"גמרנו בעזה": תמלילי השיחות של אריאל שרון בתקופת ההתנתקות נחשפים

איך מדבר ראש ממשלת ישראל בטלפון עם מנהיג זר? השאלה הראשונית היא מי מהצדדים יוזם את השיחה. כשראש הממשלה רוצה לצלצל אל עמית מעבר לים, המטה לביטחון לאומי (המל"ל) אמון על יצירת החיבור. ראש הממשלה אומר לראש המל"ל שדרושה לו שיחה עם נשיא ארצות הברית או רוסיה; ראש המל"ל, או מי מאנשיו שאחראי לכך, יוצר קשר עם מקביליו בוושינגטון או במוסקווה, מגיש בקשה, מתאם מועד וגם מעביר רשימת נושאים.

סמוך לשיחה ולעיתים רק לאחריה – תלוי במידת הרגישות, באופי השיחה ובטיב היחסים הפוליטיים בין ראש הממשלה לשר החוץ שלו – מעדכנים את משרד החוץ. לעיתים רק שר החוץ עצמו יקבל דיווח, ולפעמים גם הדרג המקצועי. אם נושא השיחה ביטחוני, גם שר הביטחון יהיה בסוד העניינים.

חומרי רקע מוגשים לראש הממשלה לפני השיחה בידי יועצו המדיני או ראש המל"ל. אם הכול מתנהל כשורה, גורמי חוץ וביטחון מעדכנים לפני השיחה את ראש הממשלה בדבר דיונים קודמים שקיימו הם עם מקביליהם במדינתו של המנהיג הזר. לפעמים המידע הזה לא עובר.

השיחה עצמה יכולה להתנהל בקו רגיל או מאובטח. לעיתים היא מוקלטת. ליד ראש הממשלה ישהו בעת השיחה ראש המל"ל, היועץ המדיני, במקרים מסוימים המזכיר הצבאי, לפעמים מתורגמן אם צריך. בתום השיחה ייכתב סיכום שלה, ויועבר לגורמים הרלוונטיים במשרד החוץ או במשרד הביטחון. לעיתים תצא גם הודעה לכלי התקשורת – בידיעה שהצד השני יפיץ סיכום משלו.

שיחות ברכה על ניצחון בבחירות יכולות להיות שטחיות, ובדרך כלל גם יהיו קצרות יחסית. רוב השיחות יתקיימו באנגלית משני הצדדים. שיחות עם מנהיגים רוסים, כלומר פוטין בעיקר, יתנהלו באמצעות מתורגמן, וכך גם עם חלק מהמנהיגים הערבים.

אגב, חידוש שהכניס נפתלי בנט בתקופת כהונתו כראש ממשלה הוא השימוש בוואטסאפ. כמעט בכל פגישה עם מנהיג זר, ביקש ממנו בנט את מספר הטלפון האישי כדי להתכתב עמו בהמשך. כולם נענו. בנט סיפר לא פעם לעיתונאים על התכתבויות עם ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, מנהיגים ממדינות המפרץ  ואחרים – במיוחד בנוגע להתנהלות מול מגפת הקורונה. זהו מנגנון שעוקף את חומות הבירוקרטיה הסבוכה, אך מצריך זהירות יתר.

 

לאחרונה פרסם ארכיון המדינה מסמכים רבים ובהם תמלול שיחותיו של אריאל שרון, בעת כהונתו כראש ממשלה, עם מנהיגים זרים. בעמודים הבאים תמצאו כמה שיחות נבחרות שמציגות זווית לא מוכרת של תקופה סוערת במיוחד בתולדות מדינת ישראל.

שיחת טלפון בין ראש הממשלה ליו"ר הרשות הפלסטינית

ראש הממשלה אריאל שרון התקשר ליו"ר אש"ף יומיים לאחר שאבו־מאזן ניצח בבחירות לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית. מועמד הפת"ח זכה בתמיכתם של 62 אחוזים מהמצביעים, וירש את כיסאו של יאסר ערפאת, שמת חודשיים בדיוק לפני כן. מאז ועד היום לא התקיימו בחירות נוספות לראשות הרש"פ.

בצד הישראלי, ממשלת הימין בדיוק השלימה פניית פרסה שמאלה. ב־10 בינואר הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה המעורערת, כדי להביא אותה ל־59 מנדטים לקראת הוצאתה לפועל של תוכנית ההתנתקות. שני המנהיגים שזה עתה ייצבו מחדש את שלטונם, שוחחו שיחה קצרה במיוחד, גנרית. שרון התקשר כמקובל לברך את אבו־מאזן על ניצחונו. זה הודה לו, והוסיף את הכינוי "יקירי". שרון הדגיש שזהו ניצחון חשוב, אפילו משמח.

הלך המחשבה מאחורי השמחה היה שלא יהיה מנהיג פלסטיני גרוע יותר מרב־המרצחים ערפאת. האמריקנים דחפו להתקרבות בין הצדדים, ובחודש שלאחר מכן נערכה פסגת שארם א־שייח': שרון, אבו־מאזן, נשיא מצרים חוסני מובארק ומלך ירדן עבדאללה השני התכנסו בעיירה בסיני, במפגש שנועד לסמן את סיומה הרשמי של האינתיפאדה השנייה, ואת קץ הטרור. נגיד.

רה"מ: אדוני היו"ר?

עבאס: ראש הממשלה, מה שלומך?

רה"מ: אני בסדר, נמצא בירושלים.

עבאס: רק 10 קילומטר ממני.

רה"מ: אני רוצה לברך אותך על הניצחון בבחירות ועל ההישג האישי שלך.

עבאס: תודה, יקירי.

רה"מ: הניצחון שלך חשוב. לכן התקשרתי, לאחל לך כל טוב ולומר כי אנו שמחים על ההישג הגדול שלך.

עבאס: תודה, אדוני ראש הממשלה, אני מקווה שבקרוב מאוד אנו נשב לדבר וניפגש. הקשר בינינו נמצא בראש סדר העדיפויות שלנו. אחרי שארכיב ממשלה אני אשמח להיפגש ולדבר איתך ולהתחיל לעשות עסקים יחד, כדי להביא לשלום באזור בין הישראלים והפלסטינים.

רה"מ: תודה רבה, אני אשמח להיפגש ולנסות להוביל לשינוי אמיתי באזור כאן.

עבאס: אנו מקווים שהשינוי ייתן לאנשים את ההרגשה שיש שינוי בשטח. אנו נדבר ונעשה הכול למען שלום ולמען ביטחון.

רה"מ: תודה, אדוני היו"ר, כל טוב ובהצלחה.

עבאס: תודה, אני מאוד מעריך זאת ואת שיחת הטלפון שלך.

ב־22 באוגוסט 2005 פונה מתושביו היישוב האחרון בגוש קטיף, נצרים. זה היה יום שני, בשבוע השני לעקירת יהודי החבל מבתיהם. רוב המתיישבים הושלכו כבר בשבוע הקודם מהיישובים הפורחים שלהם אל חדרי מלון ברחבי הארץ. הם כבר לא היו בבית בשבת.

אנשי נצרים, שידעו פיגועי טרור קשים ושנות מצור חונקות ובכל זאת נאחזו ביישוב שבנו בחולות, הוצאו ביום צרוב השמש מבתיהם בזה אחר זה. לפני שעלו לאוטובוסים הם קיימו טקסי פרדה עמוסי דמעות. הרב חיים דרוקמן בכה בקול בבית הכנסת היישובי. "אנחנו נחזור לכאן", הוא הבטיח. "נחזור לכל מקום בארצנו. הארץ הזאת ניתנה לנו מאת בורא עולם".

המפונים, לבושים חולצות כתומות, הוציאו את ספרי התורה מבית הכנסת, פירקו מהגג את מנורת המתכת הגדולה, ויצאו למסע נדודים שיחל במקלט זמני במעונות (הריקים לרגל חופשת הקיץ) של המכללה דאז והאוניברסיטה דהיום באריאל. כמו פליטים, הם נעזרו בתושבי העיר להצטיידות ראשונית בציוד בסיסי, מנסים להסתגל באיטיות להבנה שהחיים שהכירו נופצו. שמה שהיה לא יחזור.

באותו יום ממש קיים ראש הממשלה דאז אריאל שרון שיחת טלפון עם אבו־מאזן. בתקשורת דווח שהשיחה התקבלה בהפתעה בלשכת ראש הממשלה, שכן זמן קצר לפניכן התפאר אבו־מאזן שההתנתקות הגיעה בזכות דם השאהידים. מהתמלול, השיחה בין השניים מצטיירת כנינוחה למדי. "איך מתקדמים הדברים היום?", תהה הפלסטיני. "גמרנו בעזה", השיב לו שרון, מרוצה למדי. "הדברים", כלומר גירוש היהודים, התקדמו באופן משביע רצון.

חד־צדדיותה של ההתנתקות לא נשמעת כאן כל כך חד־צדדית. שרון ואבו־מאזן נפגשו חודשיים קודם לכן בירושלים. הפלסטינים הקפידו להדגיש לאחר הפגישה עד כמה היא הייתה מאכזבת ונטולת התקדמות מבחינתם. בצד הישראלי ביקשו בעיקר לוודא שהפלסטינים לא יחרבו את העקירה באמצעות טרור. "סיכמנו על מהלך מתואם שיאפשר יציאה שקטה ופעולה טובה של שני הצדדים. לא נאפשר מצב של התנתקות תחת אש. לא נעצור את ההתנתקות, אך נעצור את הטרור", אמר שרון אחרי המפגש ההוא, והבהיר שדבר לא יגרום לו לוותר על העקירה.

עבאס: ערב טוב, ראש הממשלה.

רה"מ: ערב טוב, מה שלומך?

עבאס: בסדר, איך מתקדמים הדברים היום?

רה"מ: גמרנו בעזה.

עבאס: כן, כן. אני מברך אותך על ההחלטה האמיצה ועל כך שהתגברת על ההתנגדות שהייתה לך, מאלה שלא הלכו איתך. זו החלטה היסטורית.

רה"מ: תודה רבה, זה לא היה דבר קל.

עבאס: אני יודע, אני יודע.

רה'"מ: בפגישה איתך אמרתי שאני אעשה זאת, ועשיתי.

עבאס: אמרת שתעשה זאת ועשית, עמדת במילה שלך. אני מקווה שייפתח דף חדש בינינו ונוכל להיפגש בעתיד הקרוב. כאן, או בניו־יורק, בכל מקום. יש הרבה מה לעשות עבור השלום, עבור העמים שלנו ועבור האזור.

רה"מ: תודה שהתקשרת, אשמח להיפגש איתך.

עבאס: תודה, אדוני ראש הממשלה. אני מאחל לך בריאות טובה ומצב רוח טוב. אני מאחל לך את כל מה שיעשה אותך מאושר.

רה"מ: תודה על הטלפון. מצפה להיפגש איתך.

עבאס: תודה רבה, ערב טוב.

שיחת טלפון בין רה"מ לראש ממשלת טורקיה

זה היה יום חם. בעמק שליד היישוב שא־נור, כפר האמנים הייחודי שנלחם על חייו בשנות האינתיפאדה, התקבצו בשעת בוקר עשרות כלי רכב צבאיים. בתוך מבנה המצודה הישן שבראש ההר עוד חשבו מתנגדי העקירה שיצליחו להחזיק מעמד במשך כמה ימים. היו להם ארגזי מזון, היו בקבוקי מים, והייתה תקווה. לא גדולה מאוד, אומנם. חלק מעבודות האמנות של דיירי המקום, עולים מברית המועצות, עוד ניצבו שם באותן שעות, ספונות בחדרי הסטודיו. במשך היום הן נהרסו כתוצאה מסילוני המים העזים שכוונו נגד המתבצרים במצודה.

עד שעות הערב כבר לא נותרו תושבים בשא־נור. גם לא ביישוב הסמוך חומש. במכולה מיוחדת, מחוברת למנוף, עלו חיילים ושוטרים אל גג המצודה ופינו משם את הרב דוב ליאור ואת ח"כ דאז אריה אלדד. את המשפחות, מותשות ועצובות, סילקו כוחות הביטחון מהקרוואנים ומהאשקוביות עוד קודם לכן. בתום היום היו חומש ושא־נור ריקים מאדם. ההתנתקות הושלמה.

כשכל זה קרה, שרון שוחח בטלפון עם רג'פ טאיפ ארדואן – אז ראש הממשלה של טורקיה, והיום הנשיא. ארדואן שיבח את שרון על מהלך עקירת היהודים מארצם, והעלה עוד נושא: שיחת טלפון שקיבל לדבריו מראש ממשלת פקיסטן, עם הצעה לערוך באיסטנבול מפגש בין שרי החוץ של ישראל ופקיסטן, מדינות שמעולם לא קיימו ביניהן קשרים גלויים. שרון חשב שזה רעיון טוב.

ההודעה לעיתונות בעקבות השיחה תמצתה את מרבית חלקיה, אבל השמיטה את עניין פקיסטן. הפגישה עצמה דווקא התקיימה במהרה: שבוע אחר כך, ב־1 בספטמבר, נועד שר החוץ סילבן שלום באיסטנבול עם השר הפקיסטני חורשיד קאסורי. שלום אמר אז לכלי התקשורת שהושגה פריצת דרך מול המדינה האסלאמית הגדולה, בעלת היכולת הגרעינית, והוסיף שזו טעימה מ"פירות ההתנתקות". אז עוד היה מי שסבר שגירוש היהודים ישפר את יחסי החוץ של ישראל.

לפי חלק מהציטוטים שפורסמו אז, שלום גם הביע תקווה ליחסים דיפלומטיים מלאים עם פקיסטן. זה כמובן לא קרה. שבועיים אחר כך, בשולי עצרת האו"ם, נפגש שרון עם נשיא פקיסטן פרבז מושארף, אבל לאחר מכן לא נרשמה התקרבות בין המדינות. האמירה הרשמית של מושארף הייתה שארצו לא תכונן יחסים עם ישראל עד להקמת מדינה פלסטינית. מנגד, בשנים שחלפו מאז העמיקו והתקרבו יחסי ישראל עם הודו, שכנתה־יריבתה של פקיסטן, בכל המישורים – אזרחיים וביטחוניים כאחד.

רה"מ: ערב טוב.

ארדואן: מה שלומך, ראש הממשלה?

רה"מ: בסדר, מה שלומך?

ארדואן: תודה רבה.

רה"מ: אני רוצה להודות לך על המכתב היפה שקיבלתי ממך לפני ביצוע ההתנתקות.

ארדואן: אני רוצה להודות לך על התוכנית ועל אומץ הלב. זה צעד חשוב במסגרת תהליך השלום למען האזור. אני מברך אותך על התוכנית.

רה"מ: תודה, ראש הממשלה.

ארדואן: אדוני ראש הממשלה, יש לי שני נושאים שאני רוצה להעלות בפניך, האחד לברך אותך על ההתנתקות והשני הוא: קיבלתי טלפון מראש ממשלת פקיסטן, הוא חבר שלי והוא מקווה ששרי החוץ שלכם ושלו ייפגשו באיסטנבול. הוא ביקש שאני אתווך בנושא זה. לכן התקשרתי אליך.

רה"מ: תודה. בנוגע לפגישה – אדבר מחר עם שר החוץ שלנו ואני חושב שזה רעיון טוב. אני אשמח להיפגש איתך בניו־יורק ואני מקווה שנוכל להיפגש. נעשה את כל ההכנות.

ארדואן: מתי אקבל תשובה ביחס לפקיסטן?

רה"מ: מחר אדבר עם שר החוץ ואעביר לך תשובה במהרה.

ארדואן: ניפגש בניו־יורק, אהיה שם.

רה"מ: ניפגש שם.

ארדואן: ניפגש בניו־יורק. נתאם זאת דרך הערוצים הדיפלומטיים.

רה"מ: נעשה זאת. באשר לדבר השני, מפגש שרי החוץ, ניתן לכם תשובה תוך יום או יומיים.

ארדואן: אני אתן הנחיות לאנשיי.

רה"מ: תודה על הטלפון ועל המכתב ששלחת לי.

ארדואן: אני מאוד מודה לך.

רה"מ: תודה רבה.

ארדואן: לילה טוב. להתראות בניו־יורק.

שיחת טלפון בין רה"מ לראש ממשלת נורווגיה

בשנת 2006, לאחר תום תפקידו כראש ממשלת נורווגיה, הקים קייל מאגנה בונדביק את "מרכז אוסלו לשלום וזכויות אדם", שהוא עומד בראשו עד היום. גם בעת כהונתו בממשלה השתדל בונדביק לחתור במה שנדמה לו כאפיק המוביל לשלום עולמי.

בשיחה שיזם עם שרון, בירך המנהיג הנורווגי את ראש ממשלת ישראל על ההתנתקות. שרון הלין בתגובה על המתנחלים ועל אנשי המפלגה שלו שפחות התחברו, אבל גם ניצל את השיחה כדי להבהיר לעמיתו האירופי שהטרור הפלסטיני הוא האשם בתסבוכת האזורית. בונדביק, איש שלום שכמותו, התנדב לשוחח גם עם אבו־מאזן בנידון – לומר לו, אולי, שטרור זה לא יפה.

שרון, כך נדמה, מוסיף בשיחה איזו עקיצה קטנה: מרשים שאנשי הפיורדים מגלים התעניינות מרובה כל כך במתרחש במזרח התיכון, הוא אומר. הנורווגי ממהר להפגין את בקיאותו ומביע דאגה גם מהבנייה במעלה־אדומים ומהקמת גדר ההפרדה. בנושאים האלה, שרון מנפנף את האירופי השואף להשכין כאן שלווה: מדובר בענייני ביטחון, הוא פוסק. שלום.

רה"מ: אדוני ראש הממשלה, בוקר טוב.

בונדביק: בוקר טוב. אני שמח לדבר איתך, התקשרתי לומר לך שהראית אומץ לב ולברך אותך על ביצוע התוכנית בעזה וביו"ש.

רה"מ: תודה רבה.

בונדביק: ראיתי שזה לא היה דבר קל.

רה"מ: זה היה דבר קשה, הן מול דעת הקהל והן מול המתנחלים והן מול המפלגה שלי.

בונדביק: אני רוצה לעודד אותך להמשיך בתהליך.

רה"מ: תודה. אשמח להתקדם על פי מפת הדרכים, אך זה דורש מהפלסטינים להפסיק את הטרור. אתמול נדקר למוות בעיר העתיקה בירושלים בחור צעיר, ואחר נפצע קשה. כדי לנוע קדימה ולא לאבד זמן, ועל מנת להיכנס למפת הדרכים, הטרור חייב להיפסק וארגוני הטרור חייבים להתפרק מנשקם. רק אז ניתן יהיה לקדם דברים ולנוע קדימה.

בונדביק: אני מסכים איתך. אתקשר לעבאס ואדרוש ממנו לנקוט צעדים ולמנוע טרור בזמן יציאת ישראל ולמנוע כאוס בעזה לאחר יציאת ישראל.

רה"מ: בעזה היה כמעט שקט, וזה מראה שכשהם רוצים ומחליטים, הם יכולים לשמור על השקט. […] כשיעשו זאת, דברים יוכלו לנוע קדימה. אני מצפה לכך.

בונדביק: אני שמח לשמוע זאת. פגשתי את מיכאל מלכיאור.

רה"מ: הוא אמר לי.

בונדביק: הוא סיפר לי על אומץ הלב שלך ועל תוכנית ההתנתקות.

רה"מ: תודה רבה. […] תודה על ההתעניינות באזור שלנו. מאוד מעודד שאתה מתעניין במה שקורה כאן. דיברתי על כך שמרשים אותי שאנשים שגרים רחוק מכאן, בין ההרים והפיורדים, מתעניינים במה שקורה כאן.

בונדביק: אני נמצא עכשיו במולד, והיו לי כמה ימים של חופש. מקווה לראות אותך בנורווגיה ובישראל, מקום שיש לו משמעות מיוחדת בעיניי.

רה"מ: נשמח לארח אותך כאן. אם יהיה לי זמן, אשמח לראות את המדינה שלך, הבעיה היא זמן.

בונדביק: אשמח. אני רוצה להוסיף שיש נושאים בעייתיים עבורי כמו בניית הגדר והבנייה במעלה־אדומים.

רה"מ: תהיה שם גדר ולא חומה. אנו צריכים להגן על אנשינו, כי הטרור לא פסק. הגדר אינה גבול פוליטי אלא צעדים ביטחוניים.

בונדביק: אז זה לא ימנע את פתרון שתי המדינות?

רה"מ: לא, לא.

בונדביק: הוכחת אומץ לב ומדינאות, בתוכנית ההתנתקות. זהו צעד היסטורי בדרך לשלום. אתה יכול להיות האיש שיביא שלום לישראל. זו המטרה.

רה"מ: זו מטרתי וזה תלוי גם בפלסטינים ובצעדים שינקטו. כשזה ייעשה נוכל לנוע קדימה. ארץ הקודש היא הארץ המובטחת לנו.

בונדביק: תודה ראש הממשלה, כל טוב לך ולמשפחתך. מקווה שיהיה לך האומץ להמשיך על פי מפת הדרכים.

שיחת טלפון בין רה"מ למזכירת המדינה של ארה"ב

ב־14 באפריל 2004, באירוע חגיגי שנערך בחצר פנימית הדורה בבית הלבן, נמסרו מכתבים הדדיים בין הנשיא בוש לראש הממשלה שרון. במכתבו הצהיר שרון על תהליך "התנתקות הדרגתית, בתקווה לצמצם את החיכוך בין ישראלים ופלסטינים, לשפר את ביטחון ישראל ולייצב את המצב המדיני והכלכלי – עד שיבשילו התנאים ברשות הפלסטינית ליישום מלא של מפת הדרכים". בוש במכתבו בירך על ההתנתקות, והצהיר כי בהסדר קבע עתידי, "לאור המציאות החדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסייה ישראליים גדולים, אין זה מציאותי לצפות שתוצאת המשא ומתן תהיה חזרה מלאה ושלמה לקווי שביתת הנשק של 1949". כלומר, לכאורה, צל של התחייבות לשימור גושי ההתיישבות בידי ישראל. המכתב האמריקני לא הועבר כמדיניות רשמית מממשל בוש לידי ממשל אובמה.

בשיחה שקיימה עם שרון חמישה חודשים אחרי חילופי המכתבים, הבטיחה מזכירת המדינה קונדוליסה רייס לראש הממשלה שיפגוש בקרוב את הנשיא, והעלתה את נושא מעבר רפיח. לפי התכנון המקורי של מהלך ההתנתקות, ישראל הייתה אמורה להמשיך לקיים נוכחות צבאית על ציר פילדלפי, לאורך קו הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים. בסופו של דבר החליטה הממשלה להעביר את הציר לידי המצרים, מה שהצריך שינוי בסעיפי הסכם קמפ־דיוויד הוותיק, שקבע שהאזור יישאר מפורז.

הכנסת אישרה את השינוי הנדרש ב־31 באוגוסט. שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו תקף ואמר ש"יציאה כזו, המלווה בעקירה ובגירוש של יהודים – נותנת רוח גבית לטרור". יו"ר מפלגת העבודה שמעון פרס ביקש ממנו להפסיק "להבהיל את העם".

ב־12 בספטמבר, יום השיחה עם רייס, התפנו כוחות צה"ל מציר פילדלפי אל כרם־שלום. שערי עזה ננעלו, לפחות עד למלחמה הבאה. בנובמבר יימסר מעבר רפיח לאחריותה הביטחונית של הרשות הפלסטינית, אולם כידוע, לא לאורך זמן. "אדבר עם עבאס על חשיבות המאמץ בנושא הביטחון… אסור שעזה תהפוך למוקד לטרוריסטים", פוסקת רייס בשיחה – אמירה קומית אז, וטרגית היום.

"וורד" המוזכר בשיחה הוא הגנרל האמריקני ויליאם וורד, שמונה בידי רייס לייעץ לפלסטינים במימוש הרפורמות הביטחוניות, בהקמת כוח ביטחוני מקצועי ובתיאום עם ישראל. לקראת סוף השיחה רייס שואלת על הכבשים בחוות שקמים. שרון, שכזכור לא כיחד את דעתו בדבר רגליה של מזכירת המדינה, משיב שהכבשים מתגעגעים אליה. שלוש שנים אחר כך, בריאיון פרידה ל־CBS, הסבירה רייס את העניין הפתאומי שלה בצאן: היא סיפרה שביקרה בחוותו של שרון כחודשיים קודם לכן, והוא הזמין אותה לראות מקרוב את שוכני הדיר. היא השיבה לו אז שהיא בחורה עירונית, אבל נענתה להזמנה – וכך זכתה בהיכרות נדירה מבחינתה עם כבש. מה.

רייס: אדוני, ראש הממשלה.

רה"מ: גברתי, מזכירת המדינה, מה שלומך?

רייס: בסדר, תודה. רציתי לברך את הממשלה ואת עם ישראל, במיוחד את כוחות הביטחון, על הדרך המכובדת בה בוצעה ההתנתקות. שוחחתי עם מופז ואמרתי לו שזה עבר חלק, זה עבר כך גם בגלל התכנון המדוקדק שעשיתם.

רה"מ: זה לא היה דבר קל. נקטנו מאמצים רבים ועשינו את מה שאמרתי שנעשה.

רייס: בהחלט. אנו מאוד מעריכים זאת. אתה תיפגש עם הנשיא בקרוב והוא יאמר לך עד כמה היה מרוצה מהדרך בה הדברים בוצעו. לגבי רפיח, אתם עובדים עם המצרים ואנו מקווים שתוכלו להגיע לסיכום. זה הדבר היחיד שנותר.

רה"מ: שוחחנו על כך איתו (עם סולימאן). הוא דיבר על שישה חודשים וזה מופיע בפרוטוקול השיחה בינינו. אני מבין שיש בעיה והם מדברים על ארבעה חודשים. אני יכול להסכים לכך ובלבד שהסידורים הביטחוניים יסוכמו בארבעה חודשים ולא בשישה חודשים. אם זה אפשרי, נוכל לומר שהמעבר ייפתח באחד בינואר.

רייס: זה יהיה מצוין. אני אתקשר לנשיא עבאס ואדחק בו לקבל את הצעת סולימאן ולהתחיל בהכנות. אני מודה לך על הגמישות.

רה"מ: אני רוצה לסיים את החלק הזה ולנוע קדימה. הבעיה העיקרית היא ביטחון וסכנת כניסת טרוריסטים מארגוני הטרור. נעשה מאמצים שהסידורים עם המצרים ייקחו ארבעה חודשים במקום שישה חודשים.

רייס: זה חשוב, אני אדבר עם עבאס על חשיבות המאמץ בנושא הביטחון. גנרל וורד עובד ביעילות, אך עליהם למהר עם המאמצים שהם נוקטים. אסור שעזה תהפוך למוקד לטרוריסטים. אני אדבר איתו על כך.

רה"מ: גנרל וורד עושה מאמצים אך הרשות הפלסטינית צריכה לעבוד קשה יותר ולהפוך את האזור לשקט. הדרך היחידה להתקדם היא הפסקה מוחלטת של הטרור ופירוק ארגוני הטרור וקידום הרפורמות ברש"פ, במיוחד בארגוני הביטחון. אני לא רוצה למשוך זמן, אך המאמצים שלהם חייבים להיות אמיתיים.

רייס: בהחלט, תודה על השיחה. קיבלת את הגלויה ממני? איך הכבשים?

רה"מ: מתגעגעים לביקור נוסף שלך.

רייס: אני מצפה לכך.

רה"מ: תבואי לבקר. שמחנו שביקרת. תודה על הטלפון. אנו מעריכים את המאמצים שלכם להניע את התהליך קדימה.

רייס: להתראות בקרוב.

שיחת טלפון בין ראש הממשלה לנשיא מצרים

שלושה ימים לפני השיחה הזאת נערכה בחוות שקמים פגישה לילית בנושא עזיבת הליכוד והקמת מפלגה חדשה. למחרת, ב־20 בנובמבר, הודיע שרון למקורביו על החלטתו, ובבוקר 21 בנובמבר הוא נפגש עם הנשיא דאז משה קצב וביקש ממנו לפזר את הכנסת. למחרת התקשר נשיא מצרים חוסני מובארק לבדוק שהכול בסדר. הוא גם הגדיל עשות והציע: אולי אתראיין לטלוויזיה הישראלית, כדי לסייע פוליטית לשרון. לא פחות.

כמה ימים קודם לכן הודה עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה, באשמת רישום כוזב במסמכי תאגיד, עדות שקר והפרת חוק מימון מפלגות. הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון, ונידון לשבעה חודשי מאסר. אולי לכך מכוון מובארק באמירתו שהוא בטוח כי בכוחו של שרון להתגבר על "כל" הבעיות.

כמה ימים אחרי השיחה, ב־27 בנובמבר, דווח שמובארק אמר בריאיון לעיתון ספרדי ששרון עזב את הליכוד משום שלא היה שבע רצון מן הגישה הבלתי מתפשרת של המפלגה, וביקש לבנות מפלגה מתונה יותר. עוד אמר המצרי שהוא משוכנע ששרון הוא הישראלי היחיד שיכול להביא שלום למזרח התיכון.

רה"מ: אדוני הנשיא?

מובארק: שלום, ידידי היקר, מה שלומך?

רה"מ: בסדר, מה שלומך, אדוני הנשיא?

מובארק: בסדר, שמעתי הרבה ידיעות שאתה הולך לעשות שינויים, פחדתי שאתה מתכוון לעזוב.

רה"מ: אני לא מאמין שאתה פוחד ממשהו…

מובארק: אני צריך אותך, אדוני ראש הממשלה, לידי, אני סומך עליך כחבר ולדון איתך. כאשר שמעתי את החדשות ודאגתי, אמרו לי שאתה עומד לייסד מפלגה חדשה ולהמשיך, אז שמחתי מאוד.

רה"מ: תודה על הטלפון. אני מודה שקיבלתי החלטה קשה, אך הרגשתי שאני רוצה לקדם מספר סוגיות כמו תהליך השלום, הסוגיות הביטחוניות וסוגיות חברתיות וכלכליות.

מובארק: אני בטוח בכך. אם תצטרך ממני סיוע כמו להופיע בטלוויזיה הישראלית ולתת ריאיון אני מוכן לעשות זאת, בזמן שיהיה לך נוח.

רה"מ: תודה. הרגשתי שאני לא יכול לעשות זאת בתוך מפלגתי, אז החלטתי, וזו לא הייתה החלטה קלה, להקים מפלגה חדשה כדי לעשות את מה שאני מאמין שהוא טוב לישראל.

מובארק: אני בטוח בכך, באמת.

רה"מ: אני מקווה להתגבר על הקשיים הפוליטיים כדי להמשיך ולעבוד צמוד איתך ולהגשים את מה ששוחחנו עליו בעבר.

מובארק: ידידי היקר, אני בטוח שאתה מסוגל להתגבר על כל הבעיות, אתה איש חזק ונחוש ואני אוהב אנשים חזקים.

רה"מ: תודה. אם תסכים, אני מתכוון לשלוח אליך בשבוע הבא שליח שלי, כדי לעדכן אותך בפרטי תוכניותיי הפוליטיות העתידיות.

מובארק: בשמחה, בשמחה.

רה"מ: המשרדים שלנו יתאמו את הפרטים.

מובארק: בשמחה, אני אמתין לו. שייצרו קשר ואני אחכה לו.

רה"מ: תודה על התמיכה ועל הידידות שלך.

מובארק: תודה רבה. אני מאחל לך עתיד טוב יותר ומקווה שתגשים את הרעיונות שיש לך בראש, כאיש חזק.

רה"מ: תודה רבה, אדוני הנשיא.

 

מובארק: תודה רבה, להתראות.

 

שיחת טלפון בין רה"מ לנשיא ארה"ב

בשעות הערב ב־18 בדצמבר, שבועיים לפני כניסתה של שנת 2006, לקה שרון באירוע מוחי קל. מוושינגטון התקשרו כדי לאחל לו החלמה מהירה. כשהשתחרר מבית החולים התכוון שרון להחזיר שיחה, אבל עוד לפני שהספיק – ג'ורג' בוש הבן כבר היה על הקו.

מן התמלול נראה כי שרון ניסה להשחיל לשיחה משפט או שניים של תוכן, על חשיבות המלחמה בטרור למשל, נושא שהוא ובן שיחו עסקו בו רבות בשנים שאחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001 ובתקופת האינתיפאדה השנייה בארץ. אבל בוש היה נתון בהתקף דאגה פולני. הוא הטיף לשרון לשמור על דיאטה, כושר ומנוחה. ב־4 בינואר 2006, ערב צנתור מתוכנן, עבר שרון אירוע מוחי שני. לאחריו הוא שקע בתרדמת לשמונה שנים, עד שנפטר. תם עידן.

בוש: היי אריאל.

רה"מ: שלום, מה שלומך?

בוש: טוב. יותר חשוב, מה שלומך אתה?

רה"מ: אני בסדר. אדוני הנשיא, תודה על דאגתך…

בוש: אני מאוד מודאג.

רה"מ: הייתי בבית החולים רק יומיים, עכשיו יצאתי. אני יודע שמזכירת המדינה והיועצים שלך שוחחו עם דובי. תודה רבה על כך. עברתי סדרה של בדיקות רפואיות ועכשיו יצאתי מבית החולים, כבר יצאתי.

בוש: יופי.

רה"מ: אנוח למספר ימים בביתי בירושלים ומקווה לחזור לעבודה בהקדם האפשרי.

בוש: אנו צריכים אותך. אתה אדם עם אומץ רב ועם מנהיגות חזקה, אדוני ראש הממשלה. מאוד מרשימה הדרך בה אתה מנהל את המצב שם. אנו רוצים להיות שותפים בדרך ולהתקדם. אני אומר לכל חבריי כאן שאריאל שרון הוא אחד המנהיגים הגדולים עם חזון לשלום, אני מאמין בכך, אך הבעיה היא שאי אפשר להיות כזה אם נמצאים בבית חולים.

רה"מ: אז אני שמח שכבר יצאתי מבית החולים.

בוש: אני יכול לתת לך כמה עצות?

רה"מ: כן, בבקשה.

בוש: לא ביקשת את זה אך זו עצה רפואית בחינם. ראשית, אנו צריכים אותך בריא כדי לעשות את העבודה, שנית, בבקשה אל תעבוד קשה בלילות, שלישית, תהיה זהיר ביחס למה שאתה אוכל, ורביעית, תתחיל להתאמן. אני מודאג לגביך.

רה"מ (צוחק): תודה על העצות, אלה עצות חשובות. יש לכולנו דברים רבים אותם אנו רוצים להגשים, את מה שהחלטנו עליהם.

בוש: בהחלט.

רה"מ: זה לא קל, אלא מסובך. אין לי ספק שנצליח ליישם את הדברים עליהם דיברנו פעמים רבות.

בוש: יופי, זה מאוד חשוב. אנו עובדים קשה עם הפלסטינים כדי לעודד אותם שהדמוקרטיה שם תהיה דמוקרטיה אמיתית ולעודד את הצעירים להשתתף בתהליך ולהוציא את הגווארדיה הישנה, את כנופיית ערפאת, לזוז מהדרך, ולתת לדמוקרטיה לשגשג כדי שיהיה לכם שותף אמיתי לשלום שיכול ורוצה להילחם בטרוריסטים.

רה"מ: זה חשוב מאוד. אני לא רואה כל פשרה עם הטרור, אני יודע מה אתה חושב על כך ואתה מבין את סכנות הטרור, שמולו כולנו נלחמים. הטרור לא פסק לרגע, זו הבעיה.

בוש: נכון.

רה"מ: וזה מפריע למאמצינו לנוע קדימה. אני מקווה שהם יבינו יום אחד שעליהם לפעול נגד הטרור ושישראל לא תתפשר עם הטרור. לא נוכל לעשות זאת.

בוש: זה נכון, דמוקרטיה וטרור לא הולכים יחד. זה מה שאנו לומדים בעיראק. יש שם טרוריסטים והם הורגים שם כי הם רוצים לעצור את הדמוקרטיה. הדרך הטובה להניע דמוקרטיה היא לקבל החלטות ברורות. אתה צודק, אי אפשר להתפשר עם הטרור, אנו לעולם לא נעשה זאת.

רה"מ: תודה רבה על כך, מאוד שמחתי לראות את הסקרים האחרונים הן בישראל וכן את הסקרים שלכם שם בארה"ב.

בוש: תודה שהעלית את זה. לי לא אכפת מסקרים.

רה"מ: זה כלי חשוב. שמחתי לראות את התוצאות. אתם עוקבים אחר מה שקורה כאן ושמחתי לשמוע את הסקרים האחרונים אצלכם.

בוש: הגישה שלי לגבי זה היא, ראשית אנשים אוהבים מנהיגות חזקה והחלטית הבנויה על עקרונות ומדיניות, וזה מה שאתה מראה.

רה"מ: תודה, אדוני.

בוש: יש מאבק על רעיונות, כל עוד אנחנו לא מוותרים ועומדים נגד הטרור ומאמינים בדמוקרטיה אנו נוכל להשיג את מטרותינו. אתה שותף לשלום ואני רוצה להודות לך על כך, אך אני לא יכול שיהיה לי שותף לשלום ששוכב במיטה בבית חולים, אני זקוק לך. אנא תשמור על לוח זמנים הגיוני, כשסיפרת לי על לוח הזמנים שלך הותשתי רק מלשמוע זאת.

רה"מ (צוחק): תודה. ראשית אני כבר מחוץ לבית החולים. אפילו להיות בבית חולים, לא היו לי יותר מיומיים.

בוש: תהיה זהיר, חבר שלי.

רה"מ: אני אעשה זאת.

בוש: תודה שקיבלת את הטלפון שלי. אני מצפה לראותך בקרוב.

רה"מ: תודה רבה, גם אני. נקווה שנצליח בהגשמת המטרה שלנו.

בוש: בהחלט. דרושים לשם כך כוחות רבים ולך יש את זה.

רה"מ: גם לך יש את זה. תודה רבה.

בוש: בפעם הבאה כשאראה אותך בתמונה, בערך עוד חודשיים, ארצה לראות אריאל שרון רזה יותר, איש שדואג לעצמו, תבטיח לי את זה.

רה"מ (צוחק): אני מבטיח.

בוש: טוב מאוד, אדוני.

רה"מ: כל טוב לך, תודה.