חדר הטיפולים במתחם של חברת P־Cure, הסמוך לצומת שילת, לא דומה לשום דבר שראיתי לפני כן. מתחת למכשירי ענק ממוקם כיסא מיוחד, מרופד בכריות ואקום. בצידו מסכות מיוחדות, שנראות כמו נלקחו מסרט מדע בדיוני. אבל המדע המתקדם שמתממש כאן בחדר הזה, כבר אינו בדיוני: ישראל הצטרפה לשורה של מדינות שמעניקות לחולי סרטן טיפול באמצעות הקרנת פרוטונים. לרובנו המונח הזה אינו אומר דבר, אבל עבור החולים הזקוקים לכך, מדובר בתחילתו של עידן חדש.
"הרעיון הוא להפגיש בצורה הטובה ביותר בין הגידול לקרן שמטפלת בו", מסביר לי ד"ר מיכאל מאראש, המייסד והמנכ"ל של החברה. בניגוד להקרנות ה"קלאסיות", שעלולות לגרום נזקים גם לרקמות הבריאות בסביבתו של הגידול, קרן הפרוטונים היא טיל חכם שמתפוצץ בנקודה המדויקת, הורס את הדי־אן־איי של התאים הסרטניים, אך אינו משפיע על תאים סמוכים. וכדי להשיג את התוצאה הזו, לא די בכן השיגור של הפרוטונים שמופנה אל גוף המטופל: "אנחנו מגדירים במחשב את התנאים כדי שהטיפול יהיה ברזולוציה הטובה ביותר, ואנחנו חייבים קודם כול לקבע את המטופל למקום אחד", אומר מאראש. "לכך נועדו הכיסא המיוחד, כרית הוואקום והמסכות שאנחנו מחממים לטמפרטורה של 60־70 מעלות, והן תופסות את הצורה של המשתמש. בכל יום אנחנו יוצרים בהן צורה של אדם אחר".
בדומה לניתוחי עיניים כך גם בהקרנות, כל תנועה זעירה עלולה לפגוע בטיפול. "כל הטכנולוגיה לא שווה שום דבר אם הפציינט מתחיל לזוז ולקפוץ לך", אומר מאראש. כדי לוודא שהקרן נותרת ממוקדת ביעדה, המטופל מצולם כל העת באמצעות מערכת שחברת P־Cure פיתחה: Image־guided positioning, מעין מכשיר סי־טי שהוא היחיד בעולם שמסוגל לסרוק חולה במצב ישיבה. "באמצעות ה־imaging הזה אנחנו יודעים בכל רגע נתון איפה נמצא הגידול, ויכולים לתקן בהתאם את המפה של הפגיעה. הסריקה נעשית בארבעה ממדים, וגם אם הפציינט נושם, אנחנו יודעים בדיוק איך זה משפיע על מיקום הגידולים". עד כה ייצרה החברה חמש מערכות נוספות כאלה: אחת נמצאת בארצות הברית, שתיים באנגליה ושתיים בסין.
פרופ' אהרן פופובצר, מנהל המכון האונקולוגי בהדסה: "מגיע אליי חולה שהתגלה אצלו גידול קרוב לעין. הוא עבר הקרנה באחד מבתי החולים, ומכיוון שריחמו על העין, היה אזור קטן שלא הקרינו. מתוך האזור הזה המחלה חזרה להתפתח, וכרגע היא נרחבת מאוד. זה חולה קלאסי לטפל בו בפרוטונים"
הפוטונים שעליהם מבוססות ההקרנות הרגילות, מוסיף מאראש, שורפים חלק ניכר מהאנרגיה שלהם עוד לפני שהם פוגעים בגידול עצמו. "הפרוטונים לעומת זאת נכנסים לגוף כמעט ללא פגיעה, ומשחררים את כל האנרגיה בתוך נפח שאתה מגדיר מראש".
תוך כדי השיחה אנחנו פוסעים במסדרון, שם ממתין אחד המטופלים. "הוא מגיע לכאן מדי יום, ובכל פעם לגידול יש צורה שונה מעט", מסביר מאראש. "המערכת שלנו רואה את השינוי הזה לפני כל טיפול, ומתאימה את התבנית של ההקרנה. בניגוד להרבה מקומות אחרים, אנחנו לא מטפלים על בסיס סטטיסטי".
בחדר הסמוך אני רואה את מקור הקסם: מאיץ חלקיקים. מכשיר טבעתי, דומה במובנים רבים לזה המפורסם שבסרן, רק שכאן הוא שוכן בחדר בעל ממדים סטנדרטיים. "בשווייץ הולכים לאורך 13 קילומטר של מאיץ", מסביר מאראש, "פה הצלחנו לעשות את זה בחלל של חמישה מטרים רבועים. בתחילת התהליך אנחנו 'משליכים' בלון של מימן לתוך פלזמה, הפרוטון נפלט מהמימן ואז מוזרק לתוך הטבעת. בתוך עשירית שנייה אנחנו מאיצים אותו ויכולים להעניק לו איזו כמות אנרגיה שאנחנו רוצים. הפרוטונים הללו יוצאים כקרן של 1־2 מילימטרים, ומגנטים מיוחדים מטים את הקרן לצדדים כדי שתפגע במיקום המדויק".
בסרטן, מסביר מאראש, אפשר לטפל במגוון דרכים – "או בסכין המנתחים, או בכימותרפיה, או בתרופות ביולוגיות. הפרוטונים למעשה מחברים את כל האלמנטים החיוביים של הטיפולים האחרים. הקרן דומה לסכין, רק שהיא מתמקדת בנקודה ספציפית מאוד. היא כמו תרופה, כי לא צריך לפתוח את גוף האדם. אחד החידושים המשמעותיים אצלנו הוא הגודל שהצלחנו להגיע אליו: כל המערכות האחרות משתמשות בגלגל שדורש חדר בגודל של אולם קולנוע. המערכת שלנו יכולה להיכנס לכל חדר טיפולי קיים, וזה מאפשר לבתי חולים אחרים להכניס אותה אליהם".
הגרביטציה של הישיבה
את הדוקטורט שלו במדעי החיים עשה מאראש במכון ויצמן. לסגולותיה של הקרנת הפרוטונים הוא התוודע כאשר עבד כמנהל טכנולוגי בחברה של מכשור רפואי. "נתקלתי במקרה בתמונות של הציוד שבו משתמשים לצורך טיפול, והזדעזעתי. כך החלטתי להיכנס לתחום".
ד"ר מיכאל מאראש, מנכ"ל P־Cure: "הפרוטונים מחברים את כל האלמנטים החיוביים של הטיפולים האחרים. הקרן דומה לסכין, רק שהיא מתמקדת בנקודה ספציפית מאוד. היא כמו תרופה, כי לא צריך לפתוח את גוף האדם. אחד החידושים המשמעותיים אצלנו הוא הגודל: המערכת הזו יכולה להיכנס לכל חדר טיפולים, ולא דורשת חלל בגודל של אולם קולנוע"
למהפכה השקטה שמתחוללת כאן אחראי גם המרכז הרפואי הדסה עין־כרם. אנשיו שותפים בבניית התשתית הקלינית לטיפול באמצעות הקרנת פרוטונים, וממנו גם מגיעים החולים המעטים שזוכים בשלב הזה לקבל את הטיפול. מי שמנהל את הצוות הרפואי במתחם P־Cure הוא פרופ' אהרון פופובצר, מנהל מכון שרת לאונקולוגיה בעין־כרם. הוא מתרוצץ כאן בין החדרים, עונה לטלפונים ומייעץ למטופלים.
"צריך להבין שהקרנת הפרוטונים עצמה לא יותר יעילה מהקרנה רגילה – היא פשוט פחות רעילה, ויש לה פחות תופעות לוואי", מסביר פרופ' פופובצר כשאני מצליחה לבסוף להושיב אותו לשיחה. "כך אפשר לשפר את איכות החיים של המטופל, ולהסב פחות נזק לרקמות הבריאות. אני עומד לראות עוד מעט חולה שהתגלה אצלו גידול קרוב לעין. הוא עבר הקרנה באחד מבתי החולים בארץ, ומכיוון שריחמו על העין, היה אזור קטן שלא הקרינו. מתוך האזור הזה המחלה חזרה להתפתח, וכרגע היא נרחבת מאוד. הוא נשלח אלינו כדי שננסה להקרין אותו שוב, כי אנחנו מסוגלים כן לשמור על העין שלו ולגרום פחות נזק גם לרקמות האחרות בסביבה, ובהן שרירי הבליעה, שרירי הלעיסה, הלשון וחלל האף. זה חולה קלאסי לטפל בו בפרוטונים".
בשלב הזה, לא כל חולה מתקבל לטיפול.אלה שכן מתיישבים על כיסא הוואקום מול קרן הפרוטונים, אינם נדרשים לשלם על כך: "החולים כאן נכנסים תחת 'מחקר'. זה אומר שכל חולה שצריך לקבל טיפול יכול לפנות למכון ההקרנות בהדסה, ואנחנו מקבלים את אלו שמתאימים – חולים שעל פי התוכנית הטיפולית נראה שירוויחו מהקרנת פרוטונים.
"אף שהטיפול מוגדר כאמור כמחקר, הוא לא נחשב ניסיוני לגמרי. החישוב הדרוש להקרנות נעשה על ידי פיזיקאים, הכיסא כבר קיבל אישור של ה־FDA, והטכנולוגיה כבר מוכרת. יש כאן צוות של כמה רופאים, ואנחנו דוחפים אותם מעבר לשעות כדי שיראו כמה שיותר חולים. יש לנו גם שני רופאים מארצות הברית שמומחים לעניין הפרוטונים ונותנים אישור לכל טיפול".
אילו חולים נחשבים "מתאימים" לטיפול בפרוטונים?
"לפרוטונים יש יתרון בהרבה מאוד סוגי סרטן, אבל המקרים הכי קלאסיים הם סרטן בילדים: אצלם חשוב מאוד לא להקרין מעבר לרקמה הבריאה, כי זה משפיע על ההתפתחות, על הגדילה ועל הפוריות, ותיאורטית קרינה יכולה גם לגרום לסרטן עתידי. הפרוטונים, בדרך הפעולה הפיזיקלית שלהם, מגיעים לאיזושהי נקודה של פסגה, ובבת אחת האנרגיה שלהם יורדת לאפס. כך אתה מצמצם את כל הקרינה מסביב".
פופובצר, 54, מנהל את המרכז לטיפולים בסרטן בהדסה עין־כרם מאז 2020. הוא תושב גבעת־שמואל, אב לארבעה, נשוי לפרופ' רחלה פופובצר – סגנית הדיקן בפקולטה להנדסה בבר־אילן. בגיל 9 עלה לארץ מארה"ב, ובבגרותו למד בישיבת הר עציון והוסמך לרבנות. כשסיים לימודי רפואה באוניברסיטה העברית, הוא לא חשב לעסוק באונקולוגיה, אלא החל התמחות של אף־אוזן־גרון בבית החולים בילינסון. "באותה תקופה הטיפול המקובל לגידול סרטני גדול בגרון עם בעיה נשימתית היה כריתה של הגרון", הוא מספר. "זה משהו שהיום כבר לא עושים, אבל ככה זה היה בעבר. באחת המשמרות שלי כמתמחה תורן הגיע חולה, והבוס שלי אמר לי: 'בוא, יש לך הזדמנות לעשות ניתוח לכריתת גרון'. עבדנו מ־11 עד 3 בלילה, עשיתי כריתה מושלמת והרגשתי על גג העולם.
פרופ' פופובצר: בהדסה לא מרוויחים על זה כסף; אנחנו עושים את זה משום שאנחנו מאמינים שישראל צריכה ללכת צעד נוסף כדי לעזור לחולים. כל חולה שמקבל פה טיפול, זה עלות של חמש משכורות של אנשים שמפעילים את המרכז. זוהי ציונות במובן הכי רחב של המילה"
"אחרי חודשיים יצא לי במקרה להגיע למכון האונקולוגי, וראיתי שהחולה ההוא, שכביכול הצלתי את חייו, נמצא שם; היו לו כבר גרורות בריאות. אז הבנתי שהעתיד של המאבק בסרטן הוא לא הכריתות האלה אלא הטיפולים האונקולוגיים, בין אם הקרנות ובין אם טיפולים ביולוגיים. אז עשיתי משהו שאף אחד בארץ לא עשה – סיימתי התמחות באף־אוזן־גרון והלכתי לשתי התמחויות נוספות, באונקולוגיה וברדיותרפיה. בהמשך יצאתי להשתלמויות במרכזים לחקר הסרטן במישיגן ובניו־יורק. הבנתי שהכוח שלי הוא יותר במוח מאשר בידיים, ועשיתי איזשהו סוויץ' בראש. האונקולוגיה היא המקצוע הכי מתפתח שיש בעולם כרגע, וככל שאתה מתעמק ברדיותרפיה, אתה מבין יותר ויותר כמה אתה יכול להשפיע".
למה בחרת להצטרף לפרויקט של הקרנת הפרוטונים?
"הנושא הזה דיבר אליי, כי מה שמאפיין את הסרטן הספציפי שנקרא 'סרטן ראש־צוואר' – כלומר, סרטן של אף־אוזן־גרון – הוא שהטיפול המרכזי נעשה בהקרנות. יש סרטנים שהטיפול המרכזי שלהם הוא כירורגיה או טיפולים אחרים, אבל בסרטן ראש־צוואר, רוב הריפוי מושג בדרך הזו. גם אם המחלה חוזרת, אפשר לטפל בה שוב על ידי הקרנות".
מדוע ההקרנות כאן נעשות בישיבה ולא בשכיבה?
"בעזרת הפיזיקאים שלנו גילינו שדווקא בזמן ישיבה הגוף נינוח יותר, והתזוזות ניתנות יותר לחיזוי. גם ההשפעה של הגרביטציה על האיברים הפנימיים פוחתת. לכן יש הרבה עניין בעולם סביב המכשור שפיתחנו".
מתאים לילדים
לפני חצי שנה שוגרה כאן לראשונה קרן פרוטונים אל גופו של פציינט. עד היום טופלו במרכז עשרה חולים, ויש עוד ארבעה בדרך. טיפול ממוצע בפרוטונים אורך כחצי שעה, ומתקיים מדי יום במשך שמונה שבועות.
הרעיון של הקרנה בפרוטונים, מספר פופובצר, יושם לראשונה עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת, "אבל המכשיר היה יקר מאוד והטכנולוגיה לא התקדמה. במשך תקופה ארוכה היו מעט מאוד מכשירים בעולם, ובהתאם לכך – מעט מאוד טיפולים. לפני 15 שנה עלותו של מכשיר הייתה כ־200 מיליון דולר. עם השנים הצליחו לשפר קצת את הטכנולוגיה וגם להוריד את העלות, והגיעו לסדר גודל של 60־70 מיליון דולר".
זה עדיין סכום עתק. מי מממן את הפרויקט הזה?
"כרגע מי שמממן אותו זה בית החולים הדסה בשיתוף עם P־Cure. בהדסה לא מרוויחים על זה כסף; אנחנו עושים את זה משום שאנחנו מאמינים שישראל צריכה ללכת צעד נוסף כדי לעזור לחולים. כל חולה שמקבל פה טיפול, זה עלות של חמש משכורות של אנשים שמפעילים את המרכז – לפחות 150 אלף שקלים בחודש – וזה הפסד עצום להדסה, כי הוא לא מטופל במרכז שם. אבל להדסה יש אינטרס שיהיו לה גם טיפולים חדשניים. זוהי ציונות במובן הכי רחב של המילה".
מלבד הקרנת הפרוטונים, פרופ' פופובצר שותף לפרויקטים חדשניים נוספים שהדסה מקדמת. "אנחנו מתחילים היום לערוך בדיקות גנומיות לכל חולה, ולהתאים את הטיפולים לפני הגנטיקה האישית שלו. היה לי עכשיו חולה בן 60 שסבל מסרטן נדיר בבלוטות הרוק, וכבר היו לו המון גרורות בכל הגוף. הוא נסע לארצות הברית והציעו לו שם טיפולים מסוימים. עשינו כמה בדיקות גנומיות ואמרנו לו: עזוב, אנחנו לא נטפל בך באופן כימי, אלא בטיפול הורמונלי מהסוג שמתאים לסרטן השד. כעבור חודשיים הוא נבדק ואין לו שום מחלה".
אחת הבשורות הגדולות של מרכז הטיפולים שבפאתי מודיעין היא הקרבה והזמינות עבור החולים הישראלים. גם לפני הקמתו הם היו יכולים לבקש ולקבל טיפול בהקרנת פרוטונים, אולם לשם כך היה עליהם לטוס לחו"ל לתקופה ארוכה. וכשמדובר בילדים – שהם כאמור קהל היעד העיקרי של הטכנולוגיה החדשנית – מסע כזה הוא מורכב במיוחד.
עדי מן התוודעה ב־2018 לטיפול באמצעות פרוטונים לאחר שבעמוד השדרה של בנה תומר, אז פעוט בן שנה ועשרה חודשים, התגלה גידול ענק. "ברגע שקיבלנו את האבחנה התחלנו את הפרוטוקול הטיפולי שכלל כימותרפיה, השתלת מח עצם והקרנות", מספרת מן. "כשהגענו לחלק של ההקרנות, חיפשתי ברשת משפחות שהתמודדו עם מחלה דומה. מצאתי משפחה מקנדה, והם אמרו לי: 'כשאת מדברת עם הרופאה שלך, תגידי שאת מבקשת רק פרוטונים. את לא עושה לילד שום הקרנות אחרות'. הגעתי לרופאה בפגישה הראשונה ואמרתי לה 'רק פרוטונים', בלי שהבנתי בכלל במה מדובר".
עדי מן, אם לילד שחלה בסרטן: "במקום לשהות כמה חודשים בחו"ל, את לוקחת את הילד לטיפול בשבע בבוקר, יוצאת בתוך זמן קצר ונגמר הסיפור. אפשר ללכת לעבודה, והילד יכול אפילו ללכת למערכת החינוך. אין שום סיבה לנתק ילד מהסביבה הטבעית שלו, בוודאי לא כשהוא עובר תקופה קשה כל כך"
כדי לקבל את הטיפול המבוקש נשלח תומר לניו־ג'רזי, ארצות הברית. "חשוב להבין מה זה אומר, במקרה שלנו – כל המשפחה טסה. זה בעצם להפסיק לעבוד ולהעביר את כל החיים שלך למדינה אחרת למשך חודשיים. גם אם רק הורה אחד טס, הוא צריך להפסיק לעבוד. לצורך הטיסה גייסנו מימון המונים, כי אי אפשר באמת לממן שהות ארוכה של חמש נפשות בארה"ב בלי עזרה. הטיפול מסובסד אומנם, אבל המחיה והרכב וכל מה שמסביב לא מסובסד.
"לכן זה חשוב כל כך שטכנולוגיה כזו תהיה גם בארץ: את לוקחת את הילד לטיפול בשבע בבוקר, יוצאת בתוך זמן קצר ונגמר הסיפור. ההורה יכול ללכת לעבודה, והילד יכול אפילו ללכת למערכת החינוך, אם הוא מרגיש טוב. זה חשוב לא רק בשביל החולים ומשפחותיהם, אלא גם בשביל המדינה, כי היא מוציאה המון כסף על הטסות לחו"ל ועל הטיפול שם. אין שום סיבה לנתק ילד מהורה, מהמשפחה או מהסביבה הטבעית שלו, בוודאי לא כשהוא עובר תקופה קשה כל כך. זה בדיוק הזמן שבו צריך להשאיר אותו מחובר לשגרה ולמעגלי התמיכה שיש לו פה בארץ".
כשאני שואלת את פרופ' פופובצר מהם שיעורי ההצלחה של הטיפול, הוא משיב בזהירות: "קשה לתת הערכה אחרי עשרה חולים, זה יהיה קצת יומרני. אבל אנחנו רואים שהמכשירים עובדים, ואנחנו רואים שברוב המקרים הטיפול בפרוטונים טוב יותר מהטיפול בפוטונים, אם כי לפעמים מתברר שבחולה מסוים עדיף היה לטפל בהקרנה רגילה. אנחנו כל הזמן בוחנים את הדברים, וכן, אנחנו רואים שגידולים נעלמים. קורה פה דבר מיוחד כי מיכאל הוא לא פיזיקאי רפואי ולא רופא, הוא סטארטאפיסט שיחד עם הצוות שלו יצר מכשיר מדהים. איך להכניס מכשיר כזה לטיפול באנשים, ואיך לחשב את המנות – זה כבר שייך לעולם הרפואה. יש פה שילוב מנצח של רפואה מתקדמת מאוד עם טכנולוגיה מתקדמת מאוד".
בזמן שאתה ממוקד בהרצת המרכז הזה, שמוגדר בפיך כמשימה ציונית, עמיתים שלך שובתים ומאיימים לעזוב את הארץ בגלל הרפורמה המשפטית. מה אתה חושב על המהלך שלהם?
"אני לא כל כך רוצה להתייחס למי נשאר ומי עוזב. רופא צריך להיות שלם עם מה שהוא עושה. זה נכון לכל רופא, ובוודאי לרופאים מומחים שרואים בעבודה שלהם שליחות. אני יכול להעיד על עצמי שכל טיפול פורץ דרך שאנחנו מוציאים אל העולם מהדסה, מעניק לי סיפוק לא רק אישי: אני מרגיש חלק ממשהו גדול ברמה העולמית, ושמח שזה נותן הרבה כבוד למדינת ישראל. אין זה מתפקידי לשפוט את הרופאים שמאיימים לעזוב את הארץ, אבל אני יכול להגיד שתחושת הסיפוק הזאת לא הייתה אותו דבר אילו פרסמתי טיפול חדשני כתושב ארה"ב למשל.
"מצב המדינה אינו פשוט בזמנים אלו, והרצון להשמיע קול ולהביע מחאה מובן ומקובל, אבל לדעתי השבתת מערכת הבריאות אינה הדרך. שביתה כזו שונה מהשבתה של המשק, כי יותר מכול היא פוגעת בחולים. כרופאים אנחנו יודעים כמה מערכת הבריאות עמוסה ומהו הנזק האמיתי של שביתות. יש חולים שמחכים כמה חודשים כדי לראות רופא, או ממתינים שנה שלמה לניתוח. גם אם המטרה חשובה, היא לא מקדשת את כל האמצעים. אנחנו לא רק רופאים, אנחנו גם אזרחים, ויש לנו דרכים רבות להביע מחאה ללא פגיעה בחולים ובמערכת הרפואה הציבורית".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
