״בטכסיס בשר ודם הביא הקדוש ברוך הוא עליהם את המכות. מלך בשר ודם, כשמדינה מורדת עליו – מה עושה? משלח עליה ליגיונות והם מקיפים עליה״ (ילקוט שמעוני קפ"ב, ג').
כל סיפור המכות מתנהל כמלחמה בין שני מלכים. תחילה שולח ה׳ לפרעה מלאכים – משה ואהרון – והם מציגים לו את דרישותיו (השוו לדוגמה לשופטים י״א, שם שולח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון). לאחר שפרעה מורד בו, ואומר "מי ה׳ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה׳ וגם את ישראל לא אשלח״ (שמות ה', ב') – ה׳ מחליט להכות אותו: ״והרביתי את אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים… וידעו מצרים כי אני ה׳, בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם" (שמות ז', ג'-ה').
חז"ל מסבירים את ה"טכסיס" כאסטרטגיה הדומה לזו של מלך בשר ודם הצר על עיר (שמכונה "מדינה") המורדת בו. ״בתחילה סוכר אמת המים שלהם; חזרו – מוטב, ואם לאו מביא עליהם קולנים״. בשלב הראשון המלך סוגר את מקורות המים של העיר, ומקווה שהצמא יכריע אותה. במקרה של מצרים האפקט הוא כפול: מכת הדם ביאור לא רק מונעת מהמצרים מים, היא גם מכה נגד אלוהות מרכזית בפנתיאון המצרי. האפקט הוא כלכלי ופסיכולוגי.
אם המכה הכלכלית אינה מספקת, מביא המלך ״קולנים״ – אנשים וכלים מרעישים, שופרות ורמקולים. המטרה היא לעורר פחד בקרב האוכלוסייה. במכה השנייה צפרדעים עלו מהיאור אל תוך בתי המצרים – הרעש הטריד אותם, וכך גם הנוכחות של הצפרדעים בכל מקום (ראו מדרש רבה, פרשה י׳ פסיקא ב׳).
״חזרו – מוטב, ואם לאו יורה בהם חצים״. הכינים כבר פוגעות בגופו של אדם; הפגיעה אינה חמורה, כפי שפגיעת חץ אינה חמורה, ועדיין זו הסלמה: עברנו מפגיעה כלכלית לפגיעה פסיכולוגית, ומפגיעה פסיכולוגית לפגיעה פיזית.
שלוש המכות האמצעיות חוזרות על אותו הדבר: ערוב, דבר ושחין – תבהלה, פגיעה בכלכלה ופגיעה בגוף, בנזק פיזי.
שלוש המכות האחרונות, לפני מכת בכורות, כבר מערבבות את כל היסודות – כל אחת בתוך עצמה. הברד הורס את היבול, אבל גם הורג בהמות ואנשים ומעורר פחד; הארבה משמיד את הנותר מן היבול, והוא עצמו מעורר פחד (דמיינו את פני החקלאי המצרי הרואה ענני חגבים מגיעים). בחושך המדינה כולה משותקת, אף אדם אינו יכול לזוז.
לבסוף, מכת בכורות. חז״ל מספרים שההודעה על מכת בכורות הביאה למלחמת אזרחים במצרים: הבכורות מצד אחד, שמפחדים על חייהם, והנהגת המדינה, המסרבת לשחרר את העברים.
המכה האחרונה לא רק הורגת את בכורי מצרים, היא הופכת את כל הסדר החברתי. נשים בוגדניות מתגלות כשכמה ילדים מתים באותו הבית. בכור פרעה מת, יורש העצר שהמדינה כולה מתכוננת תמיד לעלייתו למלוכה. וכמובן, ההרוגים ממלחמת הבכורות באבותיהם: בן קם על אביו במצרים, פשוטו כמשמעו, בדרישה שישוחררו העברים והמכה תימנע.
הדבר מקביל לתיאור חז״ל את התחבולה האחרונה: ״חזרו – מוטב, ואם לאו הורג גדולים שבהם״: הורג את ההנהגה, לא רק את הבכורות. המכה האחרונה מחסלת את הגדולים בכל בית ובית, ובאימפריה כולה.
בני ישראל מנצלים את ההלם המצרי כדי להימלט. אבל לה׳ יש עוד מכה אחת, שאינה כמו של מלך בשר ודם: בים סוף ה׳ משמיד את כל הצבא המצרי במכה אחת. ״למי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה״.
