סקרים, אפליקציות ולא מעט כסף: התאחדות חדשה רוצה לשים סוף לרווקות המגזרית

טלפון מאחד ממכריו חיבר את הרב יצחק נריה, ראש ישיבת ההסדר "תורה בציון", ליהודי שהחליט שהגיע הזמן לסיים את בעיית הרווקות המאוחרת בציבור הדתי־לאומי. גם היום הרב לא יכול לחשוף את זהותו של האיש, אלא רק לספר שהאדם הזה מכיר את בעיית הרווקות מקרוב, מביתו שלו. בשיחת הטלפון ההיא, לפני כשנה, סיפר לו אחד ממכריו כי אדם מסוים, אב לרווק בן 33, שמע על פועלו של הרב נריה בהקמת ארגונים חברתיים, וכעת הוא מציע לו להקים פרויקט כלשהו שיפחית דרמטית את שיעור הרווקים במגזר. "אמרתי לעצמי: אני עמוס עבודה, ויש כל כך הרבה יוזמות וארגונים – מה אני יכול לתרום בנושא?", מספר הרב נריה. "תכננתי לסרב בנימוס. יש לי אחיינים ואחייניות לא נשואים, הסיפור הזה כואב גם לי, אבל כל אחד מתמודד עם זה בד' אמותיו.

"בדרך חזרה מהישיבה הביתה הקדשתי לעניין מחשבה נוספת. אמרתי לעצמי שאם הקב"ה גלגל את ההצעה אליי, אולי בכל זאת אני צריך לעשות משהו. חזרתי לאותו מכר ואמרתי לו שימסור שאני מוכן ללמוד את הנושא. אחר כך האב פנה אליי ישירות, ואמר שהוא מוכן להקצות לעניין כל סכום שיידרש, העיקר שהבעיה תתקרב לפתרון".

הרב נריה החל ללמוד את השטח כדי להבין מהיכן אפשר להתחיל. "ראיתי שיש אומנם רצון טוב, יש המון ארגונים ויוזמות, המון עצים – אבל לא רואים את היער. אין סדר, אין מיון ראשוני, אין כתובת אחת לרווקים ולרווקות. זה זרק אותי עשר שנים אחורה, כשהקמנו את קרן 'אחד לאחד' (קרן התומכת במאה אברכים מצטיינים בישיבות הציונות הדתית, על מנת להצמיח מנהיגות רוחנית במגזר  – א"כ). היום אני יכול לומר שברוך השם, אנחנו שותפים למהפכה".

כעת חיפש הרב נריה מנכ"ל לפרויקט החדש. הוא פרסם מודעת דרושים, וכך הגיעה אליו שירה מס. "לא הכרתי מקרוב את עולם השידוכים", היא אומרת לנו. "אני פגשתי את בעלי בבני עקיבא, ומאז אנחנו יחד. אבל כשאנשים קרובים לי נשארו ברווקותם במשך שנים ארוכות, הרגשתי חוסר אונים מול הכאב הזה, שריסק גם אותי. שאלתי את עצמי: אנחנו כמגזר יודעים לטפל באלף סוגיות חברתיות – ואיפה אנחנו מול התופעה הזו? זה מה שהוביל אותי להיענות למודעה".

הרב יצחק נריה, "באים בטוב": "בדרך כלל אנחנו כציבור מאמינים בלעשות, בלפעול, ופתאום מול הסוגיה הזאת אנחנו חרדים לכל דבר ועניין: מסתפקים בתפילות, הפרשת חלה והליכה לכותל. צריך להפסיק להיות אדישים, זה לא ייגמר בתפילות. כשבחורה יושבת במשך תקופה ארוכה בלי לקבל הצעות, זו תעודת עניות ציבורית"

כדי להיכנס בעובי הקורה, החלה מס בלמידה אינטנסיבית. היא ערכה מאות ראיונות עם סוציולוגים, רבנים, אנתרופולוגים, שדכנים, פסיכולוגים ומאמני זוגיות, וכמובן עם רווקים ורווקות בגילים שונים ומשלל זרמים בתוך המגזר הדתי־לאומי. "כדי לעשות את המעבר מתחושת בטן משותפת להקמת ארגון מקצועי, ביקשתי להבין את הבעיה מהשורש. רווקים הם לא קבוצת אוכלוסייה עם איזשהו דפקט, ואין טעם לשאול מי אשם ומה אשם, גם אם כבני אדם אנחנו תמיד מחפשים את הרציונל. אנחנו ביקשנו להסתכל על אי הנוחות הזו כתופעה חברתית כדי למצוא דרכים להתמודד איתה".

וכשמדברים במספרים, אפשר בהחלט לראות שלפנינו תופעה חברתית: בקרב בני הציונות הדתית שגילם 25־50, 16 אחוזים עדיין לא נישאו. "המגזר הזה מקיף 1.1 מיליון ישראלים, ומכאן שמספר הרווקים והרווקות בטווח הגילים הנזכר הוא כ־40 אלף. זה מטורף". מס אגב קובעת כי מספר הרווקות אינו גבוה במידה ניכרת ממספרם של הרווקים, בניגוד לטענה הרווחת. האשליה הזו נוצרת, לדבריה, משום שטווח הגילים האפשרי של ההצעות לרווק, רחב פי שניים או יותר מטווח הגילים של הבנים שיוצעו לרווקה.

למה לעשות את החיתוך מגיל 25? ממרום גילי ומצבי המשפחתי, נראה לי קצת מצחיק להגדיר בנות בגיל הזה כ"רווקות".

"תשמעי, יכול להיות שגם בחורה בת 24 תרגיש רווקה מאוחרת, אם כל חברותיה התחתנו עוד לפני גיל 21. בשנים שבין גיל 20 ל־25 יש הרבה הצעות, ותנועת הדייטים ערה מאוד. אחר כך זה מתחיל להידלדל, ובגיל 30 מספר ההצעות פוחת בצורה דרמטית. לכן הספירה שלנו היא מגיל 25, אך הדגש הוא על 30 ומעלה".

אחרי תקופת למידה שארכה כמה חודשים, הוקם "באים בטוב" – ארגון שמבקש לשמש קורת גג לכל יוזמות השידוכים הקיימות, לתת להן גב כלכלי, לחבר בין מאגרי השמות שלהם ולייצר שיתופי פעולה שינצחו את הסטטיסטיקה. כי נכון לעכשיו, לדברי מייסדי הארגון, הנתונים אינם מבשרים טובות. "בשנים האחרונות גרף הרווקים עולה בצורה חד־משמעית", אומר הרב נריה. "ועם זאת, רווקים הם לא קבוצת ייחוס. מי מייצג אותם, מי מדבר בשמם? אין שום גוף שמתכלל כיום את הנושא ברמה הציבורית. אמרנו לעצמנו שבמקום ללכת לאיבוד, נאחד את כולם תחת ארגון אחד, שגם ייצור שיתופי פעולה לצורך הרחבת מעגל ההיכרויות. גילינו למשל שיש מאגר שלם של רווקים בגבעת־שמואל שלא 'מכיר' מאגר שלם מפתח־תקווה.

"על מת מצווה אומרים חז"ל ש'הכול קרוביו', ולכן כולם צריכים לטפל בו. הסיפור הזה הוא סיפור של מת מצווה. הציבור אומר 'מה אני כבר יכול לעזור, יש הרבה יוזמות ואתרים אז לא צריך אותי'. בדרך כלל אנחנו כציבור מאמינים בלעשות, בלפעול, ופתאום מול הסוגיה הזאת אנחנו חרדים לכל דבר ועניין: מסתפקים בתפילות, הפרשת חלה והליכה לכותל. צריך להפסיק להיות אדישים, זה לא ייגמר בתפילות. כשבחורה יושבת במשך תקופה ארוכה בלי לקבל הצעות, זו תעודת עניות ציבורית".

חדר משלה

עוד לפני הקמת גרעין ראשוני של ארגונים, פנו מס והרב נריה למכון הסקרים "מאגר מוחות" בראשות פרופ' יצחק כץ, והזמינו שני סקרים מקבילים: הראשון בקרב כלל הציבור הדתי־לאומי בגיל 21 ומעלה, והשני בקרב רווקים ורווקות מהמגזר שגילם 25 עד 40. "קיבלנו נתונים שמצד אחד שימחו אותנו ומצד שני הכאיבו מאוד", מספרת מס. "הדבר המעודד הוא שלציבור אכפת מאוד מתופעת הרווקות: 75 אחוז מהנשאלים אמרו שהנושא חשוב להם. מכאן למדנו שאין צורך לשכנע את הציבור לתת מקום לנושא הזה, כולם מכירים את הסוגיה, כי היא באמת מגיעה לכל בית כמעט. יותר מ־60 אחוז אמרו שהם מכירים שלושה רווקים לפחות; מעל 45 אחוז מכירים חמישה רווקים ומעלה. הצד העצוב הוא שכששאלנו את הנסקרים עד כמה הם פעילים בנושא, רק 20 אחוז העידו על עצמם שהם חושבים על הרווקים והרווקות ביומיום ונותנים להם הצעות. שאלנו – מה מונע מכם להיות פעילים? ורוב התשובות לא היו 'כי החיים עמוסים', אלא 'אני לא מכיר רווקים, אני מכיר רק רווקות' ולהפך, ובעיקר – 'אין לי את זה, אני לא שדכן'. תשובה נוספת שחזרה על עצמה היא שלא נעים לפנות לרווקים ולהציע להם".

מסקנתם של מס והרב נריה הייתה שצריך להעניק לציבור כלים לפעולה, בפרט לנוכח הירידה במספר ההצעות ככל שהגיל עולה. "30 אחוז מהרווקים והרווקות אמרו לנו שהם לא יצאו לדייט אחד בשנה האחרונה. כששאלנו 'האם יש מי שעוטף אותך בתהליך החיפוש?', מצאנו שעד גיל 25 ההורים דומיננטיים מאוד, אחר כך החברים תופסים את מקומם, ובגיל 40 התשובה הייתה – אף אחד. כלומר, לא רק שאין הצעות, אין גם מי שיהיה איתך במשבר הזה".

מס מציינת נתון נוסף שמלמד על עומק המשבר: משיחות עם שדכנים עולה שמכל מאה "פגישות ראשונות" תצא רק חתונה אחת. "גם על הנושא הזה צריך לעבוד. אחרת, גם אם נגשים את הפנטזיה שלנו ונגרום לציבור להציע הרבה יותר, הסטטיסטיקה תישאר עגומה.

יעל שפירא מארגון "חיבורים" מספרת על דייט שהתקיים בשפת הים: הבחורה הגיעה מתוקתקת והדורה, ואילו הבחור הופיע במכנסיים קצרים ובכפכפים. "מבחינתה הוא שידר משהו לא מכבד, אבל אחר כך המנטורית שלה הציעה פרשנות אחרת: 'תראי איך הוא הרגיש פתוח איתך'. המנטור שלו אמר לבחור – 'אחי, בפעם הבאה אתה מתלבש אחרת'. היום הם נשואים"

"עוד היבט לא מדובר הוא המשבר שנלווה לחוויית הרווקות עצמה", אומרת מס. "נכון, היעד הסופי הוא יותר חתונות, אבל כרגע יש כאן רווק או רווקה שאנחנו לא נותנים להם מקום. אם בחור רווק היה מגיע ליישוב הקהילתי שגרתי בו בגליל, ומבקש לבנות שם את ביתו ולהיטמע בקהילה, הוא לא היה עובר ועדת קליטה. אנחנו מייצרים הפרדה שמשאירה אותם רחוק מהעין ורחוק מהלב".

רווקים ורווקות אכן אינם יכולים להתקבל לרבים מהיישובים הקהילתיים בארץ, בין השאר בגלל חשש של התושבים ממכשולים כמו בגידות וקשרים לא ראויים. הצד השני של המדיניות הזו הוא יצירת ריכוזים של רווקים ורווקות בערים ובשכונות מסוימות, מה שקרוי בפי כול "ביצות". שם, במקום להרחיב את מעגלי ההיכרות האפשריים, המים עומדים ודרי הביצה רואים סביבם שוב ושוב את אותם חברים.

מס מציינת עוד נושא כאוב בהקשר זה: ההתרחקות מהדת ככל שהגיל עולה ותקופת הרווקות מתמשכת. "הציבור שלנו מורכב מקהילות, ולך תישאר דתי כשאתה לא בתוך הקשר קהילתי. זה קשה מאוד כשאין לך ילדים שאתה צריך לחנך על פי ערכי הקהילה, וכשאין הווי ששומר אותך בתוך זה".

זה מתחבר אצלי לתחושת התלישות שאנו הרווקים חווים. גם אם יש לנו עוגן משפחתי טוב, אנחנו כבר צמחנו ממנו הלאה, אבל עוד לא הגענו אל המקום שלנו.

"אחת המרואיינות סיפרה לי שכאשר המשפחה המורחבת שלה ערכה ליל סדר משותף בבית הארחה, שמו אותה בחדר אחד עם האחיינית שלה, נערה בת 16. לא מבינים שרווקה בוגרת היא לא פחות אישה מהנערה בת ה־20 שכבר התחתנה, וגם לה מגיעה הפרטיות שלה".

"בחיים לא היו מתייחסים כך לזוג נשוי", אומר הרב נריה. "אנחנו רוצים להגיד – אם אתם לא יכולים לאפשר לרווק או לרווקה את המקום המכבד שלהם, אל תצאו בכלל לחופש מסוג זה. העיקר שלא תתייחסו אליהם כסרח עודף".

על הרווקות המאוחרת במגזר הדתי־לאומי, אומרים אנשי "באים בטוב", צריך להסתכל מנקודת מבט חינוכית. "רווקות היא אומנם תופעה כלל־עולמית, היא לא שייכת רק למגזר שלנו, אבל אצלנו זה מורכב פי כמה בגלל ההלכה שנלווית לחיינו ובגלל לוח השנה העברי שמזמן המון התמודדויות", אומרת מס. "לכן אנחנו חייבים לעשות את חשבון הנפש שלנו – על מה תופעת הרווקות יושבת אצלנו, ומה הגורמים לכך".

הסוד החזיק 18 דייטים

אחרי עריכת הסקרים הגיעה העת למפות ארגונים ויוזמות שפעילים בשטח. "כשהתחלנו ללמוד את הנושא לעומק, הבנו שרבים מהעוסקים בתחום מתעניינים רק בכסף. לעשות כסף מהסבל של אחרים. לי זה הכאיב", משתף הרב נריה.

זה כואב גם לנו, ציבור הרווקים שהפך למוצר עסקי.

"אז תצעקי את זה! הרווקים גם ככה נכווים מכל מיני חוויות, וכשהם חשים שהכול נובע ממניע עסקי, הם מאבדים גם את האמון באנשים הטובים שרוצים לעזור להם. אנחנו בעד לשלם על שידוכים, אבל הדרך שבה זה מתנהל כיום היא לא נכונה. את לא צריכה לשלם על הזכות שלך בתור רווקה לקבל הצעות. זה לא הגיוני. כסף הוא מנוע טוב, אבל הוא צריך לתגמל הצלחות. החלטנו לבדוק מי השחקנים שיש להם רמת אמינות גבוהה, מי שומר על כבודם של הרווקים והרווקות ולא מנסה לייצר כסף מכאב".

מלבד החיבור בין הארגונים ומתן גב כלכלי כדי להרחיב את החשיפה שלהם, "באים בטוב" מתכוונים להקים אתר אחד שיקיף את כל המאגרים ויפנה לארגונים השונים, בהם כאלה שאינם מוכרים לציבור הרחב. הכסף ישחק תפקיד, אבל הוא לא יבוא מכיסם של הרווקים: התוכנית היא לעודד הצלחות בעזרת מענק של 5,000 שקלים למי שיצליח להביא זוג אל שלב החופה. גם מי שישדך ויוציא זוג לדייט ראשון, או אפילו ידאג לתת הצעות, יזכה לתגמול. עוד בתכנון: מימון פגישה אחת עם איש טיפול או מאמן לכל רווק או רווקה, הפקת סרטוני הדרכה לציבור, מתן כלים מקצועיים, קיום ערבי קהילה, יצירת מקומות ואירועי מפגש לרווקים ועוד.

בשלב זה מצטרפים לשיחה נציגים של כמה מיוזמות השידוכים שכבר חברו ל"באים בטוב": רחלי הומינר מאתר ההיכרויות "הבאר", שמציע לנרשמים אליו לא רק מאגר שמות ופרופילים אלא גם ליווי אישי, ייעוץ משדכנים ופגישות עם מאמנים; אליעזר נוי, מנכ"ל מיזם "שגרירים בלב", שמכשיר שגרירים־שדכנים ומאפשר להם לבנות מאגר משותף וליצור מתוכו היכרויות; ברק דרורי מ"מאצ'רס", ארגון שהתבסס תחילה על מפגשי מאץ'־אפ שבהם יושבים חבריהם של הרווקים ומנסים לזווג זיווגים, ואחר כך העתיק את פעילותו גם לאפליקציה; יעל שפירא, מנכ"לית "חיבורים", ארגון שמעניק ליווי ותמיכה לרווקים ורווקות במקביל להצעות שידוכים; ויובל דה־רוס, מיוצרי "אלגו", אפליקציה מבוססת בינה מלאכותית שמקבלת מידע מהמשתמשים ומוצאת עבורם התאמות.

שירה מס, "באים בטוב": "75 אחוז מהנשאלים אמרו שנושא הרווקות המאוחרת חשוב להם. למדנו שאין צורך לשכנע את הציבור לתת מקום לנושא הזה, כי הוא מגיע לכל בית כמעט. הצד העצוב הוא שכששאלנו את הנסקרים עד כמה הם פעילים בנושא, רק 20 אחוז ענו שהם חושבים על הרווקים והרווקות ביומיום ונותנים להם הצעות"

אני מספרת לנוכחים שהניסיון שלי עם אתרי היכרויות יצר אצלי תחושה ששוב אני משוטטת בביצה: ראיתי שם בעיקר שמות של אנשים שאני מכירה, שיצאתי איתם בעבר או שכבר הוצעו לי. ויש גם חוויה לא נעימה שנלווית להרשמה לאתרים – הצעות מגברים שמבוגרים ממני בשנים רבות, ובחלק מהמקרים אפשר להתרשם שכוונותיהם לא תמימות. הרב נריה מהנהן בהסכמה. "בנות סיפרו לנו שגם באתרי היכרויות שמיועדים לדתיים, פנו אליהן גברים נשואים, או ערבים. לכן בדקנו בשבע עיניים את האמינות ואת הכלים של הארגונים שאנחנו עובדים איתם".

"איילת, זה קיים בכמויות", אומרת רחלי הומינר. "הגיעו אליי המון סיפורים על גברים נשואים שהתחילו עם בנות באתרי היכרויות, או גברים שהציגו עצמם כבני ארבעים ובפגישה התברר שהם בני שישים. יש גם מקרים של גברים צעירים שנמצאים שם רק כדי לעשות צחוק מהבנות. לכן הקמתי פלטפורמה שמבוססת על אמינות; כל נרשם ל'הבאר' צריך לשלוח צילום תעודת זהות וספח, כדי לאמת את זהותו, גילו ומצבו המשפחתי. ועם כל זה, אחת השדכניות אצלנו התקשרה אליי פעם בבכי: היא זיהתה עוד בשלב הבקרה, לפני אישור הפרופיל, שהנרשם הוא בעל של חברה שלה. יש לנו רשימת המתנה של אלפי פרופילים שעדיין לא אושרו, כי הנתונים לא אומתו עד הסוף, ומבחינתנו יש לזה מחיר".

אליעזר נוי מ"שגרירים בלב" מספר על רווקה שהגיעה אליהם אחרי תקופה ארוכה של התאוששות מטראומה: "היא יצאה עם מישהו 18 פעמים, ורק אז גילו לה שהוא נשוי ואב לילדים. במשך שנה וחצי אחר כך היא לא הייתה מוכנה לשמוע הצעות. אגב, הנתון המזעזע ביותר מבחינתי בסקר הוא שחמישים אחוז מהרווקים בני ה־30 שמחפשים זוגיות, יישארו רווקים גם בגיל 40. אני לא רוצה לדבר על הנתונים בגיל 40".

הדגש של שגרירים בלב הוא כאמור מתן תמיכה אישית, כדי שהרווקים הרשומים לא רק יצאו לדייטים אלא גם יפיקו מהם את המרב. "חלק גדול מהתפקיד של שגריר זה ללוות את המועמד", אומר נוי. "יש לנו ערבי הכשרות, והמערכת שלנו יודעת גם לזהות מועמדים שיש להם בעיה בדייטים, שהם נתקעים. אנחנו שולחים אותם למאמנים ומכסים להם חמישים אחוז מעלות המפגש, כדי שיצליחו".

גם ב"חיבורים" הליווי האישי מקבל מקום מרכזי. "אנחנו מפעילים 300 מתנדבים שמגיעים מתחום הטיפול", מספרת יעל שפירא. "היוזמה הזו נולדה מתוך הבנה שהצעות יכולות אומנם להגיע מכל מקום, אבל כדי שהצעה תהפוך לדייט, ודייט ראשון יוביל לדייט שני, צריך שיהיה שם מישהו בשבילך. מישהו שיכיל אותך, ישקף לך, ייעץ לך. יש לנו 2,700 חברים וחברות – לא מבקשי זוגיות ולא מועמדים". מדד ההצלחה של "חיבורים" מרשים: בחמש השנים האחרונות התחתנו כ־500 זוגות שנעזרו בארגון. ההיכרות נעשית דרך המאגר שלהם וגם על ידי הפניה למאגרים אחרים.

רחלי הומינר, אתר "הבאר": "אני מאמינה שכל הצעה מכניסה את המשודך לתנועה, נותנת לו ביטחון, מוציאה אותו מהתחושה שאף אחד לא רואה אותו, כביכול. יש בנות שמתקשרות אליי ואומרות 'שבע שנים לא קיבלתי הצעה'. בחורה טובה ואיכותית, יש לה חברות, יש קולגות בעבודה, יש גיסות, איך ייתכן שבמשך זמן רב כל כך לא הציעו לה אף אחד? איזה דימוי עצמי זה יוצר לה?"

"מגיעים אלינו אנשים שהם מאוד בתוליים בתהליכים הזוגיים, או כאלה שצריכים את הדחיפה: 'אז מה אם הוא טבעוני, תזרמי'", ממשיכה שפירא. "בתפיסת העולם שלנו לא קיימת המילה בררנות, אבל יש לנו רצון לעזור לפרש סיטואציות בצורה אחרת, שתאפשר דייט נוסף". לצורך הדוגמה היא מספרת על דייט שהתקיים בשפת הים: הבחורה הגיעה מתוקתקת והדורה, ואילו הבחור, בגלל התפאורה, הופיע במכנסיים קצרים ובכפכפים. "מבחינתה הוא שידר משהו לא מכבד. המזל היה שכל אחד מהם פנה אחר כך למנטור שלו. המנטורית של הבחורה הציעה לה פרשנות בסגנון 'תראי איך הוא הרגיש פתוח איתך, הוא הביא את עצמו בצורה טבעית'; והמנטור שלו, שקיבל את הפידבק, אמר לבחור – 'אחי, בפעם הבאה אתה מתלבש אחרת'. לשמחתנו היה דייט שני, והיום הם נשואים".

גם לי אישית היה מקרה כזה. נפגשתי עם בחור במסעדה, אבל צורת הלבוש וההתנהגות שלו הזכירה תלמיד תיכון באמצע טיול שנתי.

שפירא: "אם הייתה לו מישהי שתיתן לו פידבק קטן על כך, יכול להיות שהפגישה הבאה שלכם הייתה אחרת".

"אנחנו ראינו שאם יש מי שמלווה את הקשר, סיכויי ההצלחה משתפרים מאוד", אומרת מס. "זה מצמצם במידה ניכרת את היחס בין כמות הדייטים למספר החתונות".

בוט כמאמן לזוגיות

המיזם בראשותו של נוי מתהדר גם הוא במספרים נאים: חתונה אחת מכל 46 פגישות ראשונות. כ־1,800 מתנדבים פועלים במסגרת "שגרירים בלב",  הוא מספר, "חלקם מבלים באתר יותר מעשרים שעות כדי לחפש שידוכים לחברים שלהם".

גם במקרה הזה, "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ויש צורך ביד חיצונית שתעזור לו.

מס: "זה נכון. 61 אחוז מהנשואים שראיינו סיפרו שהם הכירו בעקבות הצעה מחברים קרובים".

"מישהי הרימה בעזרתנו אירוע מאץ'־אפ, ובמקום שלושים איש, כמו שיש בדרך כלל באירועים כאלה, הגיעו רק ארבעה", מספר ברק דרורי ממאצ'רס. "היא התפדחה ושאלה אותי מה עושים. אמרתי לה: לא נורא, שבו ופשוט תדברו על החברים שלכם ומה הם מחפשים. יצאה משם חתונה. בסופו של דבר, היכולת לחבר זוג תלויה במידה רבה בהיכרות האישית עם המציע. כך היה למשל עם הזוג הראשון שהתחתן דרכנו: בשיחה עם הבחורה סיפרתי לה פרט קטן על החבר שאני רוצה להציע לה, וזה מה ששכנע אותה לצאת איתו".

המיזם של דרורי ושל חברו יובל פרקש יצא לדרך לפני חמש שנים. עד כה הם הוציאו לפועל כ־500 אירועי מאץ'־אפ בארץ ובעולם, ואלה הובילו לכמאה חתונות. האפליקציה החדשה שלהם, שמאפשרת לשדך חברים רווקים, הגיעה בשבוע שעבר למקום החמישי במצעד הורדות האפליקציות בישראל. הצוות של מאצ'רס, אגב, מורכב ברובו מרווקים מאוחרים.

בכלל, נראה שהיושבים סביב השולחן מונעים מרצון לעזור לאוכלוסיית הרווקים והרווקות. בחלק מהארגונים ההצטרפות למאגר כרוכה בתשלום, אך לפי מה שהם מספרים, אף אחד מהם לא עושה כסף ממיזמי השידוכים, אדרבה. באתר הבאר – שהוקם לזכרה של אודליה, אחותה של רחלי הומינר – הושקעו עד כה למעלה ממיליון שקלים; הנרשמים משלמים כ־80 עד 130 שקלים לחודש, בהתאם למסלול הנבחר. אלגו, שמבוסס על אלגוריתם שבנו יובל דה־רוס ומעיין סיני, עלה 250 אלף שקלים, והשימוש בו חינם. גם האפליקציה של מאצ'רס היא חינמית. "שגרירים בלב" גובים דמי הרשמה חד־פעמיים של 160 שקלים, ומבקשים ששידוך מוצלח יזכה את השדכן – ולא את הארגון – ב־1,500 שקלים. ב"חיבורים" יש חמישה אנשי צוות שמקבלים משכורת, וכל השאר מתנדבים. כדי להירשם צריך לשלם בין 380 ל־600 שקלים, ובתמורה מקבלים כאמור ליווי אישי ופגישה או כמה פגישות עם המנטורים של הארגון.

כשאני שבה ומעלה את תחושתי שאוכלוסיית הרווקים נתפסת כמקור הכנסה, הומינר מציעה נקודת מבט הפוכה: "אני אשאל אותך – מי יממן את הפעילות הזאת? גם כשאת הולכת לרופא או למשרד הפנים, את משלמת".

נוי: "אני תמיד שואל את הרווקים והרווקות: כמה אחוזים מהכסף שאתם מוכנים להשקיע בערב החתונה עצמו, תהיו מוכנים לשלם כדי שתהיה חתונה? אם מישהו הולך להוציא 100 אלף שקל על האירוע, אבל לא מוכן להוציא אפילו 3,000 שקל כדי שלאירוע הזה תהיה אפשרות להתקיים, יש פה בעיה".

מס: "מצד המיזמים יש היגיון בגביית תשלום, אבל אלה שנמצאים בתוך חוויית הרווקות תופסים את זה אחרת. זו הנקודה החשובה ביותר מבחינת התורם שלנו – להוריד את העול הכלכלי מהרווקים. אנחנו מבינים שצריך להשקיע כסף כדי לתת כלי איכותי, אבל מצד שני, כמה אפשר לסחור בכאב שלהם. אנחנו רוצים לתגמל את הציבור ולנרמל את התשלום על שידוכים. זה עובד טוב בחברה החרדית, ואפשר לייבא את זה יותר אלינו. כסף זו לא מילה גסה".

"בחזון שלנו, אנו רוצים להיות גוף שמעצים את הגופים האחרים, כדי שאנשים ייתנו בהם אמון, יראו שזה עובד וגם יתרמו לזה", אומר הרב נריה. "כסף שמשתמשים בו בצורה נכונה, מניע תהליכים חיוביים".

דה־רוס מצהיר שהוא ושותפיו לא מתכוונים לגבות כסף על השימוש באלגו, למרות סכומי העתק שהושקעו באלגוריתם – אבל כן יש להם ציפייה שמי שמתחתן בזכותם, יתרום מכיסו להמשך המיזם. "רוב הזוגות שהתארסו דרך אלגו לא תרמו לנו בסוף", הוא מודה.

"זה ממש מעצבן אותי לשמוע שאין הכרת הטוב מינימלית", אומרת הומינר. "מישהו מצא לך את אהבת חייך – את לא מוכנה לגמול לו על כך?"

דה־רוס: "היעד הוא לא מקסום רווחים. אם כבר גובים כסף במיזמים כאלה, המטרה היא לשמור על איכות ומקצועיות".

במהלך שתי שנות קיומו הספיק אלגו לרשום הישגים נאים: 24 אלף משתמשים, 10,500 דייטים, 300 זוגות שנמצאים בקשר שנמשך מעל חודשיים, ו־75 חתונות, נכון ליום העצמאות ה־75. ועוד נתון מעניין: 99.9 מקרב המשתמשים השיבו על כל 84 השאלות שמציג הבוט לצורך יצירת התאמה. "זה מספר הזוי בכל קנה מידה", אומר דה־רוס. בימים אלה הם מרחיבים את המיזם לחו"ל, ומשכללים את הבוט; הבינה המלאכותית תלווה את המשתמשים בתוך הצ'אט, תצביע על בעיות ותציע פתרונות. "היא תראה אם יש לבן אדם קושי בהתנסחות, קושי בשיח רגשי או בשיח ענייני, קושי בלדבר תכל'ס, קושי בקריאת סיטואציה וכדומה".

כישלון מפואר

הומינר מספרת כי עוד לפני הקמת "הבאר" היא עסקה בשידוכים במשך שנים, והצליחה לשלוח עשרות זוגות מאושרים לחופה. "התיאוריה שלי אומרת שכל אחד יכול. מה צריך בשביל זה? רצון, השתדלות והבנה שאתה צינור לזה. הרי הקב"ה משדך שידוכים, וזו לא רק סיסמה. הוא מוריד את השפע על ידי אנשים שאומרים 'אני פנוי לזה'. יש הרבה הצלחות ויש גם כישלונות שהם לא באמת כישלונות, כי לפעמים אני הופכת להיות 'סבתא' של שידוך מוצלח. למשל, אם הכרתי בין עמיחי לרחלי, ורחלי אמרה 'הוא לא בשבילי אבל אני רוצה לשדך לו את מעיין', ואיתה עמיחי התארס. יש שידוך שעשיתי לפני עשרים שנה, והם התארסו בשנה שעברה. הם הכירו בגיל עשרים, ונפגשו מחדש בגיל ארבעים פלוס. את אף פעם לא יודעת לאן זה הולך. מישהי אמרה לי פעם תודה רבה על איזה דייט זוועתי שהיה לה, כי בזכותו היא חזרה לאקס שלה. ובחור אחד אמר לי: מה ששידכת לי – זה כל מה שאני לא רוצה בבת הזוג שלי, וזה חידד לי מה בדיוק אני כן רוצה.

"אני מאמינה שכל הצעה מזרימה את המשודך, מכניסה אותו לתנועה. זה נותן לו ביטחון, מוציא אותו ממעגל הריקנות ומהתחושה שאף אחד לא רואה אותו, כביכול. יש בנות שמתקשרות אליי ואומרות 'שבע שנים לא קיבלתי הצעה'. אלה לא סיפורי אגדות. בחורה טובה ואיכותית, יש לה חברות, יש קולגות בעבודה, יש גיסות, איך ייתכן שבמשך זמן רב כל כך לא הציעו לה אף אחד? איזה דימוי עצמי זה יוצר לה?"

כשאני שואלת את נציגי הארגונים השונים מדוע החליטו להתחבר תחת קורת הגג של "באים בטוב", שפירא משיבה: "בכנות – בגלל המימון. אם יש תורם שיכול לתמוך בעשייה שלנו, זה הדבר הראשון שמעניין אותנו. מעבר לכך, ברור שלפי התפיסה שלנו יש חשיבות עליונה לשיתופי פעולה. הרי אנחנו לא העניין. אם אעבוד עם מיזמים אחרים לטובת החברים, זה רווח נקי".

"יש פה איזושהי השלמה שכל אחד מביא לשולחן המשותף", אומר דה־רוס. "אנחנו מביאים את האלגוריתם, חיבורים מביאים את התמיכה, שגרירים זה השדכן האישי והיתרון של הבאר זה האימות. כל הרכיבים האלה יוצרים יחד תמונה שלמה, שמאפשרת לנו להציע עזרה הרבה יותר גדולה".

דרורי: "כל אחד מאיתנו מתהדר במספרים שלו, אבל למרות ההצלחות, הבעיה עדיין קיימת, ולכן מבחינתי לא פתרתי כלום. כשאנחנו עובדים יחד, הגלגלים בראש רצים מהר יותר, ויש הרבה דברים שאנחנו לומדים זה מזה. אני לא יודע מה יצא מהשולחן הזה, אבל יש פה הרבה ניסיון בתחום".

הומינר: "יעל ואני ניסינו לעשות שידוך משותף, ועם יובל הייתה לי התייעצות בעניין אפליקציה שאנחנו רוצים לבנות. יש פה שילוב זרועות מבורך. אנחנו מתאגדים יחד לכוח גדול עבורכם".

"בעולם העסקי זה לא היה קורה", מחדדת מס. "אנשים שמתחרים לכאורה על אותו קהל, יושבים כאן יחד ומשתפים פעולה. זה אומר שבאמת אכפת להם מהמטרה, ולא מקידום העסק שלהם. זה הרעיון של באים בטוב: לכנס את כולם לתשתית אחת".

"יש לך כאן ארגונים שנבחרו בקפידה, והגוף שמחליט לשים אותנו יחד מאפשר לשלם להיות גדול מסך חלקיו", מסכמת שפירא. "'באים בטוב' רוצים ללמוד את העולם הזה דרכנו, ובצניעות. שירה למדה וחקרה ושאלה והיססה. אין פה סימני קריאה על שום דבר, אנחנו לא יודעים הכול, אנחנו מנסים ומקווים שיצאו מזה כמה שיותר חתונות". 0

הסקר נערך בהזמנת עמותת תורה בציון על ידי מאגר מוחות – מכון מחקר וייעוץ בינתחומי בע"מ בניהולו של פרופ' יצחק כ"ץ, בין 23.11 ל־20.12 בשנת 2022, בקרב 481 רווקים ורווקות במגזר הדתי־לאומי בגיל 25 עד 40. טעות סטטיסטית: 4.4% ברמת ביטחון של 95%

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il