"החיים שלנו תותים" – חנן בן-ארי מתוך האלבום "איזון", שיצא בשנת 2016, תשע"ו
הדבר הראשון שראיתי בביתם של המארחים החמודים היה עוגת קצפת מהודרת, מונחת על מעמד מזכוכית. היא הייתה גבוהה, לבנה כשמלת כלה, ומנוקדת בתותים חתוכים.
מערכת היחסים שלי עם תותים הייתה מורכבת מאז ומתמיד. כילדה הייתי מתענגת על העסיס האדמדם ונאבקת בתחושת הגירוד שהופיעה בתוך הפה וסביבו, מיד עם הביס הראשון. כשבגרתי פחדתי עד אימה ליפול על תות בשל מדי שיגרום לי להקיא, אך לא ויתרתי על המעדן. עד שרזיאל ואני קנינו ספרי הלכה על בדיקת המזון מחרקים, והפסקנו כליל לאכול תותים. בקרב קהילות ישראל הלכה ורווחה הידיעה שתות אינו כשר. כלומר, לא התות עצמו, אלא התריפסים המסתתרים בו.
העוגה המעוטרת בתותים שהונחה על שולחן המארחים, ערערה את שלוותי. הרי גם הם, חבריי הטובים, גדלו באותו בית מדרש כמונו. גם הם למדו שאסור לאכול את הפרי הזה. הכיצד סטו מדרך הישר? ומדוע הם מנסים לשדל אותי לחטוא?
חברתי הבחינה במצוקה שלי, ופתרה מיד את הסוגיה. "אה, לא שמעת?", אמרה, "הרב פסק שמותר לאכול תותים אם חורצים אותם לאורך, משרים אותם במי סבון לכמה דקות, ואז משפשפים כל תות מתחת לברז בעזרת מברשת שיניים".
בעיניים רחבות עוד יותר שאלתי אותה: "את צחצחת כל תות ותות?". המומה מתשובתה החיובית קיבלתי מידה פרוסה, ונגסתי. מה אומר לכם, קולות התענוג שיצאו מפי נשמעו עד מרומי שמיים, וכמעט העירו את המתים. וחבל שרק כמעט. הייתי משלמת הרבה כדי לראות את פרצופו של רזיאל לנוכח עוגת קצפת־תותים כשרה לעילא, וגם את פניהם המשועשעות של דרי מעלה, מגחכים נוכח הטרחה הרבה שאנו מוכנים לסבול כדי להביא תות לצלחתנו.
בשנים האחרונות זה הפך אצלנו לנוהל. בכל ערב שבת בעונת התותים אני קונה שתי קופסאות, והבנות מתגייסות לתהליך ההכשרה. ייקח כמה שייקח, העיקר שיהיו תותים.
מאז הרצח של רזיאל אני מהרהרת רבות בחיי. תוהה מדוע, למרות המשבר הגדול, עדיין יש בי לא מעט צדדים ששמחים על היומיום, שרואים את המלא ומתעלמים מהחסר, שחווים בעוצמה את הכוחות שבי ובבני ביתי. שפשוט עושים חיים. ומתוך ההרהור אני מבינה שבעצם זה לא קורה בקלות. אני ממרקת לעצמי את החיים במאמץ רב, מקיפה את עצמי באהבה ובסטריליות חיובית, מניחה לזמן לעבוד ולעבד את חיי, ועמלה קשות על כל יום ויום, עם הרבה עזרה משמיים.
החיים שלנו תותים. המשפט הקלישאתי כביכול, שברבות הימים הפך לשיר, מתקיים אצלי במובן הזה. כדי שהפרי החתיך שנקטף בעמל והגיע לשולחני יהיה מתוק לחיכי, עליי לעבוד, לעבוד קשה. ממש כמו בחיים.
יעל שבח, תושבת חוות גלעד, היא כותבת ובעלת טור במקור ראשון. מתוך "אמרנו לכם" – 75 המשפטים שנאמרו מאז הקמת המדינה והפכו לנכס צאן ברזל
