"לא אנחנו כבשנו את טול-כרם, אלא טול-כרם כבשה אותנו" – טומי לפיד לרזי ברקאי בגלי צה"ל לאחר השמעת השיר "את אינך" של אבי ועמיר בניון, 18 בינואר 2002, ו' באדר תשס"ב
וואי וואי. תארו לכם שטומי לפיד היה מתבטא ככה היום. ב־2023. פולט איזו מילה אומללה על שיר של עמיר בניון (שתודה לאל, עדיין מפציץ) או של עומר אדם או של אודיה. הרשת הייתה קורסת. גדודי הצייצנים בטוויטר היו כותשים אותו במילים קשות ובממים שנונים, הטרולים היו מצדדים בו, הפוליטיקאים היו מוציאים הודעות גינוי, בארץ נהדרת היו מעלים חיקוי ציני, אבישי בן־חיים היה אומר אמרתי לכם, שלמה גרוניך היה מארח את טומי בפסטיבל עין־גב, וכולם, אבל כולם ללא יוצא מן הכלל, היו עוצרים ליממה אחת ובוחשים ב"אמירה של טומי לפיד".
זה מאוד בומרי להתלונן ש"לכל אחד יש מה להגיד היום", כמו שמאוד בומרי לפלוט אמירות גזעניות, שוביניסטיות, לא־פוליטיקליקורקטיות. אני דווקא חושב שיש משהו מבורך בזה שלכל אחד יש מה להגיד היום. המרחב הציבורי הופך לרגע ל"בית מדרש" סוער של השקפות ומחשבות ודעות והתלהמות, וזה מרגש ומצחיק (גם אם קצת מגוחך). ממש בבחינת "מלאה הארץ דעה", ברוך השם.
ואנקדוטה להשלמת הציטוט שלעיל. לפני שנתיים, בריאיון לידיעות אחרונות, סיפר עמיר בניון: "יום אחד מצלצל הטלפון. 'תשמע, בני יאיר אמר לי שאני צריך לבקש סליחה'. אמרתי לו, תשמע אדוני, אני מאוד אוהב אותך, אתה מבוגר וסלחתי לך. אבל אם לא אכפת לאדוני, אני עכשיו שותה עארק ומנגן בעוד, וזה לא כל כך מעניין אותי".
עדן אביטבול הוא משורר, תסריטאי ובעל טור. מתוך "אמרנו לכם" – 75 המשפטים שנאמרו מאז הקמת המדינה והפכו לנכס צאן ברזל
