צעקות, מוזיקה, תרועות זמבורה וקריאות במגפונים אפפו ביום ראשון את בניין משרד ראש הממשלה בירושלים. ההפגנות נגד צמצום עילת הסבירות הגיעו גם לכאן. כשעולים במדרגות המובילות מלשכת ראש הממשלה לקומה שמעליה, נדמה שהקולות הרועמים הולכים ומתגברים. הם נשמעים בבירור גם בלשכת נציב שירות המדינה, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, ואפשר לנחש שכאן הרעש לא נמדד רק בדציבלים: 80 אלף ישראלים עובדים היום בשירות המדינה, הם למעשה מערכת הדם ומערכת העצבים שלה.
על רקע המחאה, הרשקוביץ מתמודד עם שאלה עכשווית מעניינת: האם עובדי מדינה רשאים להשתתף בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית. "כאן יש חוק ברור מאוד", הוא אומר לנו. "הסוגיה של עילת הסבירות נשמעת כמו נושא משפטי, אבל ההפגנות האלו מוגדרות 'בעלות אופי מדיני' – מושג שמתייחס גם לסוגיות פוליטיות. ואז החוק אומר: לעובדי מדינה בדרגות הנמוכות מותר להשתתף, ואילו בדרגות הבכירות זה אסור. הכוונה למנכ"ל, סמנכ"ל וראש אגף בכיר. היו בעת האחרונה כמה אנשים מהדרג הבכיר שביקשו להשתתף בהפגנות, אחד מהם הגיע אפילו לבג"ץ. זה היה פרקליט בכיר בחיפה שביקש להפגין, ואנחנו סירבנו. הוא לקח אותנו לבית הדין לעבודה, ושם התקבלה עמדתנו. הפרקליט ההוא עתר לבג"ץ, והעתירה נדחתה".
"יש פה מערכת יחסים של מעסיק ועובדים. זכות השביתה מעוגנת בחוק, אבל עובד לא יכול לצאת לשביתה פראית או שביתה ללא עילה מוצדקת, יש דרכים לשבות. יש לנו יותר מ־80 אלף עובדי מדינה, אין לי מושג מי הולך ולא הולך. אנחנו כן יודעים מה הם הכללים, וגם הם אמורים לדעת"
לגבי שאר עובדי המדינה, ההשתתפות שלהם בהפגנה נגד הממשלה אינה בעייתית?
"עובדי מדינה כפופים להוראות החוק ולתקשי"ר (תקנון שירות המדינה – ע"ג). הם אלה שקובעים למי מותר להפגין ולמי אסור, מה מותר לעשות בשעות העבודה ומה לא. בשעות העבודה אדם לא יכול ללכת להפגנה".
בנציבות התקיימו דיון או היערכות למקרה שעובדי מדינה יודיעו שהם שובתים ולא מגיעים לעבודה?
"לא נתקלנו בזה עדיין, אבל דברים כאלה כבר היו בעבר. יש פה מערכת יחסים של מעסיק ועובדים. זכות השביתה מעוגנת בחוק, אבל עובד לא יכול לצאת לשביתה פראית או שביתה ללא עילה מוצדקת, יש דרכים לשבות. יש לנו יותר מ־80 אלף עובדי מדינה, אז אין לי מושג מי הולך ולא הולך. אנחנו כן יודעים מה הם הכללים, וגם הם אמורים לדעת".
לחסוך את הכותרות
נדמה שכל היבט הקשור לתפקידו של הרשקוביץ כנציב שירות המדינה מקבל משמעויות חדשות וטעונות בימים אלה של מחאה סוערת. כל מינוי שמובא לעיונו מוצג כניסיון של הממשלה לאייש את דרג הפקידות במקורבים ועסקנים; כל מקרה פיטורים הוא הדחה על רקע פוליטי; ואפילו הנחיה של הנציב לגבי הניסוח של מודעות דרושים הוצגה בראש חוצות כעוד צעד במדרון חלקלק של הדתה והדרת נשים.
זה ארבע שנים וחצי עומד פרופ' הרשקוביץ בראש נציבות שירות המדינה. הוא בן שבעים, תושב חיפה, וגם כשהכבישים עמוסים הוא נוסע כמעט בכל יום בדרך הארוכה לירושלים ובחזרה. הוא מתמטיקאי בהשכלתו, ובעבר כיהן כדקאן הפקולטה למתמטיקה בטכניון. בשנת 2008 נכנס למים העמוקים של הפוליטיקה, כשהציע את עצמו כמועמד להנהגת הבית היהודי, והמועצה הציבורית של המפלגה השתכנעה להציב אותו בראש הרשימה. בבחירות קיבלה המפלגה שלושה מנדטים, והרשקוביץ הושבע לתפקיד שר המדע והטכנולוגיה. לאחר קדנציה אחת פרש מהכנסת, ומונה לנשיא אוניברסיטת בר־אילן. בשנת 2018 אישרה הממשלה את מינויו לנציב שירות המדינה, כהונה שנמשכת שש שנים. לצד זאת הוא ממשיך לשמש כרב של שכונת אחוזה בחיפה.
נציב שירות המדינה הוא תפקיד בעל חשיבות פוליטית וכוח עצום. הנציב או נציגיו חברים ברוב ועדות האיתור לתפקידים הבכירים במשק, ומופקדים על שילוב עובדים ממגזרים רבים ומאוכלוסיות מגוונות. הנציבות, שפועלת תחת משרד ראש הממשלה, היא המעסיק של אנשי מערך הכבאות וההצלה, אנשי המוסד והשב"כ, כלל עובדי משרדי הממשלה, עובדי בתי החולים הממשלתיים ועוד. היא קובעת את רמות השכר, מאשרת תקנים חדשים ומציבה תנאי סף לתפקידים רבים. הנציבות גם מפעילה בית דין למשמעת, שעוסק במקרים כמו דיווח כוזב על שעות עבודה, התעמרות במקום העבודה, גילויי גזענות, תלונות על הטרדות מיניות, ועוד עבירות שאינן מגיעות בדרך כלל לרף הפלילי.
"בעולם מתוקן יש תקופת ניסיון. אדם מתקבל לעבודה, ואחרי תקופה בודקים שוב אם הוא מתאים. זה לא קיים בהגדרת התפקיד של מנכ"לים. במקרה של משה בן־זקן, מאחר שהוועדה התרשמה שיש למועמד כישורים אבל לא הייתה בטוחה אם הם מספיקים לניהול משרד התחבורה, נמצאה דרך לאפשר לו לצבור ניסיון"
"בחירת עובדי מדינה נעשית לפי חוק המינויים", משרטט הרשקוביץ את המסלול לאיוש תפקידים. "כמעט בכל המשרות, הכניסה היא דרך מכרז או דרך ועדת איתור. כל אלו עניינם להבטיח הזדמנות שווה ולקדם ערכים של שוויון מגדרי וגיוון תעסוקתי".
היוצאים מן הכלל הם התפקידים שמוגדרים "משרות אמון". "השר יכול להביא את איש אמונו או אשת אמונו לתפקיד המנכ"ל והמשנה למנכ"ל. הם עדיין צריכים לעבור ועדת מינויים ולעמוד בתנאי סף – דרישות מקצועיות כמו תואר אקדמי ודרישות נורמטיביות כמו היעדר תיק פלילי או תיק משמעתי. הבדיקה נעשית בידי אנשינו".
תפקידה המוגדר של ועדת המינויים, שהחלה לפעול בראשית שנות האלפיים בהתאם להחלטת הממשלה, הוא "להבטיח את טוהר המינוי המוצע". דיוניה מתקיימים כאן, בקומה השלישית במשרד ראש הממשלה. בראשה עומד נציב שירות המדינה, ולצידו יושבים בכל דיון שניים מתוך 11 חברים מתחלפים. האיוש נעשה לפי סבב קבוע, כאשר שני החברים המתחלפים תמיד יהיו גבר ואישה.
ב־2009, בפעם הראשונה בתולדותיה, הודיעה הוועדה כי היא מתנגדת למינוי שהוצג לה. זה קרה אחרי ששר־שלום ג'רבי התייצג בפניה לריאיון כדי לקבל את תפקיד מנכ"ל משרד המדע. מי שביקש למנות את ג'רבי היה לא אחר מהרשקוביץ, שר המדע דאז. לאחר שחברי הוועדה הביעו התנגדות, החליט הרשקוביץ להביא את המינוי לאישור הממשלה על אפם וחמתם. השרים הצביעו בעד, אולם עתירה לבג"ץ הובילה לביטול המינוי. השופטים קבעו שההחלטה "נגועה בחוסר סבירות קיצוני", שכן הממשלה "סטתה מתנאי הסף שהיא עצמה קבעה לתפקיד". 14 שנים לאחר מכן מוצא את עצמו הרשקוביץ בעין הסערה של אירועים דומים, אך הפעם הוא עומד בצד הנגדי. כך היה למשל כאשר שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס ביקש למנות את ח"כ לשעבר אוסנת מארק למנכ"לית משרדו. לאחר שהתברר שאינה עומדת בדרישות הסף של הוועדה, הקדימה מארק והודיעה על הסרת מועמדותה.
גם כששרת התחבורה מירי רגב בחרה בפעיל הליכוד משה בן־זקן למנכ"ל משרדה, הוועדה פסלה אותו בשל היעדר ניסיון מתאים. כמו הרשקוביץ בזמנו, גם רגב ניסתה להביא את המועמד שלה לאישור הממשלה, אולם נסוגה לאחר שהבינה שהמינוי ייפסל בבג"ץ. הייתה זו נסיגה טקטית בלבד: בן־זקן מונה לממלא מקום המשנה למנכ"ל משרד התחבורה. לאחר חצי שנה הוגשה מחדש מועמדותו למנכ"ל, והפעם הוועדה כבר אישרה אותו.
מועמד נוסף שנתקל בקשיים בוועדה היה אלעד מלכא. שר התקשורת שלמה קרעי ניסה למנותו למנכ"ל משרד התקשורת, אך גם במקרה שלו הצביעה הוועדה על חוסר בניסיון רלוונטי. קרעי הבטיח להמשיך לקדם את המינוי, ובינתיים מינה את מלכא לממלא מקום המשנה למנכ"ל.
"כשאדם נבחר למשרה בכירה, יש מי שמתחילים מיד לנבור ולחפש שלדים בארון שלו. הוועדה בוחנת מה שעומד לנגד עיניה, ולא מנסה לחפש בעיות, אבל תמיד יהיו נשמות טובות שיכתבו נגד כל מינוי. התוצאה היא שאנשים אומרים: 'אני חי חיים טובים ומאושרים, אז למה לי להיכנס לזה?'"
"במכרזים או בוועדת איתור, העניין הפוליטי לא משחק תפקיד", מסביר הרשקוביץ. "לכל אזרח מותר שיהיה הקשר פוליטי, אבל זה לא אמור להעלות או להוריד את סיכוייו. למשרות האמון, מטבע הדברים, השרים מביאים מינויים בעלי זיקה פוליטית. הדבר מותר על פי חוק, אבל ועדת המינויים נדרשת לבדוק שיש לאדם יכולת להיבחר בזכות כישוריו, ולא בשל הזיקה הפוליטית". לפי נוהל נציבות שירות המדינה, אם עולה טענה לזיקה פוליטית של מועמד מסוים, על הוועדה "לבחון בהקפדה יתרה את כישוריו המקצועיים והניהוליים ואת התאמתו לתפקיד, כדי להבטיח שהמניע הפוליטי אינו מכריע בבחירתו".
"במינוי של מנכ"לים, הוועדה רק ממליצה והממשלה היא זו שממנה. כשמדובר במשנה למנכ"ל, ההחלטה של הוועדה סופית. האם ייתכן שהוועדה תגיד לא למינוי מנכ"ל מסוים, והשר ימנה אותו בכל זאת? היה מקרה אחד כזה בהיסטוריה", אומר הרשקוביץ, ומתכוון למקרה שלו ושל שר־שלום ג'רבי. "בעידודו ובתמיכתו של מני מזוז, אז היועץ המשפטי לממשלה ולימים שופט בית המשפט העליון, הממשלה מינתה את המועמד שהבאתי. בג"ץ ביטל את הבחירה, וקבע שהמלצת ועדת המינויים מחייבת. צריך נסיבות קיצוניות מאוד כדי לאפשר לממשלה לחרוג מההמלצה שלה, ובפועל זה לא יכול לקרות. כשהוועדה אומרת לא – האיש לא ימונה, והשר צריך למצוא מועמד אחר".
במקרים האחרונים נטען שהוועדה מחפשת ומוצאת סידור חוקי כדי ששרי הליכוד יצליחו למנות מקורבים לתפקידי מנכ"לים.
"הוועדה עצמאית, יושבים בה אנשים בכירים מאוד, ואם הם חושבים שהמינוי אינו מתאים – הם אומרים את זה בלי כחל ושרק. ואז יש שתי אופציות. הראשונה היא שהוועדה תכתוב חוות דעת שלילית על המועמד. האפשרות השנייה היא שכאשר מסתמנת החלטה שלילית, אני אפנה לשר ואומר לו: 'תראה, הוועדה לא תאשר את המינוי. אתה יכול למשוך כבר עכשיו את המועמדות'. זה מה שאנחנו עושים בדרך כלל, כדי שלא תהיה פגיעה בשר או במועמד. אני לא רוצה שתתנוסס בעיתון כותרת שמבשרת שאדם מסוים הוגדר כלא מתאים לתפקיד. בכל המקרים, השרים העדיפו את האופציה הזו".
אחרי שאוסנת מארק משכה את מועמדותה, נטען שלא היה לה סיכוי רק בגלל היותה אישה מזרחית מהפריפריה.
"תראי" הרשקוביץ נאנח וחושב מעט לפני שהוא משיב. "בשנים שאני כאן הוועדה דנה באלף מינויים, ומעולם לא נפסל אדם בשל מגדרו, מוצאו, מקום מגוריו, דתו או אמונתו. הוועדה מתייחסת לשאלות של התאמה מקצועית – האם האדם עומד בתנאי הסף הנדרשים ממנכ"ל משרד ממשלתי, וממנכ"ל המשרד הספציפי.
"במקרה של משה בן־זקן, הוועדה התרשמה מכישוריו, אבל הרגישה באותה עת שהוא לא מתאים לתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה, כי חסר לו ניסיון מסוים. אנחנו בעצמנו העלינו הצעה לצורת העסקה מסוימת שתאפשר לו להיכנס לתפקיד ממלא מקום המשנה למנכ"ל, וכך כעבור חצי שנה ניתנה לו הזדמנות נוספת. הוא הגיע שוב לוועדה, והפעם היא סמכה את ידיה על המינוי".
הרעיון הזה יכול להיראות כמו מסלול של טריקים ושטיקים. אנחנו פוסלים מישהו, אבל נכשיר אותו בעוד חצי שנה. בעולם מתוקן זה לא אמור לקרות.
"לא, לא, לא. אגיד לך מה צריך להיות בעולם מתוקן. בעולם מתוקן יש מה שנקרא תקופת ניסיון. אדם מתקבל לעבודה, ואחרי תקופת הניסיון בודקים שוב. אם עברת בהצלחה – יופי; לא עברת – ניפרד כידידים. זה לא קיים בהגדרת התפקיד של מנכ"לים. במקרה הזה, מאחר שהוועדה התרשמה שיש למועמד כישורים, אבל לא הייתה בטוחה אם הם מספיקים לניהול משרד בעל תקציב גדול כל כך, נמצאה דרך לאפשר לו לצבור ניסיון ולהוכיח את עצמו. עשינו את זה כי הערכנו שיש סיכוי שהוא יצליח מאוחר יותר, ולשמחתנו זה קרה. אבל לא תמיד אנחנו מאשרים מינוי לתפקיד משנה למנכ"ל, וזה לא הפך למסלול עוקף עבור כל מועמד שנמצא לא מתאים. זה נעשה רק לגבי אדם אחד. אלעד מלכא הוא עדיין משנה למנכ"ל. לא קבענו זמן במקרה שלו, אין הגדרה של חצי שנה. השר מבקש דיון נוסף במועמדות שלו, ואנחנו שוקלים זאת".
ועדה בהפתעה
טענות אחרות שעלו נגד הוועדה, אני אומרת להרשקוביץ, מדברות על התנהלות סמויה ונטולת שקיפות. אפילו שמות חבריה נותרים חסויים. "ועדת המינויים נותנת חוות דעת על אדם, לחיוב או לשלילה, ויש פה עניין של פרטיות", הוא משיב. "הוועדה מחויבת לממשלה, ומבחינתי מה שאנחנו כותבים נמסר לממשלה בלבד, לא יצא החוצה, לא ידלוף לאף עיתונאי. אלה דיני נפשות". ובאשר לאיוש הוועדה, אומר הרשקוביץ, "יש לנו מאגר של נציגי ציבור, אני לא יכול להכניס לכל ועדה את מי שאני רוצה. חייבים ללכת לפי רשימה, ואם מי שפנינו אליו לא יכול להשתתף בדיון, עוברים לנציג הבא. אם מחר אני צריך לכנס ועדת מינויים, אני לא יודע מראש מי ישב בה. גם כשאנחנו יודעים מי החברים, אנחנו לא מפרסמים את שמותיהם כדי למנוע לחצים".
וזה לא עלול לערער את אמון הציבור בתהליך?
"הציבור צריך להבין שעצם קיומה של ועדת המינויים הוא סנן טבעי. אומרים 'ברוב המקרים אתם מאשרים', וזה ממש לא נכון. במקרים רבים הוועדה התכנסה ואמרה לא, ויותר מחמישים אחוזים מהמועמדים נפסלו כבר בבדיקה המקדמית, אפילו לפני שלב הוועדה. זה קרה אגב בכל הממשלות. הציבור לא יודע על אנשים שהתמודדו לתפקיד ונמצאו לא מתאימים, כי מפאת כבודם המועמדות שלהם מוּסרת בשלב מוקדם".
מתוקף תפקידו כנציב שירות המדינה, הרשקוביץ חבר גם בוועדה המייעצת למינוי בכירים – הגוף שמאשר מועמדים לתפקיד מפכ"ל המשטרה, הרמטכ"ל, ראש המוסד ועוד. המינויים הללו, שאושרו בעבר באופן אוטומטי כמעט, הפכו בשנים האחרונות לסבוכים ומורכבים, ולא מעט מועמדים שכבר הוכתרו נאלצו לצאת בידיים ריקות ובבושת פנים. המפכ"ל הנוכחי קובי שבתאי מונה רק לאחר שמועמדים אחרים ששמם עלה התגלו כלא מתאימים, וגם בני גנץ הפך כזכור לרמטכ"ל רק משום שהתקשורת חשפה פרשיות הקשורות ביואב גלנט.
"מטבע הדברים, כשאדם נבחר למשרה בכירה, יש מי שמתחילים מיד לנבור ולחפש שלדים בארון שלו", אומר הרשקוביץ. "ראש שב"כ, רמטכ"ל, מפכ"ל – זה קרה עם כולם. זו לא ההתנהלות של הוועדות, להפך: הוועדה בוחנת את מה שעומד לנגד עיניה, ולא מנסה לחפש בעיות אצל המועמד. אבל תמיד יהיו נשמות טובות שיכתבו נגד כל מינוי וימצאו כל מיני טענות, והתוצאה היא שאנשים אומרים: 'אני חי חיים טובים ומאושרים, אז למה לי להיכנס לזה?'.
"קחי למשל מנכ"ל משרד ממשלתי – הוא מקבל משכורת יפה, אבל בהרבה מקרים הוא היה יכול לקבל בשוק הפרטי משכורת גבוהה הרבה יותר. אתה קורא לו לדגל, הוא אומר 'אני מוכן' כי אכפת לו מהמדינה וחשוב לו לתרום, ואז מתברר לו שהוא משלם על זה מחיר – משמיצים אותו, מכפישים אותו, מפרסמים עליו כל מיני דברים. אני מכיר לא מעט אנשים שנרתעים מלבוא, וזה כואב לי מאוד".
איך בכל זאת אפשר לעודד אנשים טובים להתמודד על עמדות מפתח?
"אני אומר: בואו נדע להעריך את מי שמוכנים לתת מכוחותיהם, מיכולותיהם ומזמנם למען המדינה. הציבור מסתכל בצורה צינית מאוד, הוא חושב שאם מישהו ממונה למנכ"ל זה בגלל קומבינה וסידור ג'ובים. אני מכיר הרבה מנכ"לים שהם אנשים טובים באמצע הדרך, והיו להם חלופות טובות יותר. לכן אני קודם כול משתדל להסתכל בצורה חיובית על המועמד, ולראות בעין טובה את בואו".
לאחרונה נשמעו דרישות מצד שרים לפטר פקידים ויועצים שאינם מיישרים קו עם עמדת הממשלה. האם זו התנהלות נכונה בעיניך?
"יש כללים ברורים בחוק ובתקשי"ר שקובעים כיצד ניתן לסיים העסקה של עובד, ואנו מקפידים שהדברים ייעשו אך ורק בהתאם לכללים אלו. מדובר בעניין משפטי מובהק, ולכן בקשות לסיום העסקה נבחנות לגופו של עניין, כפי שעשינו גם בממשלות הקודמות".
לכולם.ן אסור לגנוב
לפני כשבועיים חש הנציב על בשרו את רוח המחאה השוטפת את המדינה בחודשים האחרונים. בכלי התקשורת פורסם שנציבות המדינה החליטה להשתמש בלשון זכר במכרזים שהיא מפרסמת ובמסמכים רשמיים מטעמה, גם כאשר הפנייה היא לשני המינים. מול ביתו של הרשקוביץ בחיפה התייצבו עד מהרה נשות "מחאת השפחות" ופעילים אחרים, והאשימו אותו במיזוגניה ושוביניזם. כעת הרשקוביץ מבקש להעמיד דברים על דיוקם: "בואי נתחיל ב'עשה טוב'. אני רוצה לעשות כמה שיותר כדי לעודד נשים, זה צריך להיות ברור לפני הכול. בצד של ה'סור מרע', היה פה עניין טכני כמעט. בשנים האחרונות נעשה שימוש רב בלוכסנים ובנקודות, וקיבלנו הודעות חוזרות ונשנות מהאקדמיה ללשון העברית על כך שהדברים האלו נוגדים את כללי השפה. אמרו לנו שאין צורך בכל זה, כי בעברית הלשון הסתמית של זכר פונה גם לנקבה. בתורה כתוב רק 'לא תגנוב', ואנחנו יודעים שגם לאישה אסור לגנוב. קיבלנו תלונות גם ממשרדי הממשלה על הלוכסנים במכרזים, ואפילו הביאו לי מסמך עם תיאור תפקיד שלא הצלחתי לקרוא אותו, כי רבו הלוכסנים על האותיות. תלונות אחרות הגיעו מאנשים כבדי ראייה, שהתקשו להשתמש בתוכנות שמקריאות טקסטים, כי הלוכסנים והנקודות שיבשו הכול.
"לאור זאת קיימנו דיון לפני יותר מחצי שנה, והמסקנה של כלל גורמי המקצוע ושלנו הייתה שאפשר להסתפק בשפה הסתמית. כמובן, צריך לכתוב שהפנייה מיועדת לנשים ולגברים. ניתנה גם האפשרות להשתמש בניסוח כמו 'מועמדים או מועמדות', אבל ביקשנו לעשות את זה במידה, פעם אחת ולא לכל אורך המסמך. אפשרות נוספת שהצענו היא לפרסם שני טפסים זהים, אחד בלשון זכר ואחד בלשון נקבה. בחר מי שבחר לפרסם באופן בררני ובעיתוי הנוכחי את הדוא"ל שנשלח לעובדים".
לא יכולת לצפות את הסערה שתתעורר בעקבות הנחיה כזו?
"אף אחד אצלנו לא צפה אותה, משתי סיבות. ראשית, כולנו ידענו שאנחנו מעודדים נשים להתקבל לתפקידים בשירות המדינה. ושנית, בניגוד למה שניסו לטעון, כל משרד שרוצה להמשיך להשתמש בלוכסנים יכול לעשות זאת כאוות נפשו. הייתה כאן המלצה פנימית. לו שיערתי שזה חס וחלילה יפגע במישהו, או שנשים ירגישו מודרות בגלל זה, לא היינו מגיעים בכלל למחוזות האלו. זה ההפך ממה שאני רוצה. אני מציע למשרדים – תכתבו בלשון כפולה אם זה מעודד נשים. כואב לי וצר לי שהדברים נתפסו כפי שנתפסו, כי לא לזה התכוונו.
"אני מחויב לקידום נשים, לא רק על פי חוק אלא גם מתוך אידיאולוגיה. אני מחויב גם לכללי השפה העברית, ואני לא רואה שום סתירה בין הדברים. אני מוכן לסרבל יותר את המסמכים אם זה יביא עוד נשים להגיש מועמדות, אבל לא בניגוד לכללי השפה".
אתה חושב שאם המכתב היה מתפרסם בתקופה נפיצה פחות, התגובה הציבורית הייתה שונה?
"לצערי, קשרו את זה למחאה. אני מעריך שאם האנשים שתקפו אותי היו מודעים לפעילות של הנציבות, הם היו מסתכלים על הדברים אחרת. במסגרת הקונספירציות אמרו שאבי מעוז ואיתמר בן־גביר ידעו מראש על ההנחיה הזאת. אני נפגש עם כולם, ושום פוליטיקאי לא דיבר איתי על הנושא. המתקפות עליי ועל החלטותיי המקצועיות כנציב שירות המדינה נובעות פעמים רבות לא מסיבות ענייניות אלא בגלל הרקע שאני בא ממנו (הכיפה שעל ראשו ומינויו בידי נתניהו – ע"ג). זה תמיד גורם להאשמות".
מה תפיסת עולמך באשר לשוויון מגדרי? אתה בעד אפליה מתקנת?
"אני רוצה לקדם כמה שיותר נשים מוכשרות, ולא בגלל תיקון אפליה, אלא כי אני מאמין בכוח הנשי. הקב"ה אומר לאברהם אבינו: 'כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה'. אצלנו בנציבות זה לא רק המדרש, אלא גם המעשה. אני אומר בגאווה גדולה: בארבע השנים האחרונות עשינו מהפכה. זה לא מקרה שנשים הן 62 אחוז מהעובדים בשירות המדינה".
השאלה המתבקשת היא מה קורה בסגל הבכיר.
"צריך להבין, שירות המדינה מתפתח תמיד מלמטה. מי שהיום נמצאים בעמדה נמוכה, מחר יהיו גבוהים. כשנכנסתי לתפקיד, שיעור הנשים בסגל הבכיר היה כ־20 אחוז, והיום אנחנו על 46.4 אחוזים, לא כולל מנכ"לים. בתוך שנה זה יעלה ל־50 אחוז. על כל מכרז בכיר יש לנו יותר מתמודדות ממתמודדים.
"עשינו כמה פעולות שנועדו לתקן אפליה שנמשכה שנים. יש למשל מחקרים שמראים שהשכר של נשים נמוך מזה של גברים. בשירות המדינה זה בלתי אפשרי, כי השכר הוא לפי הדרגה של המשרה, ולכן אין הבדל בין אישה לגבר. אבל איפה כן נמצאו הבדלים? ברכיבי שכר משתנים, כמו למשל שעות נוספות ותורנויות. מטבע הדברים, אמהות לילדים יכולות לעשות פחות שעות נוספות, וכך השוויון בשכר נפגע. לכן אישרתי לנשים שעות נוספות בעבודה מהבית. זה היה תקדימי, לא היה עד אז דבר כזה. חוץ מזה, למה שהגבר לא יישא בעול הטיפול בילדים? אני הרחבתי את האפשרויות כך שגם גברים שהם הורים יצאו הביתה מוקדם. הצעדים האלה חוללו מהפכה בשירות המדינה – גם הקטינו את פערי השכר, למעשה כמעט מחקו אותם, וגם העלו את שיעור הנשים שבאות אלינו. נוסף על כך, מינינו בכל משרדי הממשלה ממונה על שוויון מגדרי, כדי לייצר פעולות אקטיביות לעידוד נשים להצטרף לשירות המדינה".
כשאתה רואה את הרשימה הארוכה מאוד של מנכ"לים במשרדי ממשלה, לא מפריע לך שיש שם רק שתי נשים?
"השאלה היא לא אם זה מפריע לי, אלא אם בידיי להשפיע על כך. כפי שהבהרתי, אני מעוניין שנשים יבואו לידי ביטוי משמעותי בכל דרגי הניהול בשירות המדינה, כולל הבכיר ביותר. עם זאת, משרות המנכ"לים במשרדי הממשלה הן כאמור משרות אמון, והשרים הם אלה שבוחרים".
אם נחזור 15 שנה אחורה, יש מרחק לא קטן בין הבית היהודי שעמדת בראשו ובין מפלגת הציונות הדתית של היום, בראשותו של בצלאל סמוטריץ'. איך אתה רואה את התהליך שעבר על המגזר בשנים האלו?
"כנציב שירות המדינה אני מנוע מכל התייחסות לפוליטיקה, ואני מעדיף לא לדבר על מפלגות. אני כן רוצה לדבר בסיפוק עצום על חלקו של הציבור הציוני־דתי בהנהגת המדינה. ברוך השם, הציבור הזה הוא ללא ספק אחד מעמודי התווך העיקריים שעליהם נשענת מדינת היהודים – בצבא, בכלכלה, בתעשייה, באקדמיה, במשפט ובשירות המדינה". 0
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
