דובר צה"ל תת־אלוף רן כוכב (רנכו) לא נשם עמוקות ולא נתקף שרעפים כשנשאל לקראת סיום הריאיון איתנו אֵילו עצות אסטרטגיות הוא מעביר ליורשו, תת־אלוף דניאל הגרי, מפקד השייטת לשעבר. רנכו, כמו רנכו, סיפק לאלתר תשובה נדיבה. "ראשית אני אומר לו: אל תיקח את הדברים אישית. כשאנשים אומרים 'דובר צה"ל' – הם לא מתכוונים אליך באופן אישי. אני לקחתי אישית, וזו טעות. הדבר השני, ובו כן עמדתי, הוא להגיד אמת ורק אמת. לא חייבים להגיד את כל האמת, ומתוקף התפקיד גם אי אפשר, אבל רק אמת; מותר לתחבל, אסור לשקר. והעצה השלישית: אם אתה חושב שמסוכן יותר להטביע ספינות בים האדום מאשר להיות דובר צה"ל – תחשוב שוב, כי אתה טועה. זה תפקיד מסוכן מאוד. לנפש, לגוף, לעמוד השדרה. אני שמח שאני יוצא ממנו בחתיכה אחת".
אכן תפקיד מסוכן, ודאי בימי אביב קודרים אלה. קו החזית החדש עובר ממש למרגלות בניין המטה הכללי, קפלן פינת עזריאלי. ביום ראשון השבוע, שלושה ימים לפני חילופי הגברי בלשכת דו"ץ, שררה למטה שגרת חולין מבורכת, השקט שבין הסערות. עסקי הקניון המפורסם בישראל התנהלו כרגיל, והתנועה בכל עורקי התנועה הסמוכים זרמה היטב. אבל רק ערב קודם לכן הצטופפו שם רבבות, ושר הביטחון נשא בטלוויזיה את הנאום שהביא בתוך יממה להכרזה על הדחתו. כידוע עכשיו, זו הייתה רק הקדמה ללילה הנורא שבא אחר כך. ברוב אולפני הטלוויזיה העלו על נס את תופעת הסרבנות החדשה, הצמידו לה כינויים סלחניים עד כדי גיחוך, והציבו את המטה הכללי של צה"ל בפני סכנה שעוד לא נתקל בה.
האם נשכיב מארבים כדי לתפוס קצין שהשתתף בהפגנה? לא. האם נעניש מישהו שיסרב באופן בוטה? אם הוא חייל בסדיר או בקבע, קצין או נגד – כן. אבל אם הוא במילואים, הענישה יכולה רק להגביר את האש. יש גם חשיבות ליום שאחרי
במלחמות העבר של ישראל לפחות היה ברור מי האויב. במערכה הכבדה של 2023 דובר צה"ל מנוע מלהכריז שכוחותינו שבו לבסיסם בשלום, כי הבסיס סדוק ומפויח. למרבה המצוקה, הדובר גם מנוע מלקרוא לדברים הקשים בשמם המפורש, מכיוון שהמילים עצמן הן האמל"ח העיקרי של שני הצדדים ברחובות, ולצה"ל אסור לתפוס צד. "אתם משאירים את המחלוקות ואת הדעות האישיות בחוץ", בחר הרמטכ"ל הרצי הלוי להתנסח השבוע בזהירות או"מניקית באוזני חיילים טריים בבקו"ם. אבל לדובר צה"ל לא הייתה פריווילגיה דומה בריאיון הפרישה איתנו, כמה שעות אחר כך. הוא השליח של צה"ל לקרבות המגע עם המציאות שמחוץ לבסיסים, והוא ממש לא דיפלומט.
תת־אלוף כוכב, מה ההיקף האמיתי של הסרבנות בצה"ל?
"אני לא מכיר בצבא הסדיר אפילו אחד. זה לא אומר שאין 'סרבנות אפורה'. במילואים אני כן מכיר מקרים כאלה. אני חושב שהמספר הוא מאות, מאות רבות".
זה נחשב הרבה, יחסית לגודלו של הצבא?
"בעיניי גם אחד זה הרבה. סרבנות היא קו אדום. וכשאני אומר סרבנות, אני כולל בכך סרבנות אפורה. אני לא מקבל את הפינוק בבחירת המשימות; לא מקבל אמירות כמו 'לשירות באיו"ש לא אבוא, אבל אם תשלח אותי ללבנון כן אבוא', או 'לא מתאים לי להפציץ בעזה, אבל להדריך בבית ספר לטיסה כן מתאים לי'. בעיניי בחירה כזו אינה התנדבות, אלא סוג של סרבנות".
זה גם מה שאמר הרמטכ"ל?
"מה שאני אומר לך עכשיו זה בשם צה"ל".
הרמטכ"ל לא אמר את זה.
"הוא אמר בפירוש, והוא גם דרש מחיילי צה"ל לא להביא את המחלוקת לתוך המחנות, לתוך הבסיסים, לתוך הטייסות. האם נשכיב מארבים כדי לתפוס קצין בדרגת סרן שהשתתף בהפגנה? התשובה היא לא. האם נעניש מישהו שיסרב באופן בוטה? אם הוא חייל בסדיר או בקבע, קצין או נגד – התשובה היא כן. אבל אם הוא במילואים, והוא אומר 'קשה לי, אני לא יכול', הענישה יכולה רק להגביר את האש".
ומה קורה כשטייס אומר בטלוויזיה שאם הכנסת מעבירה חקיקה מסוימת, אין תקיפה באיראן?
"אני מגנה את זה. אף אחד לא שואל אותו מה הוא יעשה ומה הוא לא יעשה. אנחנו בצבא".
אולי צריך גם לקרוא לו ולהודיע: אתה לא תבוא יותר למילואים בכלל.
"יכול להיות. אני מקווה שלא נגיע לכך, אבל היו מקרים כאלה במלחמת לבנון הראשונה. גרשון הכהן, שהיה אז מפקד פלוגה, והמח"ט אלוף־משנה אלי גבע".
הם טופלו אז.
"מאה אחוז".
פה לא טופל אף אחד.
"כי האירוע הזה עוד לא מאחורינו, ויש גם חשיבות ליום שאחרי. מפקדים ופקודים יצטרכו להמשיך לחיות יחד".
מצד שני, אולי יש הגזמה בתיאורים העיתונאיים שגורסים כי לאור עצומות הטייסים, צה"ל כבר לא רחוק מלהודיע לקבינט שהוא לא יכול להמשיך להגן על ישראל.
"אני לא יודע לאמוד בדיוק את המרחק, אני יכול להגיד לך שאנחנו עושים הערכת מצב מתמשכת ברמה היומית, שכוללת כמויות ומספרים. כמובן, ככל שהזמן עובר והכשירות מתעכבת, הפגיעה הולכת וגדלה. ראש המטה הכללי מציג את המשמעויות האלה לשר הביטחון באופן יומיומי, ופעם־פעמיים בשבוע לראש הממשלה. אבל אף מבצע לא נעצר ואף אימון לא בוטל. מה שצריך לעשות, עושים".
אבל אם תימשך אופנת אי ההתייצבות לאימונים במחאה על הרפורמה, מה יקרה?
"השאלה היא כמה זמן ובאילו מספרים. בחיל האוויר סוגיית הכשירות רגישה יותר. אם אתה לא טס שבועיים, שלושה, ארבעה – רמת הכשירות שלך יורדת מאוד. ואם מדובר בעשרות או מאות טייסים כאלה, זה כבר יכול ליצור פגיעה של ממש. אבל הן הרמטכ"ל והן שר הביטחון הדגישו בהתרעות שלהם לא רק את סוגיית רמת הכשירות של הצבא, אלא גם את רמת האיום מבחוץ".
25 אלף מילים ביום
רן כוכב (51) נולד בבת־ים, גדל בראשון־לציון והתבגר בקיבוץ נווה־אור שבעמק המעיינות. הוא מקרין ביטחון עצמי של גנרלים, אך גם חביבות רבה. לא בדיוק בורר את מילותיו בקפידה, ובכל זאת זהיר למדי.
את רוב שנותיו בצבא עשה במערך ההגנה האווירית; הוא התחיל שם בימים שהמאמץ התמקד במניעת חדירה של מטוסי אויב ארצה, וסיים אותו כשמרכז הכובד נמצא בהגנה מפני רקטות וטילים מכל הסוגים, וכשהוא עצמו מפקד על המערך הזה. בין לבין היה קצין משטרה צבאית ראשי. את המינוי לדובר צה"ל קיבל אחרי מבצע שומר החומות. עכשיו, כשהוא פורש, כולם שואלים אותו איזה תפקיד היה הכי קשה – מפקד הנ"מ, קצין משטרה צבאית ראשי או דובר צה"ל?
אם הבנו נכון, התשובה היא: התפקיד האחרון. "רק כשהגעתי לפה לחפיפה, שמתי לב שמספר היחידה הוא 0247 – עשרים וארבע שבע. אבל אני לא רוצה להתקרבן. נהניתי מכל רגע, אולי מפני שלמערך הדוברות ולמפקד שלו יש אותו כינוי: דובר צה"ל. זה אומר הכול. לטוב ולרע, הכול עובר דרך אדם אחד. יש כתבים ופרשנים שלא מוכנים לדבר עם אף אחד אחר כאן, רק עם דובר צה"ל. גם הרמטכ"לים, כמובן, מדברים בשעת הצורך רק עם דובר צה"ל. זה אינטנסיבי מאוד, יש הרבה אינטרסים, ואף אחד לא מרוצה אף פעם. רמת שביעות הרצון ממך וההערכה מורכבת מאוד".
אנחנו לא מצפים שצה"ל יהיה פרה קדושה כמו אחרי מלחמת ששת הימים, כדי שלא נגיע למצב של יום הכיפורים. אבל אם עולה קרנו של כל מי שנוגס בצה"ל, הצבא, המדינה וגם התקשורת מפסידים
עוגמת נפש, רוב הזמן?
"זה התפקיד. אתה צריך להיות חסין, עם עור עבה, ולהישאר תמיד רגיש ומקצועי".
ככלל, התקשורת כפוית טובה כלפי צה"ל?
"התחרות בתקשורת מעבירה אותה על דעתה בהרבה מובנים, ואני מודע למשפט הקשה שאמרתי עכשיו. התקשורת מקטבת, משסה. היא עושה את תפקידה טוב מדי, אם להיות קצת ציני. הרי מה תפקידה של התקשורת? היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, ואני מכבד את זה ומוכן לקבל ביקורת, הבעיה היא שבגלל התחרות עושים את זה בצורה בוטה, לא מקצועית. לפעמים תוקפים באופן אישי, מחפשים דם, מחפשים ראש. זה גורם לצה"ל לעשות דווקא את ההפך, להתקפד פנימה; להגיד 'עזבו, הוא יש לו רק ביקורת'.
"אנחנו לא מצפים שצה"ל יהיה פרה קדושה כמו אחרי מלחמת ששת הימים, כדי שלא נגיע למצב של יום הכיפורים. אנחנו צריכים ביקורת, אנחנו פתוחים לחלוטין, הגדלנו מאוד את השקיפות שלנו, אבל אם בגלל התחרות עולה קרנו של כל מי שרוצה לנגוס בצה"ל – הצבא מפסיד, מדינת ישראל מפסידה, ולדעתי בסופו של דבר גם התקשורת מפסידה".
בשתי המלחמות שהזכיר רנכו, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, דובר צה"ל נותר רוב הזמן מאחורי הקלעים. הודעותיו שודרו בדרמטיות ברדיו ככתבן וכלשונן, אבל רק האלופים התייצבו אישית מול המיקרופונים או המצלמות. כל זה השתנה בימי מלחמת המפרץ הראשונה, ומאז דובר צה"ל חשוף לעיני הציבור ולאוזניו יותר מכל בכירי המטה הכללי. האלופים נחבאים אל הכלים – יותר מתוך זהירות מאשר מתוך ענווה – ודו"ץ נשלח לקו האש. מטבע הדברים, מהר מאוד הוא גם נעשה בקי ומנוסה יותר מהם בעבודה מול שועלי התקשורת. עם תחילת הריאיון הזה אמר לנו בנימת אנחה: "ריאיון סיום תפקיד זה ז'אנר שאני לא כל כך אוהב. ראיתי מקרוב את אביב כוכבי מתראיין ל־15 מערכות עיתונים ותקשורת דיגיטלית ערב פרישתו, ומה קרה עם זה בסוף? המראיינים לקחו את ארבעים שנות החיילות שלו ואת ארבע שנותיו כרמטכ"ל, וצמצמו את כל זה לארבעים שאלות, שלושים מהן על החודש האחרון, על נושא השעה". אהה.
מהי בעצם שגרת יומו של דובר צה"ל? מה עושים פקודיו בימים כתיקונם, כשאין רפורמה משפטית וגם גזרת עזה שקטה? כוכב שמח להשיב על השאלה. הוא מודע היטב לכך שהציבור הרחב פוגש את צירוף המילים "דובר צה"ל" רק כשמתרחשים דברים לא טובים, ונחלץ לגולל בהרחבה את פעילותה השוטפת של היחידה שעליה הוא מפקד מאז קיץ 2021. ובכן, זה מתחיל בשעת בוקר מוקדמת.
"כבר בארבע וחצי מונח פה לקט של קטעי עיתונות יומיים על צה"ל", הוא מספר. "אנחנו משלמים לחברה פרטית, יפעת, שמכינה את זה; כל מה שנדפס באותו יום בענייני צבא וביטחון, כ־25 אלף מילים בממוצע, ובימי שישי אפילו 40 אלף, כי גם מדורי הכלכלה עוסקים בהרחבה בסוגיות כמו הפנסיות הצה"ליות או דמי הקיום לחיילי חובה. מדור העיתונות הכתובה שלנו מכין מזה סיכומים, ובשבע בבוקר שולח אותם למפקדים הבכירים. זה כמו דו"ח מודיעין יומי, רק מהעיתונים.
"הרמטכ"לים לדורותיהם, כמו שהם אוהבים לקרוא את חומר הגלם המודיעיני, כך הם גם נוהגים לקרוא את חומר הגלם התקשורתי, ולא את הלקט. חשוב להם לדעת מה בדיוק הכתבים והפרשנים כותבים עליהם או על הממשק המדיני־צבאי.
כוכב העניק למבצע עלות השחר את שמו, ועכשיו מותר לו לגלות מדוע. "הנה סקופ בשבילכם: המבצע היה אמור להתחיל בעלות השחר, אבל מכיוון שילדיו של אל־ג'עברי ישנו איתו, ההזדמנות הגיעה אחר הצהריים
"הלאה. במשך היום אנחנו מטפלים באופן דומה גם במה שמשודר ברדיו ובטלוויזיה, וכמובן עומדים בקשר עם הכתבים לקראת מהדורות הערב והעיתונים של מחר. אנחנו מקיימים שיחות רקע עם גורמי תקשורת רלוונטיים, וגם נערכים לאירועים שאפשר לנצל לצורך אמירות שלנו, כמו ביקור הרמטכ"ל בלשכת הגיוס. בימים ראשון־שני אנחנו מסיימים לתחקר את מה שנכתב בסוף השבוע הקודם, ובימים שלישי־רביעי מנסים להשפיע בשיחות עם כותבי המאמרים הבכירים של יום שישי.
"ובאשר לי אישית – יום חמישי הוא יום ישיבות המטכ"ל, משבע וחצי בבוקר עד 12 בצהריים יש 'הערכת מצב מבצעית' בלשכת הרמטכ"ל, וגם 'מו"ג', מודיעין וגיחות. דובר צה"ל חבר בפורום הזה ומשתתף בכל אישור של כל מבצע, כי לדברים כאלה יש משמעות ביחידה שלנו. וככה, מבצע אחרי מבצע, עשרות בשבוע, אווירי, קרקעי, ימי. מעניין מאוד".
אל תיעלב, אבל חוץ מימי חמישי, סדר היום שאתה מתאר דומה לזה של דובר בנק הפועלים. גם הוא פותח את כל העיתונים בבוקר כדי לדעת מה כתבו היום על הבנק, ואיפה הוא אמור לכבות שרפות.
"יכול להיות, אם כי לא הייתי אף פעם דובר בנק הפועלים, וגם אין לי כוונה כזאת. צה"ל הוא הגוף הכי גדול במדינה, עם הכי הרבה אנשים, הכי הרבה ספינות, הכי הרבה מטוסים, הכי הרבה פעילות מבצעית. שטח הפנים שלו עצום, ודובר צה"ל צריך להתנהל בהתאם. זה צבא העם, לכולם יש מניה בצה"ל וכולם לקוחות של המוצר שאנחנו מייצרים – ביטחון, הגנה. הציבור שמשלם מיסים רוצה להיות מעורב בשאלה אם קונים טנק חדש, מטוס, צוללת. הוא גם שולח את בניו לצבא הזה, ורוצה שהילד שלו יקבל מקצוע, שיתייחסו אליו יפה, שיהיה לו מה לאכול, וכמובן רוצה שיחזור בשלום".
חידת מגידו
ברוך השם, כל חיילינו חזרו בשלום ממבצע עלות השחר באוגוסט שעבר נגד הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה. גם בעורף לא היו אבדות בנפש, למרות למעלה מאלף רקטות שנורו לתחום ישראל. תת־אלוף כוכב העניק למבצע את שמו, ועכשיו כבר מותר לו לגלות מדוע נבחר כינוי כזה למבצע שדווקא לא התחיל בבוקר. "הנה סקופ בשבילכם: המבצע היה אמור להתחיל באמת בעלות השחר, אבל מכיוון שילדיו ישנו איתו, ההזדמנות המבצעית הגיעה אחר הצהריים".
האדם שכוכב מדבר עליו הוא כמובן מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד ברצועת עזה, תייסיר אל־ג'עברי. חיסולו הממוקד המם את ארגון הטרור, שכמה ימים קודם לכן הודיע כי ינקום בישראל על מעצר אחד מבכיריו בג'נין, והאמין שצה"ל ימתין בהכנעה לנקמה. למחרת הסיכול הממוקד התייצב כוכב לריאיון שטח בחדשות 12, ואבוי, שכח את שמו של המחבל המנוח. "איך קוראים לו?", הוא שאל בשידור חי את אחד מאנשיו, והרגע האנושי מאוד הזה הפך חיש קל לסרטון ויראלי, ובמידה מסוימת גם לנכס הסברתי: צבא הגנה לישראל אינו אמור להנציח את זכרם של אויבי ישראל, אלא לנטרל אותם. היה, נגמר, זהו.
אני לא תמיד זוכר מה הצבעתי בחמש מערכות הבחירות האחרונות. יש אצלנו אנשים ונשים מכל המקומות, מכל הסוגים, בכל הדעות. להגיד שמישהו במערך דובר צה"ל יושב באמצע הלילה וזומם הודעה נגד מישהו, זו פשוט טעות
בפרשת שירין אבו־עאקלה, לעומת זאת, ההסברה הצה"לית כשלה, אם כי בנסיבות שמראש לא אפשרו הצלחה. גרסתו הראשונית של דובר צה"ל נתנה לציבור להבין שעיתונאית אל־גז'ירה נהרגה קרוב לוודאי מאש פלסטינית. רק אחרי יומיים ותחקיר צבאי נמסר שיש אפשרות שהיא נפגעה מאש חיילינו שפעלו בג'נין. "מבחינת התקשורת הבינלאומית, האירוע מתחיל בזה שאנחנו רצחנו אותה", משחזר כוכב בלי חדווה, אך גם בלי מבוכה גדולה, את אירועי 11 במאי אשתקד. "מציגים אותה כאמריקנית, שזה נכון, ושוכחים להגיד שהיא פלסטינית ששהתה בקו הראשון של הירי, סמוך לחמושים. שוכחים גם להגיד שחיילי צה"ל לא מטיילים במחנה הפליטים בג'נין לילה־לילה להנאתם, אלא מסכלים טרור.
"האירוע היה בשש וחצי בבוקר. ברבע לשבע אני מרים טלפון למפקד האוגדה ולמפקד הפיקוד, והם אומרים לי שיש סיכוי שהחמושים הפלסטינים הרגו אותה, אבל הם לא בטוחים בכך. ואני הרי לא נמצא אישית בתוך ג'נין עצמה. אז אני עולה לשידור, ושם אומרים לי: אתם רצחתם אותה בכוונה, כי היא הפריעה לכם. ככה. זאת הייתה תמונת המצב, בעיקר אצל הפלסטינים ובתקשורת הבינלאומית, אבל גם בתקשורת הישראלית. אז אני מיד אומר: תראו, אני לא יודע מי הרג אותה, אני משוכנע במאה אחוז שלא הרגנו אותה בכוונה. נבדוק, נחקור. אני גם מציע לפלסטינים להעביר את הקליע ואת הגופה ולקיים חקירה משותפת. בעצם, זה בדיוק מה שאמרנו גם בסוף הדרך. כמו כל דוברי צה"ל לפניי ואחריי, לקחתי את מרב הנתונים שיש לי מהשטח, את העובדות הידועות באותו רגע, וניסיתי להסביר גם בארץ וגם בעולם".
אבל אולי היה נכון יותר להגיד לציבור שלא הובנת כהלכה בראיונות הראשונים?
"לפעמים אנשים בתקשורת ומחוצה לה אומרים לי: תדווח רק מה שאתה יודע, רק את האמת. אז קודם כול, אני מדווח תמיד רק את האמת. היא נר לרגליי, אבל אני מוסיף לה את הקורטוב של דובר צה"ל, כי אני לא אדם ניטרלי: אני מפקד בצה"ל, הילדים שלי משרתים בצה"ל, ואני דוברם של חיילי צה"ל, לא דובר של האו"ם. אני לא אובייקטיבי. הנה, אמרתי לכם את זה, אתם יכולים לכתוב את זה".
אגב, כמה אחוזים מכוח האדם ביחידת דובר צה"ל מופקדים על התקשורת הבינלאומית?
"בערך 15 עד 20 אחוז".
זה כולל את התקשורת הערבית?
"לא, בלי הערבית. אין לנו כמעט בערבית. סגן־אלוף אביחי אדרעי, ראש תחום התקשורת הערבית, הוא הכוכב האוריינטלי שלנו; דמות נערצת גם על אלה ששונאים אותנו. הלכנו פעם יחד בירושלים וראיתי שהפלסטינים ברחוב מזהים ומעריכים אותו, ואפילו מחבבים אותו. הוא למד ערבית, זו לא שפת אם שלו, שירת ב־8200. כשצריך הוא יודע גם לתקוע אצבע בעין לאיזה משפיען לבנוני או לאל־ג'זירה ולהתווכח איתם".
כשהמשפיעים בלבנון והפרשנים באל־ג'זירה מתבוננים בנעשה פה בשבועות האחרונים, ליבם ודאי עולה על גדותיו. גלנט דיבר על כך בנאומו מחולל הסערה במוצאי שבת. אבל עוד הרבה לפני הסערה התגברה כאן התחושה שחסן נסראללה, למשל, חושש היום מצה"ל פחות מבעבר. אנחנו שואלים את תא"ל כוכב האם הפיגוע במגידו אינו סימן מובהק לכך שההרתעה בצפון החלידה. למיטב ידיעתו, "היא לא החלידה, אבל גם הרקטות של חזבאללה לא החלידו. מתקיים פה איזה סטטוס־קוו הרתעתי, כפי שאני קורא לזה".
זו תשובה כנה שמסגירה את האפשרות שגם ישראל מורתעת ממה שנסראללה מסוגל לעולל פה במקרה של התלקחות. מנגד, כוכב מציין שאמינות האיומים של נסראללה צנחה בשנים האחרונות, ושהמצב הפנימי בלבנון עגום ממצבה של ישראל: "זו מדינה בקריסה, עם שעתיים חשמל ביום, אפילו פחות ממה שיש בעזה".
כדובר צה"ל וגם כמפקד הנ"מ לשעבר, אתה יכול להרגיע את החשש שבמקרה של עימות עם חזבאללה ייפלו פה אלפי טילים מלבנון?
"לא, אני לא יכול להרגיע. בגלל ההצלחה הכבירה של כיפת ברזל ברצועת עזה נוצר פרדוקס: אנשים חושבים שיוכלו להמשיך לעשות קניות בקניון גם תוך כדי מלחמה בצפון, עם מאה אחוזי הצלחה של ההגנה האווירית, מין מלחמת כיף כזאת. זה לא המצב, אין הגנה הרמטית, ודרך אגב גם לא בעזה. זירת הצפון ארוכה יותר – 150 קילומטרים לעומת 50 בעזה – ולחזבאללה יש יכולות שאין לחמאס. לכן, מצד אחד לא אלמן ישראל, יש הגנה אווירית ויש צה"ל, ומצד שני לא לעולם חוסן, וכדאי להתכונן לזה".
בצה"ל מבינים כבר את הלוגיקה שמאחורי הפיגוע במגידו?
"אנחנו לא יודעים בוודאות מי עשה את זה ומה הוא רצה להשיג דווקא שם, עם מטען של עשרות קילוגרמים שהוא סחב על הגב. אולי זה קשור לזירה הפלסטינית בעזה, אולי לאסירים הביטחוניים בכלא מגידו. הפרשייה הזאת לא מפוענחת עד הסוף".
לא איחרנו את המועד לתקיפה
גם בכל הנוגע לזירה האיראנית, דובר צה"ל היוצא אינו מתכסה באצטלה של מרגיען לאומי. להפך, הוא מפנה את תשומת ליבנו לנאום טרי שבגלל הרפורמה המשפטית לא דובר בו אצלנו כמעט: עדותו ("המרתקת") של ראש המטות המשולבים של ארצות הברית, מארק מילי, בפני הסנאט. לפי גנרל מילי, איראן מסוגלת להפוך למדינה גרעינית בתוך שבועיים, רק שבועיים. אם כך, האם ישראל עדיין מסוגלת למנוע זאת ולהקדים תקיפה לפצצה? תשובת כוכב מטרידה משהו: "יש לנו יכולת מסוימת היום, מחר תהיה יכולת טובה יותר, ובעוד חודש, שנה או חמש שנים תהיה יכולת טובה עוד יותר. זה קשור גם במטוסים מתדלקים, בחימושים, במוכנות ובאימונים".
עוד לא איחרנו את המועד?
"לא, אני לא חושב שאיחרנו".
אז מה קרה בשבועות האחרונים, שבגללו כל בכירי מערכת הביטחון מודאגים וגלנט מתריע בפני האומה? יש אירוע דרמטי שעם ישראל לא מודע לו?
"יש איראן, יש רמדאן, יש גם עזה, ובסוף הכול יושב על האחדות ועל הלכידות. הרי מטוסי קרב יש לכולם באזור, וצוללות יש לכולם, וטילים יש לכולם, וטנקים יש לכולם, וגם חומרי נפץ, ואולי גם גרעין לאיראנים, ולכן אנחנו חייבים להחזיק ביתרון של הערבות ההדדית והרצון המשותף להגן על הבית".
בחזית אחרת לגמרי, עם כל ההבחנות הנדרשות, תא"ל כוכב נקלע לחיכוך עם מתיישבים ביו"ש לאחר שפרסם כמה הודעות גינוי לצעירים יהודים שנחשדו בתקיפת חיילים. ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן טען בסביבות חנוכה האחרון ש"רן כוכב הפך את דובר צה"ל למפלגת שמאל קיצוני. צריך לסגור את היחידה ולפתוח אותה מחדש". הרמטכ"ל נחלץ אז להגן על הדובר ולתבוע את עלבונו.
כוכב עצמו מעדיף השבוע שלא להתייחס ישירות לדבריו של דגן. הוא מצביע על שתי קצינות שלו הנוכחות בריאיון, אחת מתנחלת והשנייה תושבת מודיעין, ומצהיר: "מעולם לא שאלתי את גל או את לוטם למי הצביעו. אני גם לא תמיד זוכר מה הצבעתי בחמש מערכות הבחירות האחרונות. יש אצלנו אנשים ונשים מכל המקומות, מכל הסוגים, בכל הדעות. להגיד שמישהו במערך דובר צה"ל יושב באמצע הלילה וזומם איזו הודעה נגד גוף מסוים או נגד סוג אחר של אנשים, זו פשוט טעות".
האם ההצהרות שפרסמת בעקבות התקריות עם מתיישבים בשומרון או תקרית דומה בחברון היו בעצה אחת עם הרמטכ"לים כוכבי והלוי?
"הרמטכ"ל מעודכן ברוב המקרים, אם לא בכולם. לפעמים מאשר את ההודעה, לפעמים מעיר ומתקן, אבל זה לא העניין. אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי, לא מסתתר מאחורי הרמטכ"ל או מאחורי מח"ט כלשהו. אני פשוט משתדל להישאר ממלכתי וענייני".
בחוכמה שלאחר התפקיד, אולי בכל זאת כדאי למנות לדובר צה"ל מישהו שמגיע מעולם העיתונות ולא מתוך הצבא?
"לא אעיד על עצמי, אבל האידיאל הוא גם וגם: אדם שהוא גם מפקד וגם מבין משהו בעיתונות. לי יש תואר ראשון ושני בתקשורת, עשיתי סטאז' בגלי צה"ל, תמיד היה לי החיידק הזה, אבל אני כמובן לא עיתונאי".
לאן מועדות פניך כעת?
"אני יוצא לתקופת לימודים בארץ ובחו"ל כעמית מחקר של המכון המלכותי לביטחון לאומי באנגליה, הולך לכתוב שם עבודה על ההגנה האווירית של אירופה, על רקע מלחמת רוסיה־אוקראינה. הגרמנים קנו עכשיו מישראל טילי חץ 3, ואני פיקדתי על יחידת החץ במלחמת לבנון השנייה, כך שהעבודה שלי תתבסס על הניסיון הזה. אולי נצליח לעזור להם מול איראן, מול צפון־קוריאה, מול רוסיה. תראו באיזה עולם אנחנו חיים: פחות ממאה שנה אחרי השואה הם קונים מאיתנו נשק להגנה, ולומדים אצלנו את העבודה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
