הנאצים, שעלו לשלטון החודש לפני תשעים שנה, הכירו לצערנו לעולם כמה מונחים במובן חדש ומחריד. "אקציה", לדוגמה: המילה התמימה "פעולה" שימשה בפיהם לכנות מבצע לאיסוף יהודים וגירושם למחנות השמדה. או "זונדרקומנדו", ובעברית פשוט "יחידה מיוחדת": היהודים שנאלצו לפנות את גופות אחיהם ולשרוף אותן. ויש גם מונח גיאופוליטי: "לבנסראום" (Lebensraum), ״מרחב מחיה״: ההצדקה לכיבוש מזרח אירופה, ובהמשך גם ברית המועצות, כדי לאפשר לעם הגרמני להתפשט ולהתרחב, ולחיות באזורים חדשים ונרחבים יותר.
הקשר בין הנאציזם ובין האסכולה הגיאופוליטית הגרמנית צריך לשמש תמרור אזהרה בוהק לכל מי שחושב לעסוק בתחום המחשבה הגיאופוליטית. ה־geopolitik הגרמנית פותחה בראשית המאה ה־20 מרעיונותיהם של כמה הוגים בדבר העם (פולק), המדינה (הרייך) ומושגים אחרים בדבר החברה והכלכלה. בהמשך המאה היא נתנה לנאצים הצדקה "מדעית" לשאיפות ההתרחבות שלהם, ולמדיניותם הרצחנית בשטחים שכבשו.
תחילתה של האסכולה בימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה. קארל האוסהופר, גנרל בדימוס, הקים ב־1922 את המכון לגיאופוליטיקה בגרמניה, ופיתח תורה גיאופוליטית שיסודה בשלושה רעיונות: המדינה כאורגניזם, הדטרמיניזם החברתי וחשיבות המרחב.
לפי האוסהופר, המדינה היא יצור אורגני הדורש מרחב כדי להתקיים. אם אין לו "מרחב מחיה" מתאים, הוא יקמול וימות. עמים צעירים וחזקים כובשים את מרחב המחיה הנחוץ להם מעמים זקנים וחלשים, והיחסים הבינלאומיים נקבעים לפי מאזן העוצמה: החזק דוחק את החלש ומכחיד אותו. האוסהופר ראה בדוקטרינת מונרו האמריקנית ביטוי לעיקרון הזה: ארה"ב התפשטה בצפון אמריקה ויש לה מרחב מחיה גדול בחצי הכדור המערבי. היא משתרעת מים עד ים – מן האוקיינוס האטלנטי ועד האוקיינוס השקט – ומושלת ביד רמה ביבשת שלה, כך ששום אומה אחרת אינה יכולה לקרוא עליה תיגר. והיא יכולה להתפתח, שאננה, בלי לחשוש ובלי לדאוג מהשפעות זרות.
רק ראוי שהאומה הגרמנית הצעירה והתוססת תשיג לעצמה מרחב מחיה דומה.
בתורתו של האוסהופר, למרחב יש תפקיד קריטי לביטחונה של האומה ולהתקיימותה. ככל שהוא נרחב ופתוח יותר, כך הוא מאפשר יותר צמיחה לפולק, לעם הגרמני. לצד זאת, המרחב משמש גם להגנה מפני אויבים: הוא חוצץ בין אויבים־בכוח ובין ריכוזי האוכלוסייה הלאומיים, ומשמש להתיש את האויב ולהקשות עליו לתקוף את לב האומה. האוסהופר ראה בחזונו את גרמניה משתלטת על המרחבים הגדולים של רוסיה, ובונה לעצמה מבצר אירו־אסייתי על גג העולם. האוכלוסייה הגרמנית תרוכז הרחק מהים, והרחק מהישג ידן של בריטניה או ארה״ב. בלי להתפשט מזרחה, בלי לכבוש לעצמה מרחב מחיה גדול ובטוח, גרמניה מצויה בסכנה.
הרעיונות של האוסהופר הגיעו להיטלר, וזה שילב אותם ב"מיין קאמפף". החוליה המקשרת בין השניים: רודולף הס, חייל לשעבר של האוסהופר שהעריץ את עבודתו. אחרי המלחמה הכחיש האוסהופר שהדריך את היטלר בתורתו הגיאופוליטית. לטענתו היטלר עיוות אותה, חיבר לה בסיס גזעי, ומצא בה הצדקה להשמדת "גזעים נחותים" יותר בשביל השגת מרחב מחיה. אבל גם אם נניח שהיטלר אכן עיוות את תורתו של האוסהופר, לא היה זה עיוות ניכר. התורה של האוסהופר קראה במפורש להתפשטות טריטוריאלית גרמנית ולהקמתו של רייך חדש, שישלוט בצפון אירו־אסיה מסיביר עד בריטניה. הוא האמין שגרמניה חייבת להתפשט, ושלקיומן של מדינות קטנות יותר שם אין הצדקה.
התורה של האוסהופר היא תמרור אזהרה בוהק לכל מי שחושב לעסוק בגיאופוליטיקה, גם אם הוא מבקש להתרחק בכל כוחו מתפיסות גזעניות. האוסהופר לא ביקש להבין את העולם ואת המגבלות הטבעיות העומדות בפני ארצו, אלא לייצר "מתכון מדעי" למדיניות החוץ הגרמנית ולאסטרטגיה הלאומית של גרמניה, מתוך קנאה במעמדן של ארה"ב והאימפריה הבריטית. הוא האמין שעל ארצו להפוך למעצמה גדולה, וחיפש מדיניות שתהפוך אותה לכזו. התורה שלו הייתה אידיאולוגיה, לא מדעית. כשפוליטיקאים רכשו אותה ושילבו אותה במדיניותם המעשית, היא לא רק שימשה אותם למעשי זוועה, אלא גם התנגשה במציאות במלוא עוזה, והתנפצה לרסיסים עם אירופה והעולם כולו.
