זוהי המיומנות הבסיסית של כל דרשן שנושא דברים בבית הכנסת, באמצע התפילה או עם סיומה: כדי למשוך את לב הקהל הוא מדבר על סוגיות אקטואליות בוערות, ואז מחבר אותן לפסוקי פרשת השבוע וההפטרה שנקראו זה עתה. עד תום הדקות שהוקצבו לו הוא יוכיח באותות ובמופתים שהתורה והנביאים שלחו לנו מסר ישיר בנוגע לרפורמה המשפטית, או לשאלות של דת ומדינה, או אפילו לבזבוז הזמן מול המסכים. אבל אם נדמה לכם שהדרשנות הזאת היא אופנה מודרנית של רבנים שצריכים לזכות בקשב של המתפללים, כדאי שתדעו שהתופעה של הענקת משמעות חדשה לדברי נבואה עתיקים היא עצמה עתיקה – בת יותר משנות אלפיים. מגילת "פשר חבקוק", שהתגלתה במדבר יהודה ופוענחה באיטיות במשך תקופה ארוכה, עושה את אותו הדבר בדיוק.
"אף שמדובר בפירוש כביכול של ספר חבקוק שבתרי עשר, מחבר ה'פשר' לא מתעניין בכלל במה שדיבר עליו הנביא חבקוק עצמו", אומר פרופ' נועם מזרחי, ראש החוג למקרא באוניברסיטה העברית ומנהל מרכז אוריון לחקר מגילות מדבר יהודה והספרות הקרובה להן. "כל מה שמעניין את המחבר הוא איך דברי חבקוק רלוונטיים לזמנו ומקומו הוא – ונקודת המוצא שלו היא שהטקסט אכן רלוונטי. זה הרי לא מובן מאליו, כשמדובר בפסוקים שנכתבו לפני מאות שנים, אבל מחבר הפשר משוכנע שדברי הנביא חייבים להיות רלוונטיים לימיו. כי אלו דברי א־לוהים, זה המסר שא־לוהים הפקיד בידי חבקוק, ולא יכול להיות שזה מסר לשעה אחת בלבד. לטקסט הזה חייבת להיות משמעות נצחית".
13 טורים יש במגילת "פשר חבקוק", שנמצאה במערה מס' 1 בקומראן, 17 שורות בכל טור. היא מצטטת את דברי הנביא, ולאחר מכן נכתב "פשרו" או "פשר הדבר", ואז פירוש לפסוקים שהובאו. בספרו החדש, "פשר חבקוק: פירוש עכשווי למגילה עתיקה", מראה פרופ' מזרחי שהמחבר הקדמון שישב וכתב את פרשנותו לפני אלפי שנים העז הרבה יותר מדרשני ימינו: הוא לא רק יצק משמעות אקטואלית לנבואה, אלא פה ושם עיצב אותה מחדש.
מבט מדוקדק בקלף יגלה שזה איננו עותק מושקע במיוחד. "ייתכן שהמעתיק הלך לאיזו חנות עורות בירושלים ואמר למוכר 'תן לי שתי חתיכות זולות מאגף המבצעים'. אבל עצם העובדה שמדובר במגילה שהועתקה, גם אם איננו יודעים כמה פעמים היא הועתקה, מראה שהיה חוג חברתי שבו החיבור הזה היה חשוב, ולכן הייתה הצדקה לייצר לו עותקים נוספים"
"הנוסח של פסוקי חבקוק העולה מהפשר שונה במקרים רבים מנוסח המסורה של הספר המצוי בידינו. לפעמים אלו הבדלים שנובעים מהעתקות, אבל לפחות בשניים או שלושה מקומות אפשר להבחין שגם אם מחבר הפשר לא יזם את הגרסה החדשה, זה מה שהוא רצה לראות שם. לדוגמה, לקראת סופו של פרק ב' בחבקוק יש סדרה של חמש נבואות שמתארות בלשון קינה דמות מרכזית מאוד שנפלה. ברור שאלו לא באמת קינות אלא פרודיות נבואיות על קינה, כי הנביא לא מצטער על נפילתה. אחד מהקטעים האלה מתאר אדם שנהג לשכר את סביבתו, להשקות את האנשים משקאות משכרים, 'למען הביט על מעוריהם' – כלומר, בגלל שתיית היין הם מתפשטים ומתגלגלים ברחובות עירומים, והוא שואב מזה סיפוק. מדובר כמובן בדמות שלילית ביותר. אולם, כאשר הפשר מצטט את הפסוק הזה, הוא לא אומר 'על מעוריהם', אלא 'אל מועדיהם'. זה משהו אחר לגמרי. ובעקבות זאת, כל יחידת הפשר עוסקת בחגים, במועדים.
"המציאות שמסתתרת מאחורי זה היא שבני הקבוצה שמחבר הפשר משתייך אליה חוגגים את מועדיהם לפי לוח שנה שונה מזה של יתר עם ישראל. מנהיג הקהילה, מורה הצדק, פרש מהציבור היהודי הכללי כדי לחגוג את המועדים – ובמיוחד את ה־מועד, יום הכיפורים – בזמן שלפי הבנתו הוא הנכון. מנגד הכוהן הרשע, שהוא האויב שלו, ניסה להכשיל אותו ולגרום לו לעבור על מצוות המנוחה והשבתון ביום הכיפורים 'הנכון' לשיטתו של מורה הצדק. ההבדל בכתיבת שתי המילים הללו הוא לא עצום: ר' וד' הן לא חילוף גדול, שינוי מקום של האות ו' גם לא, כך שטכנית אפשר להסביר איך זה קרה, ובכל זאת אלה שתי מילים שונות כל כך שקשה לי להאמין שזה עניין טכני בלבד. אני חושב שזה מעיד שנושא המועדים היה חשוב לבעל הפשר עד כדי כך שהוא קרא את הגרסה לתוך הטקסט שבידיו. אני לא יודע אם זאת הייתה יוזמה שלו או שקדם לו מישהו, אבל לדעתי זו גרסה מגמתית".
ונעבור לפרשננו
מגילת "פשר חבקוק" שהתגלתה בקומראן איננה העותק המקורי, האוטוגרף, כך מעריך פרופ' מזרחי. מבט מדוקדק בקלף יגלה גם שאין זה עותק מושקע במיוחד. "המגילה מורכבת משתי יריעות שמחוברות באמצע. אם אתה מסתכל על השוליים העליונים שלה, אתה יכול לראות שביריעה הראשונה הם יפים וחלקים, ואילו ביריעה השנייה יש עליהם שרטוט שורות. זה קצת מוזר – למה לשרטט שורות על השטח בגיליון שאמור להישאר חלק? אז יש שתי אפשרויות: או שזו הייתה במקור יריעה גדולה, שנחתכה לשניים והשתמשו בחלקה התחתון כיריעה שנייה; או שהמעתיק פשוט הלך לאיזו חנות עורות בירושלים ואמר למוכר 'תן לי שתי חתיכות עור זולות מאגף המבצעים', וזה מה שהוא קיבל. אבל עצם העובדה שמדובר במגילה שהועתקה, גם אם איננו יודעים כמה פעמים היא הועתקה, מראה שהיה חוג חברתי שבו החיבור הזה היה חשוב, ולכן הייתה הצדקה לייצר לו עותקים נוספים".
הביוגרפיה האישית של פרופ' מזרחי שלובה בזו של פענוח מגילות מדבר יהודה. הוא בן 48, יליד ירושלים. את שלושת התארים עשה באוניברסיטה העברית ולאחר מכן יצא לפוסט־דוקטורטים באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת גטינגן בגרמניה. "כבר כתלמיד בתיכון דנמרק בירושלים המקרא עניין אותי, אבל לא תכננתי ללמוד אותו באוניברסיטה. רציתי ללמוד ספרות, ובפרט ספרות אנגלית. צריך גם לומר שהגעתי לאוניברסיטה באמצע שנות התשעים, זמן קצר יחסית אחרי רצח רבין. הייתה תחושת שסע עמוק בין דתיים לחילונים, ובני הדור שלי הגיבו לזה בצורות שונות. אני הייתי חלק מקבוצה קטנה יחסית של אנשים שהרגישו שארון הספרים היהודי הוא חלק מארון הספרים שלהם, והוא מעניין אותם.
"נרשמתי ללימודי ספרות אנגלית ומקרא, כשהדגש היה דווקא על ספרות אנגלית. אבל כמו חמישים אחוז לפחות מקרב הסטודנטים, גם אני גיליתי בשנה א' שמה שדמיינתי הוא לא בדיוק מה שקורה בפועל. בהרצאות בחוג למקרא התרשמתי מאוד מהמחויבות העמוקה לקריאה של טקסט עתיק וממתן כלים מחשבתיים ופילולוגיים להתמודדות עם טקסט כזה, שנוצר במעין עולם אחר – חברה שונה מאוד משלנו, עם תרבות שונה. גיוס כל המשאבים האינטלקטואליים כדי לנסות להבין מה הטקסט הזר והמוזר הזה אומר משך את ליבי. כך הלכתי והעמקתי בעולם של המקרא".
התקופה ההיא, אמצע שנות התשעים, הייתה גם עידן חדש במפעל הפרסום של מגילות מדבר יהודה, שהחלו להתגלות בשנת 1947. "המגילות הראשונות נמצאו במערה מס' 1 בקומראן, ומצב השימור שלהן היה טוב יחסית. הן אלה שמוצגות היום בהיכל הספר. אבל רוב האוסף הוא שרידי מגילות, קרעים וקרעי קרעים, שהתגלו בעיקר בקומראן וגם באתרים אחרים במדבר יהודה. הממצאים האלה זרמו אל מוזיאון רוקפלר, שהיה בצד הירדני של ירושלים, ובמהלך שנות החמישים האוסף הלך וגדל. קבוצת חוקרים בינלאומית, שפעלה במזרח העיר, הופקדה על ניתוח המגילות ופרסום הממצאים. הקבוצה הזאת המשיכה בעבודתה גם אחרי 1967, כשהמוזיאון עבר לידי ישראל, אלא שעד סוף שנות השמונים הם פרסמו בסך הכול שבעה כרכים של התגליות. הם עבדו אומנם במסירות רבה, וכל העבודה שאנחנו עושים היום היא בעצם על כתפיהם, אבל היו להם הרבה מגבלות ובעיקר מחסור כרוני במשאבים.
מחברי הפשרים, מסביר פרופ' מזרחי, קראו את ספרי המקרא ככתבי חידה, והפעילו עליהם טכניקות של פיצוח צופן. "זו המשמעות העמוקה של המילה 'פשר'. כאשר הנביא חבקוק מדבר על האיום מצד האימפריה הניאו־בבלית, מבחינת בעל הפשר מדובר על הרומאים, שהוא מכנה 'כתיאים'. כוונת המגילה ברורה"
"בשנת 1989, בעקבות סדרת אירועים, העסק הזה התפרק ומורי פרופ' עמנואל טוב מהאוניברסיטה העברית מונה למנהל מפעל הפרסום של המגילות. הוא ארגן הכול מחדש, הגדיל למאה את מספר החוקרים – בקבוצה המקורית היו בין 7 ל־11 – הציב לוחות זמנים נוקשים וניהל את העסק ביעילות מופלאה. וכך, בין 1990 ל־2010 יצאו עוד 33 כרכים של המגילות. רוב האנרגיה של המפעל הזה השתחררה בין 1992 ל־2005, שנות הלימוד שלי בחוג. זו הייתה תקופה מרגשת מאוד. בזרם בלתי פוסק חוקרים הגיעו לכאן מחו"ל ושיתפו במחקר את אנשי החוג למקרא, היו כנסים, הייתה תחושה שמשהו גדול קורה. בכל חודש התפרסם קטע חדש מהמגילות, וזה היה האירוע בה' הידיעה של השנים ההן. לכן נמשכתי מאוד לעסוק גם בדבר הזה, אם כי צריך להגיד שהמחקר שלי מקיף הן את המקרא והן את מגילות מדבר יהודה והאינטראקציות ביניהם. אחד הנושאים המרכזיים שאני עוסק בהם הוא השינוי בנוסח המקרא ולשון המקרא לאורך הדורות, ואיך אנחנו רואים את זה בהשוואה בין המסורה, המגילות, נוסחים נוספים ותרגומים עתיקים".
את מגילות מדבר יהודה נוהגים החוקרים למיין לארבע סוגות: "ספרים מקראיים" שזהים באופן כללי לספרי המקרא המוכרים, בשינויי נוסח; "פשרים", מגילות ובהן פרשנות למקרא; "ספרות כיתתית" שחוברה בכיתות מדבר יהודה בשלהי ימי הבית השני; וספרים "סובבי מקרא" שהתחברו בתקופת בית שני. בין אלה יש כמה שהיו מוכרים עוד לפני מציאת המגילות, והם המכונים "ספרים חיצוניים". אחרים, רובם ספרות אפוקליפטית, נודעו לראשונה מתוך הממצאים הארכיאולוגיים במערות קומראן ומערות נוספות.
מכל ה"פשרים", "פשר חבקוק" הוא המגילה שנשתמרה באופן המלא ביותר. שתיים־שלוש השורות התחתונות של העמודות נשחקו באלפיים השנים שעברו עליה במערה, אך המגילה עצמה קריאה לכל אורכה. "את השורות התחתונות אפשר לפעמים לשחזר, במיוחד כשמדובר בציטוטים מספר חבקוק", אומר מזרחי. "מגילות הפשרים כוללות גם קטע משמעותי מפשר נחום, שרידים מכמה וכמה פשרים לספר ישעיה, כמה פשרים לספר תהילים, פשר לספר מיכה, אולי לצפניה, ושניים לספר הושע. כמעט כולם נכתבו על ספרי הנביאים. פשר תהילים חריג במובן הזה, אבל נראה שגם מזמורי תהילים נתפסו בזמנם כנבואה, מאחר שהמקרא עצמו מעיד על שיג ושיח בין דוד וא־לוהים.
"יש גם חיבור פרשני על ספר בראשית, שבעבר חשבו שהוא 'פשר', אולם היום אנחנו יודעים שהוא לא. להוציא מקום אחד ויחיד, הוא לא משתמש במילה פשר, והוא גם לא בנוי באותה שיטה כמו חיבורי הפשר. מצד שני, יש במגילות אחרות פסקאות שמנוסחות על דרך הפשר. למשל, 'ספר ברית דמשק' ו'סרך היחד' מתייחסים לפעמים לפסוק ומפרשים אותו בשיטה שאינה זהה אומנם לשיטת הפשר, אבל דומה לה מאוד. פסקאות כאלו יש לנו על פסוקים מכל ספרי המקרא, אבל פשרים רצופים – רק על ספרי הנבואה".
ספרות הפשרים שהתגלתה בקומראן, מציין מזרחי, איננה הפרשנות הקדומה ביותר לספרי המקרא. "פרשנות יש כבר במקרא עצמו, למשל כאשר ספר דברי הימים משכתב את ספרי שמואל ומלכים, ואגב כך גם מפרש את המילים הקשות, מתרגם אותן לעברית בת זמנו, מפשט דברים ומבאר אותם. פרשנות כזו קיימת גם בספרות מתקופת בית שני. אבל ספרות הפשרים היא משהו מיוחד: זו הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים חיבורים שמציגים את עצמם באופן מוצהר כביאור לטקסט מקראי. הם לא משכתבים אותו, אלא מצטטים את הפסוק ואז אומרים שפשרו הוא כך וכך. זה משמעותי מאוד, כי שתי צורות הפרשנות הללו מבטאות עמדה נפשית ואמונית שונה כלפי הטקסט המקראי.
"כשאתה משכתב את הטקסט, אתה מרגיש חלק ממנו. כך למשל ב'ספר היובלים', שכותב מחדש את ספר בראשית ומחצית ספר שמות, ומציג את כל השכתוב הזה כדברי 'מלאך הפנים' אל משה בהר סיני; או 'מגילת המקדש' שנמצאה בקומראן, וגם היא מעין שכתוב של חלקים מהתורה, כביכול מפי הא־ל. מחברי המגילות האלו נמצאים כמובן במרחק מסוים מהתורה, אבל מרגישים חלק מאותה מערכת תרבותית שייצרה את הטקסטים הכתובים שלה. לעומת זאת כשאני כותב פירוש אני אומר בעצם שיש טקסט קיים, הוא נפרד ממני, אני לא מתערב בו עצמו, ואני רק כותב ביאור שמתייחס אליו. המקרא הוא הוויה נפרדת ממני".
עולם בשחור-לבן
מחברי הפשרים, מסביר פרופ' מזרחי, קראו את ספרי המקרא ככתבי חידה, והפעילו עליהם טכניקות של פיצוח צופן. "זו המשמעות העמוקה של המילה 'פשר' – מונח טכני שמוכר לנו מהספרות האכדית והארמית בעת העתיקה, ומתייחס לפתרון של טקסטים מוצפנים, חלומות או תופעות בטבע, ומציאת המשמעות שלהם לחיינו. כאשר הנביא חבקוק מדבר על המתחים החברתיים ביהודה של תקופתו, בעל הפשר קורא את זה כשיקוף של הפילוג הכיתתי והמתחים החברתיים בזמנו הוא. כשהנביא מתייחס לאיום מצד האימפריה הניאו־בבלית, מבחינת בעל הפשר מדובר על הרומאים, שהוא מכנה בלשון סתר 'כתיאים'. זה מונח שמופיע במקרא במשמעות אחרת, אבל כוונת המגילה ברורה, לפי כל התיאורים שמופיעים בה".
כך פענח בעל הפשר את פסוק י"ז בפרק א' בחבקוק, שנאמר בו: "העל כן יריק חרמו ותמיד להרוג גויים לא יחמול". בנוסח הפשר מוחלפת המילה "חרמו" ב"חרבו", והמחבר מסביר: "פשרו על הכתיאים אשר יאבדו רבים בחרב: נערים אשישים וזקנים נשים וטף, ועל פרי בטן לוא ירחמו". פרופ' מזרחי בספרו מתרגם את דברי המגילה ללשון ימינו, ומסביר שבעל הפשר אומר שכוונת הפסוק "לרומאים הרצחניים שהורגים נערים, גברים, זקנים, נשים וטף, וגם על היילודים אינם חסים". בפירוש המורחב המצורף לטקסט הוא מתייחס לשינוי הנוסח, שלדעתו אינו מגמתי במקרה הזה, ומסביר את הרקע ההיסטורי, בין השאר בנוגע לאכזריותם הידועה של הכובשים הרומאים.
כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן הפירוש לפסוקים נותן לנו צוהר לתקופתו של בעל הפשר ולמציאות החברתית שסבבה אותו. "אפשר להתווכח, והתווכחו במחקר, אם פשר חבקוק נכתב לפני או אחרי שנת 63 לפני הספירה – השנה שבה המצביא הרומי פומפיוס מגיע לארץ ישראל והופך אותה למעשה לחלק מהאימפריה הרומית", אומר פרופ' מזרחי. "אבל בכל מקרה מדובר במאה הראשונה לפני הספירה, והחברה היהודית בתקופה הזו שרויה בפילוג ובקיטוב. יש לכך סיבות רבות, אבל גורם אחד הוא בעל השפעה גדולה במיוחד – המפגש עם התרבות ההלניסטית. לקראת סוף המאה הרביעית לפני הספירה אלכסנדר מוקדון חולף בארץ ישראל, ובמהלך מאתיים השנים שלאחר מכן הארץ נכנסת תחת כנפיהן של האימפריות ההלניסטיות שבאזור, בית סלאוקוס בסוריה ובית תלמי במצרים. שתי האימפריות מבססות את שלטונן באמצעות קולוניות – ייסוד ערים משלהן, ומתן זכויות יתר כלכליות ומשפטיות לערים שמאמצות את אורח החיים היווני, ההשכלה היוונית וכולי.
"מחבר פשר חבקוק מתלונן מרה על שרוב העם לא מקיים כהלכה את מצוות התורה, אבל כמעט לא מסביר מה הם לא עושים נכון. לכן עד הדור האחרון, המחקר לא עסק כמעט בתוכן ההלכתי של פשר חבקוק, אלא יותר בהבדלים האידיאולוגיים והתאולוגיים. כשאנחנו קוראים את המגילה לאור הידוע כיום, רואים רמזים למחלוקות ההלכתיות לאורך הדרך"
"כל זה יצר מתח עם האוכלוסייה המקומית, והדבר הגיע לנקודת רתיחה באמצע המאה השנייה לפני הספירה, כשאנטיוכוס אפיפנס פרסם את גזרות הדת. המתח בין גורמים שמרניים באוכלוסייה המקומית ובין השלטון ההלניסטי והקבוצות באוכלוסייה שמבקשות לחבור אליו התפרץ במרידות. מתתיהו החשמונאי ובניו התקוממו נגד כל מה שהשלטון ההלניסטי מייצג, ולמרבה ההפתעה המרד הצליח. המשפחה החשמונאית ביססה שליטה בירושלים ובחלקים גדולים של ארץ יהודה, וקיבלה הכרה מצד האימפריה ההלניסטית. אבל במקביל החשמונאים עצמם נעשו יותר ויותר הלניסטים, בשמותיהם ובהיבטים נוספים".
פשר חבקוק התחבר בתקופה של התמודדות עם העולם ההלניסטי, שנמצא הן מחוץ לחברה היהודית והן בתוכה. זו גם התקופה שהתגבשו בה המסורות היהודיות שאנו מחזיקים בהן עד היום. "כל אדם במרחב הזה – גם בארץ ישראל וגם בתפוצות – שאל את עצמו אז מיהו יהודי ומהי יהדות. זה הוביל לתסיסה תמידית. כלל ידוע במציאות הפוליטית והתרבותית הוא שככל שהשאלה מרכזית יותר מבחינה זהותית, כך יימצאו לה יותר תשובות שונות, מגוונות וסותרות. על הרקע הזה צריך להבין את הפילוג החריף, שמשתקף בין השאר בכתבי יוסף בן מתתיהו. לפי התיאור שלו, החברה היהודית של אז מחולקת לשלוש קבוצות, שאנחנו מתרגמים את שמותיהן מיוונית לפרושים, צדוקים ואיסיים. צריך לזכור שלא מדובר במיליוני אנשים בכל קבוצה; אלו תנועות רוחניות ופוליטיות שסוחפות אחריהן רבים, אבל הגרעין הקשה של כל אחת מהן מונה רק כמה אלפים. יוספוס למשל מציין שמרבית העם נוהה אחר הפרושים, אבל הוא מבדיל בין 'העם' ובין 'הפרושים'. הרוב מזדהה עם הפרושים, אבל אנשים מכבדים מאוד את האיסיים, שהיה להם מוניטין של מנבאי עתידות ומרפאים, הילרים. אז בהחלט יכול להיות שביומיום אתה תתמוך כביכול ב'מפלגה הפרושית', אבל כשתצטרך טיפול רפואי תלך לרופא מהאיסיים. המציאות מורכבת".
הזיהוי המדויק של הקבוצה שמחבר הפשר השתייך אליה אינו פשוט, אומר פרופ' מזרחי, משום שהמידע שיש בידינו על התקופה לוקה בחסר. "אנחנו כן יכולים לראות שהחיבור הזה שותף, בעולמו הרוחני ובעקרונות האידיאולוגיים שמשתקפים ממנו, למגילות אחרות שנמצאו בקומראן. הוא קרוב מאוד לספרות הכיתתית, אבל לא זהה לה. המחבר רואה את העולם בשחור־לבן, יש טובים ויש רעים. הטובים הם מעטים, אנשי הכת, וכל האחרים רעים. כולם טועים, רק אנחנו צודקים. תפיסת עולם דומה אפשר למצוא במגילת 'מלחמת בני אור בבני חושך', אבל באופן מעניין, מחבר הפשר לא משתמש בביטויים הללו.
"לכל אחד מהחיבורים הכיתתיים יש ניואנסים. בלי להיכנס לשאלה אם אנשי כיתות מדבר יהודה היו איסיים או לא, חשוב להבין שלא מדובר בקבוצה אחת, אלא באוסף קבוצות שיש להן מאפיינים דומים – אבל יש ביניהן גם הבדלים. זה קצת כמו להגיד היום 'חרדים': כשאתה מסתכל מקרוב על החברה החרדית, אתה מוצא בה תנועות שונות ואפילו מנוגדות. לא כל מי שנראה חרדי יגדיר את עצמו כשייך לאותה קבוצה עם כל אדם אחר שנראה חרדי. יהיו חרדים שלא יסכימו אפילו להתפלל זה עם זה בבית הכנסת. כך גם לגבי אנשי הקבוצות הכיתתיות בימי בית שני. לנו הם נראים דומים, אבל זה לא אומר שהם עצמם הרגישו כך, ושהם היו מוכנים לדבר זה עם זה".
בהקשר הזה מרתק לראות את הפשר לביטוי המפורסם מספר חבקוק (ב', ד'), "וצדיק באמונתו יחיה". בעל הפשר קובע כי "פשרו על כל עושי התורה בבית יהודה אשר יצילם אל מבית המשפט בעבור עמלם ומנתם במורה הצדק". ופרופ' מזרחי מתרגם ללשון ימינו: "חברי הכת, המקיימים את המצוות על פי פירושו של 'מורה הצדק', הם בלבד יינצלו בידי האל ביום הדין, בזכות מעשיהם והליכתם בדרכו". ה"צדיק", מסביר פרופ' מזרחי בפירוש המורחב, הוא רק מי שכפוף באופן מוחלט להוראותיו של מורה הצדק. מי שהתפלגו מהכת, גם אם לא הפכו לפרושים או לצדוקים וגם אם הם עדיין מחזיקים בעמדות דומות לאלו של אנשי הכת, לא יינצלו ביום הדין.
הטור הריק
העימות הרעיוני־הלכתי עם הכיתות האחרות הוא אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים את מחבר הפשר. אפשר לראות זאת היטב גם בפשר הפסוק "אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר" (חבקוק ב', ג'). לדברי בעל הפשר, "פשרו על אנשי האמת עושי התורה אשר לוא ירפו ידיהם מעבודת האמת בהימשך עליהם הקץ האחרון. כי כל קיצי א־ל יבואו לתיכונם כאשר חקק להם ברזי עורמתו". פרופ' מזרחי מסביר בספרו כי כוונת הפסוק היא "לאנשי הכת המקיימים את מצוות התורה לפי פירושן הנכון (לשיטת הכת, כלומר: הפירוש המחמיר מבחינה הלכתית), ואינם נכנעים לייאוש אף על פי שהגאולה מתמהמהת, שכן ההיסטוריה בכל זאת עתידה להתממש כפי שא־לוהים תכנן אותה". הוא מציין במיוחד את בחירתו של בעל הפשר לכנות את אנשי הכת שאליה הוא משתייך "עושי התורה".
"מחבר הפשר מתלונן מרה שוב ושוב על כך שרוב העם לא מקיים כהלכה את מצוות התורה", אומר מזרחי. "עם זאת, הוא כמעט לא מסביר מה הם לא עושים נכון. זו הסיבה לכך שעד הדור האחרון, המחקר לא עסק כמעט בתוכן ההלכתי של פשר חבקוק. רק משנות התשעים והלאה החלו להתפרסם קבצים של הלכות ממגילות קומראן, ואז התברר עד כמה המחלוקות ההלכתיות תפסו מקום מרכזי בפילוג בין הכיתות. עד אז חשבו הרבה יותר על ההבדלים האידיאולוגיים והתאולוגיים. כאשר דור החוקרים בני גילי קורא את פשר חבקוק לאור הידוע לנו כיום, פתאום אנחנו רואים את כל הרמזים למחלוקות ההלכתיות ששתולים לאורך הדרך".
פשר חבקוק אינו מקיף את כל ספר חבקוק שבידינו, אלא מתייחס רק לשניים משלושת פרקיו. "אין בו מילה או חצי מילה על פרק ג', שהוא למעשה מזמור הנפתח במילים 'תפילה לחבקוק'", אומר פרופ' מזרחי. "אני חושב שספר חבקוק שהיה לפני בעל הפשר כלל רק את פרקים א' וב', שהם נבואות. זה לא שהיה חסר למעתיק הפשר מקום לכתוב את ההמשך. אם מסתכלים על המגילה, רואים שבסיומה יש עוד טור וחצי ריקים. בעיניי זו ראיה עקיפה לכך שספר חבקוק של מחבר הפשר לא כלל את פרק ג' שלנו. בהערת סוגריים אגיד, כדי שלא תהיה טעות, שאני בהחלט חושב שפרק ג' הוא קדום. זה טקסט עתיק מאוד, אבל לדעתי הוא צורף לנבואות חבקוק בשלב מאוחר".
כתיבת הפירוש החדש לפשר חבקוק יצאה לדרך גם בזכות ד"ר אדולפו רויטמן, אוצֵר היכל הספר. "אדולפו פנה אליי לפני כמה וכמה שנים, ואמר לי שיש לו חלום", מספר פרופ' מזרחי. "המגילות, הוא אמר, מפורסמות וידועות, אבל לא רבים בציבור הרחב קראו אותן. גם כשמגיעים להיכל הספר ורואים את המגילות, אנשים לא באמת קוראים את הטקסט. יש אומנם ספרות מחקר ענפה מאוד סביבן, אבל החזון שלו היה ליצור משהו דומה לביאור של הרב עדין שטיינזלץ על התלמוד. התחברתי מאוד לרעיון הזה. אני חושב שחלק מהחובה שלנו כחוקרים היא להנגיש את הטקסטים הללו ואת ההישגים של המחקר לציבור הרחב.
"התוכנית הייתה שהספר יראה אור ב־2017, לרגל שבעים שנה לגילוי המגילות, אבל בסוף הוא התפרסם ביובל ה־75. זה אמור להיות כרך ראשון מתוך סדרה שתעסוק בכל המגילות שבהיכל הספר, שהן המגילות השלמות יחסית. התחלנו ממגילת פשר חבקוק גם משום שהיא מצומצמת יחסית, ולכן ניתן לעבוד עליה בזמן סביר, אבל גם כי היא מעניינת מאוד. זה שער כניסה מוצלח לעולם של המגילות בכלל.
"גם כשמגיעים להיכל הספר ורואים את המגילות, אנשים לא באמת קוראים את הטקסט. יש ספרות מחקר ענפה מאוד סביבן, אבל החזון של פרופ' רויטמן היה ליצור משהו דומה לביאור של הרב עדין שטיינזלץ על התלמוד. התחברתי מאוד לרעיון הזה. אני חושב שחלק מהחובה שלנו כחוקרים היא להנגיש את הטקסטים הללו ואת ההישגים של המחקר לציבור הרחב"
"האמת היא שהתלבטתי איך לכתוב את הפירוש. פרופ' בלהה ניצן, שנפטרה לפני כמה חודשים, חיברה פירוש מדעי מקיף לפשר חבקוק, אבל הוא כבד וקשה לקריאה. בהתחלה חשבתי אולי לעשות לו גרסה פופולרית, אבל כשהתחלתי ראיתי שזה לא עובד, ושאני חייב לכתוב פירוש חדש לגמרי. גם משום שההבנה שלי את הטקסט שונה בהרבה נקודות מזו של פרופ' ניצן, וגם מכיוון שהמבנה של פירוש שמיועד לקהל הרחב הוא אחר.
"מאותה סיבה סילקתי כמה דברים שקרובים מאוד לליבי, כמו עיסוק בלשון המקרא ובנוסח המקרא. יש כאן ניסיון לפתוח את הטקסט לקוראים. הספר נפתח במבוא מקיף של אדולפו על המגילות, ובצד הוויזואלי הבאנו את הצילום של המגילה ולצידו את התעתיק. לעיתים יש בו השלמות, שמופיעות בסוגריים ובצבע שונה. המטרה היא לאפשר לקורא לבקר גם אותי, כי השלמות הן תמיד השערה. לכל יחידת פשר הוצמד 'תרגום' ללשון ימינו, ואחריו הפירוש המורחב שמתייחס לפסוק המקורי בספר חבקוק וגם לפשר ולרקע התרבותי וההיסטורי. יש פה גם המון תמונות של חפצים ארכיאולוגיים שמאירות את הממד ההיסטורי של הפשר, וכן תמונות של יצירות אמנות".
פרופ' מזרחי מבקש להדגיש שפירושו אינו מתיימר להכריע במחלוקות הרבות הנוגעות לתקופה ולמגילות בפרט. "אני משתדל להציג באופן הוגן את הוויכוח, ולא מנסה לכפות על הקוראים את דעתי בשאלות שאין להן פתרון מוחלט. למשל, סביב השאלה מיהו 'הכוהן הרשע' יש עולם שלם של ספרים ומאמרים וניסיונות תארוך וזיהויים היסטוריים. אני חושב שאין דרך להגיע לתשובה ודאית, ולכן אני פורש את השאלה בפני הקוראים בלי להכריע בה. יש לי העדפה מסוימת, אבל זה לא משנה, מה שחשוב הוא להבין את הדינמיקה בין הכוהן הרשע למורה הצדק, ומה היא מלמדת אותנו על החברה היהודית בתקופה ההיא. אני גם לא מכריע בשאלה אם אלו איסיים או לא, אף שאני חושב שהתשובה חיובית. לא נחוץ להכריע בוויכוח הזה כדי להבין שאנחנו מדברים על חברה מקוטבת ומפולגת. אז למה לי ליצור עוד פילוג בין הקוראים בשאלה הזו?"
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
