לורי לשין, הבוסית החדשה במעבדה להנעה סילונית של נאס"א (JPL), הגיעה לאחרונה ל"מגרש מאדים" בפסדינה, קליפורניה, כדי לצפות במהנדסים בוחנים גשושיות באמצעות הובלתן במעלה שיפועים חדים ובמורד מרחבים סלעיים שדומים במשהו לאדמת כוכב הלכת האדום. לשין הגיעה לכאן בכלי תחבורה קצת יותר צנוע: עגלת גולף. זו הדרך החכמה להסתובב כאן, שכן המעבדה משתרעת על פני 680 דונם של אדמה הררית. "JPL גדולה יותר מדיסנילנד", אומרת לשין, "ומגניבה הרבה יותר".
בתור האישה הראשונה בתפקיד, לשין מנסה כעת לנווט את המוסד הנודע דרך תקופה תלולה במיוחד. המעבדה קשורה לרבות מההצלחות המלהיבות ביותר של סוכנות החלל האמריקנית, וזו הסיבה לכך שתחום התעופה והחלל הופתע בשנה שעברה מכך שהמעבדה נכשלה בייצור חללית לא מאוישת לפי לוח הזמנים – מעידה שגרמה לכך שנאס"א דחתה משימה לכוכב נוגה.
דו"ח קודר שפרסמה ועדת חקירה עצמאית בסתיו הגיע למסקנה שהמעבדה פשוט לקחה על עצמה יותר מדי משימות, ולא היו לה די מהנדסים להשלים אותן. "הדברים שהם עושים במעבדה דורשים אנשים מדהימים", אמר תומס יאנג, לשעבר מנהל מרכז טיסות החלל גודארד של נאס"א ויו"ר ועדת הביקורת הפנימית. "פשוט אין להם כוח אדם מספיק להשלים את המשימות".
בכירים בנאס"א מכירים בבעיות הללו ואומרים שהם מתקדמים בפתרון בעיות כוח האדם באמצעות ניסיון להחזרת עשרות אנשי צוות שעזבו. אבל משימות החלל נעשות מורכבות יותר, ותחומי התעופה והחלל המסורתיים מתקשים לגייס ולשמר מהנדסים מוכשרים. ג'נטרי לי, עובד ותיק במעבדה וחבר בוועדת הביקורת, אומר שעובדים במעבדה קיבלו הצעות לשכר גבוה ב־60 אחוזים ויותר מחברות במגזר הפרטי. לדבריו, ארה"ב צריכה להשקיע בייבוא כישרונות טכנולוגיים מחו"ל אם היא רוצה לשמר את המצוינות הטכנולוגית שלה.
המעבדה, בניהול המכון הטכנולוגי של קליפורניה, תכננה לשגר גשושית אל האסטרואיד המתכתי פסיכה, שקוטרו כ־290 ק"מ. אך בשל כשלים בבדיקת תוכנה, הגשושית לא הייתה מוכנה לתאריך השיגור המיועד, ספטמבר 2022. כעת התוכנית היא לשגר את פסיכה באוקטובר הקרוב, אך לעיכוב ולחריגות התקציב הייתה השפעה משנית: נאס"א נאלצה לדחות בשלוש שנים לפחות משימה גדולה של המעבדה, "וריטס", שמטרתה לשגר לראשונה זה שלושים שנה גשושית שתקיף את נוגה.
בפני JPL ניצבת כבר אחת המשימות השאפתניות ביותר בתולדותיה: השבת דגימות קרקע ממאדים. המיזם תלוי בשיתוף פעולה בין נאס"א ובין סוכנות החלל האירופית, ושואף לייבא אדמת מאדים בעשור הקרוב לצורך בדיקתה במעבדה בכדור הארץ. "זו משימה שניסיתי להרים במשך 25 שנה", אומרת לשין, שהיא גם גיאוכימאית החברה בצוות שחוקר את מאדים באמצעות הגשושית "קיוריוסיטי". "זו ההזדמנות הטובה ביותר לענות על השאלה אם התקיימו חיים במאדים".
הניסיון של נאס"א להקל על עומס העבודה של המעבדה באמצעות דחיית משימת וריטס החריף את העימות המתמשך בקרב מדענים פלנטריים: מומחים לנוגה מרגישים שמתעלמים מהם. הם חושבים שמאדים תמיד מקבל יחס כיד המלך, בעוד התאום של כדור הארץ בקושי מקבל טיפת תשומת לב.
נאס"א קידמה את משימת וריטס בתעדוף המשימות לפני שנתיים, לשמחתם של מדענים שחושבים שכוכב הלכת עמוס אוצרות מדעיים. המשימה אמורה להיות חלק מ"עשור נוגה"; עוד שתי גשושיות אמורות לטוס אל כוכב הלכת הסמוך סביב 2030: "דה־וינ'צי" של מרכז תעופת החלל גודארד, שהעבודות עליה מתקדמות בקצב טוב, נועדה לבחון את האטמוספירה של נוגה, ו"אנוויז'ן", גשושית שבנתה סוכנות החלל האירופית, אמורה להיכנס למסלול סביב נוגה. המאמצים המשולבים תוכננו כמיזם משולש, וכוללים מערכות משלימות של מכשור מדעי כדי לחקור לעומק את המסתורין של השכן הלוהט של כדור הארץ. לפי מחקרים עדכניים, ייתכן שהיו אוקיינוסים בנוגה במשך חלק ניכר מתולדותיו; אולי גם היו בו תנאים נוחים לחיים. אפשר להעלות על הדעת שהחיים התפתחו שם ואף מתקיימים עדיין באטמוספירה העליונה, שם הטמפרטורות סבירות והלחצים נסבלים.
נוגה גם מעורר עניין רב בקרב מדענים שמחפשים כוכבי לכת בגודל כדור הארץ המקיפים כוכבים רחוקים, מכיוון שכוכב הלכת יכול לשמש מודל לחיקוי. מדעני אקלים החוקרים את ההתחממות הגלובלית על פני כדור הארץ רואים בכוכב ההוא את סיפור האימה האולטימטיבי על מה שעלול לקרות לכוכב לכת ראוי למגורים כשאפקט החממה יוצא משליטה.
"זה מצב ממש נורא", אומר סטיבן קיין, אסטרופיזיקאי פלנטרי מצוות דה־וינצ'י, שחותר לחקור את נוגה. "יש תחושה אמיתית של תסכול בקהילה. אחרי כל העשורים האלה של דחיפה לכיוון מסוים, נאס"א סוף־סוף הסכימה לתמוך בקהילה שלנו – ואז התקילה אותנו שוב"
נאס"א הקציבה 811 מיליון דולר למשימת וריטס בין 2024 ל־2028. אבל לתדהמתו של הצוות המדעי – כל הכסף הזה נמחק מהתקציב, מלבד סכום זעיר למחקר מדעי. "שברון לב", כך מתארת דרבי דיאר, מדענית פלנטרית במכללת מאונט הוליוק וחברה בצוות וריטס, את תגובתה לקיצוץ שהכריזה נאס"א. היא ומדענים אחרים פנו לקונגרס בבקשה להמשיך לממן את המיזם כדי שהמשימה תצא לדרך לפני סוף העשור. "זה מצב ממש נורא", אומר סטיבן קיין, אסטרופיזיקאי פלנטרי מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד, וחבר בצוות דה־וינצ'י. "יש תחושה אמיתית של תסכול בתוך הקהילה. אחרי כל העשורים האלה של דחיפה לכיוון מסוים, נאס"א סוף־סוף הסכימה לתמוך בקהילה שלנו – ואז התקילה אותנו שוב".
ראש תחום המדע הפלנטרי של נאס"א, לורי גלייז, אמרה שהכסף שיועד לווריטס ישמש לשנה הנוספת של פיתוח פסיכה, ולמיזם שני שמתנהל בימים אלו, טלסקופ חלל שיחפש אסטרואידים וכוכבי שביט שעלולים לסכן את כדור הארץ. היא הוסיפה שנאס"א ממשיכה להשקיע בנוגה, ולסוכנות תהיה הזדמנות לתקצב את וריטס בשנה הבאה, ולתכנן את השיגור ל־2031 או לאחר מכן.
קשייה של המעבדה עם משימת פסיכה, וההשפעה שלהם על וריטס, אינם אופייניים. במשך שנים רבות מהנדסים ומדענים מוכשרים נמשכו לפסדינה כדי לעשות דברים שנעשים רק ב־JPL. עד 2021, המעבדה הייתה הגוף היחיד אי פעם שהנחית חללית מבצעית על מאדים. "אם זה קל ומשעמם, אנחנו לא רוצים לעשות את זה", אומ המהנדס ארט תומפסון, שעבד על חמש משימות גשושית מאז שנות התשעים והקריירה שלו ב־JPL נמשכת זה ארבעים שנה. לדבריו, הוא עובד באחת המשרות הכי שוות ביקום: "אני נוסע לעבודה ומתחיל לעבוד על מאדים".
בחדר בקרת המשימה, אנשי הצוות עוקבים אחר שידורים שמתקבלים מצי החלליות והגשושיות הפעילות. לוח שהותקן על הרצפה מכנה את החדר הזה "מרכז היקום". עד כה התקיימו 16 הצעות נישואין על גבי הכרזה הזו, לדברי מנהל התפעול ג'ים מקלור, שעובד כאן כבר 35 שנה. בחוץ, שלטים נעים מצביעים על עצמים שמימיים חשובים: מאדים נמצא שם, פרוקסימה קנטאורי שם וכן הלאה. מבקר שמביט בשלטים עשוי לחוש אילוץ לבהות בשמיים הכחולים הריקים וכאילו לחפש את המסלול הטוב ביותר אל הכוכבים הללו.
בכירים במעבדה יכולים להתפאר בכך שהמעבדה שלהם ביקרה בכל כוכב לכת (מלבד פלוטו, שנחשב רשמית מאז 2006 לכוכב לכת ננסי) וגם חלפה בחגורת האסטרואידים. ב־1958 שיגרה המעבדה את אקספלורר 1, הלוויין הראשון של ארה"ב. בשנות השבעים היא שלחה את וויאג'ר 1 ו־2 לכוכבי הלכת החיצוניים של מערכת השמש ומחוצה לה. משימת גלילאו ב־1995 הצליחה להקיף את צדק ופעלה במשך שמונה שנים. הגשושית קסיני הגיעה לשבתאי ב־2004 וחגה סביבו במשך 13 שנים.
היו גם כישלונות, כמובן. הגשושית הענקית והיקרה אוברזרוור נעלמה ללא עקבות ב־1993, בדיוק כשעמדה להגיע למאדים. איש מעולם לא גילה למה. ואז, בספטמבר 1999, גשושית מקפת לניטור האקלים במאדים נתקלה בשגיאת ניווט והתפרקה באטמוספירה של כוכב הלכת. שלושה חודשים לאחר מכן, נחתת הקוטב של מאדים השתתקה במהלך הנחיתה וככל הנראה התרסקה במהירות גבוהה. האסונות היו מביכים במיוחד מכיוון שהחוקרים גילו שבמשימת המסלול, נאס"א השתמשה ביחידות מידה על בסיס מטר בזמן שקבלן משנה השתמש ביחידות המידה האימפריאליות – אינץ' ורגל וכו'.
אבל עד כה במאה הנוכחית, JPL השיגה רצף ארוך של ניצחונות. הגשושיות ספיריט, אופורטוניטי, קיוריוסיטי ופרסווירנס נחתו בשלום על מאדים בזו אחר זו. רשימת המטלות המרתיעה של המהנדסים כוללת את שיגור החללית "אירופה קליפר" בשנה הבאה: היא צפויה להיכנס למסלול סביב צדק ולחלוף כמה פעמים על הירח הקפוא שהיא נקראת על שמו. המדענים מאמינים שאוקיינוס ענק שוכן מתחת למעטפת הקרח העצומה של הירח אירופה. אפשר להעלות על הדעת שיש יצורים ששוחים בים האפל והקר הזה.
באחד הבניינים הריבועיים בקריית JPL בפסדינה, מבקר יכול לצפות מבעד לזכוכית בחדר עצום ונקי שמכיל בימים אלו את אירופה קליפר. בכל רגע נתון, טכנאים לבושים בחליפות בידוד ביולוגיות תואמות עשויים להסתער על הגשושית כדי להוסיף חלקים או לכוונן בעדינות את החומרה שלה. לצורך המשימות הללו יש צורך בתוכנות מתוחכמות. "התוכנה צריכה להיכתב כך שהיא תאפשר לחללית להתאושש מכל מיני בעיות", מסבירה לשין. "החלליות עצמן הרבה יותר מורכבות משהיו בעבר".
ואין משימה מורכבת, רצופה באתגרים טכניים וחשובה יותר למעבדה מאשר המשימה להשבת דגימות מאדמת מאדים. דגימות נקיות, שייבדקו בקפידה במעבדות, עשויות להוביל להבנה חדשה של ההיסטוריה של מערכת השמש שלנו – ואולי אפילו להכיל את העדות המשכנעת הראשונה לחיים מחוץ לכדור הארץ. הבית הלבן ביקש מימון של כמעט מיליארד דולר למשימת השבת הדגימות בשנה הבאה, ובסופו של דבר היא עשויה לעלות בין 5 ל־7 מיליארד דולר, לפי קייסי דרייר, מנהל המדיניות של האגודה הפלנטרית העוסקת במסעות לחלל.
המשימה כבר בעיצומה; הגשושית פרסווירנס כבר מפיקה דגימות מאדמת מאדים. את חלקן היא מותירה בשטח, אחרות היא מאחסנת בגופה. הצעד הגדול הבא הוא לשלוח חללית לנחות על מאדים ולאסוף את המטען המאוחסן. לאחר מכן הנחתת תצטרך להפוך לרכב שיגור שיתרומם למסלול סביב מאדים, וייאסף בידי חללית שתבנה סוכנות החלל האירופית. החללית הזאת, בתורה, תטוס בחזרה לכדור הארץ ותפיל את הדגימות במדבריות יוטה, לצורך ניתוח זהיר מאוד ומוקפד במעבדות אטומות היטב. "זו תהיה המשימה הבולטת ביותר בתולדות נאס"א", אומרת לשין.
בינתיים, JPL עדיין מנסה לפתור את שרשרת האתגרים שגרם העיכוב במשימת פסיכה. המדענית הפלנטרית לינדי אלקינס־טנטון מודה שהופתעה כשנאס"א אישרה את המשימה במהירות כזו לאחר שהציעה אותה. "פסיכה לא מוכר כמו הירח או מאדים", היא אומרת, אבל היא חושבת שהיא מבינה למה המשימה אושרה: איש מעולם לא ראה משהו כמו פסיכה. מדענים חושבים שהאסטרואיד הוא אוצר ארכיאולוגי, שריד לעידן המוקדם והאלים של מערכת השמש, כאשר אלפי גופים סלעיים הקיפו את השמש הצעירה והתרסקו זה בזה. מדענים מעריכים שפסיכה יכול להיות ליבתו של כוכב לכת שהתנפץ לרסיסים, ועשוי להציע דרך עקיפה לדגום את מה שנמצא בלב כדור הארץ עצמו. "כיצד עצם המתכת הזה נוצר? זה סימן שאלה ענק", אמר אלקינס־טנטון.
צוות פסיכה ציפה לשיגור בספטמבר 2022, אך מכלול התוכנה בחללית לא נבדק במלואו, וב־JPL חששו שהם לעולם לא יגיעו למטרה, והגשושית שלהם תטייל בחוסר תועלת בחלל הריק – הפספוס האולטימטיבי. "ראינו את השעון מתקתק והתחלנו להבין שזה איום גדול", אומר מאט ואלאס, שמונה בשנה שעברה למנהל הפרויקט במטרה להחזיר אותו למסלול.
לשין, שהייתה נשיאת המכון הפוליטכני בווסטר לפני שנכנסה לתפקיד במעבדה בשנה שעברה והגיעה ל־JPL לאחר שהחלו הבעיות בפסיכה, אומרת שהבעיות בתוכנה צריכות להתגלות מוקדם, כדי לתת לצוות מספיק זמן לתקן את הבעיה לפני תאריך השיגור. לדבריה, עיכוב הוא לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למשימה: "הצוות הרים את ידו ואמר, 'לא נצליח'. עדיף בהרבה להרים יד לפני השיגור".
לשין מייחסת רבות מהבעיות למגפת הקורונה. משימות מאתגרות טכנית דורשות שיתוף פעולה נמרץ, ולדבריה, המשימה הייתה בוודאי קשה הרבה יותר כשכולם עבדו מרחוק.
בחצר מאדים, לשין מספרת לי על החללית החלוצית אירופה קליפר ועל החשיבות של "הבאתה לעמדת השיגור". זה מה שנאס"א מכנה "משימת דגל", ותג המחיר שלה הלך ותפח עד 5 מיליארד דולר. בעודה מדברת, טכנאים צופים לידנו בתאום זהה של פרסווירנס זוחל הלוך ושוב. ביום שמשי ונטול ערפיח בדרום קליפורניה, נראה שלרכב החלל קל לפלס את דרכו בפינה הקטנה הזו של כדור הארץ. הטכנאים נראים מרוצים מהתנהלות הדברים. זו העבודה שלא זוכה לתהילה: הניסויים, ההכשרות, התרחישים. "כל מה שאנחנו עושים עכשיו", אומרת לשין, "גורם לזה להיראות קל אחר כך".
