"המדינה הפקירה את השטח לתנועה האסלאמית"

כשאני יורדת מהכביש המהיר אל הפנייה לכיוון אבו־סבית, בת השבע שלי – שלא ממש חולה וגם לא בדיוק בריאה, והצטרפה אליי ל"עוד יום במשרד" – שואלת אותי אם אני בטוחה שזאת הדרך. הירידה אל שולי הכביש היא הירידה אל שולי התודעה, סליחה על הקלישאה. למה יש פה זבל? מה זאת הדרך הזאת? איפה אנחנו? לאן אנחנו נוסעות? מטר של שאלות. עיניים של ילדה הן העיניים הנכונות פה.

• "אומר לי בדואי: 'עם הרחם של האישה הערבית והדמוקרטיה שלכם – אני מנצח'. והוא צודק"
• מודל נכון לתרבות: "דוקאביב נגב" מתאים את עצמו לתושבי הפריפריה

שייח' גדעון אבו־סבית (72) משקיף עלינו מביתו ומדריך אותי בטלפון הנייד כיצד להגיע אליו בלי וייז ושמות רחובות. בכניסה לבית בת השבע קצת מבוהלת, טרם יצא לה לבקר משפחה בדואית, אך אט־אט הבהלה מתחלפת בסקרנות. "בהתחלה פחדתי אבל אז ראיתי שהם חמודים", היא תאמר לי בדרך חזרה, אחרי שגדעון וסוהא ציידו אותה בבקבוק מיץ ובחטיף לא מוכר.

רוחות עזות נושבות בחוץ, אבל בבית המחומם בקמין עצים חם ונעים. לשייח' אבו־סבית עשרים ילדים משלוש נשים. את הנכדים הוא לא סופר. אין לו בעיה לדבר איתי על הפשיעה במגזר הבדואי, אבל יש לו גם בטן מלאה על מדינת ישראל, שהוא אוהב וגאה מאוד לחיות בה. "90 אחוז מהבדואים יודעים שמדינת ישראל הכי טובה כלפי הבדואים. בתוך המדינה הזו הבדואים למדו, היו לרופאים ומהנדסים. 90 אחוז מהבדואים מעדיפים את המשטר הישראלי על כל משטר בעולם. כשאני שומע ש'הבדואים כבשו את הנגב, יש להם מדינה משלהם' – זה לא נכון, זאת עלילה. עובדה שאת נמצאת פה בבית שלי – אם הייתם מפחדים על החיים שלכם לא הייתם באים.

"המדינה הפקירה את השטח לתנועה האסלאמית, שהיא נגד גיוס לצה"ל, ובגלל זה יש פחות מתגייסים. היו גם מקרים שצעירים שהלכו לצבא גילו שהרסו להם את הצריף"

"עבירות רכוש, אלימות, סמים – התופעות האלו קיימות ואני בעד למגר אותן. אבל בדרום יש גם בני דודים (יהודים, ב"ק) ששותפים לפשיעה. שוד רכב ונזקי רכוש. פשיעה יש גם בשכונת התקווה, בקריית־מוצקין, בנתניה. עד היום יש חיסולים בעולם התחתון במדינה הזו, ולא מכלילים ומעלילים על אחרים כמו עלינו. צריך לטפל בפשיעה, וזה באחריות משטרת ישראל. אף אחד כאן לא נגד החוק. צריך ליישם את החוק כמו שצריך, וללמד אנשים את החוק. כדי להוריד פשיעה לא מספיק רק להכניס למעצר. יש הרבה דרכים לטפל בפשיעה. מושבים לגור בהם, מקומות עבודה, חינוך. המשטרה והמעצרים הם חלק מהעניין, אבל הם לא לבד.

"יש 300 אלף תושבים בדואים רק באזור באר־שבע וערד. כולנו רוצים לחיות טוב, להיות בטוחים בחיים שלנו. אנחנו לא רוצים פשיעה בנגב. 80 אחוז מהבדואים רוצים ומבקשים למגר את התופעה הזאת, אבל לצערי הרב בזמן האחרון מכניסים את הבעיה של הבדואים עם המדינה, שהיא הריסת הבתים, בתוך הדייסה הזו של הפשיעה. עד לפני לא הרבה זמן לא הייתה פשיעה כזאת אצל הבדואים".

מה השתנה?

"יש הזנחה. במקומות עבודה, במושבים לקלוט את הצעירים. היהודים שולחים את הילדים בגיל 18 לצבא ומקבלים אותם בגיל 21. אנחנו מ־18 עד 21 מתמודדים עם הגיל הכי מסוכן, ולבדואים קשה – משפחות מרובות ילדים לא יכולות לשלוט על חמישה־שישה ילדים. אני הצעתי לחבריי הבדואים וגם לאחראים במדינה לקחת את כל הצעירים לצבא. זה לטובתם. ראיתי במעצרים מלא בדואים בדרום. במקום שהילד ילך למעצר בגלל פשעי רכוש – שילך לצבא".

מרגישים את הירידה בשיעור המתגייסים במגזר הבדואי?

"יש ירידה. זו תוצאה של הזנחת המדינה. המדינה הפקירה את השטח לתנועה האסלאמית, שהיא נגד גיוס לצה"ל, ובגלל זה יש פחות מתגייסים. היו גם מקרים שצעירים שהלכו לצבא גילו שהרסו להם את הצריף. הבדואים לא מבינים בנייה בלי חוקית! אנחנו ירשנו את הבנייה הזו. בזמנו מי הכניס את הצריף בנגב? בן־גוריון זכרו לברכה במדרשת שדה־בוקר. אם יבדקו, לא ימצאו שם היתר בנייה".

נושא הריסות הבתים שב וחוזר בשיחתנו. הבית שאנחנו יושבים בו ושותים בו תה מתוק מאוד קיים משנת 2004. לפניו הרסו לאבו־סבית חמישה בתים – שם ושם ושם, הוא סופר ומצביע ביד. "תבינו, מגיע לילדים בית. בלי בית לא נשאר כלום לבן אדם. אני יכול להתפשר איתך על הכול, אבל על קורת גג אי אפשר לוותר. אנשים לא קולטים מה הולך פה. אכיפת חוק? בשביל רישיון נהיגה אני יודע שעושים שיעורים ואז עוברים טסט. פה אין לי הליך כזה. איך אתה רוצה שאחיה בלי בית? אתה הורס לי וזהו? תארי לעצמך שתהיי בדואית, תשבי עם קורת גג כזאת ויהרסו לך את הבית כשהילדים שלך בחוץ. מה זה נותן? ומה התוצאה של המעשה הזה? עם הילדים, עם המבוגרים, עם כולם? זה משפיע לא לטובה. קל לגייס אויבים. לגייס חברים, אנשים נאמנים, לוקח זמן. צריך אמון, הסברה.

"ב־1960 הייתי בבית ספר ובא צוות ממשרד הבריאות. הם הסתכלו על הילדים ואמרו: 'הילדים האלה, חסר להם מזון'. כבר בשבוע השני הגיעו משאיות חלב. בכל יום נתנו לכל שני ילדים בקבוק זכוכית, ככה שתינו חלב במשך שנה וחצי"

"אני מקווה שהממשלה של ביבי נתניהו תיקח את העניינים לידיים. שלא תשדוד את הקרקעות שנשארו, שלא תהרוס צריפים. הממשלה יודעת שהיא לא יכולה בלילה אחד לבנות עיירות שלמות ל־300 אלף איש. ואם היא יודעת שהיא לא יכולה – למה היא מרשה לעצמה להרוס לאנשים ולהשאיר אותם בלי קורת גג ברוח הזאת, במזג אוויר כזה?

"ברהט בכל יום יש ירי. ביישובים במדינת ישראל יש ועד, יכולים להחליט אם לקבל אותך או לא, אבל ברהט הביאו מפה ומשם אוכלוסיות לא מתאימות, ובכל ערב יש ירי. בלגן. אני חי פה עם השכנים מאות שנים, חיים בשלווה ביחד, שכנים טובים. כדי שכולנו – גם בדואים וגם היהודים בכלל בישראל – נחזיק את המדינה בשתי ידיים, צריך להיות טוב לכולם".

מאיפה מתחילים לתקן?

"מהחינוך. כשמתחילים מהחינוך אתה מוריד גם מהפשיעה. יש ילדים אצלנו בבתי הספר שגמרו יסודי ובתיכון לא מבינים עברית. לומדים אבל לא מבינים. אז יש הזנחה בחינוך. האנשים הטובים בין הבדואים שמדברים על טובת המדינה צריכים בממשלה אוזן קשבת, כדי שיתחילו לעבוד, כדי שיתקנו. והם לא מוצאים אוזן קשבת".

בעבר היה ערוץ תקשורת פתוח יותר?

"היה, ויש עד היום אבל לא מספיק. לי יש תרבות ישראלית, חינוך ישראלי, אני ישראלי מובהק. יש הרבה מאוד כמוני. לא אכפת לי ממשטרים אחרים, אכפת לי ממדינת ישראל, כי למדתי, גידלתי ילדים, היה לי טוב, ואני מקווה שיהיה לי טוב עוד הלאה. אבל לפי הניסיון והגיל שלי, אני רואה שהיום הדברים הולכים ומשתנים לרעה. לרעת הבדואים ולרעת המדינה. הבדואים הם ישראלים לכל דבר. כמו שאת יהודייה ואכפת לך ממדינת ישראל, ככה גם אותי".

וזו דעה מייצגת בקרב הבדואים?

"הבדואים שחיו בזמן האנגלים והעות'מאנים, החיים שלהם היו קטסטרופה. שמעתי סיפורים מסבא ומאבא. לפני הכניסה של מדינת ישראל לא היו קוראים ולא כותבים. לא תמצאי אחד שחותם בעט. את זה צריך להגיד לזכות מדינת ישראל. ב־1960 הייתי בבית ספר, אולי בן עשר, ובא צוות ממשרד הבריאות. הם הסתכלו על הילדים ואמרו: 'הילדים האלה, חסר להם מזון'. כבר בשבוע השני הגיעו משאיות חלב. בכל יום נתנו לכל שני ילדים בקבוק זכוכית, ככה שתינו חלב במשך שנה וחצי. אז אי אפשר לשכוח את כל הדברים האלו ולהגיד שמדינת ישראל היום היא לא טובה.

"אני מסתובב הרבה ושואל הרבה שאלות, אני נודניק בשאלות שלי. נסעתי לערב הסעודית, לבחריין, לאבו־דאבי – ראיתי איך חיים שם. דובאי אמירות עשירה מאוד, אבל לא חיים שם כמונו. אלה שקרובים לצלחת כן. אני נוסע לירדן וראה איך מטפלים בתאונה בכביש, הפצועים מחכים שעות עד שייקחו אותם לבית חולים. אני אוהב את מדינת ישראל, תאמיני לי, ראיתי מה מתרחש במדינות אחרות ואני רואה מה יש פה. הבדואים בשנות החמישים לא הבינו עברית, היום מדברים עברית. לבדואים לא היה לנד־קרוזר בשנות החמישים, היום יש. לא היו רופאים, היום יש. לאט־לאט הכול משתנה".

אתה כל הזמן אומר שהבעיות של הבדואים הן רק כי המדינה הזניחה אתכם, אבל בסוף יש לכם גם אחריות על החיים שלכם. מדינה היא לא אמא ואבא, שמצליחים לראות בעיניים את כל הילדים שלהם.

"את צודקת, זאת גם אחריות של ההורים, אבל ההורים חסרי אונים. יש להם חלק גדול בזה, אבל אי אפשר לא לדבר גם על ההזנחה של המדינה. ושלא יספרו סיפורים שהבדואים בעד פשיעה. רהט, עיר שיש בה 80 אלף תושבים – אילו מקומות עבודה יש בה? כמה? כמה פרויקטים יש שם? כלום. קריית־גת, עיר עם 28 אלף תושבים, יש בה 6,800 עובדים זרים שבאים לעבוד. אז למה מצפים מרהט? המדינה הייתה יכולה, במקום להעביר את כל תעשיית הטקסטיל לירדן, להביא אותה לרהט. יש עבודה זולה, יעבדו שם. צריך להגדיל את מקומות העבודה.

"החיים הם לא כמו בפוליטיקה. באים לפה חברים יהודים, אוכלים ביחד, יושבים ביחד. כדי שאיתמר בן־גביר יגרוף קולות הוא צריך לקלל את הערבים, וכדי שמנסור עבאס יגרוף קולות הוא צריך לקלל את היהודים. מדברים הרבה על האלימות. כשאני מסתכל בטלוויזיה ורואה איך הם מתנהגים בבית הנבחרים, אני חושב שזה חלק מהאלימות היום ברחובות. אלו כביכול האנשים הכי טובים של מדינת ישראל – ואיך הם צועקים ומדברים. בזמן האחרון אתה מסתכל עליהם ושם את היד על הראש. מה קרה? מה התהפך אצלנו?"

מה אתה חושב על בן־גביר?

"אם הכוונות שלו טובות, אני מאחל לו הצלחה. אני מזמין דרכך את בן־גביר לפה, לשבת ולדבר איתי. אני לא שונא אותו, אני מבין אותו. 90 אחוז מהדברים נועדו רק כדי לגרוף קולות. כשבן־גביר מדבר על ביטחון, מוות למחבלים, בסדר – אני יותר קיצוני ממנו. כל אחד שפוגע בביטחון המדינה, שיעשו בו מה שהם רוצים. פה אפשר למתוח קו אדום. אבל מה ששינו את החוק (חוק יסוד הלאום, ב"ק), זה לא טוב. מ־1948 יש יסוד למדינה, ומה עשו? הלכו ושינו. חביבי, אנחנו יודעים שמי שהקים את המדינה הם היהודים. הלכת והוספת 'מדינה של היהודים'. אז תמחק את 'ישראל'. תקרא לה 'מדינת היהודים'. יש יהודי ישראלי ואני בדואי ישראלי – למה לא להגיד ככה? יש לנו שם שקושר אותנו ביחד".

אבו־סבית חושב שלא מלמדים את ההיסטוריה כמו שצריך. "לאנשים יש טעות. לא לומדים היסטוריה כמו שצריך, לא מסבירים מדוע היהודים באו לפה ב־1948".

מה צריך להסביר?

"את ההיסטוריה כמו שהיא. שהיהודים היו פה. בני אברהם אבינו. הוא היה פה, היה בחברון. צריך להסביר למה אתם פה. הציעו לכם מדינה בארגנטינה. אלוהים גזר עלינו לחיות ביחד. מה אכפת לי אם ישלטו ביבי נתניהו או איימן עודה, בתנאי שהשולט יהיה אבא של כולם? אכפת לי שכל אחד שמנהיג את המדינה ויושב בכנסת ישמור על המדינה ועל תושביה".