איך פריגוז׳ין עשה הון מצבאו הפרטי – קבוצת ואגנר

שלושה עיתונאים רוסים נהרגו ברפובליקה המרכז אפריקנית ביולי 2018. מחקירה שלאחר האירוע עלה שהעיתונאים חוסלו מן המארב: הם נורו למוות בעודם במכונית נוסעת. הנהג שרד את המתקפה.

העיתונאים החוקרים הגיעו למדינה כדי לדווח על פעילותם של שכירי חרב רוסים ואת הקשר בין מעשיהם שם ובין חברה רוסית לכרייה שחילצה יהלומים מאדמת הרפובליקה המרכז אפריקנית. את שכירי החרב אתם כנראה מכירים: כוח וגנר. את חברת הכרייה אתם כנראה לא מכירים. זוהי "לובאיה אינבסט", חברת כרייה בשליטתו של יבגני פריגוז'ין, המכונה גם ״הטבח של פוטין״.

כוח וגנר מוכר בפעילותו הצבאית הלא רשמית, לכאורה למען האינטרסים של רוסיה, באוקראינה, בסוריה ובאפריקה שמדרום לסהרה. מחוץ לאוקראינה הכוח שימש לאימון כוחות מקומיים, ללחימה נגד מורדים וטרוריסטים ולאבטחת מתקנים. אבל שכירי החרב של כוח וגנר הם רק הזרוע הצבאית של אימפריה עסקית נרחבת, ומלבד האינטרסים של רוסיה הם פועלים לקדם את האינטרסים העסקיים של פריגוז'ין.

המקרה של הרפובליקה המרכז אפריקנית מראה איך השיטה עבדה. זוהי מדינה נעולה יבשתית, ענייה, הסובלת זה שנים ממורדים שלא מאפשרים לממשלה להחיל את ריבונותה בחלקים נרחבים של המדינה. הרפובליקה גם עשירה במחצבים, במיוחד זהב ויהלומים.

בגלל האין אונים של הצבא המקומי, ממשלת הרפובליקה פנתה לווגנר וביקשה שהארגון יספק אימון לצבא, יפעל בעצמו נגד מורדים ויגן על מתקנים חיוניים. במקביל, או אולי בתמורה, הממשלה העניקה ל"לובאיה אינבסט" ארבעה חוזים לכריית זהב או יהלומים בארבעה מכרות. לפי ההערכות, ארבעת אתרי הכרייה מאובטחים בידי כוחות וגנר במדינה.

מקרה אחר הוא סוריה. גם שם, במקביל לבואם של שכירי החרב של כוח וגנר לעזרתו של משטר אסד, הממשלה חתמה על חוזה עם חברת "אברו פוליס" לאבטחת מתקני נפט, בתמורה ל־25 אחוזים מהכנסות המתקנים ממכירה של נפט וגז טבעי. ב־2020 הכנסות "אברו פוליס" עמדו על 134 מיליון דולר; הרווח היה שיעור ניכר מכך – 90 מיליון דולר. "אברו פוליס", כפי שאתם יכולים לנחש, נמצאת בבעלות פריגוז׳ין.

האימפריה העסקית של פריגוז׳ין הפיקה לו בסך הכול רווחים של רבע מיליארד דולר בין 2018 ל־2022. סביר להניח שחלק מהרווחים הועברו למימון פעילותו של כוח וגנר באפריקה שמדרום לסהרה או למעשיו באוקראינה.

מנקודת מבט עסקית, צבא שכירי החרב הוא עוד שירות שפריגוז׳ין מספק. מנקודת מבט אחרת, הוא משמש לתמיכה באינטרסים רוסיים ברחבי העולם.

דווקא באוקראינה, מעורבותו בלחימה בחזית – שנדמה שהגיעה לסיומה בעקבות המרד בחודש שעבר – הייתה חריגה, משתי סיבות. ראשית, הנוכחות הצבאית של וגנר הפכה מתמיכה בצבא הסדיר לצבא סדיר בפני עצמו. בדצמבר 2022 היו בכוח וגנר באוקראינה 20 אלף חיילים – בסדר גודל של צבאה של מדינה קטנה. שנית, נראה שפריגוז׳ין השתמש בווגנר באוקראינה לא רק כדי לתמוך בפעילות העסקית שלו או באינטרסים של רוסיה, אלא כדי לקדם את עצמו פוליטית, לנגח את הצמרת הצבאית של רוסיה ולקנות לעצמו תמיכה עממית כ״מבקר השחיתות בצבא ובשלטון״.

מה יעלה בגורלם של כוח וגנר והאימפריה העסקית של פריגוז׳ין, לאחר המרד הכושל? כוח וגנר הוא עדיין כלי שימושי, וזול יחסית, להרחבת ההשפעה של רוסיה באפריקה. מוסקבה תרצה אומנם להחליש את השפעתו הפוליטית של פריגוז׳ין, אבל כנראה תשמור על הקשר עם כוח וגנר בהתנהלות זהירה ומוקפדת. "הטבח" ימשיך לבשל, גם אם הרחק ממוסקבה.