קרול גודפרי צופה מתא הטייס של המסוק שלה ביער עצי המוּלְגָה שנצבעו ירוק־זהב באור השחר העולה. לאחר עשרות שנים, העצים רחבי הנוף הפכו לסחורה לוהטת בערבות אוסטרליה הצחיחות – לא בגלל תכונותיהם שלהם, אלא בשל מה שהם מאחסנים: פחמן. במהלך בצורת קשה לפני כמה שנים, קרול ובעלה לינדזי – לשעבר ראש עיריית קונמולה – כמעט נאלצו למכור את החווה המשפחתית רחבת הידיים שלהם בדרום מדינת קווינסלנד באוסטרליה. אבל אז הם עברו "לגדל פחמן" בתוך עצי מולגה. בשנה שעברה, בזכות מדיניות "קיזוז הפחמן", הם הרוויחו חצי מיליון דולר. "היינו קרובים להימחק", מספרת בת ה־68 מעל שאגת להבי המסוק. "עכשיו, לא משנה מה מזג האוויר, הכנסת הפחמן מגיעה בכל שנה באופן קבוע".
כאן ב"חגורת המולגה", הנמתחת מקווינסלנד דרומה אל צפון ניו־סאות'־ויילס, נמצא המוקד הצנוע של תעשיית חקלאות הפחמן המשגשגת של אוסטרליה. חקלאי פחמן הם בעלי קרקעות שמקבלים כסף כדי לשמר צמחייה ולשתול צמחים חדשים שאוגרים פחמן דו־חמצני. באזור הזה לבדו, בתוך פחות מעשור, כ־150 חוות הרוויחו יחד לפחות 300 מיליון דולר מקיזוז פחמן, לפי רישומים ממשלתיים.
יותר משבעים מדינות ברחבי העולם, שחותרות לצמצם את פליטת גזי החממה שלהן ובמקביל מנסות לייצר שווקים שיאפשרו למזהמים "למחוק" חלק מהפליטות שלהם דרך רכישת "קיזוז פחמן": עצים שיבלעו בחזרה את הפחמן שנפלט בתהליכי ייצור חיוניים. ממשלת אוסטרליה מתפארת בשוק קיזוז פחמן בשווי 450 מיליון דולר בשנה, אך האתגרים העומדים בפניה כעת יכולים ללמד לקח חשוב למדינות אחרות החותרות לצמצום פליטות פחמן.
"אנחנו המובילים בעולם ב'גרינוושינג' בחסות המדינה", אומרת פולי המינג, מומחית לשוק הפחמן במכון אוסטרליה בקנברה. "עוד לא ראיתי פרויקט פחמן שמונע או מפחית פליטות ברמות שהוא טוען להן"
בחודשים האחרונים תקפו אקדמאים, סביבתנים, פוליטיקאים וגם חקלאים את מדיניות האקלים של אוסטרליה. המבקרים טוענים שרוב יחידות קיזוז הפחמן האוסטרליות, המכונות ACCU, מזיקות יותר משהן מועילות בכך שהן מעניקות רישיון זיהום למזהמים. "אנחנו המובילים בעולם ב'גרינוושינג' בחסות המדינה", אומרת פולי המינג, מומחית לשוק הפחמן במכון אוסטרליה בקנברה. "עוד לא ראיתי פרויקט פחמן שמונע או מפחית פליטות ברמות שהוא טוען להן, וכעת עושים שימוש בקיזוז פחמן כדי להצדיק מיזמי גז ופחם חדשים".
הביקורת הגוברת הובילה את ממשלת המרכז־שמאל באוסטרליה להזמין מחקר עצמאי בנושא. בחודש שעבר הוא פורסם, והחוקרים המליצו על כמה שינויים אך בסך הכול מצאו שהשוק "בריא בעיקרו"; השר לשינוי האקלים כריס בואן אמר לאחרונה ש"קיזוז פחמן הוא חלק חיוני מהמדיניות האוסטרלית" החותרת לאפס פליטות פחמן נטו עד 2050: "במובנים רבים הוא ה'נטו'".
אבל הפקפוקים נמשכים, כולל בחגורת המולגה. המקומיים מתלוננים שחקלאות פחמן הובילה לעלייה במחירי הקרקע ולסכסוכים בגלל הסיכון הגובר משרפות והאיום על חיות הבר. כמה מחקלאי הפחמן עצמם אומרים שיש מי שמאפשרים למולגות לצמוח ללא שליטה לפעמים, כדי למקסם רווחים. "הם נותנים ליערות להתעבות ללא הפסקה, עד שאי אפשר לעבור בהם. זה נורא וזה לא מגוון ביולוגית", אומר גרהם פינלייסון, שמנהל חמישה מיזמי קיזוז פחמן באזור. "בהחלט יש כמה חששות תקפים באשר למתודולוגיה".
היער של חברת הנפט
כשאוסטרליה יצרה את שוק הפחמן שלה בדמות "הקרן להפחתת פליטות" בשנת 2014, היא אפשרה לחברות לקנות יחידות ACCU כדי לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלהן. היא גם חייבה את 215 המזהמות הגדולות במדינה – בעיקר חברות פחם, נפט וגז – לקזז זיהום מעבר לרף מסוים; אך הגבולות הללו הוגדרו ברמה כל כך גבוהה שהם בקושי היו רלוונטיים, לדברי אנדרו מקינטוש, מומחה למשפט סביבתי באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, שעזר לתכנן את שוק הפחמן הלאומי אך הפך לאחד ממבקריו הבולטים.
בפועל, כמעט כל יחידות קיזוז הפחמן נרכשו בידי ממשלת אוסטרליה כדי שתעמוד בהבטחות האקלים הבינלאומיות שלה. פירוש הדבר הוא שהסוכנות לא רק אישרה מיזמי פחמן, אלא גם הייתה הלקוחה העיקרית שלהם – ניגוד עניינים לכאורה.
בחגורת המולגה, הבעיה הגדולה ביותר היא העצים עצמם. מיזמים של "הימנעות מכריתת יערות" אמורים להגן על יערות שעמדו להיעלם, אך מקינטוש והאקולוג דון באטלר אומרים שחקלאי פחמן רבים מקבלים כספי קיזוז תמורת הגנה על עצי מולגה שאיש לא תכנן לכרות. באופן דומה, מיזמים מרוויחים ACCU דרך מתן אפשרות לצמיחה מחודשת טבעית של מולגה באזורים שנכרתו.
אך מקינטוש ובאטלר טוענים שהגורם העיקרי לחידוש הצמיחה הוא הטבע: "כשיורד גשם יש התחדשות, וכשלא יורד גשם העצים גוססים", מסביר מקינטוש. שני האקדמאים ניתחו תצלומי לוויין של 169 מיזמי התחדשות. בכל המקרים מלבד אחד, המיזמים לא הצליחו יותר מהאזורים שמסביב, שלא נוהלו בידי החקלאים. בקנילוורת' סטיישן, סמוך לעיירה הקטנטנה ביירוק בניו־סאות'־ויילס, תכסית העצים צנחה בחדות בבצורת של 2017־2019, אפילו יותר מאשר ברחבי הסביבה. עם זאת, הפרויקט המשיך לקבל יחידות קיזוז פחמן בשווי מיליוני דולרים. "משהו כאן לא בסדר", אומר מקינטוש.
את המיזם בקינלוורת' מנהלת "סלקט קרבון", זרוע של ענקית הנפט והגז "של", מהמזהמות הגדולות בעולם. סלקט קרבון דחתה בקשות לסיור בקנילוורת' ולריאיון על מיזמי הפחמן. כאשר ביקרנו שם בדצמבר השערים היו נעולים. מספר טלפון דהוי על השלט הוביל לאחראי שהפנה את השאלות לריי הנדיני, הנציג באוסטרליה של לִי קִים יוּ, איל הנופש ובתי החולים המלזי המחזיק בנכס. לי והנדיני לא נענו לבקשות לתגובה, אך סלקט קרבון דחתה את ההאשמות, והתעקשה שמיזם קיזוז הפחמן מנוהל ומפוקח. המנכ"ל דין רוול הצהיר שהחברה בוחנת בקפידה "שינויים בתכסית הטבעית באזור לאורך זמן, כדי לאשר שהפחתת הפחמן אמיתית… סלקט קרבון תומכת בקיזוז איכותי עם רמת יושרה גבוהה".
בשנה שעברה כינו מקינטוש ובאטלר את שוק הפחמן של אוסטרליה "הונאה כלפי משלמי המיסים והסביבה". רגולטור האנרגיה הנקייה של אוסטרליה חלק על טענותיהם ואמר שלשני האקדמאים לא הייתה גישה לנתונים מלאים המראים שהשיטות עובדות.
בועת הנדל"ן הפחמני
קרול ולינדזי גודפרי מאמינים שהם יכולים להרוויח יותר יחידות קיזוז פחמן אם ייפטרו מהבקר שלהם, אבל הם חושבים שמרעה קל דווקא מועיל לאדמה. כשקרול השתמשה במסוק הדו־מושבי שלה כדי לבדוק מכלי מים מרוחקים ולחפש פרות תועות, היא לעגה ל"ירוקים" שרוצים להגיד לה איך לנהל את החווה שלה: "אני עדיין כאן אחרי חמישים שנה, אז כנראה אני עושה משהו נכון", אמרה. "והאדמה במצב טוב יותר מאשר כשהגעתי לכאן".
ערב אחד לקראת חג המולד התאספו בני הזוג גודפרי ושכניהם בני משפחת פינלייזון לשתות כוס בירה. לינדזי גודפרי פתח בקבוק של "גרייט נורת'רן", וגם שיתף בתסכוליו: "באזור הזה של העולם, יש מי שאין להם פחמן ומאוד לא מרוצים מזה. העיירה הזאת גססה במשך הרבה זמן לפני שהגיע הפחמן. איך הזרמת מיליונים רבים לקהילה בתקופה שלא היו בה הרבה הכנסות אחרות – במהלך בצורת – יכולה להיות רעה?"
אבל בעיירות כמו קונמולה או ביירוק, חקלאי הפחמן מואשמים בהידלדלות האוכלוסייה בערבה האוסטרלית. חוות כבשים ובקר שהעסיקו בעבר עשרות מגדלים הפכו היום ליערות עצי מולגה, נטולי עובדים. יש לציין שכבשים ופרות פולטות כמויות עצומות של מתאן, שהוא עצמו גז חממה.
מחירי הקרקעות הם עוד נקודה כואבת באזור. המחיר לדונם של קרקע חקלאית זינק מפחות מ־5 דולרים ב־2010 ליותר מ־25 דולר לאחרונה, לדברי תושבי ביירוק, העיר הקרובה ביותר לקנילוורת' סטיישן. חלקם התעשרו; אחרים היו ממורמרים.
החברה של לי קים יו, "ביוטיפל גולד אינטרנשיונל", הסכימה לרכוש את השטח שבידיה בקנילוורת' תמורת כ־1.6 מיליון דולר ב־2013, לפי נתוני רשם המקרקעין. מיזם הפחמן נפתח שנתיים לאחר מכן. בשמונה השנים שחלפו מאז הרוויחה קנילוורת' 8 מיליון דולר לפחות מקיזוז פחמן, לפי הערכותיו של מקינטוש.
בימים אלו יש שינוי מסוים בשטח. הסקירה העצמאית של שוק הפחמן האוסטרלי בחודש שעבר המליצה בין השאר להגביר את השקיפות, להסיר חלק מהאחריות של הרגולטור לצמצום ניגודי עניינים ולהגביר את מעורבות הילידים. ממשלת הלייבור התחייבה לחוקק את ההמלצות ולהחמיר את המגבלות על 215 המזהמים המובילים במדינה, כך שייאלצו לצמצם את הפליטות או לקזז אותן באמצעות אשראי פחמן. אבל ראש הממשלה אנתוני אלבניזי הזהיר ששינויים עמוקים יותר עלולים להוביל ל"שיבוש המערכת כך שהיא תאבד תמיכה".
מקינטוש ובאטלר מזהירים שמיזמי קיזוז פחמן מזויפים יערערו את מאמציה של אוסטרליה להפחית את פליטות הפחמן. "הרבה אנשים הסתכלו על המערכת של אוסטרליה וכינו אותה הטובה בעולם", אומר מקינטוש. "אם לא נסדיר את זה כאן, איזה סיכוי יש למדינות אחרות?"
