הבית // דירה שכורה, 50 מ"ר, באזור צומת סגולה בפתח־תקווה. בדירה שני חדרי שינה, סלון ומטבח. "בחרנו לגור דווקא כאן כי זה אזור נגיש לכל ערי המרכז, וזה מאפשר לנו נגישות קלה ומהירה לעבודה".
הבוקר // הם קמים סביב שש ורבע, שותים כוס קפה, בשבע לוקחים את און למעון, ואז יוצאים לעבודה. אדיס עובד בפתח־תקווה, בעיקר מהבית, אבל נוסע הרבה ללקוחות ברחבי הארץ. אטנש עובדת בנתניה, לפעמים נוסעת במכונית ולפעמים באוטובוסים. "יש לנו אוטו אחד, ואנחנו עושים רוטציה".
הוסטל // אטנש עובדת בהוסטל שיקומי לנפגעי נפש ולומדת לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית: "אני חולמת לפתוח קליניקה משלי".
נפש // כשלמדה פסיכולוגיה גילתה היעדר מודעות למחלות נפשיות בקרב העולים מאתיופיה, ומחסומי שפה ותרבות שמקשים על מתן טיפול הולם למתמודדי נפש. "ברוב המקרים שעולה מאתיופיה מבוגר, שאינו דובר את השפה העברית, מגיע לפסיכולוג, יש ביניהם מחסומים גדולים של שפה ותרבות. הפסיכולוג אינו מבין היטב את המטופל ונותן לו מענה גנרי ולא אישי, ומאידך המטופל לא יודע להסביר לפסיכולוג את מצוקותיו. כדי למלא את החלל הזה החלטתי ללמוד פסיכולוגיה קלינית ולעזור למתמודדי נפש בכלל וליוצאי אתיופיה בפרט. אני דוברת אמהרית ומכירה לעומק את התרבות והמסורת, ולכן אני בטוחה שאוכל לתת מענה טוב יותר למטופלים. זו ללא ספק אחת מהשאיפות הגדולות שלי בעתיד".
כדור ואפליקציה // אדיס משווק מתקן שפיתח בעצמו, "בוגולוג", שהוא שילוב של משחק פיזי עם ממשק טכנולוגי, "שיחזיר את הילדים למשחקי השכונה של פעם". המתקן הוא עמוד נייד ויציב (באמצעות מכל מים) שכדור תלוי עליו באמצעות חבל. השחקנים בועטים בכדור בכוח בכיוונים מנוגדים, והכדור והחבל מסתובבים סביב העמוד בהתאם לכוח הבעיטה. בראש המתקן מניחים טלפון חכם, ומפעילים בו אפליקציה המאפשרת לנהל משחקים שונים ותחרויות מגוונות. המשחקים מפתחים יכולות פיזיות, מאפשרים לשחרר אגרסיות ומייצרים דינמיקות חברתיות. "המטרה שלי היא שהמשחק יהיה בכל בית ומוסד חינוכי בישראל ולהפוך את התחום לספורט חדש כמו כל ענפי הספורט המוכרים, בשילוב טכנולוגיות חדשניות, תחרותיות ומלא אקשן".
העלייה שלה // אטנש עלתה בגיל 12 מאתיופיה, והתגוררה עם משפחתה בפתח־תקווה. "סיימתי תיכון בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה. עשיתי שירות לאומי של שנתיים במוקד קליטה אזרחי בתל־אביב, ועזרתי לעולים חדשים להתאקלם בארץ. הבנתי את החשיבות של זה כי חוויתי את הקושי על בשרי". לאחר השירות הלאומי למדה במכינה קדם־אקדמית באוניברסיטת בר־אילן, ונרשמה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך. "במהלך הלימודים התחלתי לעבוד בהוסטל שיקומי לנפגעי נפש בתור מדריכת שיקום ומנהלת אדמיניסטרטיבית. אני עובדת שם עד היום".
ילדות באתיופיה // בילדותו אדיס התעניין מאוד בהמצאות. "אהבתי לתקן שעונים ולפרק דברים מקולקלים שמצאתי ולהוציא מהם חלקים כדי ליצור מהם דברים חדשים. בנינו לעצמנו צעצועים מקרטונים, מחוטי תיל, מגרביים, מפקקי בקבוקים ועוד. פעם בניתי מכונית צעצוע מקרטון, לקחתי חלקים מרדיו מפורק, חיברתי לגלגלים את הדינמו של הטייפ, חיברתי למכונית חוטים ובקצה הרכבתי מתג שמסיע את המכונית קדימה או אחורה. הייתי מאושר שהצלחתי להמציא משהו".
העלייה שלו // גם אדיס עלה לארץ מאתיופיה כשהיה בן 12, עם ששת אחיו ואמו. הוא נכנס ללימודים בכיתה ו' בבית הספר היסודי בשכונת נווה דוד בחיפה. "הייתה לי התאקלמות מאתגרת עקב קשיי שפה ותרבות, אבל סיימתי עם בגרות מלאה". אחרי התיכון שירת בחיל האוויר, באגף הטכני בחיפה. "זו הייתה תקופה של משבר גדול, כי איבדתי את שני הוריי. חצי שנה לאחר שהתגייסתי אבי שנשאר באתיופיה נפטר עקב מחלה, וחודש לאחר מכן אמי נפטרה במפתיע כאן בארץ. הצבא הציע לי להשתחרר משירות חובה, אבל סירבתי ועבדתי במקביל כדי לתמוך במשפחה. למרות הקושי הצלחתי לסיים את השירות הצבאי, ואני שמח על כך מאוד".
נוסטלגיה // לאחר שהשתחרר החליט אדיס לחזור לאתיופיה כדי לפקוד את קברו של אביו: "טסתי לעשות סגירת מעגל". שם בעצם הגיע הרעיון למשחק שיצר. "ראיתי ילדים משחקים במשחק כדור ששיחקתי בו בילדותי – 'טייזר'. היינו מכינים כדור מגרביים, קושרים אותו לחבל, את הקצה השני החוט קושרים לעמוד עץ, וכל שחקן בועט בכדור לכיוון מנוגד במטרה ללפף את הכדור סביב העמוד. מי שמצליח ללפף את הכדור עד הסוף מנצח במשחק".
ההיכרות // הם נפגשו דרך חברה משותפת לפני כחמש שנים. אחרי שנה עברו לגור יחד בנתניה, ואחרי שהתחתנו עברו להתגורר בפתח־תקווה ליד משפחתה של אטנש.
העסק // אחרי כשנתיים, בזמן שלמד מנהל עסקים, למד על המצאת משחק הכדורסל במהלך צפייה באולימפיאדה בטלוויזיה. "השדרן סיפר על ג'יימס נייסמית', וכששמעתי את הסיפור הבנתי שהמשחק הנוסטלגי מאתיופיה יכול להפוך למשחק טכנולוגי ולספורט חדש שיגרום לילדים לעשות פעילות גופנית בלי לוותר על הריגוש של הסמארטפון". תוך כדי הלימודים הוא התחיל לעשות מחקרים ולגבש את הרעיון למשחק, ולאחר מכן בנה אב־טיפוס ורשם עליו פטנט בארה"ב, באירופה, בסין ועוד. "קראתי למשחק 'בוגולוג', שילוב של מילים מעולמות הספורט והטכנולוגיה – בול, גול ולוגין. ייצרתי מאה יחידות של המשחק, ויצאתי איתן לפיילוט בבתי ספר, בפארקים ציבוריים ואצל לקוחות פרטיים. השתתפתי בתוכנית 'הכרישים' בקשת 12, וכשהתוכנית שודרה קיבלתי מבול של פניות מלקוחות, ממפיצים וממשווקים בישראל, בארה"ב, באוסטרליה, באירופה ועוד. פתחתי את האתר למכירה מוקדמת וההצלחה הייתה פנומנלית. במקביל השקעתי כסף בתשתיות ייצור, וחתמתי הסכמי הפצה עם יבואנים".
אמא // בשנה השנייה ללימודי התואר הראשון של אטנש נולד און. "השילוב המשולש בין אמהות, לימודים ועבודה היה מאתגר מאוד, אך העניק משמעות רבה לעשייה שלי".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
