הבית // דו־משפחתי בשני מפלסים: בקומה העליונה נמצאים הסלון, פינת האוכל, המטבח, חדר האורחים והמשחקים, שירותים ומקלחת. יש גם מרפסת גדולה. בקומה התחתונה ממוקמים חדרי השינה וגינה גדולה.
"אנחנו גרים באזור של הרים, אז הרחוב נמצא בקו אפס עם הקומה העליונה. לכן בזמן שבנינו את הבית החלטנו שניצור בית נגיש להורים שלנו ולסבתות שלנו".
הבוקר // הבנות הן השעון המעורר: כולם קמים בשש, לפעמים אפילו לפני, והבנות רואות קצת טלוויזיה כשיקי ומירית מתארגנים. "תמר מתלבשת לבד, רות רוצה ללכת למעון מהרגע שהיא מתעוררת אז אנחנו משתדלים לארגן אותה מהר". לפני שהן יוצאות הן שותות שוקו ויושבות ליד השולחן הקטן שלהן. יקי יוצא מוקדם לעבודה באזור הדרום כדי לחסוך את הפקקים, ומירית לוקחת את הבנות למוסדות החינוך ואז נוסעת לעבודה בבני־ברק.
פקקים // "הנסיעה בבוקר יכולה לקחת שעה וחצי, יש פקקים איומים בכביש חמש. זה יכול להיות ממש מתסכל. אני מתחילה את העבודה עם פגישות טלפוניות מהדרך. הנסיעות הן גם זמן נהדר לדבר עם חברות ועם אמא שלי".
הייטק // יקי הוא מהנדס מכונות בחברת הייטק, ו"נהנה מאוד מהעבודה ומהאתגרים".
נפש // מירית היא מנהלת תחום הידע והפיתוח באגף לבריאות הנפש בעמותת עזר מציון, המעניק שירותים למתמודדי נפש, לבני משפחותיהם ולקהילה. בתפקידה היא בונה הכשרות, הדרכות וימי עיון לצוות המקצועי באגף ולציבור הרחב, מפתחת שירותים חדשים ומרחיבה שירותים קיימים, משלבת סטודנטים בשירותי האגף, מכוונת את הצוות ללימודים ולהכשרות ועוד.
"אני מלווה את כל השירותים באגף מהבחינה המקצועית והכשרת הצוות. האגף מטפל במקצועיות בבריאות הנפש, בחשיבה מערכתית. אם מגיע אלינו מתמודד נפש או בן משפחה, נחשוב עליו באופן כללי ולא ספציפית בקשר לבעיה שהוא ביקש לה סיוע. אני אבדוק אם יש לו משבר בבית, אם אפשר לתת מענה של ארוחות למשפחה או שירותי חונכות לילדים וכו'. אנחנו כל הזמן חושבים בצורה הוליסטית".
עזר מציון // העמותה הגדולה בישראל בתחום התמיכה הרפואית. "העמותה נותנת לציבור מכל מה שחסר, אנחנו מנסים לסייע במגוון רחב של תחומים – מקידום הילד ועד סיעוד לקשישים. האגף שלנו מושתת על ערכי החסד של עזר מציון".
קריירה // מירית התחילה את עבודתה בתחום השיקום בבריאות הנפש לפני כ־14 שנה, בדיור מוגן, ובהמשך ניהלה הוסטל לנשים המתמודדות בבריאות הנפש. במשך ארבע שנים היא נדרשה להיות זמינה 24 שעות ביממה.
ההיסטוריה שלו // יקי נולד ברחובות, אבל בילדותו עבר למושב טירת־יהודה: אביו היה בן המושב וסבו היה ממייסדיו. יש לו חמישה אחים, אח אחד וארבע בנות. הוא הבכור. אחרי שלמד בנחלים בבית הספר היסודי וגם בישיבה התיכונית הוא המשיך לישיבת הסדר, שירת בצנחנים, ולמד תואר ראשון בהנדסת מכונות באריאל.
ההיסטוריה שלה // מירית נולדה בפתח תקווה, הבת האמצעית בין שני אחים. היא למדה בבית הספר היסודי והתיכוני ישורון, שירתה במשך שנה במושב דלתון שבמועצה האזורית מרום הגליל, ולמדה שנה במדרשת נשמת. אחר כך למדה עבודה סוציאלית באריאל, ובהמשך גם עשתה תואר שני במנהל עסקים.
ההיכרות // כשהייתה בת 25 עבדה מירית בדיור מוגן לאנשים עם נכות נפשית. באחד הערבים המנהל שלה דאז ישב עם כמה חברים מישיבת ההסדר שלו לחשיבה משותפת על רווקים שנשארו מימיהם בישיבה. השם של יקי עלה, והמנהל שלה מיד העלה רעיון לשדך ביניהם. הוא התקשר למירית כדי להציע לה: "כשראיתי את המספר חשבתי שכבר קרה אירוע חריג עם אחד הדיירים. הוא סיפר לי על יקי והחלטתי לנסות". יקי גם קיבל טלפון מאותו החבר, שמע על מירית והחליט לנסות.
מירית: "הפגישה הראשונה לא זרמה, ובהתחלה חשבתי להוריד אותו. אבל משום מה בלילה חשבתי שצריך לתת עוד צ'אנס. בשיחת הטלפון שאחרי הפגישה גם יקי אמר שלא נראה לו כל כך, אך נלחמתי לתת לזה עוד הזדמנות בפגישה נוספת. בפגישה הזאת נפתחנו, ומאז אנחנו יחד".
יחד // אחרי שהתחתנו הם גרו בטירת־יהודה, ביחידת דיור של ההורים של יקי. "חיפשנו מקום לקבוע בו את הבית שלנו, והתלבטנו בין יישוב לעיר". הם עברו לעץ־אפרים לפני שש שנים וחצי: "הגענו לפה בעיקר כי בת דודה שלי בנתה בעץ־אפרים ובאנו לבקר אותה ועל הדרך נדלקנו על המקום".
עץ־אפרים // הם קנו שטח בהרחבה הקהילתית של עץ־אפרים, ובנו בו את הבית שלהם. "זאת הייתה הזדמנות נהדרת, והמחירים הכפילו את עצמם מאז. מזל שעשינו את זה ממש לפני עליית המחירים המטורפת. היישוב מתאפיין בהרבה עזרה הדדית, אנשים נחמדים ואוכלוסייה הטרוגנית – משפחות חילוניות ומשפחות מכלל הקשת הדתית".
יישוב // "אני עירונית, והיה לי קשה מאוד לעבור למושב. עד היום הרגשות שלי מעורבים כלפי כל מקום שהוא לא עיר. בעיקר בגלל החינוך. בעיר יש אפשרויות יותר רחבות, מה שחסר ביישובים קטנים בדרך כלל. אני גם רגילה להיות קרובה להכול, וכאן בעץ־אפרים אין לנו מכולת: כל דבר שאני צריכה לקנות דורש ממני להיכנס לרכב ולנסוע. יקי גדל במושב והוא רגיל לשטחים פתוחים. בקיצור, זה עדיין סימן שאלה אחד גדול אצלנו, משהו לא פתור".
אתגרים // במשך שמונה שנים הם עברו טיפולים עד שהצליחו ללדת את תמר־צביה. "בשנים האלו המשכנו ליהנות מהחיים ומהזוגיות. החלטנו שנינו, בהחלטה מושכלת, שהחיים הם לא רק ילדים: אנחנו גם פרטים וגם זוג. ניסינו למצות את החיים בתקופה הזו בכל תחום אחר במקביל לניסיונות להביא ילדים לעולם.
"יקי אמר לי כל הזמן במהלך הטיפולים: מירית, אנחנו בריצה למרחקים ארוכים, ואין לנו מושג מתי זה יסתיים או איך. הוא הבין שאנחנו נכנסים לסיפור שלא ברור מתי יגיע סופו, ואם הוא יסתיים בידיים מלאות. ההבנה הזאת אפשרה לנו בעצם לא לעצור את החיים, ולהמשיך ליהנות מהם".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
