מחזיק עטים כחול, מילון וחבילות ניירות, שחלקם נושאים את חותמה של ממשלתו המודחת, מונחים על שולחנו המעוטר של נשיא אפגניסטן לשעבר חאמיד כרזאי, בביתו בבירה קאבול. במרכז השולחן יש ספר בצבע אדום: "חיי עם הטליבאן". הספר שפורסם ב־2010 נכתב בידי שגריר הטליבאן לשעבר בפקיסטן, ובכתב עת אקדמי נאמר שהוא מציע תובנות רבות עוצמה העונות לשאלה מה מניע את ארגון הטרור. כרזאי מנסה ככל יכולתו להבין את השליטים החדשים של אפגניסטן. חייו שזורים בחייהם.
"לא הייתי משוכנע לגבי ביטחוני האישי", מספר לנו כרזאי על החלטתו להישאר בעיר, אחרי השתלטות הטליבאן באוגוסט 2021. "אבל לא הייתי עוזב. לעולם לא אעזוב. זו הארץ שלי".
במשך יותר משנה חי כרזאי במעין מעצר בית לא רשמי בווילה שלו בקאבול. לדבריו, הטליבאן עוקב אחר כל צעד שלו, ומונע ממנו לצאת מהעיר. על אף הסכנה, הוא הפך למבקר הבולט ביותר של הטליבאן בתוך אפגניסטן. לאחרונה, למשל, דרש כרזאי לאפשר לכל הבנות ללמוד בבית הספר, וקרא להקים ממשלה שמשקפת את המגוון האתני במדינה.
הטליבאן לא נענה לקריאותיו, אך התעקשותו של כרזאי, והעובדה שהוא נשאר באפגניסטן בעוד דמויות פוליטיות בכירות אחרות נמלטו, הובילו להערכה מחודשת של מורשתו גם בקרב אפגנים שמתחו ביקורת רבה עליו במהלך כ־13 שנותיו בשלטון. רבים כאן ראו בו בעבר שליט־בובה של ארצות הברית, והאשימו אותו כי הוא מוביל ממשלה מלאת פוליטיקאים מחרחרי מלחמה ומושחתים. כעת כרזאי זוכה לתשואות רמות על תמיכתו בהגברת החופש והשוויון באפגניסטן.
"הייתה לו תדמית גרועה בעבר", אומר אסדאללה ואהידי, העורך הראשי של "מייזר דיילי", אתר חדשות מקומי. "עכשיו הוא מנסה לתקן את התדמית שלו. הוא פועל למען שינוי חיובי במדינה. בעיני אנשים שפחדו מהטליבאן, הוא הפך להשראה".
"המלחמה באפגניסטן לא הייתה המלחמה שלנו. אמשיך לבקש את מה שאני מאמין שצודק לאפגניסטן"
אולם אם כרזאי מבקש להיות יותר מאשר סמל, ומעוניין להמשיך בחיים שלאחר המוות הפוליטי שלו, הוא יצטרך לזכות באמונם של מנהיגי הטליבאן, שרבים מהם עדיין רואים בו אויב. "כרזאי היה האדם הראשון שעבד עם האמריקנים במהלך כיבוש אפגניסטן", אומר עבדולחק חמאד, בכיר במשרד המידע והתרבות של ממשל הטליבאן. "הוא הוביל את הכיבוש. אז איך אנחנו יכולים לסמוך עליו?"
"באו כדי לאסוף כסף"
התמוטטות ממשלת אפגניסטן בשנה שעברה התרחשה אולי בפתאומית, אבל קדמו לה עשרים שנות שחיתות וניהול כושל. מסוף 2001 עד 2014 היה כרזאי הפנים של "פרויקט בניין האומה" שהובילו האמריקנים. מבקריו טוענים שהוא העלה את המדינה על המסלול לחורבן. כשמיליארדי דולרים של כספי סיוע בינלאומי זרמו לממשלתו, כרזאי לא עשה דבר כמעט כדי לבנות את אפגניסטן. הוא גם כשל במאמץ להחדיר תחושה של אחדות לאומית, ונשען במידה רבה על תמיכתם של שרי מלחמה, ואלה הבטיחו את שלטונו באמצעות התססה של מחלוקות אתניות.
לפי ארגונים אמריקניים שעקבו אחר כספי השיקום ששלחה ארה"ב, שלטון כרזאי התאפיין גם בשחיתות. בעלי בריתו המערביים והאפגניים הרוויחו מיליוני דולרים בחוזים מפוקפקים. "לא היה להם שום קשר לאפגניסטן ולאנשיה", אומר ג'אפר מהדאווי, חבר פרלמנט לשעבר שנשאר גם הוא בקאבול. "הם באו לכאן כדי לאסוף כסף ולהוציא אותו מאפגניסטן. כל הטעויות האלה של כרזאי הן הגורם למותה של הרפובליקה".
כרזאי עצמו אומר לנו שהוא "לוקח אחריות מלאה לשחיתות ולשוחד באספקת שירותים, אבל החוזים הגדולים והשחיתות הגדולה, במאות מיליוני דולרים או במיליוני דולרים, היו ללא ספק עניין של ארצות הברית של אמריקה". וארה"ב היא, לטענתו, מי שנושאת באחריות לגורלה של אפגניסטן: "המלחמה באפגניסטן לא הייתה המלחמה שלנו. לא הייתי שותף של ארה"ב במלחמה ההיא נגד כפרים ובתים באפגניסטן. עמדתי מולה ופעלתי נגדה ברגע שזיהיתי שהמלחמה הזו, שקראה לעקור משורש את הטרור, היא בעצם מלחמה נגד העם האפגני. לכן קראתי לטליבאן 'אחים'".
אבל הטליבאן תמיד ראה בכרזאי אויב. ב־1996, מיד לאחר שאנשי הארגון השתלטו על הבירה, הם רצחו בעינויים את הנשיא לשעבר מוחמד נג'יבוללה, ותלו את גופתו על רמזור. כשלוחמי הטליבאן פרצו שוב לרחובות קאבול באוגוסט 2021, כרזאי חשש לחייו. הוא החליט ללכת לביתו של עבדאללה עבדאללה, פוליטיקאי אפגני בכיר אחר שבחר להישאר ולא להימלט. "אני לא עוזב את המדינה שלי כשהיא בצרות", הכריז כרזאי.
ארמון הנשיאות עצמו כבר ננטש כשלוחמי הטליבאן הגיעו. הנשיא אשרף גאני ברח. "המדינה לא הייתה קורסת", טוען כרזאי בפנינו. "העזיבה של גאני היא שהובילה לקריסה".
בימים אלה מקיים כרזאי פגישות יומיומיות כמעט עם פוליטיקאים אפגנים ומנהיגי דת וקהילה, ומשוחח בקביעות עם פקידים אמריקנים ואירופים ועם האו"ם. הוא מרבה לצייץ תמונות של ההתכנסויות בביתו, ומשתמש ברשתות החברתיות כדי למשוך תשומת לב למצוקתן של נשים ונערות. בשבוע שעבר הוא מתח ביקורת על הטליבאן, שאסר על נשים ללמוד באוניברסיטאות אפגניסטן. אבל יש גבול למה שהוא יכול לומר.
מוקדם יותר השנה, לאחר ששר המוסר וטוהר המידות של הטליבאן הורה למגישות חדשות לכסות את פניהן בשידור, פרסם כרזאי ציוץ שעודד עיתונאיות לא לציית לפקודה. כאשר השר שיגר חיילים לביתו בתגובה, כרזאי כתב שחלה אי הבנה – והציוץ המקורי נמחק. "כרזאי מרים את קולו, אבל הוא זהיר מאוד", אומר ואהידי. "הוא מכיר את הטליבאן, הוא יודע מה להגיד ומה לא".
כרזאי מודה שהוא מתמודד עם לחץ מצד הטליבאן, ובמיוחד מצד הקיצונים ביותר בממשלה. "חלק מהמנהיגים באים ומדברים איתי לעיתים קרובות, בשיחות גלויות מאוד", הוא אומר. "אבל היחסים איתם מתוחים לפעמים – גם בגלל מה שאני אומר, בגלל מה שאני מבקש מהם".
יש שסבורים שכרזאי ממתין להזדמנות הנכונה. יש לו קשרים חזקים עם המערב, וגם עם סין, הודו, רוסיה ואיראן. "המדינות הללו מצפות שכרזאי יישאר כאן וימלא תפקיד כלשהו בנרמול היחסים עם הטליבאן", אומר ואהידי. "אם תהיה היתכנות להחלפת הממשלה, הוא זה שירכז סביבו אנשים".
"שום דבר לא ישתפר, אלא אם כן בנות ילכו לבית הספר, אלא אם כן ייווצרו הזדמנויות, אלא אם כל העם האפגני יראה בעצמו בעלים של המדינה הזו, נוכח בקבלת ההחלטות, מיוצג בממשלה. זה לא קורה כרגע"
תומכיו של כרזאי מתנערים מהרעיון הזה, ומשווים את תפקידו לתפקיד שמילא המלך לשעבר של אפגניסטן בשנות השישים והשבעים, לפני הפלישה הסובייטית. "בזמן הזה אנחנו צריכים אותו כזקן השבט", אומר אכרם חפלוואק, שהיה בעבר מושל מחוז פארח ויו"ר מועצת השלום של אפגניסטן. כרזאי עצמו מתעקש שאין לו כל שאיפות, "מלבד לחיות במדינה שלי ולחנך את ילדיי".
יכולתו של כרזאי להתבטא, אומר בכיר הטליבאן חמאד, "מוכיחה את הסבלנות" של הטליבאן, שחס על חייו "אף שהוא פושע שאחראי למותם של מאות אלפי אפגנים. הביקורת שלו על המדיניות שלנו לא תביא לשום שינוי", מוסיף חמאד.
"המלחמה באפגניסטן לא הייתה המלחמה שלנו. אמשיך לבקש מה שאני מאמין שצודק לאפגניסטן"
חלפה יותר משנה מאז קריסת ממשלת גאני, ורוב העולם יסכים שאפגניסטן בצרות. הסיוע המערבי התייבש – אובדן של שבעה מיליארד דולר בכספי סיוע אמריקניים. הכלכלה קרסה. האבטלה עולה, הרעב מחריף. עד כמה אתה מודאג מהכיוון שהמדינה צועדת אליו? אילו איומים צפויים אם המסלול הזה יימשך?
"כמובן, אנחנו האפגנים מודאגים מאוד ממצב המדינה כרגע ומהדרך שהיא צועדת בה. אבל אנחנו גם מקווים שבקרוב נוכל לנהל את הדברים טוב יותר ולעשות חשבון נפש בשאלה איך הגענו לכאן ואיך נוכל לצאת מהמצב הזה, שהוא קשה ביותר עבורנו".
בראשית השתלטותו על קאבול, הטליבאן הבטיח ממשלה רחבה. אנחנו לא רואים את זה במציאות. רוב האפגנים שדיברתי איתם, במיוחד בני המיעוטים האתניים, מציינים שאינם מיוצגים כראוי בממשלה הנוכחית, ויש להם אמון מועט מאוד בטליבאן. הטליבאן יקים אי פעם ממשלה מכילה? מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?
"ראינו כיצד הדברים לא עבדו בממשלות אפגניות קודמות שחלקים מהחברה לא יוצגו בהן. לטובת הטליבאן עצמו ולטובת המדינה, חשוב להתחיל תהליך של דיאלוג אפגני נרחב, שיאפשר לאפגנים לדבר ביניהם, להסכים על דברים ולהתקדם משם. למדינה הזו צריכה להיות חוקה".
אני בטוח שדיברת עם הטליבאן על הצורך בדיאלוג. מה הייתה התגובה שלהם?
"יש הסכמה עקרונית שדיאלוג לאומי הכרחי לאפגניסטן טובה יותר. בשאלה איך לפתוח בדיאלוג כזה ולנהל אותו, עוד לא הגענו להסכמה. בשבוע שעבר שוחחתי בעניין עם בכיר בטליבאן. אני לא אומר שנהיה שם בקרוב. מוקדם מאוד להגיד את זה. אבל אני יכול לומר שאני מקבל אנרגיות טובות יותר בשבועיים האחרונים מאשר לפני כן. נקרא לזה אופטימיות זהירה".
ואם ממשלת הטליבאן תישאר צרה ולא יהיה דיאלוג, האם צפויה קריסה שלה?
"אנחנו לא מעוניינים בקריסת ממשלות באפגניסטן. אנחנו רוצים ממשלה ייצוגית".
האם לארצות הברית יש אחריות למצבה של אפגניסטן היום?
"גם לארה"ב וגם לאפגניסטן. כולנו אחראים. היו לי הרבה חילוקי דעות ומריבות עם ארה"ב בכל מיני נושאים, אבל אני לא מתכוון להטיל עליה את כל האשמה. גם אנחנו האפגנים אחראים בהרבה מאוד מובנים".
מה דעתך על המדיניות הנוכחית של ממשל ביידן כלפי אפגניסטן והטליבאן?
"אני חולק מאוד על ההחלטה להקפיא את רזרבות המט"ח של אפגניסטן ולשמור חצי מהן לאפשרות של חלוקה לקורבנות פיגועי 11 בספטמבר. כקורבנות הגדולים ביותר של הטרור, אנחנו מזדהים באופן מלא עם משפחות אמריקניות שאיבדו חיים וסבלו בטרגדיה הגדולה ההיא. אבל לקחת כסף מהקורבן הגדול ביותר והעני ביותר, ולתת אותו לקורבן אחר, כששניהם קורבנות של אותה הזוועה, של אותו הדיכוי, זה מעשה שגוי ופסול מוסרית. אנחנו רוצים את היחסים החזקים ביותר עם העם האמריקני וממשלת ארה"ב, אבל כמובן, אנחנו רוצים שהיחסים האלה יועילו גם לעם האפגני".
מה עוד אמור ממשל ביידן לעשות?
"הוא צריך לעזור לאפגניסטן להתייצב".
באילו דרכים?
"באמצעות מאמץ בינלאומי לבניית קואליציה של מעצמות שתתמוך באפגניסטן. אנחנו לא רוצים שאפגניסטן תהיה במרכז היריבוּת בין ארה"ב, רוסיה וסין. כך קרה לנו במאה ה־19, כשעמדנו בלב המאבק בין בריטניה לרוסיה הצארית. כך קרה לנו במאה ה־20, כשנקלענו בין ארה"ב לברית המועצות. אנחנו רואים את המגמה הזו מתפתחת שוב היום… אנחנו לא אומרים שלאמריקה אין עניין באזור הזה, או שלא צריך להיות לה עניין. יש לה עניין כאן. מה שאנחנו אומרים זה שתמשיכו לקדם את האינטרסים שלכם בדרך שלא תמיט סבל או חורבן על אפגניסטן".
האם לארה"ב יש חובה מוסרית לעשות זאת?
"מסיבות היסטוריות, כן".
מה הטליבאן צריך לעשות כדי להשיג יותר אמון מצד ארה"ב והעולם בכלל?
"הדבר הראשון הוא ליצור בתוך אפגניסטן מצב שבו רצון העם האפגני בא לידי ביטוי. רק אז נקבל ממשלה שנתפסת כלגיטימית מחוץ למדינה ונתמכת בידי העם האפגני. תראה את בתי הספר שלנו. הבנות שלנו לא יכולות ללכת לבית הספר. תראה את האפגנים שנמלטים מהמדינה. תראה את העוני הגובר. שום דבר לא ישתפר, אלא אם כן בנות ילכו לבית הספר, אלא אם כן ייווצרו הזדמנויות, אלא אם כל העם האפגני יראה בעצמו בעלים של המדינה הזו, נוכח בקבלת ההחלטות, מיוצג בממשלה. זה לא קורה כרגע. כשזה יקרה, נוכל לפנות לקהילה הבינלאומית כדי לקבל הכרה".
האם אתה חושב שהממשלה שלך הייתה אחראית במידה חלקית לקריסה בשנה שעברה?
"לא. בכלל לא".
מה תגובתך לביקורת שטוענת כך?
"המלחמה באפגניסטן לא הייתה המלחמה שלנו. התנגדתי לה. לא הייתי שותף של ארה"ב במלחמה ההיא נגד כפרים ובתים באפגניסטן. עמדתי מולה ופעלתי נגדה ברגע שזיהיתי שהמלחמה הזו, שקראה לעקור משורש את הטרור, היא בעצם מלחמה נגד העם האפגני. לכן קראתי לטליבאן 'אחים': אפגנים נהרגו משני הצדדים של התהום שזרים פערו בינינו עבור מטרותיהם שלהם.
"רציתי שארה"ב תהיה בעלת ברית של העם האפגני ולא תילחם בתוך הכפרים שלנו. הם ידעו, האמריקנים, שמקומות המחסה של אל־קאעידה נמצאים בפקיסטן. הם אמרו לנו את זה שוב ושוב. והם הפציצו כפרים אפגניים. הם היו באים ואומרים לנו שפקיסטן מאמנת קיצונים ומחבלים, ואז הולכים ומשלמים לפקיסטנים מיליארדי דולרים. כשזה חזר על עצמו שוב ושוב, המסקנה הייתה שהאמריקנים עושים את זה בכוונה, או שהם תמימים ביותר וחסרי קשר למציאות של האזור הזה".
יש אומרים שהיית מקורב מדי לשכירי חרב ולטכנוקרטים ששדדו מאפגניסטן מיליארדי דולרים, וסייעו לחורבנה של המדינה. אתה מתחרט על כך?
"אני לוקח אחריות מלאה על השחיתות והשוחד באספקת השירותים, כפי שקורה במקומות רבים בעולם. אבל החוזים הגדולים והשחיתות הגדולה, במאות מיליוני דולרים ובמיליוני דולרים, היו ללא ספק של ארה"ב. לעולם לא אגיד שלא הייתה שחיתות, אבל מי היה אחראי לה – האפגנים או השותפים הבינלאומיים שלנו? בעיקר השותפים. הם יודעים את זה, והם יודו בזה".
קראת שוב ושוב לטליבאן לאפשר לבנות מכיתה ו' ואילך ללמוד בבתי הספר. זה לא קרה, למרות הבטחותיהם. למה? האם מתנהל אצלם מאבק פנימי?
"קשה מאוד להסביר את זה. אנחנו רוצים שהם יתייחסו לנושא. הרבה מאוד מנהיגי טליבאן תומכים מאוד בחינוך. צריך להבין מדוע זה לא קורה".
כמי שמדבר עם הטליבאן, אין לך מושג מדוע? האם זה עניין של אחד או שניים שלא רוצים?
"יש תמיכה בכך, אבל הם לא מסוגלים לקבל החלטה".
האם המצב הפוליטי היה שונה היום אם הנשיא המודח אשרף גאני לא היה נמלט מאפגניסטן?
"כן".
באיזה אופן?
"המדינה לא הייתה קורסת. עזיבתו של גאני היא שהובילה לקריסה".
אתה וראש הממשלה לשעבר עבדאללה עבדאללה לא ברחתם מהמדינה, אף שבעבר לוחמי הטליבאן הרגו באכזריות את נשיא אפגניסטן מוחמד נג'יבוללה, כשהשתלטו על קאבול. לא חששת לביטחונך?
"ודאי שכן".
מה גרם לך להישאר?
"זו המדינה שלי. אני לא עוזב את המדינה שלי כשהיא בצרה".
חשבת על מה שקרה לנג'יבוללה?
"בהחלט. לא הייתי משוכנע לגבי ביטחוני האישי, לכן עזבתי את ביתי באותו הערב והלכתי לביתו של ד"ר עבדאללה, ונשארנו יחד. אבל לא הייתי עוזב. לעולם לא אעזוב".
יש אומרים שאתה רוצה להיות נשיא שוב.
"לא. הייתה לי כהונה ארוכה, שבה אפגניסטן קמה על רגליה וחזרה להיות נוכחת בכל העולם. הדגל שלנו התנוסס ברמה, רקמתי קשרים נהדרים עם שאר העולם, הקמתי שותפויות אסטרטגיות… שירתּי די זמן. זה מספיק".
כמה טוב הקשר שלך עם הטליבאן? באיזו תדירות אתה מדבר עם מנהיגיו?
"חלק מהמנהיגים באים ומדברים איתי לעיתים קרובות, בשיחות גלויות מאוד. אבל היחסים לפעמים מתוחים – גם בגלל מה שאני אומר, בגלל מה שאני מבקש מהם. אמשיך לבקש מה שאני מאמין שצודק לאפגניסטן, ואמשיך לבקש מהנהגת הטליבאן להסתגל למצב שבו הם מפיקים תועלת מרצון העם האפגני, ומאפשרים לכל האפגנים להשתתף בקבלת ההחלטות עבור המדינה".
עמוק בליבך, האם אתה חושב שהטליבאן יאפשר דיאלוג אפגני לאומי וממשלה ייצוגית?
"זה חייב לקרות. אין לכך חלופה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
