המהנדסים והרבנים שבחנו את סוגיית הפעלת משאבת חלב חשמלית בשבת חשבו שמצאו פתרון. לאחר שהבעיה נבחנה מכל צדדיה, הגיעו המשתתפים למסקנה שאם יש בכך צורך רפואי לאם או לתינוק, אפשר להשתמש בעיקרון של "גרמא" – כלומר, לשלב מנגנון שייצור שיהוי כלשהו בין הפעלת המכשיר בידי האישה ובין הרגע שתתחיל בו הפעולה עצמה. רבני צומת אף קבעו שפרק הזמן המתאים לצורך כך הוא חמש דקות. אלא שאז התערבה בדיון הדס קרמר, והציגה שיקול נוסף שלא נלקח בחשבון.
"אמרתי להם שאין סיכוי בעולם שאישה שיש לה עוד ילדים קטנים תשב ותחכה חמש דקות למכשיר שיתחיל לעבוד, כשאחר כך היא עוד צריכה להיתקע עם זה עד סיום הפעולה", היא מתארת. "זה פשוט לא ריאלי. שאלתי אם חמש דקות זה קריטי, ואמרו לי: 'תראי, אפשר פחות, אבל ברירת המחדל היא חמש דקות'. אמרתי להם שעדיף כמה שפחות.
הסברתי להם את המורכבות הרגשית סביב שאלת ההנקה. אמרתי להם שנשים נלחמות כדי להיניק, ואם נהפוך את זה לאפשרי יותר הלכתית, מתסכל פחות, נעשה דבר גדול שישפיע על הרבה מעגלים. הם לא הכירו את ההיבט הזה, אף שהם נשואים ואבות לילדים. בסוף התפשרנו על הרבה פחות מחמש דקות. כמו במקרים רבים אחרים, האינפוט שלי בנושא הזה הגיע מכך שאני חווה את העולם אחרת מהגברים".
"בתפקיד שלי צריך ביטחון עצמי, להאמין בחשיבות של מה שאת אומרת ולהגיד את המילה שלך. בהרבה ישיבות אני האישה היחידה בחדר. אנשים מופתעים ממני, כי הנראות שלי מטעה. כשאני פותחת את הפה הם מבינים שאני מדברת לעניין, יודעת מה אני רוצה ויודעת להעביר את המסר"
קרמר, אישה צעירה ועדינה למראה, היא מנכ"לית מכון צומת, שהקים הרב ישראל רוזן ז"ל לפני כ־46 שנה במטרה למצוא פתרונות לאתגרים טכנולוגיים־הלכתיים. כשאני שואלת איך סביבת העבודה הגברית־רבנית מקבלת אותה, היא משיבה: "אנשים מופתעים ממני, כי הנראות שלי מטעה. כשאני פותחת את הפה הם מבינים שאני מדברת לעניין ולא מתבלבלת, יודעת מה אני רוצה ויודעת להעביר את המסר. מצד שני, לפעמים זה דווקא מרכך ופחות מאיים".
הערך המוסף שהיא מביאה לדיוני המכון הוא לא רק עין נשית, אלא גם ראייה מעשית. "היה לנו לא מזמן דיון על פאנל חימום שממוקם בחדר. זהו מעין רדיאטור משודרג שמותקן בו חיישן, ובין השאר הוא מושפע מפתיחה של דלת או חלון. אמרתי לרבנים שנהיה חייבים לשתף בדיון גם מעצבות פנים, כי יש עולם שלם של עיצוב שאנחנו חייבים לקחת בחשבון. ברור לי שההלכה היא הקובעת, ויחד עם זאת אני מבקשת לא פעם מהרבנים: אל תחמירו על הציבור בדברים שאי אפשר לעמוד בהם. דיברו כאן למשל על מחם מים מסוג מסוים, שמותר להשתמש בו בשבת רק אם זוכרים להוציא ממנו כוס מים לפני שבת. לא מעשי להגיד לאנשים דבר כזה ב־2023. זה לא עובר. לפעמים אני אומרת את הדברים לאו דווקא כמנכ"לית, אלא מתוך מחשבה על מה שקורה בבית דתי נורמלי חמש דקות לפני שבת".
בסיור במסדרונות המכון ראיתי רק שלוש נשים נוספות שעובדות כאן, והרבה מאוד גברים. זה מקשה עלייך ביומיום?
"אחד היתרונות במכון הזה הוא שאם כבר אני צריכה לעבוד עם גברים, עדיף שיהיו גברים חרד"לניקים. אנחנו רואים את מערכת היחסים בעבודה באותה צורה, הגבולות ברורים מאוד. אני מנהלת שלהם, הם חשובים לי, אם אני יודעת שמישהו נסע לחופשה או להבדיל עבר טיפול רפואי אתעניין ואשאל איך היה – אבל אף אחד לא מתכוון להיכנס מעבר ל'היה נחמד, תודה ששאלת'. אין פה הרבה תחום אפור. גם כשאנחנו עושים יום גיבוש לעובדים, ברור איזו תוכנית יכולה להתאים ואיזו לא. אם עושים טיול ריינג'רים, נצוות מראש ג'יפ של נשים".
אבל בחדר הישיבות, למשל, את מן הסתם עשויה להיות האישה היחידה.
"כן. בתור בת בכורה קיבלתי ביטחון שמאפשר להיות זו שעושה דברים ראשונה. בתפקיד שלי צריך ביטחון עצמי, להאמין שמה שאת אומרת חשוב ולהגיד את המילה שלך. זה נכון תמיד מול צוות עובדים. כשצריך לעבוד מול נשים זה יכול להיות לא פחות נורא, ולפעמים אפילו כואב".
לתרגם מהנדסים לרבנים
קרמר (32), נשואה לאוריאל ואם לארבעה, מתגוררת באלעזר. היא נולדה בפתח־תקווה, בת בכורה שאחריה עוד חמישה ילדים. כשהגיע הזמן לבחור מקצוע היא התלבטה בין מגוון תחומים שמשכו אותה, "מגרפיקאית ועד מתמטיקאית". בהכוונת יועץ תעסוקה החליטה ללמוד דווקא פסיכולוגיה. "הבנתי שאנשים הם מה שמעניין אותי. שאפתי לעבוד במקצוע הזה עם אנשים שאינם במצבי משבר, אלא מבקשים 'להקציף את השמנת', לעשות את הטוב לטוב יותר. בתוך זה נמשכתי מאוד לעולם התעסוקה. אנשים הרי מבלים חלק ניכר מזמנם בעבודה, והיא משפיעה מאוד על תפיסתם העצמית ועל כל מה שמתרחש בחייהם".
בהמשך היא למדה לתואר שני בייעוץ ארגוני ומשאבי אנוש, עבדה כרכזת בנות שירות לאומי באגודה להתנדבות, ומשם הגיעה ב־2017 למכון צומת. בתפקידה הראשון במכון הייתה סמנכ"לית שיווק ואחראית על מרכז ההדרכה ומכירת שירותים. חודשים ספורים לאחר כניסתה לתפקיד נפטר הרב ישראל רוזן, האב המייסד של המכון. "חווינו משבר גדול, כי הרב רוזן הוא צומת וצומת הוא הרב רוזן", אומרת קרמר. הובלת המכון עברה לידי שלושה – המנכ"ל דאז, קרמר והרב מנחם פרל, שירש את תפקידו של הרב רוזן. כשהמנכ"ל עזב, קרמר החליקה לנעליו.
עד כמה את בקיאה בפן ההלכתי של עבודת המכון?
"חלק ניכר מהעבודה שלי הוא הסנכרון בין המחלקות שלנו: למהנדסים ולרבנים יש שתי שפות שונות, והרבה פעמים התפקיד שלי הוא לתרגם ביניהן. בשביל זה אני צריכה להכיר את החומר. גם הטכנולוגיה, שמתפתחת כל הזמן, מחייבת אותי להבין על מה אני מדברת. אבל אני יודעת היטב במה אני מבינה ובמה לא. אף פעם לא אקח עליי את האחריות, אלא תמיד אתייעץ, גם בפן ההלכתי וגם בצד הטכנולוגי".
"יש סטיגמות קשות עלינו. אומרים שאנחנו רודפי בצע, שואלים למה בכלל צריך את זה, אומרים שאנחנו מחמירים מדי. כשאנחנו מציעים ללוות בנייה, יש ציפייה שנעשה הכול חינם. אז נכון שהידע כבר קיים, אבל אם אתה רוצה שאני אושיב מהנדס שיהיה בקשר עם יועצי האינסטלציה, החשמל וכולי, זה משהו שצריך לממן"
דקות אחדות לפני שהתיישבנו לשוחח, היא מספרת, התקיים במכון דיון על "גרמא בידיים". "'גרמא' היא פעולה עקיפה: אני יוצרת השפעה, ואז מנגנון טכני שנמצא בתוך המכשיר מפעיל אותו. מובן שמשתמשים בזה רק לקהלים מסוימים ובזמנים מסוימים. השאלה היא מה קורה אם אני צריכה להחזיק פיזית את המכשיר כדי שהתוצאה תתרחש – למשל לחצן שצריך ללחוץ עליו לאורך כל זמן השיהוי, ואם אעזוב אותו המכשיר פשוט ייפול. במקרה כזה, האם הפעולה שלו נובעת מהכוח הפיזי שלי, או מהכוח של המכשיר עצמו? זהו 'גרמא בידיים', וזה מסתבך מאוד כשיש גם תוכנה בסיפור. התוכנה היא משהו טכני או לא? לשאלות האלה יש הרבה השלכות, כי יש קלנועיות שמופעלות בגרמא, יש מעלונים, מיטות מתכווננות, 'שקע גרמא' למכשיר אינהלציה ועוד. דיברנו כאן קודם על יישום בעייתי הלכתית, והיה בנושא הזה פער בין המחלקה ההלכתית למחלקה הטכנולוגית ולמחלקת ההסברה. במקרה הזה אני חייבת להבין מה נחשב גרמא בידיים ומה לא".
שאלות הגרמא לסוגיהן משתלבות בנושא שתופס נפח גדל והולך בדיוני המכון: הבית החכם. מה קורה כשהטכנולוגיה נכנסת אל הקירות, והדיירים אפילו לא מודעים למערכות המקיפות אותם במבצרם הפרטי? איך מתנהלים בשבת בסביבה מתקדמת כזו, כשכל מעשה שגרתי מפעיל מכשירים מתוחכמים? "אם את גרה במגדל, ברגע שאת פותחת ברז את מפעילה משאבה", מתחילה קרמר למנות. "את מפעילה גם מַד מים דיגיטלי שרושם את הצריכה. כשאת זורקת את האשפה לפיר, יש למטה חיישן שמזהה זאת ומפעיל דחסן. בבניינים מתקדמים עוד יותר הפיר אפילו ממיין את האשפה. יש מערכות אבטחה בבניינים – קודנים, מצלמות. יש חדרי מדרגות שהתאורה בהם נדלקת כשמישהו עובר במסדרון, דבר שפעם היה מקובל רק בבתי מלון.
"שמאי שדיברנו איתו הסביר לנו עד כמה מרפסת סוכה מעלה את ערך הדירה – וזה דבר שמיועד לשבוע אחד בלבד בשנה; מה קורה אם יש לי דירה שלא מותאמת ל־54 שבתות בשנה? חלק מהתפקיד שלי הוא להציג לקבלנים ולגורמי החקיקה מה קורה פה, מה היתרונות ומה החסרונות של כל שיטת בנייה. הנושא הזה משפיע מאוד גם על אפשרות המגורים המשותפים של חילונים ודתיים".
איך הופכים את ההתאמה ההלכתית לחלק סטנדרטי מתהליך הבנייה?
"יש פה תנועה בשני כיוונים. הדבר הכי חשוב הוא להגיע ללקוח, כי אם הלקוח דורש, הכוח בידיים שלו. הבעיה כיום היא שהציבור הדתי־לאומי, הקהל הכי גדול שלנו, לא מפעיל לחץ צרכני. הוא יעשה את הבירור, בני הזוג ידברו על זה ויחפשו תשובות ב'פניני הלכה', אבל הם לא יצלצלו לקבלן. הפנייה לנותן שירות בנושאים האלה היא לא דבר שכיח בציבור שלנו. וכשלא בודקים מראש, מגיעים למצבים בעייתיים. אנשים שקנו דירות גג פונים אלינו: 'יש לי בעיה עם משאבת המים בשבת, אבל אני כבר תקוע כאן, מה לעשות?'. הפתרון שלנו מלכתחילה הוא התקן שגורם למשאבה לעבוד לאורך כל השבת על לחץ נמוך, וכך פתיחת הברז באחת הדירות רק ממשיכה מצב קיים ולא יוצרת פעולה חדשה. אבל אם זה לא נעשה, אנחנו אומרים לפונים שישאירו בינתיים ברז מטפטף מערב שבת, כדי שהמשאבה תפעל, ופתיחה של ברז נוסף תהיה פחות חמורה".
פתרונות הקבע, אומרת קרמר, כרוכים לעיתים בעלויות. "יש מחסום פסיכולוגי שאנשים צריכים לעבור. אנחנו משקיעים בחנוכייה, באתרוג, בספרי קודש, בדברים שאנחנו רוצים להיות מחוברים אליהם. אבל כשזה מגיע לאמצעי שמירת הלכה שלא התרגלנו אליהם, ואנחנו לא רגילים להוציא עליהם כסף, פתאום אנחנו נרתעים. יש גם דברים שלא כרוכים בהוצאה כספית, ובכל זאת כשאני אומרת ללקוח לבקש אותם הוא מגיב ברתיעה. המגזר צריך לעבור תהליך התבגרות בנושא הזה.
"יש גם סטיגמה קשה מאוד על המכונים ההלכתיים: אומרים שאנחנו רודפי בצע, שואלים אותנו 'למה בכלל צריך את זה?', אומרים שאנחנו מחמירים מדי. כשאנחנו מציעים ללוות בנייה, יש ציפייה שנעשה הכול חינם לגמרי. אז נכון שהידע כבר קיים, אבל אם אתה רוצה שאלווה אותך בקניית דירה או בהקמת בניין, ואושיב מהנדס שיהיה בקשר עם יועצי האינסטלציה, החשמל וכולי, זה משהו שצריך לממן".
כיום יש חברות בנייה שעובדות בשיתוף פעולה עם מכון צומת, ובניינים "מאושרים" נבנו בפרויקט "כרמי הנדיב" בקריית־מלאכי, בגבעת־שמואל ובמקומות נוספים. אתר המכון מציע נוסח הסכם בין קבלן לקונה לצורך רכישת דירה שתהיה מותאמת לשבת, ולאחרונה ראתה אור חוברת הדרכה לבנייה לפי ההלכה. "אנחנו עמותה ללא כוונת רווח, ולכן המידע חשוף, אפשר לבוא ולשאול ואפילו להעתיק", אומרת קרמר. "כשראינו שרבו הפניות בתחום הבנייה, החלטנו להרים את הכפפה ואיחדנו את כל השאלות למדריך מעשי. אנחנו מפרטים למשל מהן הבעיות הנלוות לסוגי בנייה שונים – תמ"א, מגדלים ועוד. נכנסנו לעובי הקורה ובדקנו מה הפתרונות בשטח, מה עושים מראש, מה אפשר לעשות בדיעבד, מה המפרט ההלכתי, והוספנו גם הערות משפטיות.
"הרבה פעמים יש טכנולוגיה אחת שמצליחה לעקוף את הבעיות ההלכתיות, וטכנולוגיה אחרת, שנראית על פניו אותו הדבר, שמחללת שבת בצורה קיצונית. לכן צריך לבדוק כל דבר גופו. קחי למשל את הנושא של מעלית שבת. יש חוק שכל בניין שיש בו שתי מעליות, אחת מהן חייבת להיות 'מעלית שבת' – אבל זה מונח סתום. אף אחד לא הגדיר מהי מעלית שבת. אז נחמד שהקבלן קרא לזה מעלית שבת, היא אפילו יכולה לעצור בכל קומה, אבל כל עוד לא נבדקו הקרביים שלה, ולא וידאנו שהחיישנים במעלית בוטלו, אפשר לקרוא לזה בכל שם שרוצים – מעלית שבת זה לא".
התרעה מכיוון האסלה
לא רק סביבת המגורים הביתית שלנו עומדת להשתנות לבלי הכר בשנים הקרובות, אלא גם כלי הרכב שייקחו אותנו ממנה ואליה. מכוניות אוטונומיות כבר אינן חזון רחוק, ופלח השוק של המכוניות החשמליות כבר גדל במהירות. "מבחינת הלכות שבת, כלי רכב חשמלי הרבה יותר טוב ממכונית שמונעת בסולר או בבנזין, כי ההצתה שלו גורמת הרבה פחות חילול שבת מכל חצי לחיצה על דוושה", אומרת קרמר. "מצד שני נוצרת בעייתיות חדשה, בגלל כמות הפיצ'רים שיש במכוניות האלה, והעובדה שבכל לחיצה אתה סוגר מעגל חשמלי וכל פרט מושפע מחיישנים. אנחנו מתחילים בימים אלה לעבוד עם יצרנים בארה"ב כדי לראות איך להתאים מכונית כזאת לצורכי רפואה וביטחון, תוך מתן מענה להיבטים הלכתיים".
ומה לגבי כלי רכב אוטונומיים?
"זה כבר עולם אחר. עולה למשל האפשרות ששב"ס או מד"א ירכשו מכוניות כאלה, והן יביאו את העובדים והמתנדבים, כמעין מונית שירות שתזמין מראש. השאלות ההלכתיות שעולות בכלי הרכב האלה שונות לגמרי, כי אתה משפיע אחרת על המכונית".
מעבר לצד הטכני־דיגיטלי, שימוש ברכב אוטונומי מעורר שאלות הלכתיות נוספות בדיני שבת: "יש למשל עניין של תחום שבת, ועולה גם סוגיה של תשלום על עבודה שנעשית בשבת. למי אפשר להתיר נהיגה במכוניות כאלה, באילו הגבלות ולאיזה צורך? כשדיברנו על כך, אחד העובדים במכון אמר שכתוב 'שבת ויינפש' – אולי ככה יהיה אפשר לנסוע לים?"
או להגיע לסעודת שבת אצל החמות, ולחזור הביתה עוד באותו ערב.
"יש בנושא הזה שאלות מרחיקות לכת, שעוד לא הגענו אליהן. אנשים גם חושבים שמתעוררות בעיות רק לגבי שבת, אבל מה קורה בהלכות נזיקין? המכונית האוטונומית שלך עשתה תאונה, מי אשם בזה? האם המתכנת, או אולי הנוסע? עולם הביטוח כבר שואל את זה, אבל יש כאן גם שאלה הלכתית מורכבת".
וכל עוד מדובר בהתקני גרמא, תמיד יימצא פתרון?
"הרבה פעמים אוהבים לדון באופן תיאורטי בשאלות הלכתיות, ויש איזו מחשבה שהעולם הטכנולוגי יכול לעשות הכול ואין לו שום מגבלות – ובסוף הדברים נופלים על הפרקטיקה. נכון שהטכנולוגיה מתפתחת במהירות, והיא פותרת בעיות בצורה יעילה וחכמה. אבל כל הדברים האלה מצריכים תפעול, בניית ממשק. יש היבטים שמי שלא בקיא בתחום ההנדסי לא יבין את ההשלכות המעשיות וההלכתיות שלהם. כולם יודעים שכשמדובר בחולים ובאנשים סיעודיים, ההלכה מתייחסת לזה אחרת. אבל אם נגיע לעולם שבו האסלה תנטר את היציאות שלנו ותגיד לנו אם יש ממצאים לא טובים, מה עושים עם זה? מותר בשבת? או שאסור, וצריך לנטרל את המנגנון ביום שישי?"
דיברת על נסיעה לים – האם עולה חשש שפתרונות שפותחו לחולים ולכוחות הביטחון "יזלגו" לקהל הרחב ויפגמו בחוויית השבת?
"אנחנו חווים את המתח הזה, ויש לנו סט כללים שאנחנו עובדים לפיו. אנחנו אף פעם לא מוציאים משהו בלי להתייעץ עם גדולי הרבנים, ובהם הרב יעקב אריאל, הרב דוב ליאור והרב אריה שטרן. יש גם רבנים חרדים שאנחנו מתייעצים איתם. חלקם לא רוצים שיזכירו את שמם בהקשר הזה, אבל גם מי שמתנגדים לנו יושבים ודנים איתנו. יש פה הרבה הכוונה, הרבה חשיבה איזה פיתוח נכון להוציא, והאם נכון לפרסם אותו. יש פיתוחים שנועדו רק למי שפנה אלינו עם צורך מסוים, ואנחנו לא מפרסמים אותם לציבור.
"אנחנו עושים המון התממשקות טכנולוגית עם מערכות חכמות. יש למשל דודי מים שיודעים מתי נכנסת שבת, ומפחיתים את חום המים לפחות מ'יד סולדת'. הדברים מדהימים, ויחד עם זאת אנחנו נזהרים. מצד אחד אנחנו רוצים ללכת על נוחות – כאמור, 'שבת ויינפש', אנשים צריכים לנפוש בשבת ולא רק לא לעבוד. מצד שני, חשוב שאופי השבת יישמר. היה לנו שיתוף פעולה עם שר התרבות הקודם חילי טרופר, שבמסגרתו רצינו להנגיש לציבור אתרים כמו מוזיאונים שיכולים להיפתח בלי חילול שבת, ואין שום סיבה שאנשים לא ייהנו מהם. בדקנו שאלות כמו האם מותר לראות סרטון או מצגת תמונות שמופעלים מעצמם. התחלנו לעבוד על הנושא, וזה נפל כשקמה הממשלה החדשה. במחשבה אנחנו שם, בפעילות אנחנו שם, אנחנו רוצים להתקדם כל הזמן".
פיקוח סייבר דוחה שבת
במכון מקדישים תשומת לב רבה לפיתוחים למען בעלי מוגבלויות, והנושא לא מתמצה רק במעלונים ובקלנועיות. "עולם ההנגשה מתפתח מאוד מבחינה טכנולוגית. למשל, מכשירי השמיעה. כשאדם עם לקות שמיעה נכנס לחנות, אפשר היום לכוון את המכשיר לתדר מסוים כדי לשמוע את המוכר בלי רעשי רקע. עשינו למכשיר הזה התאמה כך שאדם יוכל לשמוע בשבת את החזן, בלי להתבלבל מכל הרעשים האחרים. לחזן יש מיקרופון תואם, נסתר ואינטימי, שאנחנו דואגים שיהיה מותר להשתמש בו בשבת".
תחום אחר שדורש מחשבה ותכנון הלכתיים הוא עולם הסייבר ואבטחת המידע. "לאחר שהאקרים פרצו למחשבים של בית החולים הלל יפה, ישבנו עם רב ולמדנו מה קורה כשכל מערכות המידע של בית חולים נופלות. מהי ההשלכה של זה על חיי אדם? לפי זה אתה יכול לגזור כמה אבטחת סייבר חשובה מבחינה הלכתית".
נדמה ששאלת השאלות שמטרידה אותנו היא האם ומתי יהיה לנו טלפון חכם לשימוש בשבת.
"בחיים לא נתיר סמארטפון בשבת, כי זה ההפך ממנוחה. גם במצבים שאפשר למצוא היתר להשתמש בטלפון, למשל לכוחות הביטחון או לצוותים רפואיים, הפונקציה שיש לנו לשם כך היא דיבורית חיצונית שמפעילה את המכשיר. כך איש לא יתבלבל ויחשוב שסמארטפון מתאים לשבת. אנחנו נזהרים מאוד בנושאים האלה".
כמי שעוסקת בנושאים שרלוונטיים לציבור הדתי, איך הסביבה מתייחסת לעבודה שלך?
"התגובות מגוונות. לרוב מוחלט של החברות שאני פוגשת בגינת המשחקים יש עבודה שונה מאוד משלי. אני דומה יותר לבוסים שהן מתלוננות עליהם מאשר לעולם העבודה שהן מכירות. אני מודה שלפעמים אני מטה אוזן דווקא לשיחות של הגברים בענייני עבודה, כשהם מדברים על משא ומתן, התממשקות. את הנשים זה משעמם, הן פחות נהנות לדבר על התחומים האלה, ואצלי זה העולם שלי. יש לי משפחה תומכת מאוד. אוריאל מאמין בי ודוחף אותי מאוד, נותן לי ביטחון".
במה הוא עוסק?
"הוא ר"מ בישיבה התיכונית אורות יהודה באפרת. אני לא אוהבת ששואלים אותי על העבודה שלו, כי יש נטייה לחשוב שהוא זה שמגדל את הילדים. זה לא ככה, אנחנו לגמרי ביחד. בארבע אחר הצהריים אני מחוץ לעבודה, מוציאה מהגנים, לוקחת לחוגים. אני עובדת כל הזמן בערך, אבל בשעות האלה אני נמצאת בבית. מאפשרים לי את זה כי הוכחתי שכדאי לתת בי את האמון, שאני שווה את הגמישות.
"יש נטייה לחשוב שהמנכ"ל חייב לסגור את המשרד, להישאר בכל יום עד שש. אני כופרת בזה, גם מניסיון החיים שלי וגם ממה שלמדתי. כדי להיות מנהל אתה צריך לדעת מה אתה יודע לעשות ומה לא, להאציל סמכויות, להחליט על סדרי עדיפויות, להוביל כיוון. אם אתה צריך להיות כל הזמן במשרד כדי שהדברים יקרו, אתה עושה משהו לא נכון".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
