זו ספינה ללא שם, או לפחות ללא שם שאנחנו מכירים כיום. איך היא הגיעה לעיירת הנמל הזו, כשהיא קבורה תחת בוץ במשך 534 שנים? גם זאת תעלומה. אך ארכיאולוגים קבעו שזהו כלי השיט החשוב ביותר מימי הביניים שאי פעם התגלה. עכשיו החלק הקשה הוא למצוא לו בית קבע – ולחבר את 2,500 החלקים שלו בחזרה לגוף אחד.
כיום מאוחסנים עצי הספינה במחסן חשוף בפארק תעשייה בוויילס, בממלכה המאוחדת. בתוכו אנחנו מוצאים את טובי ג'ונס, אוצר מיזם הספינה הימי־ביניימית בניופורט. הוא צוללן לשעבר מאורגון, ארכיאולוג ימי בעל תארים מאוניברסיטת טקסס A&M ואוניברסיטת ויילס. הוא פותח בפנינו את הדלתות למחסנים שמכילים את חלקי הספינה, שכל אחד מהם מסומן בלשונית ממוספרת.
הדבר הראשון שאנחנו שמים לב אליו הוא הריח: יש ריח טוב. העצים – חלקם עבים כגזעים, אחרים אינם ארוכים יותר מסרגל מדידה – משמרים ריח אדמה עשיר, עם ניחוחות של הזפת ששימשה לאיטום. נקישה על הקרשים מעידה שהם עדיין איתנים. "כל הקרשים האלה היו נרקבים, אבל במקרה הזה הם לא נרקבו", אומר ג'ונס. הסיבה לכך היא הבוץ: רמות נמוכות של חמצן, ללא תולעים, מליחות נמוכה. "העצים היו ספוגי מים, כן, אבל נשארו דחוסים עד כדי כך שאפשר להכין מהם מחבטי קריקט".
הספינה המקורית הייתה באורך שלושים מטרים לפחות, אולי אפילו ארבעים, והייתה יכולה לשאת את המקבילה ל־225 אלף בקבוקי יין. בוני הספינות ככל הנראה בנו את כולה ללא שימוש במסור אחד, אלא רק בגרזנים ובקרדומים, בפטישים ובטריזים. הכל נבנה בעין, ללא שרטוטים, ללא תוכניות. "תסתכלו על הקצוות", אומר ג'ונס ומצביע על סימני הנגרות. "הכול חד, כמעט מושלם, כאילו נחתך בלייזר". הוא מלטף את העץ. "אנחנו חושבים על אנשי ימי הביניים כעל קומץ איכרים ברברים. אבל האנשים שבנו את הספינה הזו היו אומנים מומחים". דפוסי מסמרים מדויקים, עקביות מלאה, דמיון מושלם בין ימין לשמאל: "לא מצאנו טעויות".
מספרד לאי הבריטי
ספינת ימי הביניים של ניופורט התגלתה בשנת 2002. בשעה שנבנה מרכז חדש לאמנויות הבמה בעיר חפרו הקבלנים בגדת הנהר אוסק בוויילס, וחשפו קורות עץ עצומות, שעדיין היו מחוברות באלפי מסמרים מברזל יצוק: שדרית, מסגרת, קרשים ועוד. אחד מהארכיאולוגים המובילים בפרויקט, נייג'ל ניילינג מאוניברסיטת ויילס, הוזעק למקום כבר בהתחלה, כשהכול עדיין היה קבור בבוץ. "מצאנו סירה", כתב. במשך זמן רב הם לא ידעו איזה סוג של סירה, מאיפה היא או בת כמה היא.
במשך שני עשורים גופו של כלי השיט נחפר, פורק, נותח, קוטלג, הותפל, נשטף ויובש בהקפאה לצורך שימור. רשומות טבעות עצים גילו שרוב הקורות הגיעו מעצים שנכרתו ב־1449 בצפון ספרד. לאחר מכן הם כנראה הובלו ברפסודה או בעגלת שוורים לסן־סבסטיאן, ושם בנו מהן ספינה תלת־תורנית.
ספינת ניופורט נבנתה כדי להעביר חביות כבדות של יין חדש מאיבריה לאנגליה. היא יצאה לדרך שנה או שנתיים בלבד לפני לידתו של קולומבוס, והפליגה בראשיתו של עידן התגליות, הקולוניאליזם והסחר העולמי, כשימי הביניים הפכו לרנסנס.
אלף פריטים שנמצאו באזור הספינה – מסרקי כינים, מטבע כסף צרפתי, צואת חולדות, נעליים מחודדות עם אצבעות עקומות, קסדה עם כיתוב בלטינית – עברו גם הם תחת עדשת המיקרוסקופ. מעצמות וזרעים שהתגלו ליד הספינה הסיקו המדענים שאנשי הצוות – 40 או 60 איש, כנראה פורטוגזים – אכלו צדפות, רימונים ודגים מלוחים. הם ישנו סמוך לבעלי החיים ששחטו כדי לאכול בהפלגות, שנמשכו שבועות ארוכים. הם שיחקו גרסה מוקדמת של שש־בש. הם סבלו מפרעושים ומגניבת יין מהחביות, כפי שמעידים חורים דיסקרטיים שנקדחו בהן.
הם גם היו ימאים אמיצים – בלי אמצעי ניווט מודרניים, בלי תחזית מזג אוויר. הניווט היה מגושם. הם הפליגו לאורך החופים וחצו את מפרץ ביסקאיה הסוער, מצפון ספרד לעבר התעלה האנגלית. אבל ספינתם לא טבעה בים. "היא לא נטרפה", אומר ג'ונס. "זו לא קפסולת זמן שמייצגת איזה רגע היסטורי".
נראה שהספינה נגררה למפרץ רדוד בשעת הגאות והועלתה לחוף לצורך תיקונים. ואז, איכשהו, היא נפלה על צידה. השיפוץ בוטל והספינה רוקנה מכל פרטי הערך. זה קרה סביב 1469, כעשרים שנה אחרי שהספינה נבנתה. היא החלה לשקוע בבוץ, עד שטבעה בו לחלוטין.
תצוגה, לא ספינה
חלקי גוף הספינה ששרדו גדולים וכבדים עד כדי כך שהם יזדקקו, אחרי שיורכבו זה לזה, לאולם תצוגה עצום, עם בקרת טמפרטורה ולחות. הספינה גם תידרש לכן מותאם שיאפשר את תליית הקורות. "כל ספינות המוזיאון בכל רחבי העולם קורסות תחת משקלן", מסביר ג'ונס. "אי אפשר להילחם בפיזיקה. ספינה בתצוגה לא צפה במים, וספינות לא שמחות מחוץ למים. העצים יתעוותו סביב נקודות הלחץ, אז אנחנו צריכים לעשות את זה בדיוק כמו שצריך, וצריך שיהיה לנו כן חכם ממש".
הכן ייכנס ראשון לחלל התצוגה. לאחר מכן ג'ונס וצוותו – שישה עובדים – יקדישו שלוש שנים להרכבת הספינה מחדש באמצעות הצמדת העצים לכן, ככל הנראה בשחזור של מלאכת הבנאים המקוריים. "הספינה גדולה מכדי להסיע אותה בכביש", אומר ג'ונס. "אנחנו לא בונים מחדש את הספינה, אנחנו בונים תצוגת מוזיאון שנראית כמו ספינה".
הוא רואה בעיני רוחו מיצג וידאו שישלים את החלקים החסרים של הספינה ויאפשר למבקרים לראות אותה כפי שהייתה אז. כל זה ידרוש מימון, כמובן. כרגע מועצת העיר המקומית תומכת במלאכה במענקים, אך זהו אחד מהאזורים העניים יותר בוויילס, וג'ונס הוא העובד היחיד בשכר. הוא עונה לטלפון, עורך סיורים, מפרסם מאמרים. "הספינה שלנו זקוקה לחבר עשיר", אומר צ'רלס פריס, יו"ר אגודת חברי ספינת ניופורט. "אני דואג לעתידה".
אם יוכלו למצוא אולם ולבנות כן ולסדר את כל הלוגיסטיקה, כמה זמן כל זה ייקח? "אני לא רואה סיבה לכך שזה לא ייבנה בתוך חמש שנים או עשר שנים", אומר ג'ונס. אין לו שום רתיעה מבילוי שלושים שנים מחייו ומהקריירה שלו על הספינה האחת הזו. הוא היה רוצה לחזור הביתה לאורגון יום אחד, הוא מתוודה, "אבל קודם כול אני באמת רוצה להרכיב את הספינה הזו מחדש".
ספינות טרופות מהעת העתיקה
הספינה העתיקה מקירניה
גילוי: 1965.
אוניית סוחר יוונית מהמאה ה־4 לפני הספירה, שנמצאה טרופה ליד קפריסין. על הקרקעית נמצאו אמפורות – קנקני יין חתומים שטבעו עם הספינה.
שבר הספינה מאולובורון
גילוי: 1982.
האונייה מהמאה ה־14 לפני הספירה התגלתה מדרום לקאש באנטליה. המטען שנמצא בה כלל מתכות יקרות, זכוכיות, חטי פילים, ביצי יען וכלים מכלים שונים.
ספינת מעגן־מיכאל
גילוי: 1985.
ספינת הסוחר מהמאה ה־5 לפני הספירה נמצאה טבועה במרחק 70 מטרים מחוף הקיבוץ. היא נשאה בעיקר צפחה כחולה – סלע ששימש לגגות ולריצוף – שמקורו מאביה, אי בים האגאי.
