בעבר הייתה משוואה לא מוצהרת: מה שבפנים בפנים, מה שבחוץ בחוץ. כלומר, האסירים הביטחוניים ידעו לשמור על נתק בין האירועים בעולם החיצוני, כמו מבצעים של צה"ל בעזה ובאיו"ש, ובין השגרה שנשמרת בתוך אגפי הכליאה", אומר סגן־גונדר ד', ראש ענף פח"ע בחטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר. "היום זה לא כך: המתח הביטחוני הגובר בחוץ מורגש היטב גם בין כותלי הכלא. ראינו סממן לזה כשאסירים ביטחוניים השמיעו קריאות שמחה בעקבות הפיגוע הרצחני סמוך לבית הכנסת בנווה־יעקב. החלטנו לגבות מחיר בזמן אמת, ונכנסנו למבצע תקדימי. אף שזה היה סוף שבוע, כוחות שב"ס ויחידות מיוחדות נכנסו לאגפים הביטחוניים וערכו חיפושים, ואסירים הועמדו לדין משמעתי ונענשו. המסר היה חד־משמעי – הזדהות עם מחבלים לא תעלה על הדעת. ככל שזה תלוי בי, התגובה לאירועים כאלה תהיה בלתי פרופורציונלית".
ימים לא שקטים עוברים על סגן־גונדר ד'. מבצע "שובר גלים", הפרות הסדר בבתי הכלא, האיומים בשביתות רעב המוניות וההיערכות לרמדאן – כל אלה מוסיפים עוד רבדים של אינטנסיביות לעבודה המורכבת שמונחת לפתחו. לפני עשרה חודשים הוא נכנס לתפקידו: בתור ראש ענף פח"ע בחטיבת המודיעין בשב"ס הוא ממונה על איסוף כלל המידע המודיעיני הנוגע לאסירים הביטחוניים, מיפוי מחוללי הפרות הסדר והאסירים הדומיננטיים, וכן קביעת המדיניות באשר לתנאי הכליאה וסדר היום באגפים הביטחוניים.
"אני מקבל מקציני המודיעין בכל כלא את המידע שקשור לאסירים, גם בהיבט של הנעשה בכלא עצמו וגם בכל מה שדורש תיאום עם זרועות הביטחון האחרות", הוא מסביר. "אני מקבל מהן מידע שקשור לכלא, ומוציא מתוך הכלא מידע שצריך לעבור אליהן, למשל על ניסיונות לתכנן פעולות טרור מחוץ לבתי הסוהר".
כ־4,800 אסירים ועצירים מוחזקים כיום באגפים הביטחוניים של מתקני הכליאה בארץ. כבר בתחילת השיחה מבקש ד' להזים את השמועות והטענות הרווחות באשר לתנאי המאסר המפנקים של פעילי הטרור. "קודם כול", הוא אומר, "אין לימודים לתואר ראשון בכלא, גם לא לתואר שני, ואי אפשר לגשת לבחינות בגרות".
אין שום בסיס לטענה שהמחבלים רוכשים השכלה אקדמית בכלא?
"זה היה נכון בעבר, אבל לפני כעשור בוטלה האפשרות ללמוד לתואר, והופסקה גם השתתפותם של אסירים בבחינות הבגרות הפלסטיניות. אין לימודים רשמיים במתקני שב"ס. אנחנו לא יכולים למנוע למידה משותפת בתאים, כשאסירים יושבים יחד ומלמדים זה את זה עברית, אנגלית ותחומי ידע אחרים. זו לא מסגרת רשמית, ואין מבחנים או תארים. יש גם אוניברסיטאות בעזה ובגדה שמעניקות תארים פיקטיביים לאסירים ביטחוניים כדי להעלות את מעמדם בחברה הערבית. אבל הם לא מגישים מטלות או כל דבר אחר כדי לקבל את התואר הזה".
תאר לנו את סדר היום של אסיר ביטחוני.
"בשעה שש האסיר מתעורר לספירת בוקר. יש זמן לתפילה, ואנחנו מקפידים כמובן על חופש דת ופולחן לכולם. סביב שמונה בבוקר מתחיל 'זמן חצר' – זמן חופשי ברחבה המרכזית שבתוך האגף, שמוקפת במבנים של התאים. לא יוצאים כולם ביחד, אלא בכל פעם יוצא חצי אגף למשך כשעה או שעה וחצי. בשעות האלה מתקיימת בדיקת האבטחה היומית: סוהר מגיע לתאים, סורק אותם ומוודא שאין ניסיונות להזיק לקירות, לחפור יציאה או להבריח דברים מכל מיני פתחים. ב־12:00 מתקיימת ספירת צהריים, ואז מתחיל לו"ז של יציאות לבתי משפט ולבתי חולים, בהתאם לצורך ולאישורים. זה גם זמן ביקורי משפחות.
"האסירים מקבלים שלוש ארוחות ביום, אבל בדרך כלל אוכלים יחד בתאים שתי ארוחות, אחת בסביבות 10־11 בבוקר והשנייה לקראת שש בערב. בשעה שש האגף נסגר, כולם בחדרים שלהם. הם יכולים להחליט מתי ללכת לישון, אין כיבוי אורות, אבל בשעה שש בבוקר חייבים להתייצב".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במגזין דיוקן של מקור ראשון
