הבית // "יש מספיק חדרי שינה לכולם, וגם יחידת אירוח לסבא וסבתא, דודים או שביליסטים, וחברים מזדמנים של שלמה שקופצים לבקר". את הבית הם קנו לפני שש שנים, אבל הוא נבנה ב־1965. "מי שבנה אותו נפל בששת הימים בעיר העתיקה, ואפילו זכינו לארח פה את ילדיו". מאז הוא עבר לא מעט שיפוצים, ובשיפוץ האחרון, לפני שנה, הם הוסיפו יחידת אירוח.
בחוץ // גינה עם בית עץ, מגרש כדורסל שצור וסיני הסבו לאחרונה למגרש טניס, חממת ירקות, ארנבים ושרקנים ("המליטו לפני יומיים"). החצר האחורית היא מרחבים עצומים של מדבר: "כל האזור שלנו הוא מרחב פתוח עם הרבה אוויר ונשמה".
הבוקר // עמיאל קם בשש, מתפלל שחרית בבית כנסת השח"ר הסמוך, ודסי מתעוררת עם הקטנים סביב שבע בבוקר ואחרי ארוחת הבוקר נוסעת שלוש דקות לגן ולבית הספר של הקטנים. "המתבגרים מתעוררים מתישהו בהמשך".
תוכנה // דסי היא דוקטור למדעי המחשב, מרצה מן המניין במחלקה להנדסת תוכנה במכללת סמי שמעון בבאר־שבע. "אני אוהבת את הקשר עם הסטודנטים. במחקרים שלי אני עוסקת בין השאר באלגוריתמים ברשתות מבוזרות".
רווחה // עמיאל הוא עובד סוציאלי במחלקת הרווחה בערד. עד לפני חודשיים וחצי עבד במועצה האזורית הר חברון, אבל "כשהתפנה תפקיד בערד מיד הלכתי עליו, מתוך תפיסה שאני תורם בעיר שאני חי בה. אני איש של פריפריה, ולכן בחרתי בעבודה סוציאלית".
מבשרת // דסי גדלה במבשרת־ציון, החמישית מתשעה אחים. היא למדה בבית הספר היסודי נועם בנות בירושלים ואחר כך בתיכון צביה. לאחר מכן שירתה שירות לאומי כמדריכת טיולים בירוחם.
דרום // "בזמן השירות שלי נחשפתי לאזור והתאהבתי בו, והחלטתי ללמוד באוניברסיטת בן־גוריון בנגב". היא גרה בנתיבות בזמן הלימודים – שלושה תארים במדעי המחשב: "רציתי מקצוע שמכניס הרבה ובמקביל משאיר הרבה זמן לעשייה במרחב הציבורי".
הייטק או אקדמיה // לקראת סוף התואר הראשון החלה לעבוד בחברת הייטק, אך לאחר שנה עזבה וחזרה לאקדמיה: "ההייטק הוא כלוב זהב. נהניתי מהעבודה ומההטבות מסביב, אבל העבודה בהייטק משאירה מעט מאוד זמן לפנאי ולדברים שחשובים לי כמו עשייה ציבורית, אז חתכתי לאקדמיה ואני מאושרת מהבחירה".
אירופה // עמיאל גדל בבאר־שבע, הבן האמצעי בחמישה אחים. בילדותו אובחן כדיסלקט ודיסגרף. אמו עלתה מאיטליה, ועבדה כספרנית, ואביו – חוקר בתחום המחקר השימושי בכימיה – עלה מצרפת. הם הכירו באולפן לאקדמאים בערד. הוא למד בישיבת ההסדר בעתניאל, שירת בצנחנים, חזר לעתניאל, הקים מאחז ("כשעוד הייתי ימני, היום אני כבר לא מגדיר את עצמי כך"), עבר לישיבת מעלה־גלבוע ומשם לנתיבות, ואז פנה ללימודי עבודה סוציאלית במכללת ספיר.
סיפור ההיכרות // בתור סטודנטית דסי הצטרפה להקמת קהילת "מגשימים ביחד" בנתיבות, עמיאל הגיע לחיזוק ישיבת ההסדר שבדיוק הוקמה, וכך הם הכירו. הם יצאו במשך שנה, ואחרי החתונה המשיכו לגור בנתיבות במשך 12 שנה עד שעברו לערד. "הקהילה בנתיבות התפתחה בצורה חיובית, וחיפשנו משימות חדשות, כדי לתרום ולהתפתח".
ערד // לפני שבע שנים הם עברו לערד והתאהבו במקום – "בקהילה הציונית־דתית, במדבר, בנופים, באוויר המשגע ובאנשים". דסי: "ערד מכילה את כל הקשת הישראלית המדהימה, ויש לנו כאן הכול מהכול. אנחנו מאוד פעילים ושותפים בקהילת בני עקיבא בעיר, והחיים כאן מאפשרים לנו קיום חיי קהילה עשירים יחד עם פרטיות ומרחב משפחתי נפרד". עמיאל: "גדלתי בבאר־שבע, מטרופולין ענק, וערד תקועה איפשהו. זאת אידיאולוגיה לגור בדרום, ואני מרגיש שזה חשוב מאוד. העיר הזאת צריכה גני ילדים, צריך חיזוק של משפחות צעירות. היינו שמחים שבניין אחד של חבר'ה צעירים יעברו אלינו וזה כבר יעשה מהפכה בעיר".
מרחק // דסי: "כמי שנוסעים הרבה למרכז בענייני עבודה או למפגשים משפחתיים, אנחנו יכולים לספר שתכלס, הפריפריה קרובה. בתוך פחות מעשרים דקות אנחנו בכביש 6, ונוסעים פחות זמן ממי שתקועים בפקקים של המרכז".
מחירים // "יוקר המחיה נוח יותר. יש ספרייה שהיא מוסד מדהים בעיר, ולא מעט הצגות ושעות סיפור, ומתנ"ס פעיל מאוד עם מחירים נגישים".
תרומה // דסי הייתה עד לפני חודש חברה בוועד העירוני, ושניהם פעילים מאוד במרחב הציבורי הדתי וגם הכללי. "יש בעיר אחוזים גדולים של מתנדבים, יש יחידת חילוץ ויש לא מעט מפגשים של 'הקשת הישראלית'. עמיאל מתנדב בזק"א, ויש בקהילה גם לא מעט מתנדבים ביחידה לחילוץ מטיילים שהייתה שותפה בין השאר לטיפול באסון נחל צפית". עמיאל: "לשנינו חשובה מאוד העשייה הציבורית. ללא ספק זה אחד הדברים שמשכו את שנינו לפריפריה".
טיולים // "אנחנו משפחה שמאוד אוהבת לטייל וברוך השם מסביבנו יש לא מעט טבע ומסלולי טיול מדהימים, אנחנו מטיילים המון וגולשים הרבה ועושים סנפלינג". שלמה גם צולל באילת, וציון ורחל לומדות שתיהן באולפנה הסביבתית בערד, ויוצאות להרבה סדנאות וטיולים ברחבי הארץ.
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
