הפלישה הרוסית לאוקראינה היא שעת משבר למעצמות אירופה. לא משום שהסדר האירופי הופר, ושוב מלחמה בקנה מידה תעשייתי מתנהלת ביבשת, 80 שנה אחרי סוף מלחמת העולם השנייה; גם לא משום ששוב מדינה אחת, רוסיה, חושבת שהיא יכולה להכתיב מדיניות בכוח הנשק למדינה אחרת, אוקראינה. לכל סדר יש קץ, ואין דבר הנשאר לנצח.
לא, זו שעת משבר משום שהמעצמות האירופיות מוצאות את עצמן בשולי המאבק. ארה"ב היא התומכת הגדולה ביותר באוקראינה במונחי סיוע צבאי והומניטרי, ובפער עצום מול האיחוד האירופי ומדינות אירופה. האמריקנים מנהלים גם את המערכה הדיפלומטית. הם ניווטו את האירופים להכין את העיצומים למקרה של פלישה. עד שהטנקים הרוסים פלשו, רבים באירופה חשבו שהאמריקנים מנפחים את האיום. כעת, כשהוא התממש, המעצמות האירופיות מחפשות את מקומן במערכת בינלאומית שנראה ששכחה מהן.
גרמניה
קנצלר גרמניה אולף שולץ כינה את המלחמה "שינוי דורי", ובצדק. עד פברואר 2022 ברלין האמינה שאפשר לרסן את פוטין באמצעות קשרים כלכליים. גרמניה חשבה שאם תקנה נפט וגז טבעי רוסי, מוסקבה תבין שהאינטרס שלה נמצא בסחר עם המערב, ולא במלחמה עם אוקראינה. זה לא קרה.
בשנה האחרונה ראינו את הגרמנים מנסים להתמודד עם משבר "הקונספציה" שלהם. הם הקימו במהירות מסוף ליבוא גז טבעי נוזלי, והם מתכוונים להקים עוד שלושה עד 2024. הם הבטיחו לשקם את הצבא הגרמני. הם דיברו על כך שגרמניה כבר לא תדבוק בדיפלומטיה לשם דיפלומטיה.
אולם במעבר ממילים למעשים גרמניה לוקה בחסר. תקציב הביטחון ל־2023 לא יעמוד ביעד נאט"ו של 2 אחוזים מהתמ"ג. שיקום הצבא הגרמני דורש התמודדות עם תהליכי רכש מסורבלים. וברלין גוררת רגליים בהעברת נשק ומערכות מתקדמות לאוקראינה, כשהיא ספק חוששת מעימות עם רוסיה, ספק מקווה שיום אחד תוכל לשקם את היחסים איתה. ואולי החשוב ביותר: קונספציה חדשה עדיין לא הופיעה. מהי האסטרטגיה הלאומית החדשה של גרמניה לאחר נפילת הקונספציה?
צרפת
צרפת פגשה את המשבר במצב טוב יותר מגרמניה. הרבה יותר טוב. ההסתמכות של הצרפתים על אנרגיה גרעינית הבטיחה שהחלק של הגז הטבעי הרוסי ברשת החשמל בצרפת היה קטן. הצבא הצרפתי לא הוזנח, והוא כוח צבאי שיכול לפעול (כמעט) לבדו בזירות עניין לצרפת ואירופה. ולצרפתים יש חזון אסטרטגי שהם מנסים לקדם כבר חצי עשור לפחות: אוטונומיה אסטרטגית לאירופה.
הצרפתים רוצים לראות את האיחוד האירופי עומד ככוח עצמאי מארה"ב. הם חותרים לכך שאירופה לא תידרש לסמוך על נאט"ו שתנהל את הגנתה, ולא תצטרך לסמוך על וושינגטון למטרייה גרעינית. בחזון הצרפתי ביטחון אירופה יהיה בידיה, וכך תוכל לפעול באופן עצמאי מהשפעותיה של ארה"ב. פריז כמובן לא רוצה להפוך לאויב של האמריקנים, אך היא כן רוצה שאירופה תוכל לנהל מדיניות חוץ ופנים ללא תלות קיומית בהם.
אבל המלחמה באוקראינה העמיקה את התלות. האיחוד האירופי הגדיל את יבוא הגז הטבעי הנוזלי מארה"ב, והוא זקוק לתמיכה הצבאית האמריקנית באוקראינה. מדינות רבות באירופה הגדילו את רכש האמל"ח האמריקני על חשבון התעשייה הצבאית של צרפת. בפריז זעמו כשגרמניה הודיעה שהיא תרכוש מטוסי אף־35, ואפילו לא שקלה את מטוסי הרפאל הצרפתים.
בריטניה
נדמה שלונדון הולכת מן הפח אל הפחת. עוד לפני המלחמה באוקראינה היא עסקה בעיקר בעצמה, וגם אחרי פריצת המלחמה הטלטלות הפנימיות לא פסקו. אחרי שבוריס ג׳ונסון הודח עקב שערוריות, ליז טראס נכנסה בסערה ובסערה גם יצאה. טראס חשבה שבתקופה של משבר אנרגיה ואינפלציה היא תוכל להודיע על גידול חד בהוצאות הממשלה ביחד עם קיצוץ חד במיסים. השוק חשב אחרת, והמשבר הכלכלי המהיר הביא להתפטרותה.
עכשיו בריטניה מנסה להשתקם. היא רוצה להחזיר את אמון המשקיעים, ועדיין מנסה להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של הברקזיט. הממשלה מתכוונת להגדיל את תקציב הביטחון כדי שלא ייחתך במונחים ריאליים עקב האינפלציה הגבוהה, אולם תגדיל אותו מעבר לכך. ראש הממשלה החדש רישי סונאק מחויב לתמיכה באוקראינה ולתחרות בסין, כפי שמחייב מעמדם של הבריטים במערב, אבל נראה שאין ללונדון כוונה לצאת מצילה של ארה"ב ולעמוד ככוח עצמאי. כך חולפת תהילת עולם.
