שנה תמימה חלפה כבר מעת קיפול גלאי המתכות משערי הכניסה של הערבים להר הבית, ועד שהואיל בג"ץ ביום שני בשבוע שעבר לדון בעתירה של עו"ד איתמר בן־גביר, ד"ר מיכאל בן־ארי, בנצי גופשטין וברוך מרזל, שדרשה להסיר את אלו גם מהשער היחיד שיהודים נכנסים דרכו לשטח ההר. כל ההערות בסוגריים – שלי.
הנשיאה אסתר חיות היא שישבה בראש ההרכב בשבוע שעבר, לצד השופטים חנן מלצר וניל הנדל. בראשית הדיון סיכמה השופטת דיון קודם שבו שמע (והשתכנע) בית המשפט, במעמד צד אחד בלבד, הצד של הרשויות, ש"מבחינה טכנית לא ניתן להפעיל את אותם האמצעים (החלופיים לגלאים, שמופעלים בשמונת שערי ההר שערבים נכנסים דרכם למתחם) בשער המוגרבים. הן בשל הנסיבות והן בשל כמות האנשים".
עו"ד בן־גביר: "דבר אחד ברור. אנו אומרים: מה שעושים לערבים – אפשר לעשות ליהודים".
חיות: "אמרתי לאדוני שטכנית זה לא ניתן".
בשער המוגרבים־הלל, בניגוד לשמונת השערים האחרים המיועדים לערבים בלבד, נכנסים לשטח ההר רק יהודים ישראלים ותיירים שאינם מוסלמים. זה אומר מאות אלפים בשנה בסך הכול. בשאר השערים, לעומת זאת, מספר הנכנסים גבוה בהרבה ומגיע למיליונים רבים בשנה.
עו"ד בן־גביר: "אני אומר זאת בכאב ובצער ובאחריות מלאה: מי שאומר לגברתי שלא ניתן לעשות במעלה המוגרבים את מה שעושים בשערים האחרים לא אומר לכבודכם את האמת ומנסה להטעות את בית המשפט. מה שאפשר לעשות במסגרת של מסות גדולות יותר, של תוואי רחב יותר, של מרחבים גדולים יותר, של מספרים גדולים יותר של אנשים, ניתן לעשות במעלה המוגרבים. יש צורך גם למראית פני הצדק. צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות".
חיות: "בכל הכבוד, אין לנו שום יסוד להניח שמטעים אותנו. חזקה על אנשי המקצוע ועל אנשי המשטרה שהם מציגים את האמת. אנו חיים מפי אנשי המשטרה. אוי לנו אם נצא מתוך הנחה שמטעים אותנו".
בן־גביר עוקץ: "שאל אותי בית המשפט למה נזכרנו רק עכשיו (להתלונן על גלאי המתכות, כאשר בשער המוגרבים־הלל אלו קיימים כבר שנים ארוכות). נזכרתי באמי ז"ל שהייתה קצינה בצבא. הימים היו ימי קום המדינה, והיה לה חלום להיות טייסת. עברו שנים ובית המשפט הזה פסק פסיקה (שאפשרה לנשים להשתתף בקורס הטיס של חיל האוויר).
"אם היינו באים לגברת (אליס) מילר (שעתרה בשנת 1994 להתיר לה להשתתף בקורס) ואומרים לה 'למה נזכרת עכשיו?', יכול להיות שהיו דברים בגו".
חיות: "ממש לא. היא הייתה בגיל צבא. מתי רצית שתבוא? היא התגייסה, רצתה לעבור גיבוש קורס טיס ולא נתנו לה לעבור. ההשוואה לא במקומה".
בן־גביר מתעקש: "האפליה היא ליבת העניין".
חיות: "השאלה אם יש (בהצבת גלאי המתכות בשער הלל) אפליה. הקדשנו לכך שלושה דיונים".
עותר נוסף, ד"ר מיכאל בן־ארי, לעג אף הוא לטיעוני הרשויות: "אני לא משפטן, אני איש פשוט, אך לוגיקה אני יודע. אם יש דבר (אמצעים חלופיים לגלאים) כל כך מופלא שאיש לא רואה את המופלא הזה, המופלא הזה יכול לפעול גם בשער המוגרבים".
חיות: "זו בדיוק השאלה שביררנו וקיבלנו הסברים מפורשים, הבהרות שהדבר לא ניתן".
בן־ארי: "יש משהו שהניח את דעתך שבשמונה שערים ניתן להציב אותם, ובשער המוגרבים, שבו מעולם לא רצחו שוטר, שם צריך לשים מגנומטר וליווי צמוד? מדובר בסימון של ציבור. מדובר בהפיכתו של ציבור למסוכן. אנחנו מסוכנים, ואילו הערבים שנכנסים משמונת השערים האחרים להם אפשר לעשות דברים אחרים (במקום מעבר במגנומטרים)".
חיות: "קיבלנו הסברים מדוע לא ניתן לערוך השוואות בין השערים".
בן־ארי: "בגלל ההסברים הטכניים נבוא לאפליה בין דם לדם ובין גזע לגזע?".
חיות: "אדוני נסחף".
עו"ד בן־גביר: "בעוד חמש שנים ישב מפקד צבאי של מערת המכפלה ויחליט שהוא נוקט מדיניות הפוכה: שבשער שנכנסים מוסלמים יהיה בידוק ובשערים אחרים שבהם נכנסים רק יהודים לא יהיה בידוק. במצעד הגאווה הראשון אמר מפקד מחוז ירושלים שהוא לא יכול לתת להם (לצעוד). בית משפט זה (סירב לקבל זאת ואז) אמר להביא עשרת אלפים שוטרים נוספים – ויהיה אפשר".
חיות: "זה לא שייך לפה. פה זו לא בעיה של כוח אדם".
בן גביר: "זה יכול להיות כל אמצעי אחר (מלבד גלאים). המשטרה יכולה להפוך את השמיים. ללכת מקצה לקצה ולמצוא את האמצעים שלא ינציחו אפליה. אם כבודכם ידחו אותנו, המסר לילד שלי ולעוד עשרות אלפי ילדים הוא שיש אפליה. ככה לא בונים חברה. ככה לא בונים אמון. ככה הופכים ציבור שלם לממורמר".
חיות: "הטענות ברורות. תודה רבה".
בתוך כך, בניגוד למצופה, בית המשפט נתן השבוע ארכה לעותרים להגיש נתונים המסבירים מדוע אין כל בעיה להפעיל את האמצעים החלופיים לגלאי המתכות גם בשער המוגרבים.
