זה היה אמור להיות אחד השבועות המרגשים בחייה הציבוריים של אורית סטרוק. אחד החגיגיים שבהם. אחרי שנים של פעילות ציבורית נמרצת מחוץ לכנסת או מהספסלים האחוריים במליאה, היא קיבלה תפקיד של שרה בממשלת ישראל. אולם החגיגיות נעכרה, ובשמחה נמהל אבל כבד על פטירתו של האיש שבביתו צמחה, מי שהיה לה לאב רוחני, הרב חיים דרוקמן.
אה, והיה גם ריאיון רדיופוני אחד ביום ראשון ברשת ב', שהפך ל"קרנבל", כדבריה. כשסטרוק סיימה את השיחה עם קרן נויבך, היא לא שיערה איזו מהומה עומדת לפרוץ. להפך, היא אפילו קיבלה שלל הודעות שהחמיאו לה על ריאיון מצוין. אבל חצי שעה אחר כך הכול בער.
אנחנו נפגשות בכנסת ביום שני בערב. סטרוק מגיעה לכאן היישר מהלווייתו של הרב דרוקמן, ביום של סופה וסער שניתכים לא רק מהשמיים. כשהיא נשאלת לשלומה, היא מספרת על ימי האשפוז של הרב דרוקמן. על הקושי הנפשי לצד הקדחתנות של טרום השבעת ממשלה. "צמחתי אצלו בבית מאז החזרה בתשובה בגיל הנעורים. מצאתי את עצמי בימים האחרונים נעה הרבה על הקו לבית החולים, הייתי בקשר קבוע עם המשפחה והתפללתי המון לשלומו. זו הייתה חוויה קשה מבחינתי לראות אותו, אדם עוצמתי כל כך ובעל נוכחות, במצב הזה. ובמקביל, בחוץ, הכול רץ וטס".
"ביחידה לאבטחת אישים אמרו לי שהגנה על שרה שגרה בחברון היא האתגר הכי מורכב שהיה להם עד כה. ביקשתי מהם דבר ראשון לא להעיק על השכנים שלי, כי החיים בחברון מורכבים מספיק. אבל אני באמת רואה בזה בשורה גדולה, שיש נציגה של ממשלת ישראל שגרה בחברון"
הראש השתדל להתמקד בפעולות הנדרשות רגע לפני קבלת משרד ממשלתי, אבל הלב היה בבית החולים. "הימים האלו באשפוז העלו אצלי 45 שנה של זיכרונות. קצת כמו בזמן שליוויתי את הוריי לקראת סוף חייהם. את חושבת על דברים שהיו – דברים מרגשים, דברים קשים. הכול צף פתאום". היא פותחת חלון בלשכת הח"כית, נותנת לקור הלילי של ירושלים לזלוג פנימה. להזרים חמצן שמרגיע את סערת הנפש אחרי שעות קשות של פרדה.
ובאשר לסערה האחרת, סטרוק אומרת בחיוך עייף שמי שגר בחברון רגיל למסעות השחרה. עד כדי כך שהוא אפילו נעשה קצת מודאג אם שוכחים להזכיר ביום כלשהו עד כמה הוא קיצוני והזוי. "לומדים לא להיבהל מכל דבר", היא אומרת.
בריאיון התייחסה סטרוק לתיקון לחוק האפליה, "שהפך ברבות השנים ובפרשנויות היועמ"שים לחוק שמפלה לרעה יהודים דתיים, ולכן נוצר צורך לדייק אותו". היא נתנה דוגמה של יהודי דתי בעל אולם שנדרש לערוך מסיבת חג מולד, ושאלה אם יעלה על הדעת לכפות זאת עליו. "בכלל לא דיברתי על פגיעה בלהט"בים, בוודאי לא על ערבים", היא אומרת. "רק לאחר שהמראיינת לחצה שוב ושוב בנושא הרפואי, אמרתי שאם יש טיפול רפואי שנוגד את ההלכה, אסור לכפות על רופא שומר תורה ומצוות לבצע אותו. לא אמרתי שיש טיפול כזה, רק שאם יש, אסור לכפות".
התגובה השלילית לדברים וגלי הסערה הגבוהים שהתעוררו הם לדבריה חלק מקמפיין נגד הממשלה.
והעובדה שנתניהו הצטרף לביקורת?
היא נושמת עמוק ומשיבה לאט. "אנחנו ממשלה אחת, אנחנו אמורים לפעול יחד בנושאים שהסכמנו עליהם. אני מאמינה שגם נתניהו יבין את זה, ובעזרת השם נמשיך יחד ונעשה דברים טובים יחד".
אחרי הכול, היא אומרת, הממשלה שהוקמה השבוע היא ממשלת החלומות של הימין. "הייתה סייעתא דשמיא גדולה מאוד כדי שנגיע אליה, כמו גם הרבה עמל והרבה התעוררות מצד הציבור. אני מזהה שמחה גדולה בציבור על התוכניות בתחום המשפט ובתחום ההתיישבות ובמניעת ההשתלטות על שטחי סי. נכון שהשמאל מנהל מסעות הפחדה על סעיפים שהם יותר בתחום של דת ומדינה, כמו שעשו עכשיו עם הסיפור שלא היה ולא נברא על פגיעה בלהט"בים. אני חושבת שהמצביעים שלנו חכמים דיים לא ליפול לקמפיינים השקריים האלה שמטרתם להכפיש.
"התפקיד של כל ממשלה הוא לשרת את המצביעים שלה, וגם את כל עם ישראל, ואנחנו בהחלט נעשה את זה. למשל באמצעות המשרד שלי, מצביעי מרצ והעבודה שגרים ביישובי הצפון והנגב יקבלו כל מה שהם רק רוצים וחולמים כדי שהיישובים שלהם יגדלו ויפרחו. גם חברי הגרעינים המשימתיים, שחלקם מגיעים מעולמות אידיאולוגיים שונים משלי, יקבלו את מלוא האהבה והתמיכה, כי אני ואנחנו כאן גם למענם".
"ניהלנו מערך מחושב היטב להפלת הממשלה. הדבר המדהים הוא שתוך כדי כך קיבלנו מידע מאנשים בתוך המערכים של הקואליציה, שרצו לעזור לנו כי גם הם ראו סכנה בכל מיני דברים שעברו תחת ידיהם. ברוך השם, הצלחנו לבלום חלק מהמהלכים המסוכנים". המידע הפנימי שאת מדברת עליו הגיע מחברי כנסת? "מגורמים בתוך הקואליציה"
מה ישתנה בחייך כשתהיי שרה? "אורית סטרוק" היא הרי מודל לפעילה ציבורית שלא נותנת לשרים מנוח.
"ברמה התפקודית שלי כקטליזטור שמשתדל להניע את המערכת – אני לא מתכוונת לחדול מכך. בעזרת השם אהיה שרה שעומדת על משמר הממשלה כולה, כפי שעשיתי כשהייתי בכנסת וכשלא הייתי בכנסת. אמשיך לעסוק בסוגיות הגלובליות – הביטחוניות, הלאומיות. דיברתי גם עם כל החברים שלי מהגופים החוץ־פרלמנטריים, וביקשתי שיוודאו שאני לא נרדמת בשמירה. לא אמרתי 'תרגישו חופשי להציק לי', אלא שיש עליהם חובה להציק. אמרתי שאקבל באהבה את כל ההצקות שלהם, כי אני יודעת שהם עושים דברים חשובים. ביקשתי מהם להיות אורית סטרוקים".
דונבאס זה כאן
מבין גינוני השררה שילוו כעת את שגרת יומה, היא חוששת בעיקר מהאבטחה. "ברמה האישית והיומיומית, העניין הזה לא פשוט לי", אומרת מי שעד לא מכבר נהגה להתנייד באוטובוס. "אני לא רוצה לומר חלילה שזה מעיק, כי אנשי האבטחה מקסימים ומשתדלים לא להיות לעול, אבל זה משפיע על החיים. ברור שיש בכך פגיעה בפרטיות ובחופש התנועה ובתחושה הטבעית של ללכת חופשי כמו כל אדם אחר".
ביחידה לאבטחת אישים נבהלו מהצורך להגן על שרה שגרה בשכונת אברהם אבינו בחברון?
"הם אמרו לי שזה האתגר הכי מורכב שהיה להם עד כה. ישבתי היום עם צוות המאבטחים וביקשתי מהם דבר ראשון לא להעיק על השכנים שלי. החיים בחברון מורכבים מספיק, לא צריך עוד קשיים. הם הבטיחו לי שזה מה שיהיה. אני באמת רואה בזה בשורה גדולה, שיש נציגה של ממשלת ישראל שגרה בחברון. זה מעלה את קרנה של חברון, אף שקרנה גבהה כבר מזמן. יש בכך היבט ייצוגי חשוב למסר של עיר האבות והאמהות. אבל הפנים שלי בתפקיד לא מופנות רק כלפי חברון, אלא כלפי כל עם ישראל וארץ ישראל".
שינוי נוסף שמביא עמו התפקיד החדש הוא עומס עבודה כבד אף יותר מזה האימתני שסטרוק הורגלה בו. "לא שעד עכשיו לא עבדתי קשה, אבל כשאני עוברת על רשימת המשימות שהונחו לפתחי, אני מבינה שכדי לעמוד בהן אני צריכה להאיץ עוד את הקצב, להכפיל אותו. האמת, חבל שבחקיקה המוקדמת לא הוספנו עוד שעה ליממה".
במכתב שכתבה לבעלה כרעיה צעירה, היא נזכרת, הודתה שאינה סבורה כי תצליח לעמוד בעומס דוגמת זה של שרה דרוקמן; אשתו של הרב עבדה אז כרופאה וגם גידלה תשעה ילדים ואירחה אינספור נוספים. היום, אחרי שהתנסתה בעשייה ציבורית נמרצת ובגידול 11 ילדים משלה, סטרוק אולי לא מעיזה לומר בפירוש אבל מעריכה שהיא הגיעה לא רחוק מהרף הגבוה שהוצב מולה בביתו של הרב, שנהג גם הוא לעבוד וללמוד מסביב לשעון.
אין הרבה נשים בממשלה החדשה. זה מעציב אותך?
"זה חבל לי. דווקא כי אני מאמינה בשונות מסוימת בין נשים לגברים, אני חושבת שהן מוסיפות משהו חשוב לפוליטיקה. רוח אחרת, כזו שיותר מתכללת ומחברת. אני מרגישה את זה אצל הרבה חברות כנסת, מכל הסיעות. חבל לי שאין יותר נשים בממשלה, אבל המפלגות החרדיות לא מסכימות לשלב אצלן נשים ברשימה – אף שליהדות התורה יש מנהלת סיעה שמשפיעה יותר מכל ח"כית. אנחנו מפלגה דמוקרטית, וככה יצא. אני לא חושבת שצריך לקדם נשים רק כי הן נשים. יש מספיק נשים טובות שמגיעות בכוחות עצמן".
בתחילת שנות האלפיים, כשמאחוריה סדרת מאבקים ציבוריים ותפקידים שעסקו בעיקר באזור חברון ומערת המכפלה, ייסדה סטרוק את "ארגון זכויות האדם ביש"ע". ברקע עמד פינוי "גבעה 26" והריסת ביתה של משפחת עוזרי, כחודש לאחר שאבי המשפחה, נתנאל, נרצח בבית הזה ממש. במסגרת הארגון הגישה סטרוק תלונות במח"ש ותביעות נגד שוטרים שהפעילו אלימות כלפי מפגינים בימי המאבק למען גוש קטיף וביום הקשה של פינוי עמונה. מאז, או מתמיד בעצם, היא דבקה בזכויות אדם. "ודאי שאני פעילת זכויות אדם. אני חושבת שבישראל המונח שובש וסורס עד לבלי הכר. בקדנציה הקודמת שלי בכנסת הייתי בוועדת חוקה, וכל החברים משמאל נותרו שוב ושוב פעורי פה כשראו איך אני מזיזה חוקים. אמרתי שאני מחברון, שם אברהם אבינו היה הכי בעד זכויות אדם שרק אפשר לתאר".
המשרד שהופקדה עליו, "משימות לאומיות", חדש בנוף הממשלתי, ונושא שם מחייב אך לא לחלוטין מפוענח. סטרוק מסבירה כי הוא מאחד בתוכו את כל רכיבי האידיאולוגיה הציונית־דתית גם יחד – עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, "ובעיניי זה דבר יפה וחשוב מאוד".
גם הציונות הדתית של גבעת-שמואל תאהב את מה שהמשרד הזה יעשה?
"בוודאי. המשרד עומד על שלוש הרגליים האלה. אחת מתבטאת בהתיישבות בכל האזורים הכפריים בארץ ישראל – לא רק יהודה ושומרון, אלא גם הנגב, הגליל, גבול הצפון ועוד. התחלתי לפעול בנושא כבר בכנסת הקודמת, כשחוקקתי את התיקון לפקודת האגודות השיתופיות. זה תיקון שמסייע בעיקר ליישובים קטנים, גם אלה שתושביהם לא יצביעו לנו לעולם – את יודעת מה, חלקם אולי אפילו יפגינו נגדנו. אז מה. זו חובתנו הקדושה לסייע להם, כי הם מיישבים את הארץ".
עד לחקיקה האמורה, רק יישובים שיש בהם 400 משפחות ומטה הורשו לקיים ועדת קליטה ולהחליט לגבי זהות תושביהם; בתיקון הפקודה הוגדל מספר המשפחות ל־600. "צריך לחזור ולראות בהתיישבות ערך ציוני מוביל", אומרת סטרוק. "הרעיון הזה נמחק כמעט בשנים האחרונות, במידה רבה בגלל חוקים ורגולציות שרואים בקרקע נדל"ן בלבד. זה טוב לתל־אביב ולראשון־לציון, אבל בגבול הצפון, בפתחת ניצנה ובנגב, אסור שזה יהיה כך. את זה באנו לתקן".
תהיה עיר חדשה בנגב?
"אנחנו מקווים להמשיך לבנות את העיר כסיף. הגיע הזמן כבר להקים אותה, ואת 14 הנקודות בנגב שממשלות קודמות התחילו להסדיר. איילת שקד וזאב אלקין קידמו מאוד את הנושא הזה בממשלה היוצאת, הם עשו עבודה טובה – על מה שמגיע להם שבחים, מגיע".
ובעוד ארבע שנים היישובים אכן יעמדו על תילם? יגורו בהם אנשים?
"בחלקם כן. כל אחד מהמקומות נמצא בשלב אחר, אבל אם ניתן עבודה, בהחלט. זה מה שמונח אצלי. יש שרים אחרים שמונחת אצלם סוגיית ההסדרה של הבדואים. אני לא מתעסקת עם הבדואים, אני מתעסקת בחיזוק ההתיישבות היהודית. הכנסנו להסכם הקואליציוני הרבה סעיפים שיאפשרו לבצע את המשימה הזו, לא רק מבחינת תקציבים אלא גם בשינוי הכללים של שימוש בקרקע וכן הלאה. בעזרת השם, אם נעשה עבודה נכונה, נצליח במידה רבה להשיב את הגלגל לאחור. הרי נכון לרגע זה, הגליל נמצא בדרך להיות חבל דונבאס הישראלי. כבר היום 80 אחוז מהאוכלוסייה שם היא ערבית. אנחנו לא הולכים לסלק שום ערבי מהבית שלו, אבל נפעל להפוך את ההתיישבות היהודית לאטרקטיבית, פורחת, יוזמת, חיה מחדש. היום גני ילדים נסגרים ביישובים בגליל, אני רוצה שהם ייפתחו".
"אני יכולה להבין שהציבור השמאלני, שיש לו אחיזה ניכרת בתקשורת, משתדל ככל יכולתו לייצר דה־לגיטימציה לממשלה הנכנסת. אני מציעה שלא נאמין באופן אוטומטי לעיוותים ולחצאי האמיתות. כואב לי שאנשים טובים קונים את השקרים האלה ונפגעים עד עמקי נשמתם, מרגישים נרדפים בזמן שאף אחד מאיתנו לא מתכוון לרדוף אותם או לפגוע בהם"
איך עושים את זה בפועל?
"מדובר בעיקר על חוק האגודות השיתופיות, להגדיל את המספר לאלף משפחות כדי לאפשר ועדות קליטה, שזה עניין משמעותי ביותר. בהסכם הקואליציוני יש גם פרק שמדבר על אפשרות להקצות קרקע בעדיפות, למשל לעולים חדשים או ליוצאי צבא. גם היום עושים את זה, אבל נותנים רק ליוצאי צבא בדואים או דרוזים. אנחנו רוצים לתת העדפה גם ליוצאי צבא יהודים, וכך לחזק את ההתיישבות. יש לנו תוכניות שהוכנסו להסכם הקואליציוני ודרשנו עבורן תקציבים ומנופי כוח, למשל נציג ברשות מקרקעי ישראל ונציג בלשכת התכנון".
זו גם התשובה שלה לטענות על התארכות המשא והמתן הקואליציוני: לדברי סטרוק, נעשה מאמץ גדול לרדת לפרטים שיאפשרו לממש את כל התוכניות שבהסכם. "הייתי מעורבת מאוד במשא ומתן, ואני מצדיעה לצוות שלנו שניהל אותו. הם עשו עבודה יסודית ורצינית והביאו תוצאות יפות. כל מה שהובטח בהסכם הקואליציוני, נעמוד על כך שימומש. המון אנשים פנו אלינו, כתבו לנו 'תקימו כבר ממשלה'. הסיבה שלא הקמנו אותה כל כך מהר הייתה הרצון להגיע להסכמות, ומכיוון שהגענו להסכמות, צריך לכבד ולקיים אותן.
"חשוב לציין שהסעיפים שהשגנו במשא ומתן בכל הקשור לארץ ישראל נוגעים בחלקם הגדול לעשייה שחברי הכנסת והשרים של הליכוד תומכים ושמחים בה. החברים שלי בליכוד שהיו איתי בשדולה למען ארץ ישראל רואים בסעיפים האלה גם הישגים שלהם. הם לא עושים את זה רק כי מאלצים אותם, אלא בנפש חפצה. למשל המערכה על שטחי סי, כל ח"כ בליכוד יסביר לך למה זה קריטי".
גם דתיות רוצות לרקוד
אף שההשתלטות הפלסטינית בשטחי סי התעצמה דרמטית בשנים האחרונות, סטרוק משוכנעת שגם בתחום הזה, עשייה נחושה תאפשר להציל את המצב. "שוד הקרקעות הגדול חייב להיפסק, והוא ייפסק. זה גם חונה אצלי במשרד. יש לנו תקציב שמועבר למועצות האזוריות כדי שיקיימו פיקוח משלהן (תקציב שאושר עוד בתקופתו של צחי הנגבי במשרד ההתיישבות, וקודם בידי איילת שקד – הכ"ח). המועצות האזוריות עשו עבודה נהדרת עם התקציב הזה, הבעיה היא שעד עכשיו לא היה להן פרטנר במנהל האזרחי".
כלומר, פקחי המועצות דיווחו על בנייה בלתי חוקית ועל כבישים פיראטיים שנסללו בשטח, אבל האכיפה נגדם התנהלה באיטיות רבה.
"עכשיו יהיה להם פרטנר, כי המנהל האזרחי יהיה באחריותנו ונוודא שהשוד הזה ייבלם ויטופל במכלול כלים ממשלתיים. לא רק אכיפה, גם כלים של דיפלומטיה ותקציב, וכלים של עולם המשפט. הרי אם השטחים שהרשות הפלסטינית השתלטה עליהם היו מסומנים על מפה כחלק מהסכם מדיני כלשהו, אין ספק שכל הציבור הימני היה מזמן בכיכרות. מדובר על מפת נסיגה מזעזעת, מפות מצומצמות הרבה יותר הובילו פה להפגנות. המדיניות הזו של מתן ומתן, שהם לוקחים ואנחנו מעלימים עין, חייבת להיפסק".
תהיה הסדרה גם לבנייה פלסטינית בשטחי סי?
"צריך להבין: המאחזים הפלסטיניים, זה לא שמישהו סוגר מרפסת או בונה בית בלתי חוקי. אלו עמדות קדמיות בקרב שהרש"פ מנהלת על השטח, ולכן מבחינתנו הם לא אמורים להישאר ולא אמורים להיות מוסדרים, למעט מקרים מיוחדים וספציפיים. כל השאר אמורים לרדת מהמפה, בוודאי ובוודאי לא לגדול.
"כמדינה ששולטת בשטח, אנחנו מחויבים כלפי התושבים הערבים שחיים בו. יש לנו אחריות לתת להם מה שכל אדם צריך לקבל. אבל זה בתנאי שהמקום שהם התיישבו בו לא חונק את ההתיישבות הישראלית, לא פוגע ברצף שלה, לא משתלט על הכבישים ולא מייצר רצף בנייה אסטרטגי שהוא מתכון להקמת מדינה פלסטינית. ניכנס לזה לעומק ונטפל בכל מקרה לגופו".
"המנהל האזרחי יהיה באחריותנו, ונוודא ששוד הקרקעות בשטחי סי ייבלם ויטופל. הרי אם השטחים שהרשות הפלסטינית השתלטה עליהם היו מסומנים על מפה כחלק מהסכם מדיני כלשהו, אין ספק שכל הציבור הימני היה מזמן בכיכרות. מדובר על מפת נסיגה מזעזעת"
תחום אחריות אחר של המשרד נוגע לעם ישראל – הגרעינים המשימתיים. בפגישה עם חברי מועצת הקהילות המשימתיות אמרה להם סטרוק כי אף ששמעה וסיכמה מאות או אלפי שיעורים מפיו של הרב דרוקמן, הדבר המרכזי שלמדה ממנו לא היה תורה, אלא חיים של נתינה וחיבור לעם ישראל. "ברור לי שאתם נושאי הדגל הזה של התרומה לחברה", אמרה.
את הרגל השלישית שהמשרד שלה ניצב עליה היא מגדירה כתורת ישראל, "שזה אומר כל נושא הזהות היהודית של המדינה. אני מקבלת לידי את מנהלת הזהות היהודית, שתגדל מאוד ותהפוך לחטיבה בפני עצמה. אני מקבלת גם את האגף לתרבות יהודית, וגם שם צפויים שינויים משמעותיים. יותר תרבות. אני מאמינה שלגאולת ישראל חייב להיות פן תרבותי. לא ייתכן שעם ישראל חוזר לארצו ואין לזה ביטוי לכל רוחב האמנות – בשירה, במחול, באמנות פלסטית. כשנפתלי בנט היה שר החינוך, שכנעתי אותו לייסד את פרס התרבות היהודית. הצעתי שהוא ייקרא על שם אורי אורבך, וכך היה".
מה הופך תרבות ליהודית? הזהות של היוצר?
"בעיקר התוכן, אבל גם הזהות. למשל בתחום המחול – נושא שקרוב אליי, כי יש לי שתי בנות שרוקדות. לרקדניות דתיות אין שום אפשרות מבחינה הלכתית להופיע בפני קהל מעורב, זה בסיסי. יש הופעות מחול מדהימות של רקדניות דתיות, להקות שמפתחות את התחום, וצריך לתת לכך מענה. משיחות עם אנשי תרבות הגעתי למסקנה פשוטה שתרבות יכולה לצמוח רק על בסיס תמיכות. אין בכוחו של הציבור בארץ, מלבד אולי בהופעות זמר, להחזיק כלכלית את התרבות. לאורך שנים – מירי רגב שינתה את זה קצת – התמיכות במשרד התרבות ניתנו בשיטת המִחזור: מי שיכול לקבל תמיכה גדולה הוא מי שיש לו מחזור כספי גדול, וזה אפשרי כי הוא קיבל גם את התמיכה בפעם הקודמת. בתיאטראות למשל, אלה כמעט תמיד יהיו הבימה, הקאמרי והחאן. חייבים לפרוץ את זה ולתת תמיכות לגורמים אחרים, כדי לייצר את התנועה שתאפשר ליוצרים לעמוד על הרגליים. אני פוגשת המון אנשי תרבות מהמגזר שלנו, וכולם אומרים שהם מתפרנסים בשיניים ובציפורניים. זה לא צריך להיות ככה.
"נושא ארץ ישראל, שהוא בבת עינינו במפלגה, הוזנח והופקר בשנים האחרונות. לא יו"ש, ההתיישבות בארץ כולה. ההתיישבות הכפרית הלכה וקמלה והזדקנה וכמעט נמוגה. כך גם הזהות היהודית. יש בהסכם הקואליציוני סעיף שמדבר על גיבוש תוכנית לאומית להעמקת הזהות היהודית. זה הולך להעצים את מה שעשתה המחלקה לזהות יהודית, תוך התאמה לאוכלוסיות שונות ובפריסה על פני מגזרים שונים. זו ההזדמנות לחיזוק הרוח בעם ישראל, במגוון של פלטפורמות וסגנונות, כל ציבור לפי מה שהוא מעוניין ומוכן לקבל. אנחנו רוצים להרוות צמא שקיים, ולאפשר לכל אדם ולכל קבוצה את החיבור ליהדות. זה יכול להיות לימוד בחברותות של סטודנטים, אירועים לקשישים או פעילות לנוער. לא כולם מתחברים לתורני, לכן יהיו גם תוכניות בסגנון ליברלי יותר".
אפילו בסגנון לא אורתודוקסי?
"אני לא יודעת אם יהיו גם דברים כאלה. אבל ודאי שיש מנעד רחב מאוד, וצריך לתת לו ביטוי".
מפריעה לך העובדה שתחומי האחריות של המשרד החדש הם קצת מפה וקצת משם?
"יש הרבה משרדים שלא עוסקים בנושא אחד. האגף לתרבות יהודית היה במשרד החינוך – למה זה קשור לחינוך? האמירה ש'זה נורא ואיום שמעבירים יחידות ממשרד למשרד, איך זה ייתכן' מתעלמת מכך שבעשר־עשרים השנים האחרונות העבירו כל הזמן ממשרד למשרד, לפי השיוך הפוליטי ולפי הצרכים. מבחינתי זה בונוס, זה לא מפריע".
בעוד היא מפרטת את התוכניות המעוגנות לדקדוקיהן בסעיפי ההסכמים, אפשר לשמוע ברדיו גלי ישראל את יעקב ברדוגו, מקורבו של נתניהו, מסביר כי "כל הסעיפים שהכניסו המפלגות הסקטוריאליות, לפי הבנתי הן מילים על הקרח. לא תהיה להן שום משמעות". סטרוק לא נבהלת: "האמירה של ברדוגו לא יכולה להיות מקובלת – לא עלינו, לא על המצביעים שלנו, ולא על שום אדם ישר. חותמים על הסכמים במטרה לקיים אותם. ונעמוד על כך שהם יקוימו".
מגזר של כולם
השותפות עם חלק מחברי הליכוד, מספרת סטרוק, התהדקה בחודשים ארוכים של מאמצים להפלת ממשלת בנט־לפיד. "ניהלנו מערך מחושב היטב בנושא הזה. הייתה עבודה אינטנסיבית, בעיקר עם יריב לוין ויואב קיש. המדהים הוא שתוך כדי כך קיבלנו מידע מאנשים בתוך המערכים של הקואליציה, שרצו לעזור לנו כי גם הם ראו סכנה בכל מיני דברים שעברו תחת ידיהם. הייתה הרבה חשיבה מדויקת, וברוך השם הצלחנו גם לבלום חלק מהמהלכים המסוכנים שעמדו לקרות. בעצם זה שהרעשנו עולמות על ויכוחים פנימיים בקואליציה וחשפנו אותם בכנסת ובתקשורת, יצרנו לחץ פנימי שמנע ממנסור עבאס לקבל את רצונו".
המידע הפנימי שאת מדברת עליו הגיע מחברי כנסת?
"מגורמים בתוך הקואליציה".
עם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט היא דיברה בפעם האחרונה ימים ספורים לפני השבעת ממשלתו – "אם אפשר לקרוא לזה 'לדבר'. היה לנו ויכוח קשה". לגבי איילת שקד אומרת סטרוק כי כואב לה מאוד "על ההחלטה שלה לתמוך ולסייע בהקמת ממשלה עם רע"ם. אני יודעת שבזמן קיומה של הממשלה הזו היא השתדלה למזער נזקים ואפילו לרשום הישגים, אבל אני חושבת ששום נזק שמוזער לא שווה את הסכנה בממשלה הזו, שסיכנה את הזהות של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. חבל לי מאוד שאיילת בחרה להצטרף אליה. אני מקווה שהיא תוכל למצוא את דרכה בחזרה, אבל בשביל זה היא צריכה להבין את עומק הטעות שעשתה".
דיברת עם הרב דרוקמן ז"ל על הפגישה שלו עם מנסור עבאס, כשעל הפרק עדיין עמדה הקמת ממשלת ימין בתמיכת רע"ם?
"הייתי בישיבה הגורלית בבית הרב, יחד עם בצלאל סמוטריץ' וקבוצה גדולה של רבנים, שהוחלט בה שבשום אופן לא הולכים עם רע"ם. הנושא עלה ונותח, ואני השתתפתי כמיטב יכולתי".
ביום כזה של פרדה ממורה רוחני, חשוב לה לשוב ולהדגיש עד כמה העשייה שלה במשך עשרות שנים, ובמיוחד הפרק המיניסטריאלי המצפה לה, הם המשך דרכו של הרב דרוקמן. "לפני הבחירות המקדימות באתי אליו לקבל ברכה, והוא נתן משהו שלא ציפיתי לקבל", היא אומרת. בסרטון מפגישתם אומר הרב בקולו הצרוד והמוכר: "אורית סטרוק חייבת להיות בכנסת הבאה. אם אנחנו דואגים לעניינים שהם יקרים וקדושים לנו – כמעט אין מי שיכול לייצג את הדברים האלה בתוקף, בעוז, באמונה ובמסירות נפש יותר מאשר אורית סטרוק". "אני חושבת שזו הייתה מעין צוואה שלו כלפיי", אומרת השרה הנכנסת. "נכון שבכל הפעילות הציבורית שלי פעלתי מכוחו, אבל עכשיו אני מרגישה שהוא נתן לי הנחיה ברורה בפה מלא. אני מרגישה מחויבת לזה, להיות ממשיכת דרכו בכנסת.
"כשחזרתי בתשובה הייתי צריכה לבחור לאן אני הולכת: חילונית אני כבר לא, אבל האם לפנות לעולם החרדי או לציונות הדתית? אחרי התלבטות גדולה מאוד בחרתי בציונות הדתית, כי ראיתי את הקשר העמוק שלה לשלב בהיסטוריה שאנחנו נמצאים בו, לתחילת הגאולה. תפיסת העולם הזו הייתה נוכחת מאוד בבית הרב דרוקמן, ונוכחת עדיין בציבור שלנו. אנחנו זוכים לחיות בראשית צמיחת גאולתנו, אנחנו חלק מתהליך הגאולה ופועלים מתוכה. יש פה אירוע היסטורי ענק, ותפקידנו להמשיך ולקדם אותו גם בהיבט של יישוב הארץ, של החזרת עם ישראל לארצו. לכן אגב רצינו את משרד הקליטה – כדי לעודד עלייה מבחירה, לא רק ממצוקה, אף שגם זה בהחלט תפקידה של ישראל. מדינת ישראל צריכה לחזור להיות אבן שואבת, ולפתח את הזהות החדשה־ישנה של עם ישראל בארצו. במשרד שלי נקדיש סכום כסף נכבד לחיזוק השליחות היהודית בארה"ב, בצרפת, בדרום אמריקה".
השיחה נקטעת כשסטרוק נקראת להגיע לישיבת הסיעה של יום שני, שהתאחרה עד שכל החברים שבו ממסע הלוויה. אגב כך היא מספרת על תפקיד שהיא נפרדת ממנו בשמחה בלתי מוסתרת לטובת שמחה רוטמן – ראשות הסיעה. "אין לתאר באיזו הקלה מדובר. אני מרגישה כמו אמא שכבר לא צריכה יותר לקום בלילה. עכשיו אני מגיעה לישיבות סיעה כמו אורחת, ולא צריכה לנהל את זה כל הזמן. זה היה אחד האתגרים המורכבים ביותר שלקחתי על עצמי".
אחרי שהיא חוזרת מישיבת הסיעה, ורגע לפני שהיא רצה אל ההצבעות במליאה, אני שואלת אותה על הביקורת שספגה החקיקה המקדימה. "כמעט בכל קדנציה עשו חקיקה טרום הקמת ממשלה, אין פה חידוש", אומרת סטרוק. "תראי, אני יכולה להבין שהציבור השמאלני, שיש לו אחיזה ניכרת בתקשורת, משתדל ככל יכולתו לייצר דה־לגיטימציה לממשלה הנכנסת. אני מציעה שלא נתבהל ולא נתפחד, לא נאמין באופן אוטומטי לשקרים שהם מפיצים עלינו, לעיוותים ולחצאי האמיתות. כואב לי שאנשים טובים קונים את השקרים האלה ונפגעים עד עמקי נשמתם, מרגישים נרדפים בזמן שאיש מאיתנו לא מתכוון בכלל לרדוף אותם או לפגוע בהם.
"כפי שאמרתי, ממשלה צריכה לעשות בעת ובעונה אחת שני דברים – היא צריכה לממש את הבטחות הבחירות שלה, לשרת את הציבור שבחר בה כשליחתו, לפעול מטעמו ולמענו ולהיות נאמנה לו; והיא חייבת גם להיות ממשלה של כולם. לא לדחות ולא להרחיק ציבורים אחרים, לתת לכל אזרח תחושה שהיא עובדת גם בשבילו. בעזרת השם נעשה את זה. אני מתכוונת לפעול למען כולם ללא אפליה, ודאי וודאי שבצלאל במשרד האוצר יפעל למען האזרח הישראלי באשר הוא בהיבטים של יוקר המחיה ורמת החיים. כי אנחנו עם אחד, אנחנו מדינה אחת. זה כל הרעיון, וזה המסר שלנו כציונות דתית. אנחנו אומנם מגזר, אבל כזה שפועל למען כלל המדינה. זו הדרך שהרב דרוקמן חינך אותנו ללכת בה: להיות נאמנים לתורה שלנו ולאהוב גם את אחינו שלא חושבים או פועלים לפיה".
