כשהגר יהב רוצה לדבר עם מפקד תחנת משטרה שמסנן אותה, היא הולכת אליו ומחכה לו ליד הדלת. היא מנסה לעשות את אותו הדבר באולמות בית המשפט אם השופטים מתעלמים מהחקלאים, שחשים מופקרים לנפשם כתוצאה מענישה מקלה בתחום הפשיעה החקלאית. אם היא שומעת על חקלאי מיואש שחושב ש"אין טעם", היא משכנעת אותו שנכון להמשיך להילחם, "בשבילו ובשביל המדינה". אחרי הכול, גם היא לא מיואשת. בשני תפקידיה בחמש השנים האחרונות – אחראית קשרי ממשל בהתאחדות האיכרים (מאז 2017) ומנכ"לית נשיאות המגזר העסקי (מאז 2020) – היא עוסקת במרץ בפשיעה החקלאית. "עסקים חשופים לסחיטה של ארגוני פשע וזו הפכה להיות השגרה שלהם", היא אומרת. "עסקים מתכננים תקציב שנתי וכוללים בו את דמי החסות שהם נדרשים לשלם לארגוני פשע. זה אבסורד, טירוף, פשיטת רגל".
בעבודתה בעבר עם ראשי הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט היא צברה ידע בעבודת הממשלה והכנסת, והיכרות עם הפעלת מנגנוני השלטון. "כשאני רואה בעיה אני יודעת לפנות לגורם האכיפה ולרתום אותו", היא טוענת. "אני יודעת לחבר בין מדיניות לשטח, לקחת משהו ולהביא ליישום עד לרמת הפרקטיקה, ועושה את זה באמצעות רתימת שותפים. אני לא חיה באשליה שמחוללי הפשיעה החקלאית יעשו הסבה להייטק, ולכן המטרה היא שיהיה קשה יותר ומשתלם פחות לעשות עברות".
זה אפשרי?
"כן. וכרגע לי אישית יש הכי הרבה תקווה, מכיוון שהשר לביטחון לאומי הוא אדם שהטיפול בנושא הזה נמצא על סדר היום שלו".
אז את לא מאלו שמפחדים מבן־גביר?
"הוא הראשון ששם את הנושא הזה על סדר היום הציבורי. כמובן, נצטרך למדוד אותו לפי התוצאות".
"אני גרה בהרצליה, אם מחר בבוקר אני קמה והרכב לא בחניה – יש לי כמה שעות של אי נוחות, בלי נזק כלכלי של ממש. חיי ימשיכו. חקלאי שגונבים לו טרקטור, מציתים לו את בית האריזה, גונבים לו בעל חיים או תוצרת – זאת מכה שהוא לא יכול לקום ממנה. כל עוד זה לא יתאזן, אני לא אנוח"
יהב (40) מזהה שבעיית האמון של החקלאים ברשויות האכיפה מורכבת משרשרת בעיות אמון חוצת דרגות ומערכות. "מש"ק מג"ב שתופס על חם גנב בשטח יאבד מהר את המוטיבציה, כי הוא יגלה שהגנב ישוחרר מהר ועוד יצחק עליו בפרצוף", היא אומרת. "חוקר יכול להשקיע שנה בבניית תיק, אבל בבית המשפט השופט ישחרר או ייתן עונש קל. אותו הדבר לגבי התובע והפרקליט".
כדי לשנות את חוסר האמון הפושה במערכת על כל דרגיה, היא אומרת, יש לעשות צעדים שכל אחד מהם בפני עצמו נראה כמו טיפה בים. למשל, היא יצרה קשר עם משמר הגבול, והחלה להופיע בתור מרצה קבועה בקורסי ההכשרה של שוטרי מג"ב. "אני יושבת בדרך כלל מול ארבעים־חמישים גברים, ובהתחלה יש ספקות. מי את בכלל שתסבירי לי? אבל זה משתנה מהר. עכשיו יש לי ברשימת אנשי הקשר מאתיים מש"קים של מג"ב. הם מתייעצים איתי, ומספרים לי שהם משתמשים בדברים שלימדתי אותם ומשנים את המציאות, לאט־לאט. אין פה זבנג וגמרנו".
אני מבקשת דוגמה, והיא שולפת: לאחרונה המש"קים משתמשים יותר ב"הסדר מותנה" – הליך המאפשר לחשוד ללא עבר פלילי להיחלץ מפשעו בלי כתב אישום אם יתחייב לא לחזור על העבירה, ישלם קנס ויעניק פיצוי לנפגעים. בפשיעה החקלאית ההסדר המותנה רלוונטי בעבירות של גנבה, הסגת גבול ונזק לרכוש. "ב־2019 היה הסדר מותנה אחד בפשיעה החקלאית. ב־2022 מאות תיקים נסגרו ככה. אני גרמתי למערכת לעשות את זה".
לדבריה, הגברת ההיכרות של החקלאים עם לכידת פושעים ועם מקרים של מתן פיצוי מסייעת לחיזוק האמון, וכך גורמת לתלונות נוספות להגיע. "אני רוצה לרסק את התפיסה שאין טעם להגיש תלונה במשטרה, ולהוכיח אחרת. הפצת הידע תרסק את התפיסה שלא יעשו כלום".
כאמור, גם האמון של השוטרים במערכת המשפט לוקה; גם אותו צריך לשפר. פעם, היא מספרת, שוטרים התלוננו בפניה שלא מאשרים להם מעצר חשודים לצורכי חקירה, והיא מיד התגייסה לשכנע את השופטים אחרת: "ב'פרשת הזהב הירוק' איתרו בפעילות יזומה חוליה שגנבה כמות אדירה של אבוקדו. יצר איתי קשר מישהו מימ"ר חוף, ואמר לי: הגר, תפסנו חשודים, אבל אני חושש שהשופט לא יאשר עכשיו ימי חקירה. פניתי לחקלאים שלא קשורים לאירוע, ואמרתי להם שהם חייבים להירתם ולהגיע למחרת לדיון בחדרה 'עם הבוץ בנעליים'. הם אכן מילאו את האולם, ואושר מעצר עד תום ההליכים".
מה, תקימי חמ"ל חקלאים שימלאו את אולמות בתי המשפט?
"צעד־צעד. אם זה עבד, אני מוכנה להמשיך לעשות את זה. כל מה שמשנה את המציאות".
בואי נדבר על דמי חסות.
"זה העסק הכי משתלם. מפקד מחוז צפון שפרש מהמשטרה, שמעון לביא, אמר שמחוללי הפרוטקשן וראשי ארגוני הפשע לא רק גובים דמי חסות אלא עברו להטלת קנסות – ולא רק כלפי עסקים, אלא גם כלפי רשויות מקומיות, רשויות של המדינה. זאת הפקרות. זה האויב השקט הקטלני ביותר, ככה הוא הגדיר את זה. אין למדינה שום כלי הרתעה ואכיפה להתמודד עם הפרוטקשן".
החוק היחיד שעוסק בתופעה, אומרת יהב, נחקק בשנות השבעים: סחיטה באיומים מאפשרת להטיל על המאיים שבע שנות מאסר. אבל היום ארגוני הפשיעה וגובי דמי החסות יצרו מעגל אימה: הם גורמים לבעל העסק לפנות אליהם ולדרוש בעצמו "שמירה", בלי שהם פונים אליו ומדברים איתו. "ככה הם פועלים בחסות החוק ולא עוברים על אף עבירה בספר החוקים של מדינת ישראל".
איזה חוק צריך להשתנות?
"כשהממשלה רוצה לחוקק היא יודעת לעשות את זה. זה עניין של סדרי עדיפויות. הייתי מצפה שיקדמו את חוק שירותי השמירה בהליכי בזק. זה חוק שייתן רישיון ופיקוח לחברות שמירה. מרבית החוקים שצריכים לשנות כדי לטפל בפרוטקשן נמצאים בסמכות משרד המשפטים, ולכן סיעת הציונות הדתית התעקשה לעגן בהסכמים הקואליציוניים סמכויות שיעברו למשרד לביטחון לאומי, כי אחרת יעברו ארבע שנים במריבה על הסמכויות האלו.
"ניסחנו גם הצעת חוק להחמרת ענישה, ושילבנו בה סעיף שקובע שקנסות שיטילו שופטים לא ילכו למדינה אלא לנפגע העבירה. הצעת החוק הזה עלתה בחמש כנסות. ח"כ אופיר סופר אפילו העביר אותה בקריאה טרומית, אבל החוק לא נכנס לתוקף כי לא קידמו את הליכי החקיקה".
חוק אחר שיש לחוקק במהירות, היא אומרת, יטיל קנסות מנהליים על עדרים פולשים. "היום לא מגישים בכלל כתבי אישום על כך, כי העונש הוא עד חצי שנת מאסר, אז אין טעם. כשפולשים לשטחים שיש בהם גידולים עלולים להיות נזקים אדירים ליבול, אבל למשטרה אין כלים להתעסק בזה. המדינה התחילה לחוקק את החוק בתקופתה של איילת שקד כשרת המשפטים. שקד רצתה לעגן בחוק כלי שייתן לשוטרים אפשרות להטיל קנס של 50 אלף שקל על מי שהעדר שלו פלש לשטח לא שלו. אם לשוטר תהיה סמכות באותו רגע לתת קנס מנהלי של 50 אלף שקל – זה הדבר הכי מרתיע שיש. זה לא חוק מורכב, פשוט צריך להציב אותו בסדרי העדיפויות".
יש לה עוד אינספור רעיונות איך לרתום עוד ועוד גופים במדינה למאבק בפשיעה החקלאית ובגביית דמי החסות, ולקידומם בסדרי העדיפויות. "המדינה צריכה לייצר ודאות ויציבות במגזר העסקי, כדי שיוכל לעבוד ולהצמיח את המשק. אם כל אחד בעמדתו ייקח את הנושא הזה ללב, נצליח לייצר פתרונות הוליסטיים. כלל המערכות חייבות להיות רתומות לנושא הזה: רשות המיסים שצריכה לטפל בהון השחור של הפרוטקשן, המשטרה ופרקליט המדינה, הסיירת הירוקה, רשות הטבע והגנים והשומר החדש – צריך שכולם יהיו 'על זה'. ברגע שכולם יירתמו ויהיו משוגעים לדבר, נשנה את המציאות. שחקן אחד לא ישנה כלום".
את רוצה שכולם יהיו משוגעים כמוך.
"זה בנפשי. אני גרה בהרצליה, אם מחר בבוקר אני קמה והרכב לא בחניה – יש לי כמה שעות של אי נוחות, בלי נזק כלכלי של ממש. חיי ימשיכו. חקלאי שגונבים לו טרקטור, מציתים לו את בית האריזה, גונבים לו בעל חיים שגידל או את התוצרת שלו – זאת מכה שהוא לא יכול לקום ממנה. כל עוד זה לא יתאזן, אני לא אנוח. הפער בינו וביני בלתי נתפס. האבסורד הזה הוא שהכניס אותי לפעול על 200 קמ"ש. לא יכול להיות שאדם יצרני שמשלם מיסים חי באי ביטחון אישי וכלכלי חמור כל כך".
