"נשבור להם את העצמות" – הרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר במסיבת עיתונאים, 8 באוקטובר 1973, י"ב בתשרי תשל"ד
גם ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים, רוב הציבור הישראלי טרם התוודע כדבעי לחומרת המצב בחזית. עורכי העיתונים, שהיו מודעים קצת יותר ממנו, התנדבו לרכך את הבשורות הרעות ולהציג לו חצאי אמיתות. "חיל האוויר הישראלי השיג עליונות בגולן ובתעלה", דיווח הארץ בעמוד הראשון. מעריב נתן לקוראיו להבין שהיוזמה בצפון ובדרום נתונה בידי צה"ל.
אף על פי כן, בעורף התפשטה תחושת מועקה. אפילו אזרחים אופטימיים נטו להבין שהמלחמה הזאת לא תיגמר בשישה ימים. כולם כבר השתכנעו שבניגוד ל־67', הפעם הערבים הפתיעו אותנו. שברי שמועות דיברו על חיילים רבים שנפלו בשבי, גם על חיילות.
ואז, ביום שני בשבוע, בשעה שבע וחצי בערב, התייצב הרמטכ"ל דוד אלעזר למסיבת עיתונאים בשידור חי מבית סוקולוב. הוא נראה עייף אך מלא עזוז; מוטרד אבל ממש לא מיואש. כשנשאל על ידי דן שילון מהטלוויזיה הישראלית אם הוא צופה מלחמה ארוכה או קצרה, השיב חד וחלק: "אני חוזה עכשיו רק דבר אחד – שאנחנו נמשיך לתקוף, ואנחנו נמשיך להכות, ואנחנו נשבור להם את העצמות".
בניגוד לפרשנויות שניתנו ברבות הימים לארבע המילים האחרונות, הן לא היו דברי רהב. הייתי אז תלמיד שמינית, וכאזרח ישראלי צעיר שכבר עמד על דעתו, זכורה לי היטב תרומתן להעלאת המורל הלאומי. מתוך ערפל הקרב התבהרה דמותם של רמטכ"ל נחוש וצבא חזק שמסוגלים ומשתוקקים להשיב מלחמה שערה, למרות תנאי הפתיחה הקשים. מצרים וסוריה הצליחו אומנם להפתיע את כוחותינו, אך לא לשבור את רוח הלחימה שלהם.
בסופו של דבר, צה"ל אכן שבר להם את העצמות. הפסקת האש הוכרזה כשהוא קרוב יותר לדמשק ולקהיר מאשר עם פרוץ הקרבות. אגב, דדו הציע במסיבת העיתונאים הנ"ל לכנות את המלחמה הזו "מלחמת יום הדין". מחיר הדמים שלה היה כבד במיוחד, אך ההרתעה שהושגה אז נשמרת כבר חמישים שנה. אויביה של ישראל נגאלו מהאשליה שיוכלו לנצח אותה במלחמה חזיתית, ולפיכך עברו לשיטות אחרות. ב־1987 הם פתחו באינתיפאדה הראשונה, ואז רמטכ"ל אחר (בדימוס), שר הביטחון יצחק רבין, הנחה את חיילי צה"ל לשבור להם את העצמות. בסופו של דבר דווקא הוא נשבר ונכנע לערפאת, אבל זה כבר סיפור אחר, עגום פי כמה.
חגי סגל הוא העורך הראשי של מקור ראשון. מתוך "אמרנו לכם" – 75 המשפטים שנאמרו מאז הקמת המדינה והפכו לנכס צאן ברזל
