אל סגל ההוראה בבתי הספר עומד להצטרף בעוד חודשים אחדים חבר חדש ומפתיע. הוא לא יהיה מחנך ולא מורה מקצועי, לא רכז שכבה וגם לא רכז מקצוע. יקראו לו "פרקטיבוט", וכל בעלי התפקידים הנזכרים לעיל יחושו היטב את נוכחותו. "אחד היעדים שלנו הוא להכניס לבתי הספר את הכלי הזה עד אמצע שנת הלימודים הקרובה", אומרת מירב זרביב, ראש אגף "מחקר ופיתוח, ניסויים ויוזמות" של משרד החינוך. "המורה יוכל לבקש ממנו 'תן לי מערך שיעור בתנ"ך לכיתה ג' על פי תוכנית הלימודים בישראל, מחולק לשלוש רמות של תלמידים, כולל תלמיד חינוך מיוחד' – ולקבל הכול בלחיצת כפתור. בינתיים אנחנו מאפיינים את הבוט, בתקווה שבעוד חצי שנה הוא ישוחרר לשימוש".
אם תחפשו את כותרות מדורי הטכנולוגיה משנת 2015, לא תמצאו בהן כמעט את המילים בינה מלאכותית, או AI. תשומת הלב העולמית הופנתה לפיתוחים כמו ההוברבורד, השעונים החכמים ומדפסות התלת־ממד, וגם להשקה של מערכת ההפעלה וינדוס 10. אבל כבר באותם ימים, ממשרדה בקומה השלישית של בניין משרד החינוך בירושלים, זיהתה מירב זרביב שהבינה המלאכותית היא האתגר החינוכי הבא. בשמונה השנים שחלפו מאז, שוקד האגף בראשותה על מציאת דרכים לשילוב הכלי החדשני הזה במערכת החינוך. קפיצת הדרך של הבינה המלאכותית בשנה האחרונה חייבה את זרביב ואנשיה לחשב מסלול מחדש בכל הקשור לקצב ההטמעה ולבניית הכלים שיסייעו למורים ולתלמידים, אך שאלה אחת הוסרה מעל הפרק – האם אפשר להשאיר את הטכנולוגיה המהפכנית הזו מחוץ לסדר היום של תלמידי ישראל.
"עד הגעת הבינה המלאכותית היוצרת, היה עולם של 'כן ולא', והייתה רגולציה מחמירה מאוד", מסבירה זרביב. "האיחוד האירופי וארצות הברית הובילו מדיניות שאומרת שאם יש סיכון כלשהו בכלי מסוים – אסור להשתמש בו, בטח לא במערכות החינוך. היום מבינים שמי שיישאר עם הרגולציה הנוקשה, מי שימשיך להגיד 'אל תיגע בזה כי אולי יקרה משהו', יהפוך ללא רלוונטי".
גיבוש מתווה לבחינות בגרות עם צ'ט GPT פתוח עד למועדי הקיץ
סקירה שערך לאחרונה אגף מו"פ, ניסויים ויוזמות, העלתה שהיום כבר יש בעולם כ־700 הצעות ל"רגולציה רכה" של הבינה המלאכותית. "אנחנו מבינים שהמציאות רצה במהירות, וגם אם ננסה לשלוט בדבר הזה, כנראה לא נצליח. הקצב הפך לבלתי נתפס – מאה כלי AI שנכנסים לשוק בשבוע אחד. אי אפשר לחכות שמשרד החינוך יעבור עכשיו על כל כלי, יבדוק אותו ויאשר אותו לשימוש, כי כל תהליך כזה לוקח בערך שלושה חודשים. רגולציה רכה משתמשת בכלים לניהול סיכונים. היא אומרת: אי אפשר להגיד 'לא' על הכול, ולכן מוטב לזהות את אזורי הסיכון ולנטר אותם. כשהסיכון הוא נמוך – אפשר להעביר יותר אחריות לשטח ולתת כלים לשימוש.
"להגיד את זה כמדינה, זו אמירה מרחיקת לכת. אנחנו בישראל קצת פחות קפדנים בענייני רגולציה, אבל באיחוד האירופי יש תמיד ספרים על גבי ספרים של נהלים, וכששם התחילו להוציא הנחיות שלא אוסרות הכול באופן גורף, זה בהחלט היה עניין. אני יכולה להגיד שאם Chat GPT היה יוצא לפני שלוש שנים, היו אוסרים כאן להכניס אותו למערכת החינוך. הרבה מהכלים שנמצאים היום בשימוש בשטח, המשרד לא הרשה לעבוד איתם בעבר. עכשיו הפאזה השתנתה, והאמירה של משרד החינוך היא: 'כן, זה מותר, אבל שימו לב'. הבינו שאי אפשר להגיד לא, צריך להסביר איך להשתמש באופן אחראי".
אילו איסורים מתחילים להיסדק?
"לדוגמה, במערכת החינוך אסור להשתמש בגוגל מפות, כי המשרד לא אישר אותו. גם תוכנת החידונים האהובה 'קהוט' אסורה, אבל כולם משתמשים. הסיבה לאיסור לא הייתה התנהלות חסרת היגיון; בבדיקה שעשינו התגלו הרבה מאוד פרצות אבטחה. אפליקציית קהוט שומרת הרבה מהנתונים שקיימים על הטלפון של התלמיד שהוריד אותה, וזו פגיעה בפרטיות. אבל אם פעם אסרנו למשל את השימוש בתוכנת המצגות ג'יניאלי, היום אומרים כן, ויחד עם זאת מדגישים למורים שישימו לב, ומגדירים את התנאים".
נשמע כמו הדיון שהתקיים לפני עשור פלוס על השימוש במסכים בכיתות.
"זה ממש אותו דבר. במקום להגיד לא לשימוש בסמארטפונים, האמירה היא – כן, אבל תעשה את זה בצורה נכונה, בתנאים המתאימים ועם הסינון הנכון. אבל צריך להבין שכל קפיצה טכנולוגית מייצרת חשש".
למה? מתוך שמרנות?
"אני לא בטוחה שזו שמרנות. זה בא מחשש אמיתי שהתלמידים יפסיקו ללמוד. כך חשבו גם כשהמחשבונים האישיים הופיעו".
כשהבינה המלאכותית הופיעה באופק, אומרת זרביב, היו קולות שדרשו לאסור את השימוש בה. "עד היום יש מי שמבקשים לעשות את זה לאט יותר. הם אומרים: 'רגע, צריך לזכור גם את בינת הלב, לא רק את הבינה המלאכותית', או: 'בואו נשים את האדם במרכז, הוא זה שחשוב' וכדומה. אני חושבת שאמירות כאלה מראות חוסר הבנה לגבי יכולתה של הבינה המלאכותית עצמה לפנות לנו המון זמן כדי שנוכל לשים את האדם במרכז. ופה ההזדמנות הגדולה. נכון שיש גם חשש שהמכונה תהפוך להיות ה־דבר, ולא האדם, אבל בסופו של דבר היא זו שאמורה להעצים את האדם, ולא להפך. היו מדינות שנשארו עם הגישה הראשונית ובאמת אסרו את זה, למשל אוסטרליה ומדינת ניו־יורק. ישראל הבינה בשלב די מוקדם שהיא לא תנהג כך".
שזה די מפתיע.
"מצד אחד זה מפתיע, מצד שני, בעקבות הניסויים שעשינו בתחום הזה, הבנו שאי אפשר להגיד לא, ושיש כאן הזדמנות מטורפת".
ממה אתם כן חוששים?
"יש הרבה דברים כאלה. למשל, התמכרות לכלי הזה עד כדי התייעצות בנושאים אישיים, היבטים של אבטחת מידע, או ההטיות וה'הזיות' שיש במחוללים האלה. יש חשש שהתלמידים לא יעשו יותר שיעורי בית, אלא יבקשו מהצ'ט לכתוב עבורם. זה עלול להוביל להתנוונות המוח של התלמידים, כי הם לא ידעו לכתוב בעצמם. יש גם חשש אמיתי משימוש במחוללי תמונות לצרכים פורנוגרפיים. זה כלי שהוא לטוב ולמוטב.
"עם פתיחת שנת הלימודים, משרד החינוך יפרסם שורת הנחיות וכללים לשימוש בכלים של הבינה המלאכותית. על זה אנחנו עובדים עכשיו בצורה אינטנסיבית. המסמך הזה אומר – תשתמשו, אבל שימו לב לכמה דברים. רק מגיל 13 מותר לפתוח חשבון של Chat GPT בבית הספר. בכיתות נמוכות יותר, רק המורה רשאי להפעיל דבר כזה בכיתה, ולא התלמידים. ברור שתלמידים ישתמשו בצ'ט בבית, אבל בזה אנחנו לא יכולים לשלוט".
שימוש בכלים שיחסכו חלק ניכר מהזמן שמקדישים המורים לבדיקת שיעורי בית
תסכולו של הצועד קדימה
אנחנו נפגשים במשרדה של זרביב בבניין לב רם ברחוב הנביאים בירושלים, שבוע וחצי לפני הפתיחה הרשמית של שנת הלימודים. אף שהשמש הגיעה בקושי לאמצע השמיים, זרביב מספרת שהיא ערה כבר יותר משבע שעות. האם זה בגלל הסליחות? "הלוואי. פשוט בשבע וחצי כבר הייתה לי פגישה ראשונה".
זרביב, נשואה ואם לחמישה, מתגוררת ביישוב ניצן, לשם הגיעה עם משפחתה אחרי הגירוש מנווה־דקלים. היא גדלה באשקלון, במשפחה חרדית־לאומית בת 13 נפשות. אביה כיהן כרב של בית החולים ברזילי וניהל את בית הדין הרבני בעיר, אמה הייתה מחנכת של כיתת אמ"ץ בתיכון בשדרות ("אלה הכיתות הכי קשות, והעבודה היא בהיקף של משרה וחצי"). הבנים במשפחה, היא מספרת, נשלחו למוסדות חינוך חרדיים, אבל כולם גם שירתו בצבא ולמדו באקדמיה. היא עצמה למדה באולפנת כפר־פינס, יצאה לשירות לאומי, ואחר כך עשתה תואר ראשון בכלכלה ובחשבונאות. "תמיד אמרתי שאני בחיים לא אהיה מורה. אמא שלי מורה, כמה מהאחיות שלי מורות, ולי היה ברור שאני לא אהיה כמוהן". היא עבדה תחילה בבנק, "ואחרי שילדתי החלטתי לצאת לשנת חל"ת. כעבור כמה חודשים הרגשתי שמשעמם לי, אז התחלתי להתנדב בבית ספר, ואהבתי את זה מאוד".
בעקבות ההתנדבות החליטה זרביב לעשות הסבה להוראה במסגרת תוכנית לאקדמאים. היא סיימה עוד תואר ראשון בחינוך והמשיכה לתואר שני ב"מנהיגות בית ספרית ומנהל מערכות חינוך", במסגרת פיילוט של משרד החינוך. בימים אלו היא שוקדת על דוקטורט בחדשנות מערכתית, בתוכנית משותפת של בר־אילן ואוניברסיטת אוקספורד.
אחרי שהקימה יחידת מחקר ופיתוח עבור גופי אקדמיה, משרד החינוך החליט לגייס אותה לשורותיו. "הם ראו את מה שעשיתי וביקשו שאבוא לעזור להם לבנות דבר דומה", אומרת זרביב. לפני כשמונה שנים היא עברה למשרד החינוך, והקימה שם את "האגף למחקר ופיתוח, ניסויים ויוזמות". האגף כולל בתוכו ארבע מחלקות: יחידת מחקר, שתפקידה לבצע סקר עתידים בחינוך, קרי – לנסות להבין מהן המגמות שצפויות להשפיע על מערכת החינוך בתקופה הקרובה; מחלקת פיתוח, שמגייסת בתי ספר לפרויקטים ניסיוניים שונים, מאבחנת מהם האתגרים והחסמים ומטמיעה פתרונות במערכת; יחידת אסדרה ורגולציה, שעוסקת בהערכת הסכנות ונקודות התורפה הנלוות לפיתוחים ולכלים שמשרד החינוך מבקש להטמיע; ויחידת אקו־סיסטם, שתפקידה לתכנן מוצרים פדגוגיים חדשניים, ללוות אותם בכניסתם למערכת ולבצע בקרה. "יש לא מעט אתגרים בתחום הזה", אומרת זרביב, ומזכירה שוב את המדיניות הנוכחית של המשרד – לא לאסור, אלא להנחות כיצד להשתמש באופן אחראי ונכון.
"הדבר הראשון שעשינו באגף היה להקים את יחידת המחקר ולהתחיל תהליכים של חקר עתידים, כי אם מחלקת הפיתוח לא תדע מה נמצא מעבר לפינה, היא תהיה חסרת משמעות. את משרד החינוך זה לא העסיק בכלל באותה תקופה, ואפילו כעסו עליי כשהעליתי את שאלת הרלוונטיות של מערכת החינוך. כשאחד הסיכומים השנתיים של האגף עסק בשאלה הזו, ותיקי המשרד התרעמו: 'אז לדעתך אנחנו לא רלוונטיים?'. כשאומרים 'חוסר רלוונטיות' על משהו, זו באמת אמירה קשה מאוד", היא מודה היום, "אבל מכיוון שאנחנו הסתכלנו על העתיד, היה ברור לנו שהפן של רלוונטיות המערכת הולך ומתערער. האנשים שהיו בתוכה ראו את זה פחות. אפשר להגיד לזכות המערכת שהייתה סבלנות רבה מאוד כלפי מה שעשינו, והיום כבר הפנימו את השפה שלנו. אם לפני שמונה שנים היינו עושים ארבעה־חמישה תהליכי פיתוח בשנה, היום מגישים לנו 77 בקשות, כי מודעים לחשיבות של מו"פ ומבינים שצריך לסקור את המגמות העולמיות ולהכיר את מה שעומד להגיע.
"תפקיד יחידת המחקר שלנו הוא לחקור את העתיד, להביא את הדבר הבא ולהציע למחלקת הפיתוח. מעבר לעיסוק בעתיד, אנחנו גם עובדים עם כאן ועכשיו. יש איזשהו מתח תמידי בין תמיכה בתהליכים שהמשרד עושה ומוביל, לבין היכולת שלנו להיות סייר שנע קדימה בשטח. אנחנו כל הזמן מנסים לגשר על הפער בין התפתחות המציאות להתפתחות המערכת. אם נסתכל על ההתקדמות הטכנולוגית כגרף – במשך שנים הוא עלה במתינות, אבל במציאות הנוכחית הוא נעשה יותר ויותר תלול. מערכת החינוך שלנו, מתקדמת ככל שתהיה, לא מצליחה לעמוד בקצב, והתוצאה היא פער שהולך וגדל".
פיתוח בוט אישי שילווה את התלמיד וינהל איתו שיחות על בריאות ותזונה
באגף שלה נוהגים לדבר על "בצבוצים" – מגמות שצצות מעל פני השטח, וצריך לזהות אותן. "הראשונים להבין שיש צורך בשינוי הם בדרך כלל אנשי השטח, כי הם רואים את הפער ביומיום, מבינים שמשהו לא מסתדר ולא עובד להם. החדשנים, שהם בערך חמישה אחוזים מהאוכלוסייה, מתחילים לעשות את השינויים".
קרה שאמרת לעצמך "אני לא מאמינה שמערכת החינוך שלנו משתרכת הרחק כל כך מאחור"?
"לא, אחרת לא הייתי עובדת פה. אני יכולה להגיד שיש הרבה תסכולים בעבודה של מו"פ, וזה נכון בכל ארגון. מחלקה כזו מייצרת תמיד פער גדול בין המקום שבו היא נמצאת ובין שאר המערכת. אבל אני אופטימית חסרת תקנה, ולכן אני עושה את זה".
הרגשת שאת מקבלת תמיכה מהמשרד?
"כן. היום כולנו מדברים על רלוונטיות, וגם התוכנית האסטרטגית של המשרד עוסקת בזה. דווקא הקורונה עזרה לנו מאוד, כשהיא הגיעה וניערה את כל המערכות בעולם. זה גרם להבנה ששינויים במציאות יכולים להתרחש בבום אחד גדול שמשבש לכולם את היומיום. בזכות הקורונה שינינו הרבה מהמתודולוגיות שלנו. לפני כן הגישה הייתה שמחקר נמשך חמש שנים, ואז הורדנו את פרק הזמן לשנתיים. אחר כך הבנו שגם בקצב כזה אנחנו לא רלוונטיים, ועכשיו אנחנו עושים את זה בשלושה חודשים – סבבים מהירים, אינטראקציות מהירות ולמידה. אז בהתחלה יש לנו תוצאה מדויקת רק בשמונים אחוז, כי אי אפשר להשיג מאה אחוז בטווחי זמן קצרים, אבל תוך כדי תנועה אנחנו מדייקים".
בעוד ימים אחדים, מספרת זרביב, היא עתידה להמריא לכנס החדשנות של אונסק"ו שייערך בפריז, שם תציג את המתודולוגיה ואת השיטה שלה לניהול הסיכונים. "בזה ישראל מיוחדת מאוד, כי תפיסה כזאת עוד לא קיימת בעולם".
"הקורונה עזרה לנו מאוד, כי היא ניערה את כל המערכות בעולם. זה גרם להבנה ששינויים במציאות יכולים להתרחש בבום אחד גדול. לפני כן הגישה הייתה שמחקר נמשך חמש שנים, ועכשיו אנחנו עושים את זה בשלושה חודשים – סבבים מהירים, אינטראקציות מהירות ולמידה"
אחת המשימות הנוכחיות של האגף היא לפתח את מעונות היום לגיל הרך, של העתיד. "אנחנו שואלים איזה מבנה יפתח באופן איכותי את ילדינו, שעל פי כמה מחקרים, מנת המשכל שלהם תהיה הרבה יותר גבוהה משלנו. הילדים שלנו חכמים מאיתנו, ואני רואה את זה גם אצל הנכדות שלי – הן מכירות כבר בגיל שנתיים את שמות כל הצבעים בעברית ובאנגלית, ויודעות לעבור בין השפות. אז צריך לחשוב איך ייראה המעון העתידי, איך הוא יהיה בנוי, אילו כישורים נדרשים מהצוות שלו, ועוד הרבה שאלות שטרם נשאלו".
לחסל את זוללי הזמן
בהצצות הראשונות שלהם אל מעבר לפינה זיהו אנשי האגף את עולם הבינה המלאכותית. "ראינו שזה מתפתח", מספרת זרביב. "אני זוכרת שכששאלו אותנו 'מה יהיה', התשובה שלנו הייתה 'בינה מלאכותית', ולא ידעו מה זה בכלל".
כאמור, שמונה שנים אחר כך, שנת הלימודים תשפ"ד תכלול לראשונה הטמעה של כלי בינה מלאכותית במערכת החינוך. לדברי זרביב, למהלך הזה יש ארבעה מוקדים עיקריים: סיוע בהקלת העומס על המורים; מיקוד אישי בתלמידים; שימוש נרחב ללמידה; ואוריינות בינה מלאכותית לתלמידים ומורים – כלומר, הענקת יכולת להתנהל בעולם הטכנולוגי הזה.
שיעורים באתיקה וזכויות יוצרים סביב השימוש בבינה מלאכותית
זרביב מפרטת שורה של ניסויים שהאגף מוציא לדרך בעזרת "קולות קוראים", במטרה לבחון שימושי AI בתוך מערכת החינוך. במסגרת אחד הניסויים הללו, בתי ספר רבים ייעזרו בכלי בינה מלאכותית לצורך לימודי אנגלית ומתמטיקה: התוכנה תסייע בתרגול התלמידים, תספק להם משוב מיידי, והמורה תקבל את הנתונים והמידע לצורך התאמה אישית לכל תלמיד ותלמידה. בפרויקט אחר, שמטרתו להגביר את אוריינות הבינה המלאכותית בקרב התלמידים, ייבנו "משימות הערכה" בהיסטוריה, בתנ"ך ובספרות שמביאות לידי ביטוי אוריינות כזאת. אנשי חינוך מוזמנים אפילו לתכנן בחינת בגרות מתוקשבת עם "אינטרנט פתוח" ושאלות המעודדות שימוש יעיל בכלי AI. עד סוף שנת הלימודים הקרובה, כך לפי התוכנית, יגובש מתווה להטמעה של הפרקטיקות לבניית מבחנים ומשימות הערכה בשילוב AI בכלל מקצועות הלימוד.
מחקר נוסף יוקדש לבריאותם של התלמידים, ויציע להם שיחות עם בוט כדי לשפר את הישגיהם. "בסיוע יישומי בינה מלאכותית נבחן השפעת פרמטרים שונים בבריאות: שינה, תזונה ופעילות גופנית על הישגי הלומדות והלומדים", כך נאמר בקול הקורא שפרסם משרד החינוך. "מטרת המחקר היישומי היא לזהות כלים ופרקטיקות בבינה מלאכותית אשר יכולים לקדם התנהגויות בריאות ואורח חיים בריא ופעיל". כדי להשיג את המטרה ייבנה "בוט שישמש במאמן הצלחה אישי". הוא ינהל שיחות עם התלמידים על שאיפותיהם, ויציע דפוסי פעולה למימוש המטרות שהציבו לעצמם.
ניסוי בולט אחר יבחן כיצד בינה מלאכותית יכולה לקחת מהמורה את "זוללי הזמן" שלו, על מנת שיוכל להתמקד בחינוך ובאינטראקציות אישיות עם תלמידים. "בעזרת בינה מלאכותית אפשר לחסוך חמישים אחוזים מהזמן שמקדישים המורים לתחום האדמיניסטרציה ולמשימות פדגוגיות כמו בדיקת מבחנים, בניית שיעורים, הכנת מטלות לתלמידים ויצירת דשבורדים של ציונים", אומרת זרביב. "אנחנו רוצים למפות את כל האזורים האלה, ולבנות את הכלים שיעזרו בביצוע. זה יפנה למורים זמן שאותו הם ינצלו כדי להיות מול התלמיד, וגם יועיל לצמצום השחיקה והנשירה של אנשי הוראה".
כשכלי הבינה המלאכותית זמינים לכל תלמיד, עדיין יהיו שיעורי בית ומטלות?
"אני חושבת שכן. ביסודי פחות; שם ממילא לא נותנים כמעט שיעורי בית, כי אין לזה אפקט. בכיתות הגבוהות יותר, הבינה המלאכותית אפילו תעזור להחליט מה יהיו שיעורי הבית. אם עשית מטלה בכיתה עם קבוצת תלמידים, כלי של AI יוכל לזהות נושא מסוים שאתה צריך להמשיך לתרגל, והמורה ישלח לך למייל את המטלה שמתאימה לך".
אילו שינויים יחולו במטלות עצמן?
"המורים יצטרכו לדרוש יותר יצירתיות, חשיבה ביקורתית ושאילת שאלות. אנחנו נראה הרבה יותר עבודה בקבוצות, הרבה יותר חיבור למשמעות ולקהילה. צריך לזכור שבחלק מהמקרים גם לצ'ט אין מושג איך לפתור את הבעיה, הוא יכול רק להציע כל מיני דברים עמומים. יש שאלות 'חסינות בינה מלאכותית' שהיא לא יודעת לענות עליהן, בעיקר בעולמות ההומניים. שם המידע שבידי הצ'ט מוטה מאוד, כי המקורות שלו מוגבלים. אנחנו מזהים עכשיו גם את האזורים האלה, ומבקשים ללמוד איך להשתמש בכלי הזה באופן נכון".
"פורטל עובדי ההוראה" באתר של משרד החינוך התעשר השבוע בקטגוריה שלמה של "פרקטיקות בינה מלאכותית", שמציעה למורים כיצד להנגיש לתלמידים את הטכנולוגיה החדשה. הדף "הכנת עבודות חקר בעזרת בינה מלאכותית" מציע למשל לשאול את הצ'ט: "שאלת המחקר שלי היא 'הקשר בין יצירתה של לאה גולדברג לארץ ישראל'. הצע לי שאלות משנה הקשורות לשאלה זו". ואם הבינה המלאכותית חושבת לעשות לעצמה חיים קלים, התלמיד ידרוש מיד אחר כך: "התייחס למבנה העבודה שהצעת זה עתה. הוא נראה לי משעמם ושגרתי למדי. אנא הצע מבנה עבודה לא שגרתי, כזה שיפתיע את המורה".
"כשאחד הסיכומים השנתיים של האגף עסק בשאלת הרלוונטיות, ותיקי המשרד התרעמו: 'אז לדעתך אנחנו לא רלוונטיים?'. כשאומרים 'חוסר רלוונטיות' על משהו זו באמת אמירה קשה מאוד, אבל מכיוון שאנחנו הסתכלנו על העתיד, היה ברור לנו שהפן של רלוונטיות המערכת הולך ומתערער. האנשים שהיו בתוכה ראו את זה פחות"
דף אחר מפרט את הסוגיות האתיות שיש לקחת בחשבון כשמסתייעים ב־AI: גנבות ספרותיות והפרת קניין רוחני, אי דיוקים מסוגים שונים וכתיבת תשובות מוטות־תרבות־מערבית. למורים מומלץ "לבחור חיבור באורך עמוד אחד של תלמיד משנה קודמת, ולהיעזר בכלי בינה מלאכותית יוצרת כדוגמת ChatGPT להכנת עבודה באמצעות הפרומפט הבא: 'כתוב חיבור באורך עמוד אחד על [הכניסו כאן את נושא החיבור המקורי]. התבסס על מבנה דומה לזה שמופיע בחיבור הבא: [העתיקו לכאן את החיבור משנה שעברה]". בשלב הבא יוצגו לתלמידים שני החיבורים, והם יצטרכו לגלות איזה מהם נוסח בידי אדם, ואיזה הוא יציר מכונה.
יש מיומנויות או תחומי ידע שלא יהיה בהם עוד צורך בגלל ה־AI?
זרביב: "אני לא חושבת שתחומים ייעלמו, ולעומת זאת יש תחום חדש שמתפתח – 'אדם ומכונה'. הוא עוסק בשאלה איך מכונה יכולה להעצים את האדם, ואיך עליו להשתמש בה. צריך להבין איך עובד הקשר ביניהם, איך שואלים שאלות, איך מזהים טעויות של המכונה. במקביל אני חושבת שהבנת הייחודיות האנושית תלך ותתחדד. דווקא כשיש תנועה עולמית לכיוון של אחידות, האדם שואל את עצמו: רגע, מה אני ומי אני? מה המשמעות שלי? אנחנו רואים את זה גם בשנים האחרונות, וזה מעניין מאוד".
אילו יכולות חדשות המורים יצטרכו לסגל לעצמם?
"כבר בשנה הקרובה נוכל לעשות בתוך הכיתה למידה היברידית (שמשלבת שיעור פרונטלי עם למידה באמצעות מחשב – י"א). אנחנו נמצאים בשלבים מתקדמים של פיתוח 'בית הספר הווירטואלי', וכבר בפתיחת שנת הלימודים הוא יהיה מוכן, החומר בכל המקצועות יהיה על גבי הפלטפורמה הדיגיטלית והתלמיד יוכל ללמוד בעצמו. הלמידה מול מחשב והלמידה עם מורה בכיתה והלמידה בקבוצות – יהיו היברידיות. זה דווקא מאפשר להוראה ללכת לכיוון של פרסונליזציה, לראייה פרטנית יותר של כל תלמיד וההתפתחות האישית שלו. למורה יש יכולת לנטר את תהליך הלמידה, את הקצב, את רמת הריכוז ואת מהירות התשובות, וכל זה מסייע לו לזהות אם בשעה מסוימת אתה פחות מרוכז, ואם אתה לומד טוב יותר בקבוצה. הטכנולוגיה יודעת להוציא למורה דשבורד עם כל הנתונים והבעיות של התלמידים, וגם לתת לו הצעות לשיעור הבא עבור כל תלמיד.
לימוד שיטות מעשיות לכתיבת עבודות חקר בעזרת הבינה המלאכותית
"יש לנו עכשיו קבוצות ניסיוניות של 'בית ספר פרסונלי', שבו כל תלמיד יכול ללמוד בקצב שלו. המורה שולח לך משימה למחשב כשאתה נמצא בכלל במקום אחר, ותלמידים מכיתות שונות יכולים ללמוד יחד. זו למידה אחרת לגמרי, וצריכים בשבילה מיומנויות אחרות. לדעתי כל זה יקרה מהר מאוד. אני אופטימית חסרת תקנה בנושאים האלה".
המחשב לא מייתר את המורה?
"אין כאן בכלל תחליף למורה, להפך: זה מעצים את התפקיד שלו בצד האנושי. האתגרים של המורה הם לעורר השראה בתלמידים להתפתחות כבני אדם, להפגיש אותם עם העולם האמיתי שלהם. כשהמכונה בונה מטלות ונותנת ציונים, המורה פנוי לבניית האישיות של התלמיד. כך הוא הופך לדמות הרבה יותר משמעותית, הוא לא רק מלמד מתמטיקה אלא משמש מעין מנטור. זה תפקיד שונה לגמרי ממה שקיים היום".
זה אומר שהמורה עצמו לא חייב להיות בקי בחומר?
"אנחנו עדיין לא שם, אבל ייתכן שבעתיד העבודה עם הבינה מלאכותית תהיה מדויקת כל כך, שהמורה ימלא בעיקר את תפקיד המנטור. העולם סביבנו כאוטי ומשתנה בקצב מהיר, הילד לא תמיד מצליח להיאחז במשהו, ולכן יש חשיבות קריטית לדמות משמעותית שתהיה עוגן עבורו ותעזור לו לבנות את מי שהוא".
הצפרדע מהפריפריה
לצד החזון האוטופי, לשימוש הנרחב בבינה מלאכותית יכולה להיות גם השפעה חברתית שלילית, אני אומר לזרביב. החזקים ידעו לשחק בכלי החדש וליהנות מיתרונותיו, החלשים יותר יישארו מאחור, והפערים יגדלו. "זה נכון", היא אומרת. "לאוכלוסיות החזקות יש מודעות גבוהה יותר, הן מבינות את השינויים ואת שוק העבודה, הן יודעות להתאים את עצמן, והילדים שלהן מקבלים את הידע לפני אחרים. וזה בדיוק אחד מהתפקידים שלנו – להגיע לאוכלוסיות המוחלשות, לילדים שלא יקבלו את הכלים האלה בבית. אם אנחנו לא ניתן להם, הם יישארו בלי כל זה. הם יגיעו לשוק העבודה בלי היכולות שאנחנו כמערכת חייבים לתת להם. בעולם של הוגנות, שוויון וצמצום פערים, זו בהחלט מטרה של מערכת החינוך".
תרגול אנגלית ושפות נוספות באמצעות כלים דיגיטליים מתקדמים
איך אתם מגשרים על פערי הידע האלה בין אוכלוסיות?
"יש הרבה תוכניות שהמשרד מוציא עכשיו רק לפריפריה, כי ילדים במרכז מקבלים את זה ממילא. יש שם כיתות של עמ"ט (עתודה מדעית טכנולוגית – י"א) וירטואלי. למה? כי בפריפריה אין לנו מורים לפיזיקה ולמדעי המחשב, ובאמצעות שיעור וירטואלי אנחנו יכולים להנגיש לתלמידים שם את המורים בתחומים האלה. המשרד נכנס גם לנושא של חוזים אישיים: איש הנדסה שגר בתל־אביב ורוצה לתרום למערכת החינוך, ילמד יום בשבוע בבית ספר באופקים, ויקבל משכורת גבוהה יותר. אחלה דבר, לא? ככה אפשר לקדם את סגירת הפערים. אגב, אני לא מאמינה בסגירה הרמטית של פערים, כי כשאנחנו מקדמים את החלשים, החזקים תמיד עולים עוד קצת. ככה זה בכל העולם. בעבר רק עשירים יכלו להרשות לעצמם להאיר את כל הבית בנרות, ואז כשהמציאו את החשמל, והבתים של העשירים חוברו לזרם, הנרות הפכו לכלי נפוץ אצל העניים. העשירים מביאים תמיד את הדבר הייחודי הבא.
"יחד עם צמצום הפערים ושאיפה לקדם את החלשים במקומות שאין בהם אוריינות דיגיטלית, צריך לזכור שיש תלמידים שאפילו לא יודעים לכתוב בוורד. להרים אותם לבינה המלאכותית זאת קפיצה גדולה מאוד, מסוג שנקרא 'קפיצת צפרדע'. אני מאמינה שזה יקרה, כי אין ברירה, אבל הכול צריך להיעשות בקצב הנכון".
אמרת שאת אופטימית לגבי הבינה המלאכותית. איפה את בכל זאת קצת פסימית? מה גורם לך לדאגה?
"יש פה עוצמה מטורפת, ואפשר לנצל אותה גם לרעה. היום יכולים למשל לזייף את הקול שלך. כשהזמנתי כרטיסי טיסה לצורך הדוקטורט שלי, ביקשו ממני לאשר בשיחת טלפון שזו אני, אבל הבינה המלאכותית יכולה ליצור חיקוי קולי בשנייה".
"המורים יצטרכו לדרוש יותר יצירתיות, חשיבה ביקורתית ושאילת שאלות. צריך לזכור שבחלק מהמקרים גם לצ'ט אין מושג איך לפתור את הבעיה, הוא יכול רק להציע כל מיני דברים עמומים, ובעולמות ההומניים המידע שבידיו מוטה מאוד"
לפני שמונה שנים זיהיתם את הבינה המלאכותית כ"דבר הבא". ומה הלאה? איזה פיתוח ישנה את חיינו בעוד שמונה שנים?
"קודם כול, יש התפתחות בקצב מטורף של נושא המטא־וורס (המרחב הדיגיטלי שכולל את רשת האינטרנט, עולמות של מציאות רבודה, ענני אחסון ועוד – י"א), ויחד עם הבינה המלאכותית הוא יכול לקחת אותנו לבית ספר שכולו פועל במציאות מדומה. זה לא משהו שיקרה בעוד שמונה שנים, אלא בעוד שנתיים. גם עולם הגיימינג ייכנס לחינוך. בתחומים האלה מפציעות טכנולוגיות שטורפות הכול. להגיד לך שאני יודעת מה יקרה בתוכם? אין לי מושג".
איך ייראה יום לימודים שגרתי בעוד עשר שנים? איך ייראו בתי הספר?
"גם את זה אני לא באמת יודעת, ואני לא חושבת שיש מישהו שיודע, כי הקצב הוא גבוה מאוד. אני מאמינה שבהרבה בתי ספר יהיו תוכניות לימודים אחידות מצד אחד, ומצד שני תהיה תוכנית אישית לכל תלמיד. תהיה הרבה מאוד עבודה על ה'עצמי' ועל ההיבט הרגשי־חברתי, והצד הלימודי ייעשה בעזרת בינה מלאכותית. אני מאמינה שאנחנו, משרד החינוך, נדע לקבל החלטות מבוססות נתונים באופן הרבה יותר טוב, כי נוכל לאסוף הרבה יותר נתונים. ובעיקר, אני חושבת שהתלמידים והמורים יהיו שמחים יותר במערכת. יש לי תחושה כזאת, אבל יכול להיות שאני הוזה. כמו שאמרתי, אופטימית חסרת תקנה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
