"אבי מעוז הוריד ממני את הכיפה, ואמר: אל תיתן לאף אחד לשים עליך כיפה בכוח"

ביקורו הראשון של נתן שרנסקי בארצות הברית, זמן לא רב לאחר ששוחרר מהכלא הסובייטי, ניגש אליו עובר אורח. "נתן, אתה גיבור, אבל גיבור צריך להיות עם כיפה", אמר לו האיש – ולא הסתפק בהמלצה, אלא הניח כיפה על ראשו של אסיר ציון המפורסם. "אבי מעוז היה שם איתי", משחזר שרנסקי. "הוא הוריד ממני מיד את הכיפה ואמר לי: אל תיתן לאף אחד לשים עליך כיפה בכוח".

את הסיפור הזה מספר לי שרנסקי בתשובה לשאלה אם יש בסיס לחששות מפני תוכניותיו של סגן השר החדש, נציג מפלגת נעם החרד"לית. המסקנה שלו ברורה: "מעוז לא הולך לשים כיפות לאנשים", הוא אומר בחיוך.

בגיל 74, שנים רבות אחרי פרישתו מהחיים הפוליטיים, זוכה שרנסקי לראות את שני בני טיפוחיו משתלבים בממשלת ישראל. הראשון הוא רון דרמר, שגריר ישראל בארה"ב לשעבר וכיום השר לעניינים אסטרטגיים. לפני 28 שנים, כששרנסקי התלבט אם להיכנס לפוליטיקה, דרמר ישב איתו במרתף ביתו, ניתח עבורו סקרים ודחף אותו כל הדרך אל הכנסת. השני הוא כאמור אבי מעוז, סגן שר במשרד ראש הממשלה. כששרנסקי היה עדיין בכלא, מעוז ליווה את רעייתו אביטל במאבק חוצה יבשות לשחרורו של בעלה. לימים מינה אותו שרנסקי למנכ"ל במשרד הפנים ובמשרד השיכון, כשאלה היו בידי מפלגת ישראל בעלייה. כעת, עם מינוים של השניים האלה לתפקידים בכירים, ביקשנו משרנסקי לספר לנו על תחילת דרכם.

כדי להבין את התפקיד שמילא מעוז בחייו של נתן שרנסקי, צריך לספר על אביטל שרנסקי – או נטליה שטיגליץ, כפי שנקראה בשנותיה בברית המועצות. נתן הכיר אותה באוקטובר 1973. זמן קצר לאחר מכן נדחתה בקשתו לקבל אשרת יציאה, והוא הפך למסורב עלייה. גם אביטל הגישה בקשה כזו, ונענתה בחיוב. בני הזוג נישאו ב־1974, יום וחצי לפני שפג תוקפה של אשרת היציאה שקיבלה אביטל. למחרת היא עלתה לארץ, בעוד הבעל הטרי נשאר בברית המועצות. בחודש מרץ 1977 נעצר נתן שרנסקי בעקבות פעילותו למען מסורבי עלייה ואסירי ציון. הוא הואשם בבגידה ובריגול, ונגזרו עליו 13 שנות מאסר.

"בנסיעה הראשונה שלי לניו־יורק מעוז הצטרף אלינו, והופתעתי לראות איזה שם טוב יש לו שם, איזו הערכה רוחשים פוליטיקאים ועיתונאים לבחור הזה, שהאנגלית שלו לא מי יודע מה. הייתה לו כימיה טובה איתם. אחד הדברים שייחדו אותו היה היכולת לקשר בין אינטרסים שונים בעולם ובין ארגונים שונים שפעלו לשחרורי"

כשאביטל הגיעה ארצה, היא חיפשה תשובות לשאלות אמוניות ורוחניות שטרדו את מנוחתה. מכרים אמרו לה שכדאי שתפנה לרבנית חנה טאו. בריאיון נדיר לעיתון בשבע בשנת 2005, לאחר פטירתה של הרבנית, סיפרה אביטל: "היה לה טוּב שנשפך מהעיניים, וכל כך הרבה חום. (…) הטריד אותי מאוד איך ייתכן שכל גדולי הדורות שרצו כל כך להגיע לארץ ישראל לא זכו לכך, ואני הקטנה, שבקושי יודעת מה זו יהדות, זכיתי להיות בארץ ולנשום את האוויר של ירושלים. חנה לקחה תנ"ך, ספר שאז ראיתי לראשונה, ויחד הלכנו ליער ירושלים. שם ישבנו וחנה לימדה אותי את סדר הגאולה מתוך התנ"ך. 'את שייכת לזמן הגאולה', הסבירה לי. 'לקב"ה יש סדר איך הוא מחזיר את עם ישראל לארצו, ואת חלק מהתוכנית האלוקית הזו'. הרגשתי כל כך טוב כשאמרה לי את זה. ההסבר שלפיו אני חלק מתוכנית אלוקית נתן לי קרקע מתחת לרגליים".

מהר מאוד הפכה אביטל לבת בית אצל הרבנית חנה והרב צבי טאו. "היום אף אחד לא מוכן לומר עליו מילה טובה", נאנח שרנסקי, וניכר כי העיסוק בנושא לא קל לו. "אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו שההאשמות שהושמעו נכונות. המשטרה כמובן צריכה לבדוק את זה, אבל מכל מה שאנחנו מכירים, זה פשוט לא הולך ביחד. אביטל קיבלה את זה בצורה קשה. חנה ז"ל הייתה בשבילה אחות גדולה, אישה שהראתה לה את הדרך לחיים רוחניים, וגם הפגישה אותה עם האנשים שעזרו לה להילחם למען השחרור שלי".

כשאביטל החלה להיאבק למען בעלה הכלוא בברית המועצות, הממסד הפוליטי בארץ ביקש ממנה לחכות בסבלנות להתקדמות בחזית הדיפלומטית, אבל לה היה ברור שחייבים לפעול בכל החזיתות. היא פנתה לרב טאו, והוא קישר אותה לרב צבי יהודה קוק. "הרב קוק קרא לתלמידים שלו ואמר שאם מאשימים יהודי אחד בריגול ברוסיה, אז כל היהודים בסכנה, ולכן צריך לסגור מיד את הספרים ולצאת למלחמה. הרב אלי סדן סיפר שאחד התלמידים התרגז בגלל זה, והרב אמר לו 'מי שלא יודע מתי צריך לסגור את הספרים, שלא יפתח אותם מלכתחילה'".

בין התלמידים שנרתמו למאבק היו הרב יעקב (יענקלה) לוין, הרב בני אייזנר, הרב יעקב שטרנברג, הרב עודד וולנסקי, הרב צבי טאו ואבי מעוז. "הם הקימו קבוצה שעבדה במקביל לממסד וליוותה את אביטל בפעילות. כך אביטל הגיעה לנשיאי ארה"ב ג'ימי קרטר ורונלד רייגן, לראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר ולמנהיגים אחרים. גם העולם היהודי התגייס. בשנה וחצי האחרונות של המאבק, אבי מעוז היה פעיל מאוד במטה".

בביצה הפוליטית מסמנים את דרמר כיורשו האפשרי של נתניהו, אבל שרנסקי טוען שאין סיכוי לכך. "עברתי בחירות מקדימות בליכוד – צריך ללכת מאירוע לאירוע, ללחוץ ידיים, להקדיש לזה את החיים. זה לא מתאים לרון. הוא לא פוליטיקאי"

לאחר בואו ארצה ביקש שרנסקי לדעת מי היו האנשים שפעלו למענו, וכיצד התנהל הקמפיין. "את הדיווח המקצועי והמעמיק ביותר קיבלתי מאבי מעוז. הוא סיפר לי על הקשר בין הארגונים הפרטיים לממשל. בנסיעה הראשונה שלי לניו־יורק הצטרף אלינו מעוז, והופתעתי לראות איזה שם טוב יש לו שָם, איזו הערכה רוחשים פוליטיקאים ועיתונאים לבחור הזה, שהאנגלית שלו לא מי יודע מה. הייתה לו כימיה טובה איתם. אחד הדברים שייחדו אותו היה היכולת לקשר בין אינטרסים שונים בעולם ובין ארגונים שונים שפעלו לשחרורי".

מנכ"ל מפוצל

המאבק למען שרנסקי חיבר לראשונה בין מעוז לנתניהו, שמילא בשנים ההן שורה של תפקידים דיפלומטיים מטעם ישראל – ציר בוושינגטון, ממלא מקום השגריר בארה"ב ולבסוף השגריר באו"ם. "משה ארנס ביקש ממנו לעזור לנו, וביבי חשב בצורה קריאטיבית. הוא שימש מעין יועץ סתרים של מעוז וחבריו", אומר שרנסקי. מעוז עצמו סיפר פעם שנתניהו "בנה תוכנית אסטרטגית שהביאה לשחרורו של שרנסקי. כבר אז היה אפשר לראות את גאונותו".

באמצע שנות התשעים הקים שרנסקי את מפלגת ישראל בעלייה, כדי לתת ביטוי פוליטי ומענה לצורכיהם ולמצוקותיהם של המוני העולים מברית המועצות לשעבר. המפלגה התמודדה לראשונה בבחירות 1996, וזכתה בשבעה מנדטים. שרנסקי מונה לשר התעשייה והמסחר בממשלת נתניהו, ויולי אדלשטיין קיבל את תיק העלייה והקליטה. "היינו מפלגה של עולים חדשים, חצי מאיתנו לא דיברו עברית בכלל. ביקשתי מאבי מעוז לבוא ולעזור לי", מספר שרנסקי. מעוז מונה לראש לשכתו, ועשה חיל. "היה צריך אז לדבר עם הרבה תעשיינים, כולם ביקשו כסף מהממשלה, והוא ידע להסתדר עם כולם".

בממשלה ההיא כיהן שרנסקי גם כראש ועדת השרים לענייני דת, קליטה ותפוצות. בכובעו זה התעוררו חילוקי דעות בינו ובין מעוז. "הכול היה בסדר עד שעסקתי בנושא של רפורמים וקונסרבטיבים. החרדים רצו לקדם את חוק ההמרה (שמעניק לבתי הדין הרבניים סמכות בלעדית בענייני גיור – ר"ר), ואנחנו במפלגה התנגדנו לזה. בהמשך הוחלט על הקמתה של ועדת נאמן כדי למצוא פתרון מוסכם בנושא. אבי אמר לי שזה מנוגד לתפיסותיו, כי מבחינתו היהדות הרפורמית מעודדת התבוללות. אני אמרתי שבדיוק להפך. מכיוון שהוא איש עקרונות, הוא לא רצה לעסוק בזה. בכל מה שקשור לתעשייה ומסחר הוא היה מצוין, אבל הרגשתי שהמאבק של חיי הוא להגן על כל החלקים של עם ישראל".

בממשלה הבאה, ממשלתו של אהוד ברק, מונה שרנסקי לשר הפנים, ובחר במעוז למנכ"ל המשרד. "אמרתי אז לאבי: יש במשרד הפנים שני חלקים – הפעילות המוניציפלית ומנהל האוכלוסין. אם אתה רוצה, אמנה מישהו אחר שיהיה אחראי על מנהל האוכלוסין. וכך אכן היה".

מעוז, שלא צמח בשירות הציבורי, ידע להשתלב בתפקיד בכיר כזה?

"אמרו לי: איך בחור ישיבה עם סנדלים וציציות בחוץ, תושב עיר דוד, יוכל להיות מנכ"ל משרד ממשלתי? יש לו בכלל הכשרה מתאימה? אמרתי לאבי שיאסוף המלצות ויעביר לי, ובתוך שבוע הוא הביא כמה המלצות. הוועדה שבחנה את התאמתו לתפקיד המליצה לתת לו תקופת ניסיון של חצי שנה, אבל אחרי שלושה חודשים כבר לא הייתה שום שאלה. ראשי מועצות שמאלנים, אנשי הקיבוצים של השומר הצעיר – כולם התאהבו בו. הוא היה מקצועי והגון מאוד, וגם יחסי האנוש שלו היו טובים, כי הוא אדם עם לב טוב ופתוח. אבי הביא ללשכה את מירית דנון, שהייתה הרל"שית של יצחק רבין. היו לה דעות שמאלניות, היא לא הכירה מקרוב דמויות כמוהו, אבל אחרי כמה חודשים היא אמרה: אבי פתח לי את העיניים לראות עד כמה אנשים ששונים ממני יכולים להיות טובים".

"אני לא מסכים עם האידיאולוגיה של נעם. אני לא חושב שצריך מפלגה לחיזוק הזהות היהודית, ובטח שאי אפשר לעשות זאת אם אתה מתמקד במאבק ברפורמים ובלהט"בים. אבל בין זה ובין הדמוניזציה שעושים לאבי יש פער ענק"

ואיך התנהלתם כשעל הפרק עמדו הנושאים הרגישים יותר של משרד הפנים, כמו מתן אזרחות והכרה בגיור?

"המשכתי לעסוק בנושא של זרמים לא אורתודוקסים, אבי היה מנוטרל מזה, ולכן עבדנו טוב יחד. בהמשך, כשמוניתי לשר השיכון בממשלת שרון, מיניתי אותו למנכ"ל, והפעם לא היו התנגדויות. עשינו בתפקיד הזה הרבה דברים מעניינים – גם ביהודה ושומרון, גם בנגב, גם בקיבוצים".

מעוז נשאר במשרד השיכון גם כשאפי איתם החליף את שרנסקי. ב־2004, כשהחלו ההכנות לתוכנית ההתנתקות, הוא התפטר במחאה מתפקידו. בשנים שלאחר מכן הוא היה מנכ"ל חברה לחיפושי נפט, עמד בראש מנהלת המעבר של תע"ש לנגב, והיה חבר במועצת מקרקעי ישראל ובוועדה הארצית לתכנון ולבנייה. לקראת הבחירות לכנסת ה־22 הוא היה ממייסדי מפלגת נעם, שזוהתה עם ישיבת הר המור בנשיאות הרב טאו. בבחירות ההן המפלגה לא התמודדה, אך כעבור שני סבבים נוספים, בבחירות 2021, שובץ מעוז במקום השישי ברשימת הציונות הדתית והפך לחבר כנסת. לקראת בחירות 2022 הוא קיבל את המקום ה־11 במפלגה שהובילו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר, ולאחריהן ניהל משא ומתן עצמאי עם נתניהו ומונה לסגן שר. "אני לא מסכים עם האידיאולוגיה של נעם", אומר שרנסקי. "אני לא חושב שצריך מפלגה כזאת למען חיזוק הזהות היהודית, ובטח שאי אפשר לחזק זהות יהודית אם אתה מתמקד במאבק ברפורמים ובלהט"בים. אבל בין זה ובין הדמוניזציה שעושים לאבי יש פער ענק".

אתה רואה שינוי בין מעוז שהכרת למעוז של היום?

"בעניין הרפורמים היינו חלוקים כבר אז, אבל נושא הלהט"בים לא היה מדובר בזמנו. ציבורית זה לא היה קיים. יצא לי לדבר איתו בנושא, אמרתי לו שהוא לא צריך להילחם נגד זה אידיאולוגית אלא אם יש משהו ספציפי שהוא לא מסכים איתו, כמו למשל לימודי מגדר בגני הילדים. אם אתה מתנגד לכך שמלמדים ילדים בני חמש שהם יכולים להיות בן או בת, אז תילחם נגד זה. אמרתי לו שבמדינה דמוקרטית, הוא לא יצליח לעצור את מצעד הגאווה".

לסגור דלת, לפתוח חלון

בהסכמים הקואליציוניים קיבל מעוז את האחריות על "לשכת הקשר", גוף שמופקד על חיזוק זיקתם של יהודי ברית המועצות ליהדות ולישראל, וגם בודק מי מהם זכאי לעלות ארצה על פי חוק השבות. מבקריו של מעוז גורסים כי לשיטתו, כל מי שאינו יהודי לפי ההלכה – מדינת ישראל אינה אמורה להכיר ביהדותו, גם אם הוא שומר מצוות במידה זו או אחרת. מעוז, כך נאמר, שואף גם לצמצם את מספר "זכאי חוק השבות" שיכולים לעלות ולהתאזרח בארץ מתוקף זיקתם המשפחתית ליהודים. כשאני שואלת את שרנסקי אם אינו חושש שהעמדות הללו יובילו לצמצום העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר, הוא משיב: "אומרים שמעוז ישנה את חוק השבות, אבל אצל מי זה בהסכם הקואליציוני? במשרד הפנים, שנמצא בידי ש"ס. האם יש סכנה? יש. אבל לשכת הקשר לא מגדירה מה זה חוק השבות, לשכת הקשר נותנת אישורים לפי חוק השבות. אם מחר ישנו את החוק, יהיו הרבה שלא יקבלו אישור לעלות. מבחינתי זו מכה לציונות, ולפי ההתרשמות שלי, ביבי לא הולך לעשות את זה".

"למעשה זו הפעם הראשונה שביבי הוא השמאלן של הממשלה, גם מבחינה דתית וגם מבחינה מדינית, וזו סכנה. למה? כי בעבר ניסו כמה פעמים להעביר את חוק ההמרה, אבל תמיד היו בקואליציה שותפים שממוקמים שמאלה מנתניהו, ולכן החוק לא עבר. גם היום נתניהו היה שמח למנוע צעדים כאלה, רק חסר לו כוח. חבל שהמרכז־שמאל לא הצטרף לממשלה, אלא המשיך בקו הכושל של 'רק־לא־ביבי'. אבל גם לאבי מעוז עצמו יש רק קול אחד, הוא לא יכול לעשות הרבה בהקשר הזה. הסכנה האמיתית לשינוי חוק השבות וחוק ההמרה תבוא מכיוונים אחרים".

אתה חושש מביטול "סעיף הנכד", שמעניק זכאות עלייה גם למי שסבו יהודי?

"ביבי אומר שזה לא יקרה, אבל בכמה חזיתות הוא יכול להילחם כשאין לו גב? אז כן, זה מדאיג אנשים, ויש לזה סיבה. בדיונים לקראת גיבוש האמנה של גביזון־מדן עלתה הצעה לשנות את חוק השבות, אבל יחד עם זה לתת אווירה וגישה הרבה יותר ליברלית בגיור. היום יש אופציות לגיור ידידותי, אבל עכשיו רוצים גם להעביר את חוק ההמרה, גם להחמיר את הגיור כך שיהיה חרדי יותר וגם להוריד את סעיף הנכד – וזה מסוכן. מגיעים היום לארץ המון עולים ממוסקבה שעברו תוכניות של הסוכנות, היו ב'תגלית', הם הרבה יותר קרובים לעם ישראל מהיהודים של עליות קודמות. לסגור דווקא עכשיו את הדלתות ולא לאפשר להצטרף לעם היהודי, זה מעשה אנטי־ציוני. אסור להתעלם מהמציאות: רוסיה חוזרת להיות ברית המועצות. הדבר היחיד שעוד נשאר הוא חופש ההגירה, ויכול להיות שב־2023 גם זה ייגמר".

מה אתה מציע? שהם יעלו ויעברו כאן גיור?

"בגלל זה הוקם מיזם 'גיור כהלכה' של צהר. לדבריהם הם עושים גיור לפי שיטת הרמב"ם, המקילה יותר. ויש גם תוכנית 'נתיב' לגיור בצבא, שהיא מצוינת. אני מפחד שאם הרב הצבאי ימונה בידי הרבנות הראשית, גם זה ייסגר. מה הפתרון? על זה צריך לדון, אבל אסור לסגור את סעיף הנכד בלי ליצור אפשרויות ליברליות נוחות ל'זרע ישראל' להיכנס לכאן. אם יסגרו את השערים בפני כל מי שאינו יהודי, העלייה תיעצר".

"מגיעים היום לארץ המון עולים ממוסקבה שעברו תוכניות של הסוכנות, הם קרובים לעם ישראל הרבה יותר מהיהודים של עליות קודמות. למנוע מהם להצטרף לעם היהודי – זה מעשה אנטי־ציוני. רוסיה חוזרת להיות ברית המועצות. הדבר היחיד שעוד נשאר הוא חופש הגירה, ויכול להיות שב־2023 גם זה ייגמר"

מעוז מתייעץ איתך כיום? אתם משוחחים?

"אין בינינו נתק בשום פנים ואופן, אבל קשה למצוא הצהרה שלו בכנסת שאני מסכים איתה. אם הוא אומר 'רפורמים זה חושך', איך אני יכול להסכים עם זה?"

שחמטאי במגרש הפוטבול

את רון דרמר הכיר שרנסקי ב־1995 דרך פרנק לונץ, מומחה לסקרים פוליטיים. "אני, יולי אדלשטיין ויורי שטרן רצינו לבדוק את ההיתכנות של הקמת מפלגה. לא היה לנו כסף, אבל היו לנו קשרים". לונץ סייע לחבורת העולים, ובשלב מסוים שידך להם את דרמר, ידידו מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת פנסילבניה, ואת אד מילר, כיום מבכירי איפא"ק, כדי שיסייעו בעריכת סקרים ובהבנת השטח. "הם גרו תקופה אצלי בבית כדי לחסוך כסף", מספר שרנסקי. "רון ניתח עבורנו סקרים, ומצאנו מולנו אדם אינטלקטואל, רציני. התאהבתי בו מיד. הוא מצא שיש בסיס להקמת המפלגה, ובאמת התחלנו משום דבר ולקחנו בבחירות שבעה מנדטים. זו הייתה הצלחה גדולה מאוד, והוא היה חלק ממנה. בהמשך הוא הפך ליועץ האסטרטגי שלי".

מה סוד הקסם שלו?

"לצערי הוא נולד במדינה הלא נכונה, ארה"ב", מחייך שרנסקי. "כאמריקני, הוא שיחק פוטבול. אילו נולד בברית המועצות היה משחק שחמט, והיה יכול להיות מעולה בזה. יש לו לוגיקה של ברזל וראייה אסטרטגית רחבה. אגב הוא מתרברב בכל הזדמנות שהוא ניצח את שרנסקי בשחמט, הוא רק לא מציין שזו הייתה חנה שרנסקי, הבת שלי".

אבי מעוז היה חתום על השידוך בין דרמר ובין עדי בלומברג, אשתו הראשונה. "דוד בלומברג, שהיה אז מנכ"ל בנק מזרחי, סייע לנו במשכנתאות לעולים חדשים", מספר שרנסקי. "אבי העלה את הרעיון לשדך בין רון לבת של דוד. ערכנו להם שבע ברכות בביתנו. לצערי עדי נפטרה כעבור שנתיים". לימים נישא דרמר בשנית, והיום הוא אב לחמישה.

לקראת בחירות 1999 שלח שרנסקי את יועצו דרמר להיפגש עם ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. "הפופולריות של ברק נסקה אז, ביבי היה בעיצומו של קמפיין קשה, ואני ביקשתי מרון לנתח עבורו את המצב. אחרי הפגישה שאלתי את נתניהו איך היה, והוא אמר לי: 'האיש הזה ממש לא מחבב אותי'. הסברתי לו שרון רק מסביר את המציאות, וזה לא אישי נגדו. כשהם נפגשו בפעם השנייה נוצרה ביניהם כימיה שלא ראיתי כמותה בפוליטיקה. ביבי הוקסם מהלוגיקה ומהניתוחים של רון. בעצם, שם אני איבדתי אותו וביבי הרוויח אותו".

אבל שרנסקי לא איבד את דרמר לגמרי. ב־2004 הוא כתב יחד עם יועצו לשעבר את הספר "יתרון הדמוקרטיה", שהסביר כי המפתח ליישוב הסכסוכים במזרח התיכון הוא דמוקרטיזציה של המדינות המעורבות בהם. הספר התקבל בהתלהבות בקרב בכירים אמריקנים, ובראשם הנשיא דאז ג'ורג' בוש. הקביעה שהרשות הפלסטינית חייבת להיות דמוקרטית כתנאי למשא ומתן עמה אומצה בידי מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליזה רייס כעמדה רשמית של הממשל. "בוש קרא את הספר בחופשה קצרה, לפני תחילת הקדנציה השנייה שלו", מספר שרנסקי. "הוא התלהב וזימן אותי ואת רון לפגישה. בשיחה הוא השתמש בהרבה מושגים מתחום הפוטבול, ורון תרגם לי.

"לאחר מכן שאלו את בוש בריאיון אם נכון הדבר שהרבה מהתיאוריות שלו מבוססות על ספר שכתב השר הישראלי נתן שרנסקי. בתגובה הנשיא הציג את הספר ואמר: 'מי שרוצה להבין את הדי־אן־איי שלי, שיקרא את זה'. באותו יום הספר זינק באמזון מהמקום ה־350 למקום השני. אם בוש היה מצליח בכל דבר כמו שהוא הצליח במכירת הספר שלי, הוא היה מגיע רחוק", צוחק שרנסקי.

ב־2003, כשנתניהו כיהן כשר האוצר, הוא מינה את דרמר ליועצו. כעבור שש שנים חזר נתניהו לראשות הממשלה, ודרמר הפך ליועץ מדיני בכיר. ב־2013 שלח אותו ראש הממשלה לכהן כשגריר בוושינגטון, תפקיד שמילא עד השנה שעברה. מיד לאחר בחירות 2022 דווח שנתניהו מתכוון למנות את דרמר לשר החוץ בממשלתו החדשה, והדבר עורר תרעומת בקרב בכירי הליכוד, ששרדו את התשת מערכות הבחירות המקדימות ולא אהבו את ההצנחה מבחוץ. לבסוף חולק התפקיד הבכיר בין אלי כהן לישראל כ"ץ, ולדרמר הוקצה המשרד לעניינים אסטרטגיים.

בביצה הפוליטית מסמנים את דרמר כיורשו האפשרי של נתניהו ביום מן הימים, אבל שרנסקי טוען שאין סיכוי שכך יקרה. "אלה שטויות. עברתי פעם אחת את הבחירות המקדימות בליכוד – כן, זו חגיגה דמוקרטית, אבל צריך ללכת מאירוע לאירוע ומבר־מצווה לבר־מצווה, ללחוץ ידיים, להקדיש לזה את החיים. זה לא מתאים לרון, ובטח לא למשפחה שלו. לא זו האמביציה שלו. יש לו אמביציה לעשות דברים כמו הסכמי אברהם. הוא השקיע בהם הרבה מחשבה, ויחד עם זאת ידע להישאר בצל. הוא איש שיכול לנתח כל מהלך בצורה מבריקה, אבל הוא לא מחפש את אור הזרקורים. הוא לא פוליטיקאי, לא מבקש שיזכירו אותו בתקשורת. הוא דיסקרטי.

"לדעתי ביבי עשה המון דברים טובים למדינה, אבל הוא לא השכיל להכשיר יורש. נכון שהוא מעוניין שרון ימשיך בפוליטיקה את הקו שלו. למשל, הוא רואה אותו כמי שיטפל בסוגיית הגרעין האיראני. זה נושא שהם רואים אותו עין בעין וכל הזמן מנתחים יחד את האפשרויות".

הישראלי היחיד באוקראינה

כלוחם ותיק למען זכויות אדם נסע שרנסקי לפני כשלושה חודשים לאוקראינה ונפגש עם וולודימיר זלנסקי בארמונו. "התביישתי שאני הישראלי היחיד שפגש אותו", אומר שרנסקי. "מנהיגים מכל העולם הגיעו לשוחח איתו, אבל לא היה אף נציג ישראלי, וגם לא משלחת מהכנסת. יש אצל האוקראיניים אכזבה ענקית מישראל. אני חושב שעם כל התלות שלנו בפוטין, היינו חייבים לבטא עמדה חד־משמעית, כי זו מלחמה שמאיימת לשנות את העולם החופשי. אנחנו רואים איך פוטין מתקרב לאיראן. הנשק האיראני שמאיים עלינו תוקף היום את אוקראינה. איך אנחנו יכולים לקוות שדיקטטור אחד יעזור לנו מול דיקטטור אחר, בן בריתו הקרוב? הגיע הזמן לעמוד באופן מלא לצד מי שנלחמים למען העקרונות שלנו, ולצאת נגד אלה שכרתו ברית עם אויבינו הגרועים ביותר".

ואם לחזור למה שקורה כאן אצלנו – אתה היום מודאג או אופטימי?

"יש דברים שצריך לדאוג בגללם. מינוי רב צבאי בידי הרבנות הראשית, שינויים בחוק השבות, היעדר אגף שמאלי בממשלה – כל זה מדאיג. מצד שני, אי אפשר להאשים תמיד את נתניהו. אם גנץ כל כך לא מבסוט מאיך שהממשלה נראית, הוא יכול להצטרף אליה. לביבי עצמו יש אינטרס להרחיב את הממשלה.

"כולם צעקו שזו תהיה ממשלה אנטי־להט"בית, אבל ראינו את יו"ר הכנסת נואם כשבן זוגו בקהל, והוא גם הביא את בן הזוג והילדים להצטלם עם ראש הממשלה. לשר התפוצות החדש, עמיחי שיקלי, אין בעיה ללכת גם לבית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי, וזה חשוב. אז אני חושב שיש סיבות לדאוג, אבל אין סיבות לדאוג יותר מדי".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il