הבית // "הוא אומנם פצפון" – ארבעים מ"ר בקצה היישוב – "אבל החצר היא גולת הכותרת". נשקף ממנה נוף פתוח לכל כיוון ומהסלון אפשר לראות את השקיעה. הבית עמוס יצירות קרמיקה – אמנות שלה וגם דברים שהיא אוהבת לאסוף – והרבה צמחים, בפנים ובחוץ. בחוץ יש גינת ירק קטנה והרבה עציצים, עץ לימון ועץ זית.
שקט // "עברתי לנטף לפני שנתיים, אחרי כמה שנים שהתגוררתי ביפו. חיפשתי מקום עם שקט ומרחב. את נטף הכרתי מזמן, עוד כשהייתי סטודנטית בבצלאל, ואז נולד החלום שלי לגור שם".
הבוקר // היא מתנהלת לפי הפקקים. לפעמים היא יוצאת בחמש כדי להתחיל את הבוקר מוקדם בסטודיו וליהנות מהשקט לפני שהכול מתעורר מסביב, ולפעמים היא מתחילה בשיעור פילאטיס ואז מגיעה לסטודיו סביב 11.
"קשה לי להתעורר, ולרוב עד שאני יוצאת מהמיטה הכול כבר לחוץ בזמן", אבל כך או כך, "הבוקר שלי תמיד מתחיל בקפה. בדרך כלל אני לוקחת אותו איתי באוטו".
סטודיו לקרמיקה // מעיין היא קרמיקאית, שמעצבת ויוצרת בחומר. היא עובדת עם צוות משלה בסטודיו בדרום תל־אביב, ומתעסקת בעיקר בפורצלן. "אני מייצרת כלים שימושים דקורטיביים – מערכות כלי אוכל וכלי הגשה, אגרטלים, עציצים, יודאיקה ודברים יותר פיסוליים. אני מוכרת בסטודיו ובאתר, וגם עובדת עם הרבה חנויות בארץ ובחו"ל. למוזיאון היהודי בניו־יורק אני מייצרת מוצרים שמתאימים לחגים, מזוזות וכו'".
שיטות // "אני עובדת הרבה באובניים, אבל עם הזמן הגדלתי את הסטודיו והתחלתי לייצר מוצרים גם בתבניות ובמשטחים. הכול מאוד צבעוני ומלא דפוסים וטקסטורות. במקביל אני יוצרת גם עבודות אמנות, מציגה בתערוכות בארץ וקצת בחו"ל, ובעיקר עושה בכל יום מה שאני אוהבת לעשות, וזה נותן לי סיפוק אדיר והנאה".
רוח החומר // "המפגש עם החומר הוא מופלא. יש בו משהו שמחבר לקרקע, לכאן ועכשיו. בתור אדם שהמחשבות שלו מרחפות בעולמות אחרים, אני זקוקה לחיבור הזה למציאות. אני מקווה שזה עובר דרך העבודות שלי לאנשים שמשתמשים בהן".
תערוכה // "עכשיו הצגתי עבודות חדשות ביריד 'צבע טרי' – רוג'ומים מחימר שבנויים באובניים. זאת הייתה חוויה נהדרת".
מרצה // מלבד העבודה בסטודיו היא גם מרצה בבצלאל. "התחלתי עם זה כבר בסיום הלימודים, וזה היה מוזר וטבעי גם יחד: הרגשתי ילדה ומן הצד השני ידעתי שיש לי ידע וניסיון ושאני יכולה להביא את עצמי לשיעורים".
חינוך // היא גדלה במצפה־מכמנים במועצה האזורית משגב שבגליל התחתון, ליד כרמיאל. היא הבכורה בין הילדים, ואחריה ארבעה אחים. אמה מרפאה בעיסוק, ואביה מנהל חברת מחשבים. "למדתי בחינוך אנתרופוסופי בהרדוף מכיתה א' עד כיתה י"ב. אני בטוחה שחוויית הלימוד במסגרת הזאת תרמה רבות להתפתחות שלי ולמי שאני היום, ונתנה לי אינספור כלים ללמוד וללמד את התלמידים שלי".
כשסיימה את התיכון יצאה לשנת שירות בבית הספר מפנה בירושלים ואז שירתה בחטמ"ר שומרון ליד שכם.
עד חאן // אחרי השחרור ארזה את מטלטליה ועברה לחאן בארותיים בעזוז, מדרום לניצנה. "הגעתי לעבוד שם במטבח, והתאהבתי במקום הזה. היה לי קשה לעזוב אותו, אבל אחרי שנתיים הרגשתי שהגיע הזמן להתחיל את החיים האמיתיים".
קרמיקה // מילדותה היא התעניינה ביצירה באובניים. "בקרמיקה התאהבתי כשהייתי ילדה, בחוג שהיה ביישוב, ואז בבית הספר. היה לי ברור שכשאגדל אעסוק בזה. חלמתי ליצור ולהכין כל מה שאני משתמשת בו: כלים, ריהוט, בגדים, אוכל, ירקות ועוד. עם השנים החלום הצטמצם. הבנתי שהלב שלי נמצא בחומר, ודווקא במהלך טיול במרוקו השתכנעתי שאני מעוניינת בקרמיקה בגלל העושר שיש שם בשווקים".
בצלאל // בהתחלה למדתי אצל אנשים פרטיים ועברתי מסטודיו לסטודיו, אבל אז אמא שלי שכנעה אותי ללמוד בבצלאל באופן מסודר ומקצועי. בסוף הלימודים אפילו קיבלתי מלגה לסטודיו בבית בנימיני". היא סיימה את הלימודים ב־2016 ומיד פתחה את הסטודיו.
תשובות לשאלות // כשהייתה בת 14 אביה חזר בתשובה, בזמן שאמה נשארה חילונית. "הם נשארו ביחד עד היום. אמא שלי הגיעה ממשפחה מסורתית, אז הדת הייתה אצלה בבית לפני כן. השנים הראשונות של השינוי היו קשות לי, אבל כשהתגייסתי לצבא והתרחקתי מהבית, ופגשתי את האוכלוסייה הדתית באזור השומרון, השתחרר בי משהו מול אבי וקיבלתי את השינוי שלו. ראיתי באור אחר את אורח החיים והבחירות שלו. גם חלק מדודותיי חזרו בתשובה, והיום רוב המשפחה המורחבת שלי חיה באורח חיים דתי במקומות שונים ובמגזרים שונים".
מעורבים // "ההתחלה הייתה מאתגרת לכולם. זה קרה לאט – בהתחלה היו שינויים שקרו אצלו, והבית נשאר בית שכל אחד מתנהל בו איך שנוח לו. הקידוש הפך להיות ארוך יותר, ואמא שלי הקפידה להכין את כל האוכל לפני שבת, אבל אחרי ארוחת שישי כל אחד המשיך לעניינו: בילויים, טלוויזיה, טלפונים. מוזר לי להיזכר בהתחלה של התהליך, כי מבחינתי הבית שלנו יודע לתת מקום לכל אחד ולדרך שהוא בוחר בה, ואני שוכחת שבהתחלה זה היה מוזר ולקח לנו זמן להתרגל".
נקודות מבט // "היה לי בן זוג שחזר בתשובה במהלך הקשר שלנו. המשכנו להיות ביחד עוד שנה וחיפשנו את הדרך לבנות חיים משותפים, שיוכלו לתת מקום לרצונות ולצרכים של שנינו, אך בסוף דרכינו נפרדו. מאז הוא הספיק לנהל בית חב"ד. המפגשים עם הדת אפשרו לי לראות את החיים מנקודות מבט שונות. היום אני מודה ושמחה על זה שככה המשפחה שלי נראית, ואני לומדת מכל אחד על עצמי ועל הבחירות שלנו בעולם".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
