איש לא הבחין בכלי הרכב שחנה בשממה המדברית של שמורת נחל חוורים. הוא עמד בצילו של עץ בודד שענפיו משתפלים כמעט עד לקרקע. המושב הקדמי היה ריק; נהג הרכב הסתתר לא הרחק, בין בקיעי הנחל, והמתין בדממה. כשהגיעה השעה הוא יצא ממחבואו, החל ללכת לעבר הגבול וחצה את שביל הטשטוש. בשטח ירדן המתין לו תיק כבד. האיש נטל את התיק על כתפו, חזר לשטח ישראל והעביר לרכב את תכולת התיק: עשרות כלי נשק ומלאי תחמושת מסוגים שונים. בשלושת הימים הבאים עשה את המסע הרגלי הזה שוב ושוב. לבסוף נכנס לרכב העמוס ונסע הביתה, אל השבט שהוא משתייך אליו בפזורה הבדואית.
כעבור יומיים חזר הנהג לאותה נקודה מדברית כדי להתחיל מבצע נוסף של שינוע כלי נשק, אך הפעם גילה שהוא לא לבד. במקום ארבו לו לוחמי יחידת מג"ן, ועצרו אותו מיד כשיצא מהרכב. אחרי חקירה בשטח ובתחנת המשטרה הוגש נגדו כתב אישום, ובימים אלה הוא ממתין לפתיחת משפטו.
רפ"ק ג', סגן מפקד היחידה: "מי שהורשע בהברחה מקבל עונש מאסר של שש־שבע שנים. זה מרתיע, אבל מה אגיד, מי שיודע לאפות – אופה, ומי שיודע להבריח – זה מה שהוא יעשה. האנשים האלה עוסקים בפשיעה לפרנסתם ולמחייתם, וברור לנו שהם יחזרו לזה אחרי ריצוי העונש"
יחידת מג"ן ("מודיעין גבולות נגב"), בפיקודו של סנ"צ רונן כלפון, היא כוח מבצעי מיוחד של המשטרה שהוקם ב־2008 במטרה להיאבק בהברחות הסמים ואמצעי הלחימה דרך גבולותיה של ישראל עם ירדן ומצרים. 27 לוחמים בלבד יש ביחידה, שמופקדת על כ־600 קילומטרים של גבול – ממעבר הבקעה עד אילת, ומאילת עד רפיח. בעזרת שלל אמצעים מודיעיניים ומבצעיים, חלקם מסווגים, מנסה היחידה לבלום את כניסתם של החומרים האסורים וכלי הנשק. במקביל למג"ן פועלות שתי יחידות בגבולותיה האחרים של ישראל – יואב, שאחראית על אזור הצפון, ומג"י, שפעילה בעיקר באזור יהודה ושומרון.
השבוע התוודע הציבור הישראלי לאחד ההיבטים המסוכנים של הברחת אמצעי הלחימה דרך גבול ירדן: באזור אשדות־יעקב, כך הותר לפרסום, נתפסו בחודש שעבר מטעני חומר נפץ תקני שנשלחו מאיראן, ונועדו לביצוע פיגועים. אבל גם כשאין מדינות עוינות מאחורי המשלוחים, הנשק המועבר במסלול הזה גובה מחיר כבד. כ־160 ערבים ישראלים נרצחו מתחילת השנה, ולדברי גורמים במשטרה רבים מהם נורו באקדחים וברובים שהוברחו ארצה משטח ירדן. "רוב הנשק התקין והאיכותי שנמצא בידי עבריינים, מקורו בהברחות", אומר לנו רב־פקד א', ראש מחלק בילוש ולוחמים ביחידת מג"ן. "יש נשק שמגיע מיהודה ושומרון, אך שם מדובר ברובי אוויר שמוסבים לנשק חם או באקדחים מייצור עצמי במחרטות ביתיות. כשמוצאים נשק תקני ואיכותי שמוחזק באופן לא חוקי – בכ־90 אחוז מהמקרים זו תוצאה של הברחה. אנחנו יודעים את זה כי כשהנשק מגיע למרכז ההפקדות במשטרה, בודקים את המספר שיש עליו: אם הוא רשום במאגר הנשק בישראל, הוא כנראה גנוב או שהבעלים החוקי איבד אותו. אבל ברוב מוחלט של המקרים, זה נשק שאינו רשום, ואז ברור שהוא הגיע מהגבולות".
"קח את אזור נחל ערבה, שנחלים רבים בדרום נשפכים אליו", אומר רב־פקד ג', סגן מפקד היחידה וראש מחלק המודיעין שלה. "בקיץ הוא יבש, ובגלל הפיתולים והנקיקים הוא פופולרי בקרב מבריחים. אפשר להחביא רכב, להסתתר בין הסלעים, לחיות בשטח על קצת לחם ומים, ובמשך כמה ימים לחצות את הגבול מצד לצד ולהעביר כמויות של נשק".
את שני הקצינים של יחידת מג"ן אנחנו פוגשים בשטח. השמורה המדברית שאנחנו מגיעים אליה ברכב כבד אינה נראית כזירה של פעילות פלילית, או של פעילות כלשהי. נקודת היישוב הקרובה ביותר מרוחקת מכאן כעשר דקות נסיעה, אף בעל חיים לא נצפה בסביבה, וגם גווני האדמה הבהירים תורמים לתחושת השלווה. קשה לדמיין שהמרחב הצחיח הזה ממלא תפקיד מפתח בהצפת הרחוב הערבי בנשק לא חוקי. מראשית 2022 נתפסו באזור הגבול כ־500 כלי נשק, בעיקר רובים ואקדחים.
"תפיסת הנשק הגדולה האחרונה במרחב הזה הייתה לפני כשבועיים", מספר א'. "קיבלנו מהצבא מידע על זיהוי חריג באזור עין־יהב. הקפצנו את כל היחידה, ויחד עם כוחות של ימ"ס דרום וצה"ל התחלנו לעבוד בשטח. הקמנו נקודות תצפית, הבאנו כוחות רכובים, וחיכינו. בשלב מסוים הגיע דיווח על רכב חשוד שיוצא מאזור סמוך לגדר. זיהינו את המכונית על פי המידע שהיה בידינו, והצבנו חסימה על אחד הגשרים בכביש 90. כשהמכונית הגיעה ביצענו מעצר תוך שימוש בכוח. יושבי הרכב, שני תושבים מהפזורה הבדואית, הובילו איתם שק ובו עשרות אקדחים ומחסניות. בחקירה התברר ששני העצורים קיבלו את השק מעבר לגבול ירדן, לקחו אותו לרכב והחלו לחזור הביתה".
עצרתם אדם אחד או שניים, הבאתם אותם לדין – אבל מה לגבי כל שרשרת ההברחה?
ג': "בשונה מיחידות אחרות שעובדות לאורך הגבולות, הייחודיות שלנו היא שאנחנו יודעים לסגור מעגל סביב הרשת כולה. אנחנו מתחילים משלב איסוף המודיעין והקמת יחידות השטח, אחר כך אחראים לפעילות עצמה, כלומר ביצוע המעצר, ואז ממשיכים בניהול החקירה ומעצר החשודים הנוספים. השאיפה היא להגיע מהעצור שנמצא אצלי גם למממן, למשלח וללקוח, שאמור בסופו של דבר לקבל את הנשק והתחמושת ולשלם עבורם. הטיפול בפרשה כזו יכול לקחת שלושה חודשי עבודה, ואנחנו מלווים אותה עד להגשת כתב האישום".
א': "כשתופסים מישהו, אפשר לעצור בעקבותיו עשרה מעורבים. אחד או שניים נתפוס על הגדר, ומשם נמשיך עד לראש הרשת ולכל מי שהיה מעורב בזה".
לקנות ב־6,000, למכור ב־40 אלף
קציני מג"ן אינם ששים להרחיב ולפרט על המבצעים שהוציאו לפועל, אך מכתבי האישום שהגישה פרקליטות מחוז דרום לפני ימים אחדים נגד המעורבים בהברחה שתוארה לעיל, אפשר ללמוד עוד על מורכבות המערך העברייני ועל שיטות הפעולה שלו. בפרשה הזאת הועמדו לדין שלושה מתושבי תל־שבע, בני חמולת אבו־רקייק – וודיע (42), עווד (22) ומחמד (24). לפי כתב האישום, בתחילת החודש קשרו השלושה קשר לייבא אקדחים מירדן. וודיע מסר לעווד ולמחמד מכשיר טלפון, ושלח אליו בין השאר את מקום ההברחה ואת פרטי ההתקשרות עם איש הקשר הירדני. השניים עצרו בנקודה מסוימת בכביש 90, ומחמד ירד מן הרכב והתקדם רגלית לעבר הגבול עם ירדן. בהכוונתו של וודיע הוא הגיע לנקודת ההברחה, אסף את שק האקדחים, ולאחר מכן התקשר לעווד והסביר לו היכן לאסוף אותו ואת האקדחים.
לאחר שהחלו השניים לנסוע לכיוון צפון, הורה להם וודיע להגיע עם השק בחזרה ליישוב תל־שבע. הם המשיכו בנסיעה מהירה עד אשר נעצרו בידי בלשי יחידת מג"ן וכוחות משטרה נוספים. "בתא המטען של הרכב נמצאו 30 אקדחי גלוק; 59 מחסניות; 28 אמצעי פלסטיק לטעינת כדורים; 8 תוספות לידית אחיזה ו־4 מברשות לניקוי אקדח", כך נאמר בכתב האישום.
רפ"ק א', ראש מחלק בילוש ולוחמים: "בשטח הירדני יש מובלעות ששייכות לחקלאים ישראלים. קיבלנו מידע מודיעיני על חקלאי כזה, תושב בסמת־טבעון, שמבצע הברחות. חיכינו לו במובלעת, שאלנו אותו מה יש לו באוטו, והוא התעקש שאין שם דבר חוץ מתמרים. מצאנו שני תיקים ובהם 62 כלי נשק"
יחידת מג"ן אחראית כאמור גם על סיכול הברחות בגבול מצרים. לדברי אנשי היחידה, כל אחת מהגזרות מתאפיינת בפעילות עבריינית שונה: באגף המערבי ההברחות הן בעיקר של סמים, ואילו הצד המזרחי הוא נתיב כניסה מרכזי של נשק לא חוקי. מעבר לכך, אומר א', "בגבול סיני הושלמה ב־2012 הקמת הגדר שנועדה למנוע את כניסתם של מסתננים, וכיום אנחנו יכולים לזהות אם הייתה פגיעה בגדר כדי להעביר משהו. אנחנו מכירים את אופי הפעילות שם. אחת השיטות היא להשתמש במכשיר חיתוך כדי לחתוך חלק מהגדר בהתאם לגודל החבילה שרוצים להעביר, ואז המבריח המצרי מסמן או קורא למבריח בצד הישראלי, שניהם רצים לגדר, מעבירים ביניהם את הסחורה ובורחים. זה מה שנקרא 'שיטת הכספומטים'. אפשרות אחרת היא הברחה מעל הגדר, ואז עושים שרשרת אנושית בצד הישראלי ומעבירים את החבילה מאדם לאדם, עד שמגיע מישהו עם רכב ואוסף אותה. בשנים האחרונות אנחנו מזהים צניחה בהיקף ההברחות שם, אבל בצד הירדני קשה לנו להגיד מהי המגמה, בגלל מיעוט האמצעים לאורך הגבול".
המניע של מבריחי הנשק בצד הישראלי, אומר א', הוא כלכלי: "על כל אקדח גלוק הם משלמים לירדני שמעבר לגבול 6,000 שקלים, ומוכרים ב־35־45 אלף שקלים לחתיכה". בשוק ה"חוקי", אגב, מחירו של אקדח כזה יהיה בין 3,000 ל־5,000 שקלים. אקדח זיג זאוור מוברח יזכה לאותו תג מחיר כמו הגלוק, ואקדח מסוג FN יימכר בכ־35 אלף שקלים. ויש גם כלי נשק אוטומטיים, שהם כמובן ליגה אחרת: מחירו של רובה קלצ'ניקוב בשוק השחור הוא 70 אלף שקלים, ועל רובה אם־16 ישלם הרוכש בין 100 ל־120 אלף שקלים, בהתאם לדגם. אם ירצה לצרף לחבילה גם רימון יד, הוא יתבקש להוסיף 2,000 שקלים. "מי שמרוויח חצי מיליון שקל במכירה של משלוח סמים, או גובה 100 אלף שקל כפרוטקשן – לקנות רובה כדי להגן על עצמו זה כסף קטן בשבילו", אומרים ביחידה.
"יש שבטים בפזורה שמתפרנסים מהענף הזה", ממשיך א'. הפעילות נעשית בצורה מתוחכמת ומאורגנת, ויש חלוקת תפקידים: תצפיתנים, קצין מבצעים ומי שהתפקיד שלו לרדת לגבול לבצע את ההברחה עצמה. זה מערך שלם, ואנחנו מנסים תמיד להקיף בחקירה את כולו.
"לפי ההערכות שלנו, אנחנו תופסים רק 15 אחוזים מהברחות הנשק בגבול שבאחריותנו. אין דרך לדעת כמה כלי נשק באמת נכנסים לשטח ישראל. יכול להיות שהלילה הייתה הברחה, ובכלל לא ידענו עליה"
"הנה סיפור שאירע לפני כמה חודשים. בתוך השטח הירדני יש מובלעות ששייכות לחקלאים ישראלים, מגדלים שקיבלו אישור לחצות את הגבול ולטפל בתמרים שלהם. קיבלנו מידע מודיעיני על חקלאי כזה, תושב בסמת־טבעון, שבחסות העבודה והנגישות לגדר הוא מבצע הברחות. באחד הימים, אחרי שהעמיס את הרכב בתמרים והתחיל לנסוע לכיוון ישראל, הוא פגש אותנו בתוך המובלעת. שאלנו אותו מה יש לו באוטו, והוא התעקש שאין שם שום דבר חוץ מתמרים. בחיפוש בין הפירות מצאנו שני תיקים ובהם 62 כלי נשק. החקירה שנפתחה נגדו הבשילה לכתב אישום, ובימים אלה הוא עומד לדין על עבירות הברחה".
יש פרופיל אופייני למבריח שאתם פוגשים בשטח? מדובר במבוגרים או בצעירים?
"אין חתך גיל לעבודה הזאת. יש כאלה שמבלים את כל החיים בקו ההברחה שקיבלו בירושה מאבא שקיבל מהסבא. אנחנו רואים שרוב המבריחים מנוסים מאוד, הם מצויים הרבה שנים בתחום הזה, ומכירים את התוואי, את הצירים ואת שיטות העבודה של הצבא. הם יודעים מאיפה להגיע, לאן להיכנס ולאן לצאת. מי שיורד פיזית לגבול להביא את המשלוח זה מי ש'סונג'ר' למשימה. נותנים לו כמה אלפי דולרים, ומבקשים ממנו להביא שק שמחכה לו ליד הגדר".
כשאתם תופסים אותם על חם, הם מנסים לספק הסבר הגיוני וחוקי כלשהו לשקי האקדחים שממלאים את הרכב?
"ברגע הראשון הם מספרים כל מיני דברים. 'יצאתי להצטלם בנוף, מצאתי נשק ואני הולך להביא אותו לתחנת המשטרה', 'הלכתי לחפש את החמורים שלי, ופתאום ראיתי את השק הזה'. אני שומע לא מעט סיפורים".
להכפיל את כוח האדם
דוברות המשטרה מפרסמת מפעם לפעם תמונות המתעדות את הישגי היחידה: עשרות כלי נשק, לרוב זהים, מונחים על שולחן, לצד מחסניות סדורות בשורות. לכל תמונה כזאת קדמה עבודת מודיעין ותכנון ממושכת. בשנה שעברה רשמה היחידה לזכותה 15 תפיסות נאות, וסיכלה הברחה של מאות כלי נשק. מצד שני, ביחס להיקף התופעה, לא מדובר במספרים מרשימים.
"לפי ההערכות שלנו, אנחנו תופסים רק 15 אחוזים מהברחות הנשק בגבול שבאחריותנו", מודה ג'. "זו הערכה בלבד, כי אין דרך לדעת כמה כלי נשק באמת נכנסים לשטח ישראל. יכול להיות שהלילה הייתה הברחה, ובכלל לא ידענו עליה. אם הכוח הצבאי שבודק מדי יום את שביל הטשטוש ראה משהו חריג, אנחנו נקבל דיווח. אבל בלי מידע מודיעני כזה, לא תמיד נדע מה בדיוק היה".
מה לגבי העונשים שניתנים למורשעים בהברחת נשק? אתה חושב שהם מספקים ומרתיעים?
"ברוב המקרים, מי שהורשע בעבירה של הברחה מקבל עונש מאסר של שש־שבע שנים. זה מרתיע, אבל מה אני אגיד, מי שיודע לאפות עוגות – אופה עוגות, ומי שיודע להבריח – זה מה שהוא יעשה. במגזר אתה יכול לאפיין שיוך שבטי לתחום עסקי. שבט מסוים עוסק בהברחות, שבט אחר מתמחה בפריצה לחנויות, אחרים נוגעים רק בגנבות רכב. האנשים האלה עוסקים בפשיעה לפרנסתם ולמחייתם, וכשאנחנו תופסים אותם, ברור לנו שהם יחזרו לזה אחרי שיסיימו לרצות את העונש".
א': "המשטרה דורשת מפעם לפעם לשנות את החקיקה כך שהברחה תסווג כעבירה ביטחונית, ולא פלילית. המשמעות היא שהיחס לנושא הזה ישתנה, מערכת הביטחון תהיה מעורבת יותר, הענישה תוחמר במידה ניכרת, ונקבל יותר כלים להתמודד עם התופעה. הנשק שאנחנו תופסים מיועד אומנם גם לעולם הפלילי, הוא מגיע ליישובים הערביים ומשמש לכל החיסולים והסכסוכים שאנחנו רואים בחדשות, אבל הוא מוזרם גם ליהודה ושומרון, ושם הוא מועבר לידיהם של גורמי טרור.
"מבחינתנו זאת מלחמת חורמה. אנחנו לוקחים כל פעילות לקצה, וממצים את המידע עד הסוף. היינו רוצים שיהיה לנו יותר כוח אדם, להכפיל את היחידה כדי שנוכל לתפוס כמה גזרות בעת ובעונה אחת. ככל שנקבל יותר כוח אדם ויותר אמצעים – יהיו גם יותר הישגים".
המועמדים לשירות כלוחמים ביחידת מג"ן נבחרים בקפידה, מוסיף א'. "המידור אצלנו גבוה מאוד, והאנשים נבדקים באופן מדוקדק. אנחנו מחפשים יוצאי סיירות ויחידות מובחרות, אנשים שחוו בצבא פעילות מבצעית, היו במעברים. בשונה מיחידות משטרה אחרות, הלוחמים שלנו עשויים למצוא את עצמם במארב שנמשך שלושה ימים. מסלול ההכשרה שלנו כולל אימוני לוחמה, הסתוות בשטח, נהיגה מבצעית, נהיגת לילה, קרב מגע ועוד. יש לנו גם מטיסי רחפנים, תצפיתנים ומדריכי לוחמה. היחידה מבוססת על לוחמים ותיקים שמשמרים את הידע מאז הקמתה, מכירים את כל הנקודות והדרכים, ויודעים לייעץ גם לי כקצין איפה להעלות תצפית וכיצד לבצע מעצר".
למרות העבודה החשובה שאתם עושים, כמויות הנשק הלא חוקי רק הולכות וגדלות. נראה שלכל שרשרת הברחה שאתם קוטעים נמצא תחליף.
ג': "תסתכל על חצי הכוס המלאה. באמצעים שיש לנו מנענו הברחות של מאות כלי נשק בכל שנה, והתוצאות של זה ברורות. זה נשק שיש לו השלכות קטלניות בחיסולים ובסכסוכים במגזר. ברגע שאנחנו נכנסים לעבודה של סיכול הברחה, המחוז יודע לפנות אותנו מכל פעילות אחרת. לכולם ברורה החשיבות של מבצעים כאלה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
