הבית // דירת ארבעה חדרים ומרפסת בקומה שמינית בבניין רב־קומות. יש סלון ומטבח, חדר הורים, חדר ילדים וחדר עבודה שמשמש גם כחדר אורחים. הם גרים בשכונת אורות, מהשכונות הוותיקות בעיר: היא נבנתה בתחילת שנות התשעים, ומאוכלסת ברובה ביוצאי ברית המועצות.
בוקר טוב // בשש וחצי בבוקר הם קמים, מתארגנים לעבודה ומארגנים את הבנות למוסדות החינוך.
הישגים // מרינה עובדת בעמותת אלומה, והיא רכזת הישגים במרכז הצעירים באור־עקיבא. "אני מקבלת צעירים לייעוץ לימודים אישי, שכולל אבחון תעסוקתי ושרטוט מפת קריירה, מעין תוכנית עבודה לקראת האקדמיה. אני נותנת עצות והמלצות לקראת הרשמה ללימודים ודברים נוספים שמטרתם לעזור לסטודנט לשרוד בשנה הראשונה. אני גם עורכת ערבי חשיפה למכינות, למלגות, לתוכניות מיוחדות ולמקצועות". התוכנית שהיא פועלת בה, שנקראת תוכנית הישגים, הוקמה ב־2002 במועצה להשכלה גבוהה, והיא פועלת להעלות את שיעור הצעירים בעלי ההשכלה הגבוהה בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. "67 אחוזים מהצעירים שמגיעים לייעוץ לימודים הם דור ראשון להשכלה גבוהה. כשליש מהם מגיעים ללא בגרות בכלל או עם בגרות חלקית, מה שמקשה עוד יותר על תהליך הכניסה לאקדמיה. תמיד האמנתי בהשכלה גבוהה ככלי לפיתוח אישי, וזה תפקיד שממלא אותי בשמחה. אני מקווה שאצליח להגיע לכמה שיותר צעירים ולעזור להם להגיע למימוש הפוטנציאל האישי, להתקבל לאקדמיה, וללמוד תואר שמתאים להם ושיקדם אותם לעבר פסגות חדשות".
מנהיגות // חנן הוא יזם ופעיל חברתי: הוא מעביר הרצאות מנהיגות לקבוצות ברחבי הארץ, ומלווה אנשים בתהליכי הכנה לריאיון עבודה. במקביל הוא מפעיל עסק בתחום הציוד המשרדי וציוד לפעילויות גיבוש חברתיות ODT – אאוט דור טריינינג. בשנתיים האחרונות ניהל כמה סניפים של עמותה חברתית מנתניה ועד טירת־כרמל, והוביל צוותים עירוניים בתהליכי חינוך בלתי פורמלי. הוא גם סטודנט לתואר ראשון בניהול וכלכלה.
התאקלמות // מרינה עלתה מדניפרופטרובסק שבאוקראינה ב־1998, כשהיתה בת 11. היא הגיעה עם אמה, סבתה וסבה. "היו לי קשיי התאקלמות. הגעתי לבית ספר בחולון, בלי לדעת את השפה. שם קראו לי היהודייה ופה קראו לי הרוסייה, לא הסתדרתי במסגרות בכלל". בשנת 2006 סיימה את הלימודים בתיכון שבח מופת בתל־אביב, "שהרבה מבוגריו נהרגו בפיגוע בדולפינריום. שם הבנתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי בצבא ולתרום למדינה, ואולי אף לנסות למנוע את הפיגוע הבא. תמיד הייתי מאוד ציונית". בצבא שירתה בתור לוחמת בגדוד קרקל, גדוד חי"ר מעורב של גברים ונשים במסגרת חטיבת הנח"ל. "היינו בעיקר על גבול מצרים".
לימודים // ב־2009 השתחררה מהשירות הסדיר והתחילה ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. "בהתחלה זה היה תואר ראשון בתקשורת, אך מהר מאוד הבנתי שאני רוצה ללמוד משהו משמעותי הרבה יותר, ובחרתי להמשיך ללימודי מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים. שאפתי לשנות את העולם לטובה ולהיות בתפקיד שיעזור לי לקדם אוכלוסיות חלשות. האמנתי בפוליטיקה. אבל בסיום התואר הבנתי שבפוליטיקה לא תהיה לי השפעה כזאת, והתחלתי לחפש תפקידים בעלי משמעות שייתנו סיפוק לנטיותיי המקצועיות. התחלתי את דרכי במרכז צעירים כרכזת מחליפה לחל"ד ומהר מאוד התאהבתי בעבודה ובמשמעות שהייתה לעשייה שלי. כשהתפנה תפקיד של רכזת השכלה גבוהה במרכז הצעירים, הגשתי מועמדות והתקבלתי".
קשיים // חנן עלה מהקווקז ב־1991 עם משפחתו – אמא, אבא, ארבעה אחים ואחות. הם גרו במצפה־רמון. ב־1993 נפטר אחיו אלברט בגלל מחלת לב כרונית וניתוחים לא מוצלחים, וההתפתחות החברתית של חנן נפגעה. הוא גם החל להידרדר בלימודים. ב־1995 עברה המשפחה לדירה החדשה באור־עקיבא, אבל לא היה בית ספר שהיה מוכן לקבל אותו ללימודים מלבד כפר הנוער מאיר שפיה. "מכיתה ט' ועד כיתה י"ב החיים שלי השתנו ב־180 מעלות, הן בהישגים לימודיים – עם בגרות מוגברת – והן בפן החינוכי־חברתי, בהתנדבויות רבות ובפעילות חברתית בפנימייה".
צה"ל // ב־1999 התגייס לשירות בגדוד 202 בצנחנים, בהתחלה כחובש קרבי, ולאחר מכן יצא לקורס מפקדים ולקורס קצינים, ופיקד על מחלקות טירונים ואז על מחלקת מרגמות. את השירות הוא סיים בתור ראש מדור המרגמות בבית הספר למקצועות החי"ר. במילואים הוא פיקד על פלגה מסייעת ולאחרונה הוא מפקד בהתנדבות על סדנת הכנה לאזרחות בפריפריה (באור־עקיבא, בדליה, בג'וליס), ועוסק בהכנת חיילים לשחרורם מצה"ל לאזרחות – לימודים, תעסוקה, קריירה ועוד.
ההיכרות // הם נפגשו כשהיו סטודנטים ועבדו באבטחה בחברת חשמל בתל־אביב. "היו לנו הרבה חיכוכים בעבודה, תרגילי אבטחה, משמרות לילה ארוכות וקשות. במפגש הראשון, מה שמשך אותי למרינה היה שעון כתום זוהר שהיא ענדה. צחקתי על השעון הבולט לעין".
הורים // הם גרים ליד ההורים של חנן, ויש להם יחסים מעולים איתם. מרינה: "אמא שלי גרה בבת־ים, ויש לנו יחסים קרובים מאוד. הקשר הדוק וחם. כשעלינו אמא שלי עבדה קשה מאוד לפרנסת המשפחה, כל יום יותר מ־12 שעות. אני נשארתי בבית עם סבא וסבתא שלי, שהיו חולים. סבא היה חולה כליות ונדרש לדיאליזה, וסבתא חלתה באלצהיימר. הייתי מטפלת בסבתא, שהייתה סיעודית, ואז עוזרת לסבא אחרי הטיפולים שלו". ב־2009 שניהם נפטרו, ובמשפחה נותרו רק היא ואמה. "בילדותי התעסקתי בדברים שילדה בדרך כלל לא מתעסקת בהם, והבטחתי לעצמי כבר אז שכאשר אגדל אעזור לאנשים מסכנים, לכאלו שנמצאים בשוליים, לכאלו שאין להם שפה".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
