"נניח שאיש חמאס דיווח משהו מגבעה מסוימת ברצועת עזה. מאוחר יותר אשתו שלחה דוא"ל מהבית שלהם בשכונה אחרת, בן הדוד שלו קנה נשק, וחמש שנים אחר כך היה פיגוע. אדם לא יכול לאסוף את המידע הזה ולקשר בין הדברים, אבל המכונה כן, ומהמכונה זה עובר לידיים של חייל, שיכול להוציא דו"ח מודיעין", אומר תא"ל אביעד דגן, ראש מנהלת הטרנספורמציה הדיגיטלית בצה"ל. "המכונות הופכות אותנו לחכמים יותר, כי הן נותנות לנו 'עיניים' טובות יותר. על סמך המידע שלהן אני יכול להגיד למ"פ לא להסתער ברחוב מסוים, כי יש שם עמדת נ"ט. אני יכול לומר לטייס שהפצצה המתאימה ביותר למטרה נמצאת אצל מישהו מטייסת אחרת".
המנהלת בעלת השם הבלתי אפשרי שדגן מופקד עליה ("תרגמתי את זה לעברית: השתנות ספרתית", הוא אומר בחצי חיוך) לא ממציאה למען צה"ל מערכות בינה מלאכותית או כלי סייבר, אבל דואגת שהצבא הישראלי ינצל באופן הטוב ביותר את הטכנולוגיות הזמינות לו, ולא יניח להן להתבזבז ולהתיישן. היא הוקמה אחרי שבמטכ"ל הבינו עד כמה היכולות של צה"ל בתחום הדיגיטל נופלות מיכולותיהן של מערכות אזרחיות מקבילות: מומחים העריכו שהצבא נמצא בפיגור טכנולוגי של עשור. בעוד ענף ההיי־טק המקומי דהר קדימה, מוציא לאוויר העולם עוד ועוד פיתוחים חדישים – צה"ל נשרך הרחק מאחור, כאילו הוא צבא של מדינת עולם שלישי.
הלקות הטכנולוגית הזו התבטאה בדרכים רבות: יחידות שלא משתפות ביניהן ידע למרות העבודה הכפולה והסיזיפית שהדבר גורם, בנייני ענק מלאים שרתים מיושנים, וקילומטרים על קילומטרים של כבלים סבוכים. מאחורי כל אלה עמדו כמויות גדולות של אגו שמנעו את מימוש הפוטנציאל, וכמובן, ההרגל של המערכת לתרץ לעצמה מדוע המצב האקוטי הוא בעצם אידיאלי.
הרמטכ"ל אביב כוכבי החליט שהגיע הזמן לחולל שינוי. בתוכנית הרב־שנתית "תנופה" נקבע כי יש להקים גוף שיהיה אחראי על צמצום הפער, לפני שהמצב יחמיר עוד יותר. לא סתם גוף, אלא "מנהלת", מעין פרויקטור נייטרלי אך בעל סמכויות ומשאבים רבים, שיכולים להניע תהליכים. כך נוסדה ב־2019 "המנהלת לטרנספורמציה דיגיטלית" (מנהלת ט"ד), בהשראת יחידות דומות שהוקמו בארגונים גדולים, במטרה לנצל באופן מיטבי את היכולות והכלים הדיגיטליים.
"הדור החדש שהגיע לצה"ל פגש מגדלים שלמים של דיגיטל שאינם מחוברים ביניהם. התפתחו אג'נדות שהסבירו ש'הבידול הזה שומר עלינו', 'לא רוצים לחלוק את המידע' ועוד. עשור אחר כך התפיסה הזו השתרשה כתרבות, ואת זה הרבה יותר מסובך לשנות"
תא"ל דגן עומד בראש המנהלת מאז ספטמבר 2021. המשרד הלא גדול שלו בקריה בתל־אביב גדוש בעשרות מגינים ותעודות הערכה שקיבל במשך השנים. התעודות שמציינות אלף ואלפיים שעות טיסה מעידות על עברו העשיר בחיל האוויר, אבל זהו רק פרק אחד ברזומה היוצא דופן שלו. דגן כבר הספיק לצאת לאזרחות והיה שותף להקמת שלושה סטארט־אפים לפני שחזר לצה"ל. לתפקיד הנוכחי הוא מביא איתו לא רק ניסיון צבאי, אלא גם היכרות מעמיקה עם תחום ההיי־טק.
לפני הכול – מה זה בכלל טרנספורמציה דיגיטלית?
"אפשר לומר שאנחנו עוסקים בטרנספורמציה של אנשים, לא בטכנולוגיה. האנשים הם אלה שצריכים לעבור תהליך ולהשתנות כדי להבין מה קורה באזור הטכנולוגי, שיהיה שם לצידם בכל מקרה", אומר דגן, רומז לקושי של קצינים ותיקים להסתגל לשינויים המתרחשים סביבם במהירות. "אני זוכר שכשהגעתי לטייסת ב־93', הגיע לשם גם המחשב הראשון. הוא הוצב אצל הפקידה של מפקד הטייסת, ושימש לתיוק כל הדואר שהתקבל. לאט־לאט הגיעו עוד ועוד מחשבים, ולכל אחד מהם היה ייעוד אחר. בהמשך בנו רשת ביניהם.
"אני מניח שתהליך מקביל קרה בכל הצבא, כל יחידה והקצב שלה. הוקמו רשתות, מרכזים, וכל אחד בנה את זה לעצמו. אם נדלג חמש־שש שנים קדימה, מי שהיה מסתכל מבחוץ על צה"ל היה רואה הרבה 'איים' של רשתות, בלי שום יד מכוונת שמארגנת את כל הסיפור הזה כדי למצות את הפוטנציאל.
"הדור הוותיק השתחרר מצה"ל, והדור החדש שהגיע פגש מגדלים שלמים של דיגיטל שאינם מחוברים ביניהם. אותם כבר לימדו שזה בכוונה. התפתחו אג'נדות שהסבירו שלמעשה 'הבידול הזה שומר עלינו', 'לא רוצים לחלוק את המידע' ועוד. עשור אחר כך התפיסה הזו כבר השתרשה כתרבות, ואת זה מסובך לשנות. בצבא נוצר 'ספגטי' לא נורמלי של דיגיטל, מרכזים גדולים שלא מדברים זה עם זה. יש גם יכולות מרשימות שהתפתחו במהירות, אבל במשך תקופה ארוכה איש לא שאל איך המערכות הנפרדות מתקשרות ביניהן, ואיך עושים את זה חכם ויעיל יותר".
הצבא, אומר דגן, זיהה את הבעיה לפני קצת יותר מעשור. "הבינו שהפוטנציאל הרבה יותר גדול ממה שנעשה בפועל. קח למשל את גוגל – אם היא תפריד בין המטות שלה שנמצאים בכל יבשת, והם לא יתקשרו ביניהם, החברה תקרוס בתוך רגע. הכוח שלה הוא בשיתוף ובשילוב בין כולם, שם נולדות התובנות החכמות. אותו הדבר בצה"ל. אם חיל האוויר לא ידבר עם חיל הים, אם אמ"ן לא ידבר עם זרוע היבשה – היעילות של הצבא כולו תיפגע".
בתחילה ניסתה צמרת צה"ל לפתור את הבעיה בשיטה הקלאסית – פגישות מפקדים, דיון, קבלת החלטות וביצוע. כמה תוכניות רב־שנתיות ביקשו לתת מענה לכאוס הדיגיטלי, גנרלים חתמו על הוראות, אבל לא היה לכך ביטוי בשטח. "כשאנשי הטכנולוגיה קיבלו את הפקודות, הם אמרו שני דברים: 'אני עובד קודם כול בשביל המפקד שלי ולפי המשימות שהוא נתן לי', ו'אני ממש לא מתכוון לבדוק מה עשו בחיל הים לפני שאני מפתח בעצמי את התוכנה שדרושה לנו'. זה גם יצר כפילויות, וגם העמיק את חוסר התקשורת. צריך לזכור שהמפקדים שנמצאים למעלה לא באמת מבינים מה עושים אנשי הטכנולוגיה. בכירי צה"ל הם לוחמים, לא טכנולוגים. אלה לא האינסטינקטים שלהם. לכן הניסיונות הצבאיים הקלאסיים לסדר את זה לא הצליחו.
"ואז נכנס לתמונה כוכבי, שהיה בעצמו בוגר האכזבות האלה, והחליט על הקמת המנהלת. הדבר הראשון שהיא אמרה למטכ"ל היה: צריך להתלבש על כל נושא התשתית הדיגיטלית בצבא. אחרת, אולי יהיו לנו הרבה יכולות, אבל הביצוע יהיה גרוע".
ברזי זהב מטפטפים
דגן ממשיל את צהל לארמון פאר חדיש, שהותקנו בו ברזים מזהב ומנורות איכותיות, אבל תשתיות החשמל והאינסטלציה בו רזות מדי ולא מספקות. כשפותחים את הברז היקר, יוצאות ממנו רק טיפות. כשמדליקים את האור, המנורות מהבהבות. כדי לסגור את הפער העצום בתחום הדיגיטל, נכתבה תוכנית "ארז", שתתפרס על פני העשור הקרוב. היא כוללת החלפה של רשת התמסורת, ייצור פס רחב לאינטרנט הצה"לי, בניית עננים ופיתוח של מכשירי סלולר מוצפנים וחדשניים.
יש הישגים ראויים לציון שמנהלת ט"ד כבר חתומה עליהם?
"ההישג הראשון הוא שצה"ל הצליח להקים מנהלת עם מהימנות ואמינות בתחום הדיגיטל שכל הצבא סומך עליה. זה מאפשר לקיים דיאלוג. ברמת התפקוד שלנו, המעשה הראשון וגם האחרון שיישאר אחרי לכתה של המנהלת הוא קביעת ארכיטקטורה ותקינה צה"לית. זה אומר שאם אתה מציע להכניס לצה"ל מערכת דיגיטלית – בוא נראה קודם שאתה עומד בסטנדרטים האלה והאלה. בעולם הדיגיטלי הסטנדרט הוא קריטי, כי המערכות מתקדמות בקצב מסחרר, ולכן גם הפער הכי קטן יצטבר ויבלוט בתוך זמן קצר. אם עד היום התעשייה הייתה מגיעה עם מוצר משלה, ואנחנו היינו שוברים את הראש איך להתאים אותו לצה"ל, עכשיו אנחנו אומרים לתעשיות מה לייצר בשבילנו. ומה עושים עם מערכות שכבר קיימות אצלנו? מיישרים אותן לאט־לאט".
התפקיד השני שמונה דגן הוא החיבור וההנגשה של כל היכולות הדיגיטליות לכל היחידות בצה"ל. התפקיד השלישי נמצא כבר בפאתי שדה הקרב: "אנחנו לא מתערבים בתכנון מסלולי לוויין או בהשטת סטי"לים, אבל התהליך המבצעי פוגש אותנו כשהוא חוצה זרועות ואגפים. במקומות האלה תמיד הייתה שאלה מי אמור לעשות את החיבור – ועכשיו אנחנו שם. המנהלת בונה את נקודות החיבור הדיגיטליות בין הזרועות, המקומות שעלול להיווצר בהם חלל, למשל הממשק בין חיל הים לשריון ולחיל הרגלים".
קרה שהסתכלת על מערכות בצה"ל ונדהמת מהסרבול?
"בוודאי, אבל בשיחה שלי עם כוכבי בתחילת התפקיד שלי, אמרתי לו שזיהיתי שאין בעיית מוטיבציה בנושא הזה. אני לא צריך לשכנע אף אחד ש'צריך לעשות משהו', כי כולם מבינים שזה נכון. הקושי הוא איך לעשות, איפה ובאיזו מהירות. הרמטכ"ל ענה לי שזה נס: 'אל תקבל את זה כמובן מאליו. לפני כמה שנים היינו צריכים לריב עם כולם'".
"יש מערכת בינה מלאכותית שמנתחת צילומי פגיעות של חיל האוויר ויודעת לומר אם המטרה הושמדה או לא. כדי שתלמד לעשות את זה, הראו לה תקיפות ואמרו לה איזו תמונה נחשבת לפגיעה ואיזו להחטאה, עד שהיא זיהתה בעצמה"
היה קשה לשכנע מפקדים בצה"ל שהם צריכים לקדם שיתוף פעולה דיגיטלי עם יחידות אחרות?
"בעבר זה הצריך מאמץ גדול יותר. בעשור האחרון יש בצה"ל חיבורים בין כוחות שונים, וזה נתן תיאבון רב לכולם. למשל, היכולת לשלב תקיפות אוויר ויבשה בצורה טובה הורגשה כבר במבצע 'צוק איתן'. זה הגיע בעקבות שיתוף פעולה דיגיטלי, וגם אם הדברים לא עבדו באופן מושלם, נוצר רצון לעוד. לעולם הבינה המלאכותית שצה"ל בנה יש ניחוחות הצלחה, וזה בהחלט משך עניין מצד כולם.
"הסוויץ' הגדול של השנים האחרונות הוא ההבנה שכדאי להאיץ את התהליכים האלה. הבינו שדיגיטל הוא חלק מובנה מהמערכת, ושהוא מייצר ביטחון ממש כמו מטוס קרב, ספינת טילים או טנק. זה לא רק משהו שנחמד שיש לך. המטה הכללי השקיע בתחום המון זמן, כסף ואנרגיה. הדיגיטל נתפס כפלטפורמה שצריכה תקציבים, דיונים ותחזוקה, וזאת התבגרות של צה"ל כארגון".
המנהלת היא פתרון זמני, עד שהמערכת תיבנה בצורה נכונה?
"הצלחתה של המנהלת תהיה סגירתה, ועם זאת יש לה תפקודים שיצטרכו תמיד להתקיים היכנשהו. לכן אנחנו יושבים באגף התקשוב, כדי שזה ייטמע שם ביום מן הימים. בכל הקשור לשינוי התרבותי שאנחנו אחראים עליו, אולי בשלב מסוים המהלך יבשיל, ולכן נפסיק לעסוק בזה".
זה יקרה בזכות הגעה של מפקדים צעירים יותר, שמכירים את העולם הטכנולוגי?
"לא בהכרח. זה יקרה בעיקר בגלל ההבנה שעל אף גאוות היחידה, אתה עדיין צריך שגם היחידות השכנות והמקבילות לך יהיו חזקות".
בשריון נוהגים לומר "האדם שבטנק ינצח"; כלי המלחמה חשוב פחות מהאיכות ומהמקצועיות של האנשים שמפעילים אותו. השימוש הגובר בדיגיטל לא משנה את המשוואה הזו, ודוחק הצידה את האיכות האנושית?
"ברוך השם, מדינת ישראל התברכה לא רק באיכות מלחמתית אלא גם בחדשנות, יצירתיות ומצוינות טכנולוגית. צריך לזכור שמי שיוצר את הטכנולוגיה שבידי צה"ל הם החיילים. בקצה השני של התהליך, הדיגיטל לא מחליף את האנשים ומייתר אותם, אלא משנה להם את המשימה. לדוגמה, בעבר היית צריך עשרה חיילים שיאזינו לאויב, יקלידו כל מילה שנאמרת ויתרגמו. היום מחשב מסוגל לעשות את כל זה, ועשרת החיילים יכולים להפיק תובנות מהתמלול ולהוציא המלצות".
ההישענות על הדיגיטל לא פוגעת באינטלקט של המפקדים?
"לא רק צה"ל נשען על דיגיטל. אם כל הלוויינים מפסיקים עכשיו לעבוד ומערכות הג'י־פי־אס קורסות, מישהו בעולם יכול לתפקד? רשתות חשמל, בנקים, חברות אנרגיה – הכול מפסיק לעבוד. בדיוק כמותם, גם צה"ל מושתת על מערכות דיגיטל, והוא צריך שהתחום הזה יהיה חזק, שריד, מוגן ואיכותי. הוא לא צריך להיות מוכן לעבודה ללא דיגיטל".
זה לא יוצר תלות מוגזמת?
"לא, כי מדובר בממד לחימה. כמו שצה"ל לא צריך לדעת להילחם בלי יבשה או אוויר. גם מכשירי קשר זה דיגיטל – היית מצפה מכוחות של חטיבת גולני במבצע בעזה לתקשר ביניהם בלי מכשירים?"
אז לא צריך ללמד מפקדים וחיילים לקרוא מפה? הרי יש ג'י־פי־אס.
"בוא נפריד בין הדברים. לימוד מפה משיג שתי מטרות. ראשית, פיתוח יכולות גנריות רלוונטיות. שנית, יש רכיבים בדיגיטל שעלולים להיעלם רגעית, וצריך לדעת לתפקד במקרים כאלה. למשל, אם הקליטה נופלת למשך שעה, צריך להיות מסוגלים להמשיך. ועם זאת, ברור שלא נשלח חטיבה לתוך שטח אויב בלי מודיעין או בלי תקשורת לחטיבות השכנות, כי זה ייגמר בירי כוחותינו על כוחותינו. העולם הדיגיטלי הוא כלי לחימה, וצריך לדאוג לו כמו לשאר כלי הלחימה, כי בלעדיו צה"ל יחזור לימי הביניים או אפילו לתקופת האבן".
שפת קוד אתי
הבינה המלאכותית, שהפכה בתקופה האחרונה לשיחת היום, גויסה לשורות צה"ל כבר לפני כמה שנים. יחידות שונות עוסקות זה תקופה בפיתוח מערכות המבוססות על טכנולוגיה כזו, וחלקן כבר הוטמעו ברחבי הצבא ורשמו הצלחות מבצעיות – למשל מערכת לזיהוי פנים במעברים הביטחוניים, או מצלמות שיודעות להתריע על תנועה חשודה בקרבת גדר המערכת.
כשאני מבקש מדגן לספר על מערכות ופיתוחים של צה"ל שמשתמשים בבינה מלאכותית, הוא מדגיש תחילה שהקרדיט על חידושים טכנולוגיים כאלה שייך למצפ"ן (מערכות צבאיות לפיקוד, שליטה וניהול), בית התוכנה של יחידת ההתעצמות הטכנולוגית "לוטם".
המערכת הראשונה שדגן מציין היא "מאסטרו", שמשמשת לתכנון מתקפה משולבת בהשתתפות יחידות שונות, ומסנכרנת ביניהן בצורה מיטבית. במבצע עלות השחר נעשה במערכת הזו שימוש רב, משלב התכנון ועד אישורי התוכניות וניהול האש על ידי בכירי המטכ"ל. "מאסטרו נחשבת לחלוצה בתחום הזה", מעיד דגן. מערכת נוספת, שאת שמה אי אפשר לחשוף, נועדה לפתור בעיה שצפה בסבבי הלחימה מול רצועת עזה. "בכל פעם שהרמטכ"ל היה מבקש לראות את נתוני השיגורים מרצועת עזה, אמ"ן היו מדווחים על X רקטות, חיל האוויר אמרו Y, ובאוגדת עזה דווקא ספרו Z. יש רק תשובה אחת לשאלה כזו, אבל הספירה הייתה תלויה במשתנים רבים – איך כל אחד הגדיר שיגור, באילו מערכות השתמשו. במבצע שומר החומות המערכת החדשה נכנסה לפעולה, ומאותו רגע נגמר הסיפור. היא זאת שסופרת את השיגורים וקובעת בדיוק מה היה, ועכשיו אפשר להבין מי יורה, מאיפה ומתי, והכול בקליק. כולם רואים את הנתונים מיד".
המערכת השלישית שראש מנהלת ט"ד מציין היא "בידוד מרחב" – פיתוח של יחידת מצפ"ן, שמעדכן בזמן אמת את הכוחות בשטח אם באזור שהם נכנסים אליו קיים איום של ירי צלפים וטילי נ"ט. המערכת פותחה בעקבות תקרית שאירעה במבצע שומר החומות: טיל נ"ט שנורה מרצועת עזה פגע בכוח נח"ל, וסמ"ר עומר טביב נהרג במקום. המערכת כבר הפכה למבצעית, ובעלות השחר היא סיפקה התרעות לכוחות צה"ל והצילה חיים רבים.
יש משימות שהיית מעדיף להשאיר דווקא בידי בני אדם?
"בוודאי. אנחנו רוצים שהמערכות שאוספות את המידע ייתנו גם המלצות, אבל ההחלטה בשטח או במשרד תהיה של האנשים. יש החלטות שנתונות כבר היום בידי מכונות – למשל, אם פורצת אש במתקן מסוים, המערכת מזהה את הסכנה, סוגרת את הדלתות ומפעילה את ברזי הכיבוי. צריך לזכור שבני אדם הם שבחרו לתת למכונות את אפשרות ההחלטה במקרים מסוימים. בשדה הקרב מכונות לא מחליטות, רק בני אדם. אולי ביום מן הימים המכונות יעשו גם את זה, אבל אנחנו לא שם".
קורה שמפקד פשוט מתעלם מהמלצת המערכת הממוחשבת?
"מפקד הוא מפקד הוא מפקד. צריך לזכור שגם מפקדים עוברים תהליך טרנספורמציה. סט היכולות שיש למפקד היום לא דומה לזה שקיבלו קודמיו לפני עשרים שנה. היום מועבר אליו הרבה מידע, הוא צריך לעבד את הכול ולהחליט, וזה קשה".
כשמדברים על שילוב של בינה מלאכותית וצבא, אי אפשר לחמוק משאלות של אתיקה. צה"ל מודע להיבט הזה?
"יש במנהלת מחלקה שעוסקת בבינה מלאכותית, ומלבד תוכניות האצה ופיתוח יש גם ענף שעוסק בשאלות אתיות ועובד בצמוד לפרקליטות הצבאית. המטרה היא לייצר קוד אתי לשימוש ביישומי בינה מלאכותית. זה פורץ דרך, וצה"ל נחשב לחלוץ גם בתחום הזה. יש שאלות אתיות שנוגעות למקומה של הבינה המלאכותית בסיפור המלחמה, מה מחשב יכול להחליט. אנחנו עדיין לא מדברים על רכב אוטונומי שמחליט במה לפגוע, אבל אנחנו מנסים להקדים את המאוחר, ומתמודדים עם שאלות עתידיות".
מה עמדתכם בסוגיה כמו שימוש במערכות אוטומטיות שאמורות לזהות מחבלים ולירות בהם?
"זו סוגיה טכנולוגית. אם הוכחת שהטכנולוגיה מדויקת, והיא מזהה את האדם הנכון, זו כבר לא שאלה אתית. איך מודדים את זה? למשל, יש מערכת בינה מלאכותית שמנתחת צילומי פגיעות של חיל האוויר ויודעת לומר אם המטרה הושמדה או לא. כדי שתלמד לעשות את זה, הראו לה תקיפות ואמרו לה איזו תמונה נחשבת לפגיעה ואיזו להחטאה, עד שהיא זיהתה בעצמה. לפני שומר החומות תרגלו איתה שוב: הראו לה תמונות, היא ענתה, ואמרו לה אם היא צודקת או טועה. כשנתנו לה להתחרות בבני אדם, היא זיהתה פגיעות באופן טוב הרבה יותר מהם – ולא רק במבחן הזמן, אלא גם בזיהוי עצמו. מכל מקום, אין כאן שאלה אתית. שאלה כזו עולה רק במערכת שמקבלת החלטה בזמן אמת, וללא מעורבות אדם".
וצה"ל רוצה להגיע לשם?
"בעתיד הנראה לעין אנחנו הולכים רק להחלטות מבוססות אדם".
איך אתה רואה את היחסים בין אדם למכונה ואת העבודה המשותפת שלהם?
"הם צריכים להיות שזורים זה בזה. גם אם יש לך בוט שמייצר ציורים, אתה עדיין צריך אמן שיודע איך לנסח את הבקשה כדי שיצא הציור הנכון. אם אני ואתה נבקש ממנו לצייר משפחה ישראלית בחוף הים ונתאר אותה, כל אחד יקבל תוצאה שונה. גם מלחמה היא מקצוע של אמנים, וצריך שם בן אדם".
לא באמת השתחררתי
דגן (49), חובש כיפה סרוגה, גדל בשערי־תקווה ולמד באמי"ת בר־אילן ברמת־גן. הוא התגייס ב־1991 לקורס טיס ושירת כנווט קרב. עם שחרורו ב־1998 עבר למגזר העסקי והיה שותף להקמת שלושה סטארט־אפים, בהם החברה שפיתחה את יישומון התשלום על חנייה "פנגו". ב־2005, בעת ששימש מנהל מוצר בחברת Storage, הוא נקרא לחזור לחיל האוויר. וכך, חודשים ספורים לפני שהחברה עשתה אקזיט ב־60 מיליון דולר, שב דגן ולבש מדים.
שני נימוקים עמדו מאחורי החזרה הלא סטנדרטית לצבא אחרי שבע שנים באזרחות. "ראשית, רציתי להיות מפקד טייסת", הוא מסביר. "הגדרתי מראש שהחזרה שלי תהיה לזמן מסוים, ואם לא אצליח לקבל פיקוד על טייסת – שוב אשתחרר. שנית, צריך לזכור שאנשי צוות אוויר לא באמת משתחררים, אלא ממשיכים לעשות יום מילואים אחד בכל שבוע. כבר במוצאי שבת אתה מתכנן ומתאם עם החברים באיזה יום תגיע לטייסת.
"כשהציעו לי לחזור לחיל האוויר, התלבטתי יחד עם רונית אשתי מה המהלך הזה יעשה לנו. בערב ההחלטה הבנו שהתשובה ההגיונית היא לא. בבוקר קמתי והבנתי שתחושת הבטן שלי היא אחרת, וקיבלתי גיבוי מלא מרונית".
את חלומו הגשים ב־2010, כשמונה למפקד טייסת מטוסי סופה. ממש לפני הגעתו לט"ד הוא פיקד על בסיס חיל האוויר בחצרים, כולל התקופה האינטנסיבית של מבצע שומר החומות. בתווך עבר במגוון תפקידים שבהם הכיר את יחידות צה"ל שמחוץ לחיל האוויר, ובין השאר שירת בפיקוד צפון תחת האלופים דאז גדי איזנקוט ואביב כוכבי. "לכן היציאה מחיל האוויר והמעבר לפה לא היו בשבילי עניין מסובך או מפתיע מדי".
איך הגבת כשהציעו לך את תפקיד ראש מנהלת הטרנספורמציה הדיגיטלית?
"האמת היא שבדיונים שקדמו לכך, הרמטכ"ל כוכבי העלה כל מיני רעיונות. אמרתי לו שזה התפקיד היחידי שבשבילו אמשיך בשירות". למה? קודם כול, הוא אומר, בגלל עניין ומשיכה מקצועית לתחום. שנית, המנהלת היא מקום חדש וצעיר בנוף הצה"לי, ודגן מעיד על עצמו כי הוא אוהב את תחושת החלוציות והראשוניות. סיבה שלישית היא ההשפעה הביטחונית והארגונית שיש לגוף הזה על הצבא כולו. "הרגשתי שמתקיימים פה הרבה תנאים שיגרמו לי לאהוב את התפקיד".
ובמידה מסוימת זו גם חזרה לסביבה שהכרת באזרחות – עולם ההיי־טק.
"נכון, אבל זה ממש לא העולם שעזבתי ב־2005. עברו מאז יותר מ־15 שנה, ובהיי־טק זה שווה ערך לשניים וחצי דורות. פגשתי כאן עולם אחר".
איך הרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי רואה את תחום הדיגיטל?
"הוא חובב ותיק של הז'אנר. כסגן הרמטכ"ל הוא אחראי על המנהלת, והוא אישר את כל התוכניות הגדולות שדיברנו עליהן. לא עם אפס חששות, אבל בגישה אוהדת".
איפה אנחנו היום? עד כמה אותו פער של עשור הצטמצם?
"אני לא יודע לומר איפה צה"ל בדיוק, אבל אנחנו מדביקים את הפער, בעיקר כי החלטנו שבמיזמים דיגיטליים אנחנו עובדים בתקן בינלאומי. זה פותח לצה"ל את כל היכולות האזרחיות. אנחנו מנסים לא לחתום חוזים מול ספק אחד; בחיל האוויר זה כן עובד, כי קונים מטוס בכוונה שהוא יהיה רלוונטי לעשרות שנים, אבל בעולם הדיגיטלי התזזיתי חשוב מאוד שנעבוד עם כמה ספקים. עכשיו אנחנו מתחילים ליהנות מהפירות שבחוץ.
"צה"ל רגיל מאז היווסדו להיות חלוץ ביכולות שלו – במדינת ישראל ובעולם כולו. אבל בתחום הדיגיטל, האזרחות עקפה אותנו בסיבוב. יש לזה סיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות. צה"ל מקבל הוראות, הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה במרחב הדיגיטלי, כי יש גם סכנות. מצד שני, זה לא יכול להיות תירוץ".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
