מורה // מנשה מחנך כיתה י"א בישיבת אורות יהודה באפרת. מנשה: "זה דור שהילדים בו צריכים מבוגר אחד שיאמין בהם. אני כבר קרוב לעשרים שנה עובד עם נוער מתקשה, הן כמחנך בכיתות הקטנות והן כמורה לנוער נושר".
לב ויהלום // "העבודה מצריכה לב. העולם היום בא בדרישות לנוער להצלחה בבגרויות, ללחץ וללמידה, ויש נוער שמתפספס בלחץ הזה. הם בסכנת נשירה, והפתרון זה להקשיב להם. לומר להם שכל אחד מהם הוא יהלום, שהם מסוגלים, שיש לכל אחד מהם מה שאין לאף אחד אחר. ובמקביל לשיחות המוטיבציה, ללמד אותם את החומר של הבגרות – מתמטיקה, גמרא, היסטוריה, תנ"ך, וברוך השם הם מצליחים".
נתי: "הוא אוהב את הילדים, ואת התלמידים המתקשים הוא מלווה גם אחרי שמסתיימים הלימודים והם שומרים על קשר שנים אחר כך. הוא לא בתוך הריבוע, וזה מחבר אותם מאוד".
אירוח // נתי מארחת בצימר "אתנחתא" – שלוש בקתות לזוגות שצופות לנוף הפתוח. "לפני 11 שנים, אחרי הרבה מחשבות איך אפשר להביא למקום הזה חיים, החלטנו להקים כאן צימר. כולם צחקו עלינו: מי יבוא לכאן? ידעתי שאם נלך עם הלב ונלך עד הסוף עם היצירתיות והאהבה לעיצוב, בשילוב הנוף הקסום הזה, משהו יקרה".
פרדס־חנה // נתי נולדה בפרדס־חנה, וגדלה אצל יהודה ויהודית, שני אנשי חינוך ומורים. "בנעוריי הם החליטו להקשיב לצו ליבם הצטרפו לגרעין המיישב של עינב. הייתי הנערה היחידה ביישוב בגילי. למדתי באולפנת להב"ה במחזור הראשון ועשיתי שירות לאומי בטבריה ואז בחברון".
חברון // מנשה, בנו של הרב משה לוינגר, הגיע לחברון בליל הסדר במלון פארק בגיל שבעה חודשים. בהמשך עברו לממשל הצבאי בחברון, ולבסוף הגיעו לקריית־ארבע. כשהיה בן 12 ירד עם הנשים לבית הדסה בחברון, וכל המשפחה עברה בהמשך. הוא למד בישיבה לצעירים ובמרכז הרב בירושלים.
ההיכרות // בזמן השירות הלאומי של נתי אחותו של מנשה ואחת מחברותיה של נתי יצרו את החיבור, ו"אחרי כמה חודשים של בישול משותף של האחות והחברה, התארסנו. הייתה חתונה ענקית במערת המכפלה, וברוך השם אנחנו יחד כבר יותר משלושים שנה".
מגורים // הם גרו בחברון ובדרום הר חברון, עד שעברו לפני 24 שנים לבת־עין. "ערב אחד קיבלנו שיחת טלפון: מחפשים חבר'ה שלא מפחדים להקים מקום חדש ליד בת־עין. בתוך חודש היינו בשטח עם שישה קטנטנים, בקרוואן. היו שירותים כימיים, היה חשמל מגנרטור והמים באו ממכל. גרנו קרוב ל־15 שנה ב'חור' מרוחק ממכולת, היה לנו מניין מקרטע, לילדים לא הייתה חברה, לא היו חוגים. הם היו ילדי טבע. היו לא מעט חוויות פנים־משפחתיות. בעבר היינו מאחז, היום אנחנו כבר יישוב לכל דבר".
הילדים // שבעה כבר פרחו מהקן: יסכה נשואה ליובל, שירה נשואה לאלישיב, דוד אורי נשוי לחירות, יעלי נשואה לאביאל, מעין אהבה נשואה לאלעזר, אביה, שהוא עדיין חייל בסדיר, נשוי לגפן, ועוז ישראל עוד לא התחתן.
לימודים // נתי למדה אמנות במכללת אמונה. היא ממשיכה ללמוד כל הזמן: "קורס עיצוב פנים, קרמיקה, ציור, שזירת פרחים. השנה אני מסיימת לימודי קולנוע בבית הספר לקולנוע יהודי ביד־בנימין ובשלוחה החרדית של מעלה. במהלך הלימודים התחברתי מאוד לתחום הדוקומנטרי. הוא מרתק".
אי // בשנים האחרונות התרוקן הבית מהילדים, שהתחתנו ועזבו את הקן, והם יצאו לשנה של טיול בארץ. כשחזרו התקשו להסתגל לשגרה, והחליטו להפוך את הבית למרחב מארח, נוסף על הצימרים. "קראנו לו 'האי', ואנחנו משכירים אותו לנופש למשפחות ולאירועי בוטיק קטנים וסדנאות. יש הרבה טבע מסביב, וגינון שהשקענו בו מאוד. בקרוב אנחנו חולמים להתחיל ליזום ריטריטים, ימי גיבוש, הרפיה והתחדשות, במטרה לתת מקום שמחבר חומר ורוח".
תיירות // "בת־עין הוא יישוב שקשה לקטלג ולהכניס לקופסה, יש פה תערובת אנושית מיוחדת עם הרבה בעלי תשובה, אנשים צבעוניים, יצירתיים ורוחניים. אפשר למצוא ביישוב מגוון מטפלים בתחום הגוף־נפש, אמנים ומוזיקאים, ומפגשי יצירה. מגיעים להתארח פה דתיים על הרצף מכל הארץ. היום בת־עין הוא מקום תיירותי ממש. יש פה משהו אחר לאנשים שמחפשים מרחב של טבע פראי, עם בית כנסת קרוב ומקווה ומסעדות שהן תענוג. גוש עציון התפתח מאוד בשנים האחרונות. יש גם מעיינות קרובים לצימר ומסלולי הליכה אליהם".
