ברגע הראשון, ננסי דנקה לא הצליחה להבין מדוע הכבשים נבהלו. "לקח לי רגע להבין מה יוצא מהיער", אומרת רועת הצאן בת ה־37 על היום ההוא, עמוס האירועים, בקיץ שעבר בלונברגר היידה בצפון־מערב גרמניה. ואז היא ראתה את הזאב מסתער. "אייייי", היא צרחה, מצלמת בטלפון שלה את הסתערותה לעבר הדמות השעירה המתגנבת לעבר אחת הכבשים שלה. "תפוס אותו!", היא צעקה לאחד הכלבים שלה. הזאב המבוהל נעלם בחזרה בין העצים.
הזאבים כמעט נכחדו בגרמניה למשך יותר ממאה שנה, אך כעת הם משגשגים כאן שוב – סיפור הצלחה נדיר בעולם של מגוון ביולוגי הולך ופוחת. אחד הגורמים: איחוד גרמניה, שהרחיב את ההגנה על חיי הבר במערב גרמניה אל המזרח. מספר הזאבים גדל פי שישה ויותר בעשור האחרון. בגרמניה מתגוררות כיום 161 להקות, או כ־1,300 זאבים. אך יחד עם שובם לטבע, יש גם עלייה במתקפותיהם על בעלי חיים – והדבר מעורר ויכוח סוער.
התפשטות הזאבים דרך גרמניה לבלגיה, להולנד ומעבר לשם הפכה לנושא שנידון ברמות הגבוהות ביותר של האיחוד האירופי. בסתיו שעבר היא נגעה באופן אישי בנשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון־דר־ליין, כאשר זאב הרג את סוס הפוני שלה מחוץ לביתה בצפון־מערב גרמניה. לאחר המתקפה היא כתבה שהנציבות מכירה בכך ש"חזרת הזאבים וצמיחת מספריהם מובילות לעימות".
ברמה המקומית, הסוגיה מעמתת חקלאים עם פעילי שימור הסביבה. אנשים משני הצדדים הואשמו בלקיחת העניינים לידיים: מעונות ציד הוצתו וזאבים נורו ובותרו באופן בלתי חוקי.
בסקסוניה התחתונה, אנשים שיצאו לטיול לצד תעלה בחודש שעבר נתקלו בשקית אשפה כחולה צפה ובה פגר זאב מחורר בכדורים. ראשו וזנבו הופיעו בשקית שנייה למחרת. באפריל, ראשו הכרות של זאב נמצא מחוץ למשרד להגנת הטבע במחוז.
"זה מגיע לנקודת רתיחה", אומר גרד יאנקה, בעל הכבשים שדנקה רעתה במורדות מכוסי האברש של לונברגר היידה, 45 קילומטרים מדרום להמבורג. "שני הצדדים מקשיחים עמדות".
סיפור הצלחה?
"הזאב מוצא בקלות סיבות לטרוף כבשים" (פתגם גרמני)
יאנקה, ש־1,600 הכבשים שלו חיות בחווה שהוא מנהל יחד עם אשתו רנטה ובתם בת ה־33, עבר לבית החווה הצנוע שעל גגו שבשבת בדמות כבש בשנות התשעים. "באותה תקופה היה בלתי נתפס שיהיו כאן זאבים", הוא אומר בעודו שותה קפה על המרפסת שלו, לבוש סרבל חקלאים ירוק, בעוד גורי חתולים משחקים למרגלותיו.
בגרמניה האמינו שלהקת הזאבים המקומית האחרונה נכחדה סביב שנת 1850, לאחר שהזאבים ניצודו עד כלות. עבור דורות של ילדים, ההיכרות עם זאבים הייתה מוגבלת ל"זאב הרע" באגדות או לפוחלצים בתערוכות. אבל איחוד גרמניה מחדש ב־1990 היה חיובי מאוד לזאבים. עד אז התיר החוק במזרח גרמניה את ציד הזאבים, והם נורו באופן שגרתי אם חצו את הגבול מפולין. עם זאת, בגרמניה המאוחדת, הגנת הזאב שהתקיימה במערב הוחלה על כל המדינה.
בשנת 2000 נולדו הזאבים הראשונים בטבע בגרמניה זה 150 שנה. פעילי שימור הטבע חגגו את ההישג. "זה סיפור הצלחה", אומרת מארי נויוולד, יועצת לענייני זאבים באיגוד לשימור הטבע והמגוון הביולוגי של גרמניה. "אנשים רבים לא היו מצפים שמין כמו הזאב יוכל למצוא מקום לחיות במדינה כמו גרמניה". לדבריה, היכולת של הזאבים לחצות מרחקים עצומים כדי למצוא בית גידול מתאים פירושה שהם לא נזקקו לעזרה רבה בחזית השימור. האתגר היה לנסות להבין איך הם יכולים לחיות לצד בני האדם שגירשו אותם בעבר.
לגרמניה אין פארקים לאומיים נרחבים שיתמכו בשיבתם של הזאבים לטבע, כמו שיש בארצות הברית. המדינה כולה קטנה ממונטנה – מדינה בצפון־מערב ארה"ב שבה הוחזרו הזאבים לטבע בפארק הלאומי ילוסטון באמצע שנות התשעים, והציד שלהם מפוקח היטב ונעשה תחת מגבלות – אבל בגרמניה יש פי 80 תושבים, ומספר דומה של זאבים.
"גרמניה מאוכלסת מאוד מאוד, ויש לנו מעט מאוד אזורי טבע גדולים ורציפים", אומרת סטפי למקה, שרת הסביבה של גרמניה. "לכן קשה להתנהל בין מי שאומרים שזו הצלחה גדולה מאוד בתחום שימור הטבע, להחזיר את הטורף הזה לחיות כאן איתנו, ובין מי שאומרים שאנחנו חייבים להגן על חיות המרעה".
פוליטיקת "זאב זאב"
"הזאב הישֵן מעולם לא תפס כבשה" (פתגם גרמני)
החווה של יאנקה חוותה את התקפת הזאבים הראשונה בשנת 2013: הוא מצא ארבע כבשים מתות בשלג. מאז, 192 מהכבשים שלו נפלו טרף לשיני הזאבים. ככל שגדלה אוכלוסיית הזאבים, כך הלכו ההתקפות ותכפו. בסקסוניה התחתונה היו 216 מתקפות רק השנה, ו־601 בעלי חיים נהרגו בהן – לעומת 174 התקפות בשבעת החודשים הראשונים של השנה שעברה. ברחבי גרמניה כולה, ב־2022, זאבים הרגו 4,366 חיות משק, כולל שלושים סוסים וארבע לאמות. זוהי עלייה של 30 אחוזים לעומת השנה שעברה.
"זה אמוציונלי", אומר יאנקה. "זה באמת משגע אותך".
ההגנה על זאבים מעוגנת בחוק האיחוד האירופי, אם כי בשנה שעברה העביר הפרלמנט האירופי החלטה לא מחייבת הקוראת להוריד את דירוג ההגנה עליהם. הנציבות האירופית, שתפקח על השינוי, עורכת ניתוח נתונים בנושא.
המדינות החברות באיחוד התפצלו למחנות חלוקים. שרי איכות הסביבה מתריסר מדינות – כולל גרמניה – טוענים נגד החלשת ההגנות; אבל אוסטריה, פינלנד, שוודיה ונורווגיה בחנו את הפחתת ההגנות הקיימות ומבקשות לאפשר להקטין את אוכלוסיות הזאבים.
לעת עתה, גרמניה מאפשרת לירות בזאב רק אם הוא נחשב למטרד מיוחד לבעלי החיים. לאחר כל תקיפה נלקחת דגימת די־אן־איי מהחיה המתה כדי לגלות איזה זאב מסוים אחראי לקטל. אם נמצא זאב שדילג מעל גדרות חשמליות או חמק מכלבי הגנה פעמיים בחייו, ניתן לקבל אישור ירי מיוחד כדי לצוד אותו.
הזאב הידוע ביותר שהוטלה עליו פקודת הרג היה GW950m, זאב שאחראי לתריסר תקיפות, כולל זו שהרגה את סוסת הפוני של פון־דר־ליין, דולי. לפי הערכות, עד כה הזאב הצליח לחמוק מהציידים. "אי אפשר לכוון לזאב מסוים", אומרת מריון קלופ, ציידת בת 53 שביתה מעוטר בכריות עטויות פרוות שועל, בקרני צבאים ובעופות מפוחלצים. היא מבקשת לקדם מכסות ציד של זאבים: "המפסידים במצב הזה הם בעלי החוות, העזים והכבשים", היא אומרת, ומציגה בפנינו קלסר עם תמונות של בעלי חיים שהותקפו בידי זאבים.
פוליטיקאים שמרנים מקדמים את מטרתה. "הזאב לא שייך לכאן", אמר באביב ראש ממשלת בוואריה מרקוס סודר, וקרא לפקודת השמדה לזאבים בהרי האלפים. הנושא מקודם גם בידי מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), שכוחה בסקרים גובר לקראת בחירות מקומיות חשובות במזרח המדינה בשנה הבאה.
כשהדיון התחמם, כריסטיאן מאייר, שר הסביבה הירוקה בסקסוניה התחתונה, אמר שהוא קיבל איומי מוות בגלל סירובו לקדם הרג זאבים. הנושא נעשה "נפיץ", אומרת למקה, שרת הסביבה הפדרלית.
בקרב תומכי הזאבים, יש החוששים שזה עניין של זמן עד שיגיע השינוי. "בצד הפוליטי, הכול הולך לאותו הכיוון: אנחנו רוצים להרוג", אומר כריסטיאן ברגה, פעיל שמגדל תריסר זאבים וכלבי זאב בחצר האחורית שלו. הוא מקווה שבתי המשפט יעצרו כל שינוי מנוגד לחוק האירופי.
הוא גם מאשים את מחנה מתנגדי הזאבים בקריאות "זאב, זאב": "הציידים והחקלאים תמיד מגזימים, כי הם רוצים לגרום לאנשים לפחד", הוא אומר בעודו מאכיל קבוצה של גורי זאבים בני ארבעה חודשים בנקניקיית כבד על מפתן ביתו.
טכדי לצוד זאבים דרוש אישור ירי מיוחד. פעילת שימור מתקינה מצלמת מעקב. צילום: אימן הלאל, הוושינגטון פוסט
התנגשות הכלב והזאב
"כשהזאב נלכד, הוא מתנהג כמו כבשה" (פתגם גרמני)
אנשי שימור הטבע טוענים שיש דרכים לאפשר לאדם ולחיית הטרף לחיות יחד. אחד מהפתרונות הללו התקדם בנביחה אל מבקרים שהתקרבו לעדרו של יאנקה. לחקלאי יש עשרים כלבי הרים פירנאים לבנים, שטופחו לא לרעיית צאן אלא להגנה. הכלבים גדלים עם העדר, ולכן מתייחסים לכבשים כאל משפחה.
הכבשים של יאנקה גם מוגנות בגדרות חשמליות, ומצלמות במעגל סגור מסייעות במעקב אחר סימני זאבים. הכלבים והגידור ממומנים בידי הממשלה, אם כי תחזוקתם מוטלת על החקלאי.
גידור מוגבר אינו פופולרי בתרבות המטיילים הנלהבת של גרמניה, ותשלומי פיצויים פשוטים לחיות מתות עשויים להיות זולים מיותר מ־20 מיליון הדולרים שהוציאה גרמניה על כלבים וגידור בשנה שעברה. אבל נתוני הממשלה מראים שהאמצעים עוזרים: בשלושה רבעים מהמתקפות על כבשים ועיזים בשנה שעברה, הייתה הגנה מעטה אם בכלל.
החקלאי החובב קרל־גוסטב לייזר מספר שהשאיר דיר כבשים ללא השגחה לאחר שטופלו להסרת תולעים ונדרש להפריד בין הכבשים המטופלות ובין העדר הראשי. הוא ידע שהיה עליו להציב גידור חשמלי, הוא אומר, אבל החליט להסתכן. חמש כבשים נקטלו. "אני לא יכול להאשים את הזאבים", הוא אומר. "הם פעלו לפי טבעם".
תקוותה של הממשלה היא שאימוץ אמצעי הגנה יסייע בקבלת שובם של הזאבים. יאנקה שולף את הטלפון שלו כדי להציג סרטון של זאבים פוגשים את הכלבים הפירנאים הגדולים שלו באחד הלילות. מול נביחותיהם של הכלבים הזאב מתקרב – ואז נמלט. עיניים נוצצות בחשכה וידאו שהוא שומר מרחק.
לדברי יאנקה נדרשו שנים של התאמת גבהים של גדרות, מציאת גזעי הכלבים והבנת חיי העדר כדי למצוא נוסחה שעובדת. הועיל גם ש"זאב בעייתי" אחד נורה, ואחר נעלם. חלק מהחקלאים מתלוננים על הנטל – תחזוקת הגידור והאכלת הכלבים. ואף שכסף ממשלתי זמין כדי לסייע בהגנה על כבשים, הוא לא מגיע למגדלי בהמות אחרות או לסוסים.
ראלף הנטשל, פעיל בחברת "חברי זאבי הפרא", אומר שאפשר לפתור את הנושא אם יעניקו לחקלאים פיצוי טוב יותר. הארגון שלו עוזר לחקלאים להתקין גדרות ולרכוש כלבים. "זו עבודה נוספת, ואף אחד לא אוהב לעבוד בחינם", הוא אומר.
לגרמניה יש משאבים למצוא פתרון, אומר למקה: "עלינו גם לקבל ולכבד את הטבע, ולא לתפוס את כל בית הגידול העולמי בעצמנו. אחרת נישאר כאן לבדנו".
