כוכב נולד
פארק היורה מספר על קבוצה של חוקרים וילדים שמגיעים לאי קטנטן סמוך לקוסטה־ריקה, שבו יזם עשיר ואקסצנטרי הצליח לשבט דינוזאורים באמצעות די־אן־איי פרהסטורי. מסע מרגש בפארק הופך לסיפור אימה, כאשר מערכות הבטיחות מושבתות בסערה והדינוזאורים פורצים מכלוביהם. הנבל הגדול של הסרט (מעבר לאנושות בעצמה) הוא הטירנוזאורוס־רקס הקטלני, שרודף אחר גיבורינו. לא בכדי הוא זה שכיכב על הפוסטר.
לפנתיאון
הופעתו הראשונה של הטי־רקס היא מאסטרקלאס של סצנות מותחות. תלמידי קולנוע בכל מקום לומדים אותה כדי להבין איך לבנות מתח על גבי מתח על גבי מתח, ואז לפוצץ אותו באקשן מרהיב ומורט עצבים: אחרי שבתחילת הסרט אנחנו רק שומעים על הדינוזאור הענק, מגיעה סוף־סוף הופעתו עוכרת השלווה. הוא שואג, פורץ גדר שכבר איננה מחושמלת, ועט ישר על גיבורינו הלכודים.
הופעת בכורה
כמה מהרגעים האייקוניים ביותר של הסרט מתרחשים בסצנת הבכורה של הטי־רקס: הילדים שהצטרפו למסלול מזהים את היצור האימתני ונחלצים בעור שיניהם כשהוא תוקף את הג'יפ שלהם. המומחה לדינוזאורים ד"ר אלן גרנט מנסה להסיח את תשומת ליבו של הדינוזאור ללא הצלחה אך כן מחלץ את הילדים הלכודים. עורך הדין המעצבן שהפקיר אותם נאכל על ידי הרקס כשהוא מנסה להציל את עצמו.
עולה על כל דמיון
נראה שמדענים כל הזמן משנים את דעתם על הטי־רקס: בניגוד לדינוזאורים אחרים, כיום ישנה הסכמה מסוימת שכנראה לא היו לו נוצות. אך לאחרונה פורסם ששיניו המפורסמות ככל הנראה כוסו על ידי סוג־של־שפתיים. בסרט הוא מוצג כעיוור למטרות שאינן נעות, אך במציאות הוא כנראה היה טורף אותן בהנאה. והידיים? יכול להיות שהן היו אפילו קטנות יותר ממה שספילברג חשב.
הדינוזאור חי
זו לא אנימציה, אתם באמת רואים טי־רקס: ספילברג ואיש האפקטים המיוחדים סטן וינסטון החליטו שהם בונים טי־רקס בגודל מלא. ואז הם החליטו שבעצם, הם רוצים שניים. וכך נבנה היצור האימתני מכף רגל ועד ראש, וגם דגם נוסף ומפורט יותר של פלג הגוף העליון. הדינוזאור היה כל כך מציאותי עד שהוא כמעט הרג מישהו: אחד מאנשי האפקטים נכלא בתוכו כשביקש להדביק מחדש פיסת “עור”, ורק תושייה של הצוות מנעה טרגדיה כשהמלתעות נסגרו.
רקס ישאג, מי לא ירא?
שאגתו המצמררת של הטי־רקס זכורה לכל צופי הסרט. עם זאת, המדענים מסכימים שהיא כנראה לא נשמעה ככה. איך היא נשמעה באמת, לאיש אין מושג. עבודה רבה הושקעה בשאגה: צוות הסאונד הקליט וערבב דגימות מגורי פילים, תנינים, אריות, נמרים, לווייתנים, ואפילו מכלב המחמד של אחד העובדים. המטרה של ספילברג הייתה ליצור סאונד אמיתי וחי, שונה מכל מה שהיה בעבר.
