומרתה בל תשוער. האמריקנים אף הגבירו את הכוננות הכללית והגרעינית של צבאם. סכנת ההתנגשות הגרעינית הבין־מעצמתית והסבירות להתרחשותה עלו לרמה שלא הייתה כמוה מאז פרצו הקרבות. נראה ששלום העולם כולו מוטל על כף המאזניים.

"פסיכוזה שדמתה לפסיכוזה שהייתה בימי משבר קובה ובימי המשברים הגדולים ביותר", כך תיאר שר החוץ אבא אבן למחרת היום, בישיבת הממשלה ב־26 באוקטובר, את הידיעות שהופיעו בעיתונות האמריקנית סביב המשבר הבינלאומי הנוכחי. הוא טען שהמשבר היה אמיתי וכי הסובייטים עשו הכנות של ממש להתערבות צבאית. יחסם של האמריקנים לאיום הסובייטי היה אומנם ספקני, אבל קיסינג׳ר ציין באוזני דיניץ "שגם לפני הפלישה לצ׳כוסלובקיה היו כמה איומי סרק מצד הרוסים". הרקע למשבר היה כמובן גורלה של הארמייה השלישית המכותרת והמנותקת מכל אספקה, ושבכוחו של צה"ל היה, לפי הערכות, להשמידה בתוך 24־72 שעות. ב־09:10 דיווח דיניץ לגולדה שהאמריקנים "מתחילים להזיז כוחות, מזיזים אוניות מלחמה ומטוסים, שמים דיביזיות של צנחנים במצב הכן" ועושים צעדים נוספים. "בתוך מספר שעות הרוסים ידעו זאת מהאזנה", הוסיף דיניץ.

המצב הגלובלי החמור שנוצר הביא להגברת הלחץ האמריקני על ישראל. האמריקנים הודיעו שלא ישלחו כוחות למזרח התיכון למרות בקשתו של סאדאת, אבל הבהירו לישראל שלא יסכימו בשום אופן להשמדת הארמייה השלישית ולא יצאו לעימות עולמי בגלל שאלת האספקה לכוחות הלכודים. ישראל הועמדה אפוא בפני ברירה: הסכמה לחזור לקווי 22 באוקטובר ומתן אפשרות אספקה לארמייה הנצורה, או הסתכנות בהתערבות סובייטית והעמדת שלום העולם כולו בסכנה. ניסיונותיו של דיניץ לקנות זמן נתקלו בתגובה קשוחה של קיסינג׳ר: "אין עכשיו אפשרות להיכנס לבירורים ואתם צריכים להחליט".

כל אותו הלילה לא עצמו גולדה ועוזריה עין. בלשכתה ובחדר הדיונים התחוללה "דרמה", כהגדרת אחד המשתתפים בדיונים. בפגישה שקיימה בביתה ב־04:45 עם שר הביטחון ועם הרמטכ"ל הציעה גולדה למסור לאמריקנים את הרעיון של חיים בר־לב שהעלה כאמור ישראל גלילי ושקיבל את תמיכתו של דיין: להציע למצרים חילופי שטחים. הכוחות הישראליים יחזרו למזרח התעלה והמצרים למערבה עם שטח מפורז של עשרה קילומטרים בכל צד ביניהם בפיקוח בינלאומי. היא [גולדה] מוכנה להמליץ על כך בפני הממשלה. למעשה זו הייתה גרסה של הצעתה להסכם ביניים בתעלה עוד לפני המלחמה, וכך גם ראה זאת קיסינג׳ר בזיכרונותיו. ישראל רצתה בכך גם משום שחששה מאוד מהתפתחות מלחמת התשה כשכוחות המילואים מגויסים במלואם וכשצה"ל פרוס בקווים ארוכים ובלתי נוחים להגנה. דיניץ הציג את ההצעה בשיחה עם קיסינג׳ר, ואף הציג זאת כוויתור של ישראל משום שכוחותיה מחזיקים ממערב לתעלה שטח גדול יותר מזה שמחזיקים המצרים במזרחה. אולם בשיחת טלפון עם גולדה ב־05:40 לפנות בוקר מסר השגריר שמזכיר המדינה חושב שהצעות אלו לא יהיו מקובלות על ברית המועצות ושב ושאל אם ישראל תהיה מוכנה לחזור לקווי 22 באוקטובר. הוא אמר שבכל מקרה המועצה לביטחון לאומי האמריקנית תדון בכך בקרוב. הוא חזר על הדברים במברק אל גזית.

כששלום העולם אולי בסכנה התכנסה ממשלת ישראל ב־25 באוקטובר ב־6 בבוקר לישיבה טעונה ביותר. בתחילתה דיווחה גולדה על השדר מברז׳נייב לניקסון והסכנה הטמונה בו לשלום העולם, ועל הדרישה מישראל להחליט בעניין הנסיגה. היא מסרה את הצעתה של ישראל לחילופי שטחים עם אזור מפורז בתווך, שהגיש דיניץ לקיסינג׳ר בתגובה לאיום: "אנחנו מדברים על אזור מפורז, נניח עשרה קילומטרים מכל צד, כלומר עשרים קילומטרים בין הצבאות, והתעלה באמצע. ואם ירצו – יפתחו את התעלה, לנו לא אכפת".

את עיקר הדיון בישיבה תפסו האיום הסובייטי וסכנת העימות העולמי, והדרישה מישראל לסגת כדי למנוע אותו. גולדה וממשלתה ניצבו בפני דילמה קשה ובישיבה שררה אווירה של מבוכה ותחושה שאין מוצא. לאחר התהפוכות החדות במצב הרוח שידעו חברי הממשלה בימים שעברו נראה שההישגים הגדולים של הימים האחרונים עלולים להישחק עד מאוד. שר הביטחון, הרמטכ"ל ושרים נוספים התנגדו לנסיגה לקווי 22 באוקטובר בטענה שהיא תביא לפגיעה מורלית קשה בחיילים ששילמו מחיר כה כבד כדי להגיע לעמדות שבהן נמצא צה"ל עתה. "זה כאילו שעושים ניתוח ומשאירים את הוורידים פתוחים ולא סוגרים זאת […]. גם הקו שאנחנו נמצאים בו עכשיו איננו נוקאאוט", אמר שר הביטחון והוסיף: "את המכה הסופית לא נתנו להם כי הייתה הפסקת אש". הוא הציע לומר לאמריקנים "לא!", לא נפנה את העמדות שלנו.

הרמטכ"ל דיבר במרירות רבה על המצב שבו יש למצרים "תנאים נפלאים של ניהול מלחמה. כל זמן שמצליחים – הכול בסדר; כאשר אתה מפסיד – עוצרים את המלחמה"

הרמטכ"ל דיבר במרירות רבה על המצב שבו יש למצרים "תנאים נפלאים של ניהול מלחמה. כל זמן שמצליחים – הכול בסדר; כאשר אתה מפסיד – עוצרים את המלחמה". על האפשרות של נסיגה לקווי 22 באוקטובר והסרת הכיתור מעל הארמייה השלישית אמר דדו: "זה גובל בקטסטרופה שאנחנו לא נוכל לעמוד בה". לדבריו צעד כזה ייצור מצב שבו שני צדדיו של ראש הגשר הישראלי הצר יהיו נתונים לאיום של שתי ארמיות מצריות שיזכו לתגבור וישובו ליכולת לחימה מלאה. המצרים ינצלו את ההפוגה להצבת סוללות של טילי קרקע־אוויר, וכשתפרוץ שוב המלחמה נעמוד במצב שעמדנו בו ביום הכיפורים מבחינת חוסר יכולתו של חיל האוויר לפעול.

דבריו של דדו על הסכנות העצומות שבהסרת הכיתור מעל הארמייה השלישית ביטאו היטב את חששותיו שכל המאמץ האדיר וההישגים של ימי הלחימה האחרונים, המחיר הכואב של האבדות הכבדות – כל זה איים לרדת לטמיון. שותפה לדאגתו הייתה ראש הממשלה, שהתרשמה מאוד מדבריו. בדומה לדדו בכל ימי המלחמה וגם בשעות הקשות ביותר היא הסתכלה תמיד קדימה והאמינה שיבוא הרגע שבו תעמוד ישראל על דוכן המנצחים, או לפחות על מדרגה שווה למצרים. האם משהגיעה בכוחותיה האחרונים לבאר לא תוכל ישראל לשתות ממנה? היה ברור לה שצריך לשכנע את קיסינג׳ר, האיש שהחזיק בכל המפתחות להמשך המהלכים, בנכונות טיעוני ישראל.

בעיצומה של ישיבת הממשלה היא ביקשה אפוא מהרמטכ״ל שישוחח בטלפון עם השגריר דיניץ ויסביר לו עד כמה חמורה נסיגה כזו מבחינה צבאית. הרמטכ״ל חזר באוזני דיניץ על הטיעונים שהשמיע בממשלה ותיאר את חומרתה של הנסיגה הזו מבחינת יכולתם של המצרים לחסל את ראש הגשר. "עם הרבה דם עברנו להתקפה ולא ייתכן שנחזור למצב הגנתי", אמר והוסיף: "ברגע שארמייה שלוש תתחבר לאחור [למקורות האספקה שלה] לא נוכל אפילו להחזיק בקו ההגנה שלנו כי הוא יהיה ארוך מאוד ומסובך מאוד". אין ספק שדיניץ השתכנע. האם גם מזכיר המדינה יכרה את אוזנו לטיעונים האלו? השגריר הבטיח להעביר לו את הדברים והוסיף שזו הפעם הראשונה שהוא רואה את קיסינג׳ר נרגש, דבר שמלמד עד כמה חשובים הדברים בעיניו.

לא היה מדובר רק בעניינים צבאיים ואסטרטגים. לשרים היה ברור שהסכמה ישראלית לצעד כזה תגרור ביקורת ציבורית חריפה ותפגע קשות ביוקרתה של הממשלה. בדברי השרים ניכר חשש גדול ביותר מהתייצבות כוח סובייטי גדול בגבולות ישראל. השר שמעון פרס קרא לעשות כל מאמץ כדי למנוע מכוחות סובייטיים להגיע לאזור וציין שלדעתו מכל האופציות שעומדות על הפרק הסדר בשטח כהצעתה של ראש הממשלה הוא הטוב ביותר עבור ישראל. בתשובה לדבריו של השר משה קול שייתכן שכל האיום בהתערבות סובייטית הוא "בלוף" אמרה ראש הממשלה: "אני צריכה לומר לו [לניקסון], שיושב כרגע בישיבה מכרעת של המועצה לביטחון לאומי האמריקנית שדנה באיומי הסובייטים, שיסתכן מול ברית המועצות או לא. אני לא יכולה להגיד מה שהשר קול אומר שזה אולי בלוף. זו הדילמה".

ראש הממשלה אומנם הביאה בחשבון שייתכן שלא תהיה כלל התערבות סובייטית וכי האיום במלחמה עולמית שתסכן את שלום כל העולם אין לו אחיזה במציאות, כפי שאכן התברר לימים, אולם היא לא יכלה להתעלם מן האפשרות שמדובר בכל זאת באיום אמיתי. במהלך ישיבת הממשלה ניהלה גולדה שיחת טלפון עם השגריר דיניץ ובה נמסר לה נוסח התשובה האמריקנית התקיפה לאיגרתו של ברז׳נייב. דיניץ גם סיפר לה על תנועות צבא אמריקניות שמוכיחות עמידה נחושה של ארצות הברית לצד ישראל מול האיום הסובייטי. זה הביא לשיפור ניכר באווירה. הישיבה הסתיימה ללא החלטות אך מדברי השרים עלה שהפתרון המועדף למצב הוא הסכם הפרדה, כפי שהציעה ראש הממשלה. בתום ישיבת הממשלה קיבלה ראש הממשלה בלשכתה את נוסח המכתב התקיף ששלח ניקסון לברז׳נייב.

כל אותו הזמן שיחקו האמריקנים מעין משחק כפול. מצד אחד תבע קיסינג׳ר נסיגה ישראלית חלקית, ומצד שני מסר דיניץ לגולדה שקיסינג׳ר ביקש הערכה כמה זמן דרוש לישראל כדי לחסל את הארמייה השלישית. זאת במקרה שהסובייטים יתחילו להנחית כוחות בקהיר, ו״אנו נחליט במשותף לפני כן, קודם כול על ישראל לחסל את הארמייה השלישית", לפני שההתערבות הסובייטית תעמיד את האזור במצב חדש. הוא העריך שאם הסובייטים יחליטו להתערב, הרי שהמצרים יתקפו למחרת, ויום לאחר מכן ייכנסו הסובייטים למערכה. ראש המוסד זמיר אף הביא מידע משלים כי ייתכן שהסובייטים יתערבו לאחר שהמצרים יפתחו בהתקפה, דבר שמחזק את החשש שצבא מצרים יחדש את המלחמה, אם כי "לפי מה שהם יודעים אין תנועות סובייטיות". על רקע הדברים האלו שבה גולדה וביקשה מהרמטכ״ל: "דדו, אבל למען השם, אף ירייה בסביבה".

האיומים הסובייטיים והחשש מעימות עולמי בין־מעצמתי עשו את שלהם. גם שדרים שהעביר סאדאת לאמריקנים בדבר נכונותו לאמץ את עמדתם בעניין הכוח הבינלאומי, שמשמעותו נסיגה ישראלית מהירה לקווי 22 באוקטובר, שכנעו את קיסינג׳ר שמצרים קשרה את גורלה במדיניות האמריקנית. קיסינג׳ר דרש מישראל תשובה מיידית בעניין הסכמתה להצבת כוח בינלאומי. כמו כן העלה מזכיר המדינה זו הפעם הראשונה את עניין האספקה לארמייה השלישית ושאל אם ישראל תוכל למצוא פתרון שיאפשר העברת אספקה לא צבאית לארמייה באמצעות האו"ם. מאוחר יותר העביר דיניץ שדר מקיסינג׳ר לגולדה ובו כתב שניקסון הוא שתמך בסעיף העוסק בנסיגה לקווי 22 באוקטובר, וכי לנוכח סכנת העימות הבין־מעצמתי המתפתח אי אפשר לפעול אחרת.

• היטלר והנאצים הפכו לבדיחה, וכולנו משלמים את המחיר
• "מגיל 40 הסיכוי להיכנס להיריון יורד לאחוז. בגיל 45 הוא אפסי. אולי צריך מדרג במימון טיפולי פוריות?"

העמדה הנחושה שהפגין הממשל האמריקני ותשובתו הפייסנית של ברז׳נייב למכתבו של ניקסון שמו קץ למשבר העולמי. ב־25 באוקטובר קיבלה מועצת הביטחון החלטה נוספת שמספרה 340 ובה, מלבד הסעיפים שנכללו בהחלטה הקודמת, גם החלטה על הקמת כוח חירום של האו״ם שיפקח על יישומה. החלטה זו הפיגה את המתח והכוננות בצבא האמריקני רפתה.

החלטה 340, שקיבלה את תמיכת ארצות הברית, נחשבת בהיסטוריוגרפיה לסיומה הרשמי של מלחמת יום הכיפורים. בסופו של היום הסתיימה המלחמה, אם כי קרבות בעוצמה כזו או אחרת נמשכו גם בימים הבאים הן בחזית הסורית הן בחזית המצרית. היו רבים שנשמו לרווחה אולם בפיקוד הצבאי הבכיר, ושר הביטחון בכלל זה, שררה תחושה של החמצה: הסכמי הפסקת האש וההתערבות הסובייטית והאמריקנית מנעו מצה״ל להנחית מכת מחץ על הארמייה השלישית ועל הצבא המצרי כולו, ונטלו מצה״ל – כך חשו מפקדיו – את הניצחון המכריע במלחמה שכה היה ראוי לו. הספר "יבוא יום ויפתחו את הארכיונים", מאת חגי צורף ומאיר בוימפלד, יצא לאור השנה בהוצאת כרמל