הבית // 250 מ"ר, עם סלון ומטבח, חדרי ילדים וחדר שינה, ושני חדרי עבודה, אחד לישי ואחד לבת־חן. הם נכנסו לבית בקיץ שעבר.
הבוקר // סביב שש וחצי הם מעירים את הילדים. אוריה ונצח הם הגדולים שעדיין גרים בבית, והם יוצאים בשבע ורבע בהסעה לאלון־מורה. את ארבעת הילדים הנותרים ישי ובת־חן לוקחים למוסדות החינוך בעצמם. ישי הולך לתפילה ובת־חן מתחילה את העבודה מהבית.
אופנה // בת־חן מנהלת חנות אופנה בבית־אל. פעמיים בשבוע היא נוסעת למשמרת שם, כדי לנהל את העסק מקרוב, אבל בשאר הזמן היא עובדת מרחוק. בעבר היה לה עסק לעיצוב תכשיטי כסף וגולדפילד, וגם היום היא עושה זאת מעט. היא גם למדה ייעוץ תורני ביד־בנימין ועסקה קצת בליווי והכוונה לנערות שהתמודדו עם אתגרים בחייהם.
סת"ם // ישי עוסק חלק ניכר מהיום בכתיבת תפילין ומזוזות, ובשאר הוא מלמד כתיבה ופסיקה בסת"ם. מעבר לכך הוא לומד הלכה ומכין שיעורים שהוא מעביר ביישוב מדי שבוע. "שנינו עובדים בבית, אז אנחנו יחד ביומיום. אנחנו מעורבים במגוון פרויקטים שוברי שגרה – ליווי של תרומת כליה למשל, של תורם או נתרם, וסיוע בהתמודדויות אחרות".
היסטוריה // ישי גדל בגינות־שומרון, הבן השני מארבעה. הוא מוסמך כרב עיר. "בקרוב אנחנו מקווים שהוא מוסמך לדיינות". בת־חן היא הבת השנייה מתשעה. עד גיל 18 היא גרה בנווה־דקלים בגוש קטיף. לאחר הגירוש למדה במדרשת שילת לבנות.
ההיכרות // ישי היה לקראת כניסה לתפקיד מ"כ בגולני, ובת־חן למדה במדרשה. "יום אחד אמרתי לחברה לחדר: תקשיבי, אני חייבת להתאוורר, בואי נלך לשחק סנוקר בכפר־סבא. היא אמרה סבבה, אבל לא צריך לנסוע עד לשם, יש למישהו מהשבט שלי סנוקר בבית והוא עכשיו בחופשה מהצבא. אחרי חודשיים וחצי התארסנו". הם התחתנו, בכ"ג באב תשס"ו, במהלך הפסקת אש במלחמת לבנון השנייה.
מעברים // הם גרו בהתחלה במבוא־דותן שבצפון השומרון. ישי החל לימודי רבנות. בגלל המורכבות של ההיריון הראשון הם עברו להתגורר סמוך להוריה בשכונת קרווילות בעין־צורים. התאומים שיראל ושילה נולדו בשבוע 27: "הם שקלו 920 ו־930 גרם. שיראל עברה את הפגייה זריז יחסית, ויצאה לאחר שלושה חודשים מבית החולים. שילה עבר ניתוח ראשון בגיל 12 ימים וזכה להתמודד עם עוד אתגרים לא פשוטים עד שיצא מבית החולים. במשך שנה וחצי הוא עבר שמונה ניתוחים עד שהתגבר על בעיות הפגות".
יצהר // הם גרים בגבעת תקומה, גבעה ותיקה ביצהר – בת עשרים שנה. יש בה שלושים משפחות בערך. "התגוררנו בבית־אל במשך תשע שנים, ותמיד ידענו שברגע שישי מסיים את לימודי הדיינות אנחנו עוברים למקום אחר שאפשר יותר להשקיע בו בעם ישראל".
הם חיפשו יישוב בדרום, אבל אחרי שאהוביה סנדק נהרג הם החליטו ללכת דווקא ליו"ש. "התייעצנו עם זוג חברים שגרים בגבעה, הלכנו לראות כמה מקומות, ובחרנו בגבעת תקומה".
הם החלו בתהליך קליטה, קנו קרקע, וישי היה הקבלן של הבנייה במקביל לעבודה. לאחר עשרה חודשים עברו לבית החדש.
תרומת כליה // בת־חן נחשפה לנושא תרומות הכליה כשקראה על כך בעלון של עמותת "מתנת חיים", אבל חשבה שזה רחוק מבחינה מעשית כי ההליך לא מומלץ לנשים שעוד לא סיימו ללדת. "זה היה בשבת של חג הפסח, ואני ממש זוכרת איך קראתי את העלון, וכשישי נכנס הביתה המשפט הראשון שאמרתי לו היה 'תגיד ישי, למה אתה לא תורם כליה?'". ישי חקר את הנושא מצידו, שמע המלצות וקרא דעות של פוסקים, ואז החל בתהליך ותרם כליה לילד בן 12.
ספר // ישי כתב ספר על הנושא: "בוחן כליות ולב". הם מממנים אותו במימון המונים.
תרומת כבד // בת־חן מצידה תרמה אונת כבד לפני פסח. "ראיתי בפייסבוק שמחפשים תרומה לתינוק בן חצי שנה. חשבתי: למה שלא אתרום? יצרתי קשר עם הרופא שמטפל בתינוק, הוא שאל אותי כמה שאלות ואמר שזה נשמע טוב. סגרנו שהוא יעדכן את שניידר ובלינסון ושידברו איתי בבוקר. למחרת יצאתי לעבודה, הלכתי לחנות לטפל בכמה עניינים, ואחרי רבע שעה יצאתי לבלינסון. קיבלה אותי שם מתאמת השתלות, והרופא המנתח הסביר לי על מהלך הניתוח וההתאוששות. אחרי הערכה פסיכולוגית החליטו לצאת לדרך.
"ישי אמר לי מניסיונו שאני צריכה לשמוע בסוף הוועדה את המילה 'בהצלחה', וזה בעצם אומר שעברתי. כשיצאתי מהוועדה התקשרתי אליו ואמרתי לו שכל מי שדיבר איתי בוועדה סיים את דבריו באיחולי הצלחה". ביום הניתוח הם נסעו למחלקת ההשתלות, והניתוח אכן עבר בהצלחה. "כשהעירו אותי ישי כבר היה לצידי, ואז התבשרתי שהתינוק, אלנתן, נכנס לניתוח. הפרוצדורה הסתיימה בעשר בלילה, ובינתיים קיבלנו במתנה מד"ר גורביץ אבן ענקית שהייתה לי בכיס המרה".
סוד // בהתחלה הם לא סיפרו לאף אחד כמעט. רק לאחר שהניתוח הסתיים בהצלחה הם התקשרו להורים. "חששנו מאוד מתגובתם. לפני שש שנים יצאנו לניתוח עם ברכתם, אך ראינו את הפחד הגדול והדאגה.
"פה אני רוצה להזכיר דווקא את התגובה של סבא של ישי, סבא יצחק, שחגג בפסח יום הולדת 91. הוא ראה איך עם ישראל יוצא משואה לתקומה, והוא חווה את הקמת המדינה ואת מלחמות ישראל. הוא סיפר לנו על הילדות שלו, שבה התחלק בשמיכה שלו עם אחיותיו, וסיפר לנו על רעב בירושלים. התגובה שלו נחרתה בליבנו".
החלמה // בתקופת ההחלמה בת־חן הייתה מושבתת יחסית: "הילדים ניקו וסידרו לפסח וישי דאג להם תוך כדי עומס בעבודה שלו. היום ברוך השם כמעט חזרתי לעצמי, ואלנתן רפאל כבר יצא מטיפול נמרץ והוא מתקדם יפה".
נתינה // אחרי התייעצות עם חברים ורבנים הם החליטו ששיתוף הסיפור יכול לגרום לאנשים אחרים לרצות לתרום בעצמם. "מבחינתנו עם ישראל הוא עם של חסד, עם של נתינה. אחרי התרומה שלי ישי דיבר עם חבר שתרם כליה, והוא חידד לנו נקודה נוספת: לפעמים אומרים לנו 'אשריכם, הצלתם חיים, בזכותכם הוא חי', אבל האמת היא שאני נתתי אונת כבד, את החיים נתן הקב"ה".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
