הנדסה // יהודה הוא עוזר מנהל עבודה בחברת בנייה, ואחראי על ניהול העובדים, על לוגיסטיקה ועוד. הוא בעל תעודת הנדסאי בניין. בעבר עבד בעבודות גובה: "אין לי פחד גבהים. הייתי עושה עבודות סנפלינג, ופעם עליתי על בניין בגובה שלושים קומות. מדהים לראות את כל העיר מונחת לרגליך".
נוער // אלה עובדת במחלקת הנוער במועצה האזורית הר חברון, בתור עובדת שטח של ארגון להב"ה (ראשי התיבות של "למען הנוער במרחב הכפרי", לא "למניעת התבוללות בארץ הקודש"). היא מסתובבת ביישובי המועצה, נפגשת עם בני נוער בסיכון, יוצרת איתם קשר, מלווה אותם ומסייעת להם. "אני עובדת בדרך כלל בימי חמישי ובמוצאי שבת. יש ימים שאני עובדת גם בבקרים. אני אוהבת את העבודה בטירוף, יש בה שליחות ומשמעות, וקל לי להתחבר לנוער הזה". מלבד זאת היא גם מאפרת ומסרקת לפני אירועים.
היסטוריה // יהודה גדל בהושעיה שבגליל התחתון, בן יחיד אחרי ארבע בנות. הוא למד בישיבת חברותא ברעננה, ואחרי שנה במכינת אלישע שירת כלוחם בעורב גולני.
אלה נולדה בגוש קטיף, בתל־קטיפה, הבכורה משני ילדים. הוריה התגרשו כשהייתה בת ארבע, והיא גדלה עם אמא שלה ואחותה. "אני לא זוכרת את ההורים שלי ביחד, אבל שניהם התחתנו אחר כך שוב: אבא שלי התחתן עם אלמנה עם ילדים, ואמא שלי התחתנה עם גרוש שגם לו היו ילדים. כל אחד מהזוגות גם הביא ילדים יחד".
לאחר גירוש גוש קטיף עברה המשפחה לניצן, ומשם עברו ממקום למקום עד שהגיעו לגני־טל החדשה. בתיכון היא למדה באולפנת אבן־שמואל, ואז שירתה שירות לאומי בתור מדריכה באולפנת "צביה יצירתית" בירושלים ורכזת חברתית בחטיבה של ישיבת צביה יד־בנימין. אחרי השירות למדה חינוך בלתי פורמלי במכללת אשקלון ואיפור במכללה של ירין שחף. "בשנה הבאה אני שואפת ללמוד עבודה סוציאלית ובעתיד גם תואר שני".
ההיכרות // כשאלה הייתה בכיתה י"ב, יהודה הגיע לגני־טל בשמחת תורה, לחגוג עם דודים שלו. בערב החג הוא רקד עם אחיינים בבית הכנסת בהקפות, ואלה תצפתה מעזרת הנשים על הגברים. יהודה מצא חן בעיניה, והיא התחילה לברר לאיזו משפחה הוא קשור. יום למחרת היא ואמא שלה ראו את יהודה מדבר עם דודה שלו, והן פנו אליה לשאול ולברר עליו. במהלך החג כל המשפחה של יהודה ידעה שאלה נדלקה עליו: השמועה עברה מפה לאוזן, מהדודה אל הדוד אל האחות אל הבן דוד, ובסופו של דבר דיברו עם יהודה וסיפרו לו. במוצאי החג אמא של אלה קיבלה הודעה: יהודה ישמח לקבל מספר טלפון. יומיים אחר כך יהודה התקשר, ושבוע אחר כך היה הדייט הראשון. "בתוך שמונה חודשים התארסנו, ארבעה חודשים אחר כך התחתנו, והיום אנחנו נשואים באושר שבע שנים".
מקומות // אחרי החתונה, בזמן שיהודה שירת בצבא, הם גרו ביחידת דיור בגני־טל, מתחת לבית של סבא וסבתא של אלה. אחרי שנתיים עברו לגור באשתמוע, בדרום הר חברון, ואחרי שנה עברו לכפר הנוער כפר־בתיה ברעננה, כשיהודה היה מדריך בפנימייה בישיבת חברותא. לאחר שלוש שנים הגיעו לנגוהות, והם שם כבר שבעה חודשים. "זו הייתה הבחירה הכי טובה שעשינו".
נגוהות // אלה: "הייתי מדריכת חוץ של בני עקיבא בנגוהות. ידענו ששנינו אוהבים את נופי לכיש והר חברון, וכשהגענו לפה פשוט התאהבנו במקום ובאנשים. זה מקום נהדר עם הרבה עזרה הדדית, אנשים טובים שמקבלים כל אחד באשר הוא, וזה בדיוק המקום שרצינו לגדל את ילדינו. כשהילדים חוזרים מהלימודים הם זורקים את התיק ורצים ישר לחברים, לתלמוד תורה או לתהילים, והיישוב מלא בערכים ובעזרה לזולת. אני מרגישה שהילדים שלנו לומדים פה המון".
קשב // יהודה: "יש לי הפרעת קשב רצינית. אני מתקשה לקרוא. אני כל הזמן שוכח איפה אני שם דברים, בלי אשתי לא הייתי יודע איפה כל דבר נמצא. כשאנחנו יושבים במסעדה אני מקפיד תמיד לשבת במקום עם הכי פחות אנשים כדי שאהיה מרוכז. בלימודים היה לי קשה אבל הצלחתי למרות זאת ללמוד".
ריכוז // ובכל זאת, יהודה אוהב ללכת על חבל – משהו שדורש ריכוז רב וקואורדינציה. "אני עושה את זה בפארקים. כשהתגוררנו בכפר הנוער הייתי משאיר חבל בחוץ ומלמד את החניכים ללכת על ה'סלק ליין'".
מוזיקה // הוא גם מוזיקאי שמנגן על מגוון כלי הקשה, וגם על פסנתר וגיטרה. "אני מסוגל לשמוע כמה דברים במקביל. בעבר אמרו לי שיש לי שמיעה אבסולוטית". לפעמים, כדי להתיש את הילדים ולהרדים אותם, הם "משמיעים מוזיקה בקול רם אחרי ארוחת הערב, ורוקדים ביחד, ממש מסיבת ריקודים".
טיולים // הם חובבי קמפינג, ויהודה בדרך כלל אחראי על ארגון הטיולים.
ילדים // לביא לומד ג'ודו, ובכל שבת בצהריים הילדים מניחים מזרנים על הרצפה ולביא מראה לניתאי ובניה תרגילים שלמד. "הילדים שלנו מלאי אנרגיה, הם חברים טובים מאוד. יש משהו מאתגר בגידול ארבעה בנים צמודים כל כך בגיל. כיף לראות את החברוּת הגדולה ביניהם, ואני מדמיינת אותם גדלים ועושים דברים כיפים ביחד. אני בעיקר שמחה שיש להם זה את זה".
