הבית // דופלקס בקומפלקס משותף, שישה חדרים וחצי, גינה גדולה. הילדים הקטנים ישנים בחדרים משותפים. שרית: "אני חושבת שהלינה המשותפת חשובה. כשהם קטנים הם גם אוהבים לישון ביחד. לגדולים יש חדרים נפרדים".
הבוקר // "אנחנו מתחילים ב־200 קמ"ש": ערן מכין אוכל לילדים – כל אחד לפי העדפותיו, "חביתה, קוטג', קוטג' עם חביתה אבל אסור שייגעו אחד בשני, בקיצור – שמונה סנדוויצ'ים וכמה ארוחות צהריים ארוזות, וכמובן אין מצב לאוכל משבת, וכל אחד מקבל הקדשה אישית". שרית: "החבר'ה שלנו תמיד אומרים שערן צריך להדליק משואת אב השנה". בינתיים שרית מעירה את מעוז שבע פעמים, מסרקת את הבנות ומכינה את פלא לגן. יובל מתארגן בזריזות ויוצא באופניים חשמליים שקיבל מסבתא רבתא, ואלה לוקחת את הזמן עם קרם יום, סרום, קונסילר, מסקרה וכו'.
הילדים // יובל "חי את החיים בפאן", אלה היא "האמא השנייה בבית", מעוז הוא "האנרגיות של הבית", רננה "חייכנית, מאושרת ושמחה", ליבי היא "הלב של הבית" ופלא "שנון ומצחיק ומלא חוש הומור".
הקהילה // בשנתיים האחרונות ערן הוא יושב ראש קהילת השמשוני במודיעין.
רפואה // שרית מטפלת בבעיות פריון והיריון באמצעות רפואה סינית עתיקה. "יש עולם שלם של רפואה הוליסטית, שמציעה מגוון רחב של תשובות שהרפואה הקונבנציונלית לא מתעסקת בהן. הקורונה יצרה קשת רחבה של מחלות חדשות שהתפרצו לעיתים תכופות יותר – אלרגיות, בעיות מפרקים ואי סדירות הורמונלית".
דנטלי // בעבודתו ערן מנהל את הסניף הישראלי של חברה יפנית המתמחה בציוד דנטלי, מכשור וחומרים. "אנחנו עובדים בתל־אביב במיקום מעולה עם נוף לים, ומקימים מרפאות שיניים במגזר הפרטי ובקופות החולים".
די־ג'יי // שרית גם מתקלטת. "מוזיקה מחברת אותנו למקומות ראשוניים וטובים והיא מעוררת בנו תדרים ומביאה ריפוי. אני מוצאת קשר הדוק בין הרפואה הסינית למוזיקה: אתה מעורר אצל אנשים דברים שנתקעו. התפקיד שלי הוא להביא אנרגיות ושמחה, לגרום לאנשים לשכוח משגרת יומם. אני רוצה שאנשים יתרגשו באירועים שלי, שיצאו מהקופסה. החלום שלי הוא לעשות מופע חימום לזמרות כמו נינט או מארינה מקסימיליאן כשהקהל חם".
מלאבס // ערן גדל בפתח־תקווה, ויש לו אח גדול ואחות קטנה. הוא היה חניך בסניף מלאבס, למד בנצח בנים ובישיבה התיכונית קריית הרצוג, ואז במכינת עצמונה בגוש קטיף. "גרנו בדירה מעורבבת של קיבוצניקים, ירושלמים ושפלתיים. קראו לדירה 'הגומזיה', כי דני גומז היה אחד מדייריה הבולטים. הוא נפל במלחמת לבנון השנייה כשהמסוק שהטיס נפגע והתרסק, והמלחמה בכלל השאירה בכולנו שריטה עמוקה". בצבא שירת ביחידת מגלן.
בני־ברק // שרית גדלה בבני־ברק, ויש לה אח גדול ואח קטן. "הייתה לי ילדות נפלאה, פשוטה וכיפית, עם המון חברים מסביב". היא הייתה פעילה מאוד בסניף בני עקיבא בעיר, והופיעה בפזמונסניף ובטקסים בבית הספר מוהליבר. היא למדה בתיכון בני־ברק שהפך עם השנים לאולפנת אמונה, שירתה במרכז להעמקת שורשי היהדות בחיפה ולמדה לוגיסטיקה באוניברסיטת בר־אילן.
ההיכרות // לקראת גיל 17 שרית חיפשה יחד עם חברתה מיכל ריגושים של גיל העשרה, והן החליטו ללמוד ריקודי שורות וזוגות בספורטן בפתח־תקווה. מיכל צירפה ידיד; הידיד צירף את ערן; וככה הם הפכו לחבורה. הם ביחד כבר 25 שנה.
שינוי // שרית: "בחופשת הלידה של אלה לקחתי פסק זמן ארוך והייתי איתה שנה בבית, והתלבטתי מה לעשות עם הקריירה שלי. לא רציתי להמשיך לעבוד בתחום הלוגיסטיקה. באותו זמן בן משפחה קרוב חלה בקוליטיס, והרפואה הקונבנציונלית לא הצליחה לסייע לו. זה פתח לי צוהר לעולם המרתק של רפואה לא קונבנציונלית". היא למדה בפקולטה לחקלאות ברחובות, "לימודי תעודה שהיו אמורים לקחת ארבע שנים ואצלי הם נפרסו על פני חמש שנים וחצי כי ילדתי שלושה ילדים תוך כדי הלימודים. למזלי ההורים של שנינו תמכו ועזרו מאוד כדי שאוכל לסיים".
מוזיקה // "המוזיקה תמיד הייתה חלק מהחיים שלי: צפיתי ב־MTV, הייתי מכורה לכל סרטון חדש שיצא. אני חושבת שהיינו המשפחה הראשונה שהיה לה כבלים בבני־ברק. גם תמיד רקדתי. בגיל ארבעים החלטתי ללמוד גיטרה, אבל לצערי לא הצלחתי להתמיד". אחרי שעברה מלוגיסטיקה לרפואה סינית היא רצתה גם לממש את אהבתה למוזיקה: "מפגש מקרי עם עמדת הדי־ג'יי בהופעה של פול טראנק הפיל לי את האסימון שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. התחלתי לחפש איפה ללמוד את זה ומצאתי מקום שהתאים לי בול: בית ספר לתקלוט נשי מבית dj daja של רחלי אנקרי. זה היה מדויק להפליא, כל שיעור ריגש אותי. הרגשתי שהגעתי הביתה".
יפנים // ערן: "באופן כללי קיימת אצלי משיכה גדולה לתרבות היפנית, אוכל יפני וכו'. יש השפעה לתרבות היפנית של החברה שלנו, גם בסניף בישראל. זה מתבטא ביחס ללקוח ולעובדים, ובבחירת המוצרים הייחודיים שאנו משווקים. כשרננה נולדה לפני שמונה שנים שלחו לנו מהחברה מתנה: גור של כלבת אקיטה. האקיטה נחשב לסמל לאומי ביפן, ונתינת כלב כזה במתנה נושאת משמעות סמלית רבה".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
