הבית // דירת גן שהיא גם דופלקס, בבניין בן חמש קומות במרכז העיר. "זה הבית הרביעי שאנחנו גרים בו בנהריה. הבלוק בן 15 שנה, ויש לנו כניסה נפרדת וחצר גדולה מבחוץ". בקומת הקרקע יש סלון ומטבח ובקומה השנייה ארבעה חדרי שינה, שאחד מהם הוא ממ"ד וגם הסטודיו של תהילה.
הבוקר // אביחי חוזר מהתפילה ברבע לשבע, הילדים מתעוררים עד אז ומתארגנים לבדם. "כולם משכימי קום אצלנו. לא הפעלנו שעון מעורר כבר 14 שנה". כולם, חוץ מתהילה. "אני לא בנאדם של בוקר, אף פעם לא הייתי".
הבוקר הוא באחריות אביחי. "הקטע של האוכל אצלנו חלש מאוד. אין דברים מיוחדים, עם הזמן גיליתי שחבל להיות האמא שמשקיעה בקופסאות אוכל שוות לבית הספר, משום שאין לזה ביקוש אצלנו. מה שהולך הוא בעיקר סנדוויצ‘ים עם ממרח שוקולד או חמאת בוטנים וריבה".
רכבת // שניהם עובדים במרחק חמש דקות הליכה מהבית, אז הם לא מזיזים כמעט את המכונית. "היציאה בבוקר מנהריה כרוכה בפקקים איומים. זו אחת הסיבות לכך שבחרנו לגור קרוב למקומות העבודה שלנו. זה ללא ספק אחד היתרונות המובהקים במגורים פה".
את המכונית המשפחתית הראשונה שלהם קנו לאחרונה, אחרי הלידה החמישית. עד עתה הסתפקו במכונית קטנה מהעבודה של תהילה, ובנסיעות משפחתיות, כשלא היה מקום לכולם, מישהו היה נוסע ברכבת.
אני וחמי // אביחי הוא רואה חשבון במשרד המשפחתי, שבבעלות המשפחה של תהילה. הוא עובד יחד עם אבא שלה, שגם הוא רואה חשבון. אביחי: "שנינו אנשים נוחים מאוד ולכן אין דרמות. העבודה זורמת ונעימה. היא כוללת בעיקר מתן שירותי ראיית חשבון לעסקים קטנים".
המטפחות // עד לחופשת הלידה עבדה תהילה כעובדת סוציאלית בחברת סיעוד. "ערכתי ביקורי בית אצל קשישים ועזרתי להם במיצוי זכויותיהם מול הביטוח הלאומי וגורמים נוספים".
מאז שלביא נולד היא הקימה במקביל עסק לעיצוב ותפירה של מטפחות. "בעבר עיצבתי תכשיטים והעברתי סדנאות לנשים ובנות מצווה. עם הזמן נרשמתי ללימודי סטיילינג בשנקר עם חברה. באחד מימי הלימודים נסענו להסתובב במדרחוב של נחלת בנימין, קנינו בדים מהממים והתחלתי לתפור מהם מטפחות. היה להן ביקוש רב".
במהלך מגפת הקורונה הקימה תהילה אתר לרכישת המטפחות שהיא מעצבת ותופרת. "רציתי להראות שכל אחת יכולה להיות דוגמנית עם סטיילינג והתאמה נכונה, ולכן לצילומים באתר שלי אני מצטלמת בעצמי, גם חודשיים לפני לידה וגם חודשיים אחרי".
חוש עסקי // "הילדים שותפים מלאים בעסק, שממוקם בתוך הבית. הם אחראים על המשלוחים ומדביקים תוויות. אני חושבת שהם מפתחים חוש עסקי כשהם גדלים בבית עם אמא בעלת עסק".
גרעין תורני // הם משתייכים לגרעין התורני בנהריה שנקרא "בית נריה", ומורכב מקבוצת משפחות שמפוזרות ברחבי העיר ולא מתגוררות כולן במקום אחד. "יש לנו מרכז של הגרעין, ושם יש ערבי נשים, שבתות קהילה. פעם משפחות הגיעו לגרעין בשל ישיבת ההסדר, היום הן מגיעות כדי להיות חלק מהגרעין, או מתוך רצון לגור בגליל המערבי".
כך נפגשנו // חברה של תהילה מהאולפנה הכירה בינה ובין אביחי, שלמד עם בעלה בישיבת ההסדר בעיר. הם נישאו לפני 15 שנה.
ראיית חשבון // אביחי גדל בפרדס־חנה, הצעיר במשפחה של ארבעה ילדים. הוא למד בישיבת בני עקיבא בנתניה: "יצאתי לפנימייה בכיתה ט‘ ובעצם לא חזרתי מאז לגור בפרדס־חנה". משם הוא המשיך לישיבת ההסדר בנהריה, ושירת בשריון.
בהמשך הוא למד הוראה במכללת שאנן. "סיימתי את התואר, אבל הספיק לי שיעור אחד מול כיתה כדי להבין שאני לא נמצא במקום הנכון עבורי". הוא פנה ללימודי ראיית חשבון. כשסיים את הלימודים הצטרף למשרד המשפחתי של אבא של תהילה, שהיה בעברו בבעלות סבא שלה. תהילה: "בעלי הוא סוג של תיקון שלי: סבא שלי חלם שאלמד ראיית חשבון ואעבוד במשרד המשפחתי, וכאשר הלכתי ללמוד עבודה סוציאלית הוא ממש התאכזב. אז מזל שבעלי לקח את המושכות ובחר בתחום הזה".
חל"ת // תהילה גדלה בנהריה, הצעירה במשפחה בת חמישה ילדים. היא למדה באולפנת כפר־פינס, שירתה שירות לאומי במרכז להעמקת יהדות בגבעת־זאב, ומיד אחר כך פנתה ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן. אחרי החתונה הם שבו לנהריה והיא החלה לעבוד בעמותת "בבית".
"בשנים האחרונות אני גם שכירה וגם עצמאית. עכשיו, אחרי הלידה, זה נהיה לא פשוט לשלב בין שני העסקים. בנוסף אני גם מקפידה להישאר עם הקטנים שלי לפחות חצי שנה בבית לאחר הלידה, אז גם עכשיו אני עושה את זה עם כרמל. הבנתי שלא אוכל לשלב הכול, ולכן לקחתי השנה חל"ת כדי לחשוב מה אני עושה בעתיד", ובעיקר האם להפוך לעצמאית באופן מלא.
ים // מיד לאחר החתונה הם התגוררו בנהריה, ועברו בין כמה דירות בעיר. "אני אוהבת את נהריה ואני היחידה שמתגוררת קרוב להורים שלי. האחים שלי מפוזרים בכל הארץ. גם מרבית חברות הילדות שלי, שגדלו איתי כאן, עזבו את העיר. בהתחלה עברנו הנה כדי להיעזר בהורים שלי, והיום אנחנו גם עוזרים להם, כך שיש פה עזרה הדדית.
"מעבר לזה, נהריה היא עיר שכיף לגור בה. הכול נמצא במרחק הליכה. ברחוב הגעתון יש כל מה שאנחנו צריכים. סופרמרקט, חנויות בגדים, מסעדות – ובקצהו גולת הכותרת: חוף הים".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
