שולחן המנהלים הגדול, ספות העור השחורות ומגשי הפירות שמקדמים את פנינו במשרד, תופסים את העין לרגע אחד בלבד. המבט מופנה מיד לעבר אלמנט מרשים הרבה יותר: פתח מרובע שנפער בקיר הגבס, וחושף מעבר לו את אבני הכותל, הכותל ממש. מעל לפתח מתנוסס הכיתוב "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", כמוטו שניצב לנגד עיניו של מי שמאייש את המקום. אפשר היה לחשוב לרגע שזהו משרדו של רב או של מנהל מתחם הכותל, אך המארח שלנו אינו נושא תפקיד דתי, ואפילו אינו יהודי. "אני אומנם נוצרי, אבל בעיניי המשרד הזה נמצא במיקום הכי יוקרתי בעולם", אומר לנו סגן־ניצב וסים אשקר, מפקד גדוד "העתיקה־ג'", של משמר הגבול. "פתחתי ביוזמתי חלק מהקיר כאן, שיראו את הכותל צמוד אלינו. אני רואה מולי כל הזמן את האבנים הללו, וזה נותן לי את עומק ההבנה של התפקיד שאני עושה".
מחלון אחר בקיר חדרו, חלון ממש, רואה סנ"צ אשקר בשבועות האחרונים את האלפים הרבים הגודשים את רחבת הכותל בכל שעות היממה, ובפרט בשעות הלילה, באירועי הסליחות הגדולים. "עכשיו כולם באים לבקש סליחה", הוא אומר לאחד מקציני הגדוד כאשר הם בונים את פריסת הכוחות לימים הקרובים. מקצין אחר הוא מבקש לשיר את "אדון הסליחות", וכעבור רגע מהדהד ברחבי הבסיס הלחן המוכר, בקול פייטני עמוק.
כ־210 לוחמי מג"ב משרתים בגדוד העתיקה, "מתוכם בערך 40 לוחמות, והן עושות את העבודה מצוין", מדגיש אשקר. "הרמה שלהן גבוהה, לא פחות משל הלוחמים. הן עמדו באירועי הפרות סדר, חיסלו מחבלים והוכיחו את עצמן לא פחות מאף לוחם גבר". מרבית לוחמי הגדוד הם יהודים, הוא מוסיף, "אבל יש גם דרוזים, צ'רקסים, בדואים ונוצרים. לא רבים, אבל יש".
"היחידה שממנה הוציאו אותי לקורס פו"מ הוקפצה ב'שומר החומות'. ביקשתי ממפקדי הקורס להשתחרר כדי לעזור ליחידה, והם נתנו לי תשובה שלילית. שלחתי הודעה לעוזר של מפקד מג"ב: 'אם אתם לא רוצים לשמוע על הקצין הראשון שעוזב קורס כזה כדי לחזור לשטח – תעזרו לי לצאת'"
לוחמים שמגיעים לגדוד העתיקה זקוקים להכשרה מיוחדת?
"אחרי שהם מתגייסים למג"ב ועוברים הכשרת לוחם, הם מגיעים למג"ב ירושלים, לאימון של שבועיים שמכין אותם לשרת בבירה, עם כל האתגרים והמורכבויות שלה. אחר כך יש להם שלושה ימים של הכנות בתוך גדוד העתיקה – היכרות עם השטח, עם האוכלוסיות שחיות במרחב ועם האירועים שעלולים להתפתח פה".
אשקר (48), אב לשניים, נולד למשפחה נוצרית דתית אדוקה מהכפר פסוטה שבגליל העליון. "ההורים חינכו אותנו מגיל צעיר לכבד את כל הדתות", הוא מספר. "אגב, החבר הכי טוב שלהם היה מוהל. גדלנו על אהבת הארץ ואהבת היהודים, למדנו שצריך לחיות פה בארץ יחד, בשלום ובשיתוף. זה היה דבר בולט אצלנו בבית, ואני ממשיך באותה דרך גם היום".
בשנת 96' התגייס לשירות סדיר וביקש שישבצו אותו במשמר הגבול. "האמת שלא ידעתי אז מה זה בדיוק אומר, אבל התלהבתי כי ידעתי שמג"בניקים מקבלים תעודת שוטר", הוא מחייך. "גם לא ידעתי מילה בעברית. בתחילת הטירונות סבלתי מאוד, אבל תוך שלושה חודשים השתלבתי, בעזרת חברים טובים שלימדו אותי עברית. תמיד רציתי להתקדם ולהוביל, וכל הזמן חיפשתי תפקידים חדשים, משימות מאתגרות ומקומות שעוד לא הייתי בהם. שירתי בכל ה'מרחבים' של מג"ב, חוץ מדרום ומרכז. היום אני כאן למרגלות הר הבית, כדי שהמקום הזה, שהוא קדוש עבור הרבה אנשים, יהיה גם הכי בטוח בשבילם".
כשוטר מג"ב הוא שירת גם במתחם קבר רחל בזמן שהתחוללו שם הפרות סדר, והיה שותף לסיורים עם המשטרה הפלסטינית בניסיונות להרגיע את מהומות אוקטובר 2000, לפני שאלה הצמיחו את האינתיפאדה השנייה. כעבור 21 שנה, כשבעזה התנהל מבצע "שומר החומות" ובערים המעורבות התחוללו פרעות נגד יהודים, הוא לא היה בתפקיד מבצעי אלא בעיצומו של קורס פיקוד ומטה במכללה הלאומית לשוטרים. כשראה את התמונות הקשות, הוא מספר, היה ברור לו שעליו לעזוב מיד את הבסיס ולצאת לשטח.
"היחידה הטקטית של מג"ב, שממנה הוציאו אותי לקורס, הוקפצה לאזור רמלה־לוד, שהיה הכי רגיש ובעייתי מבחינת האירועים. ביקשתי ממפקדי הקורס במכללה להשתחרר כדי לעזור ליחידה בהתמודדות עם האירועים הסוערים. הם נתנו לי תשובה שלילית, אבל לא רציתי לוותר. שלחתי הודעה לעוזר של מפקד מג"ב, וכתבתי: 'אם אתם לא רוצים לשמוע על הקצין הראשון שעוזב קורס פו"מ כדי לחזור לשטח – תעזרו לי להגיע ליחידה'. מפקד מג"ב בעצמו התערב, וכעבור כמה שעות קיבלתי אישור לצאת. הגעתי ללוד, נכחתי בהרבה אירועי הפרת סדר, ביצענו מעצרים ואפילו תפסנו כלי נשק. בסוף חזרתי כמובן לקורס, ואפילו סיימתי אותו כמצטיין".
בירושלים הוא הוצב לפני כעשר שנים, ומאז לא עזב אותה, למעט תקופות קצרות של קורסים והכשרות. "התפקיד הראשון שלי בעיר היה סגן מפקד פלוגת העתיקה. כך נחשפתי לעוצמה של המקום הזה מהבחינה הדתית וגם מהבחינה הערכית. מאז זה היה החלום שלי, לפקד על הכוח ששומר על העיר העתיקה. תמיד חיפשתי את התפקידים הכי קשים, וזה אחד המקומות שנשאתי אליהם עיניים, גם בגלל האתגר המבצעי והביטחוני. לפני כשנתיים, במסגרת סבב מינויים, ביקשתי ממפקד מג"ב לקבל את פלוגה ג'. ברוך השם, נתנו לי את התפקיד שחלמתי עליו, ובאותו רגע עשיתי היסטוריה: זו הייתה הפעם הראשונה שלא־יהודי מקבל את הפיקוד על הכוח ששומר גם סביב הכותל".
"בסוף מגיעים אל כל מי שמפר את הסדר הציבורי בהר הבית. המתפרעים, תולי כרזות הסתה, מניפי הדגלים של ארגוני הטרור – כולם ייעצרו. אבל זה יקרה בדרכים שלנו, לא תמיד מיד, אלא מתוך מחשבה ותכנון"
הכוח הזה מנה אז כאמור פלוגה אחת בלבד. "עשינו עבודת מטה כדי להגדיל את סדרי הכוחות ולהפוך את הנוכחות פה לגדודית. אחרי ארבעה חודשים הכרזנו על הקמת גדוד העתיקה. בתחילה היו בו שתי פלוגות, 'כפיר' ו'ארי', ולפני כשמונה חודשים השלמנו את הקמת הפלוגה השלישית, 'לביא'".
מדוע הגדוד נקרא "העתיקה ג'"?
"התעקשתי לשמור על ה־ג' כדי לא למחוק את המורשת של הפלוגה ששמרה פה כל השנים. לפלוגה הזאת יש חללים, פצועים, היסטוריה. אסור לנו לשכוח את העבר".
פה לא תל־אביב
גם גג המשרד של אשקר מזמן לעולים אליו סיבה להשתאות: זו הנקודה הקרובה ביותר לכיפת הסלע, אם לא נכנסים לשטח הר הבית. כשאשקר משקיף מכאן הוא רואה לא רק את הצד הרוחני, אלא גם את האתגרים הביטחוניים, כשכל אירוע עשוי לקבל משמעות מדינית ובינלאומית.
"המשימה העיקרית שלנו היא לאפשר פולחן לבני שלוש הדתות, ולאבטח את כולם – שכל אחד יוכל להיכנס לעיר, להגיע למקום המקודש עבורו ולצאת בבטחה ובשלום", הוא מפרט. "אנחנו עוטפים את שערי הר הבית יחד עם שוטרי מרחב דוד, ובתוך המתחם נמצאת יחידת המקומות הקדושים, אך במידת הצורך אנחנו נותנים להם מענה מבצעי – אם זה בהפרות סדר סביב ההר, ולפעמים גם בתוך ההר עצמו. חלק מהאחריות שלנו כגדוד העתיקה זה להחזיק את הסמטאות שמובילות לשערי הר הבית. אנחנו אלה שעושים שם את הבידוק הביטחוני, ומסייעים למרחב דוד ולכוחות שבתוך ההר לשלוט במי נכנס ומי לא".
אתה אומר שיש בידוק, אבל כידוע אין מגנומטרים או עמדות בדיקה בכניסה להר.
"יש לנו דרכים לזהות את האנשים, ואם מישהו לא צריך להיכנס להר, אנחנו נוודא שהוא לא יגיע לשם".
כשמתפתח אירוע אלים בתוך הר הבית, מספר סנ"צ אשקר, הוא ופקודיו מקימים שם קו הגנה: "אנחנו עומדים בשורה של לוחמים עם הגב לכותל והפנים לשטח ההר, ומוודאים שלא תהיה פגיעה במתפללים בכותל המערבי, ושאין זליגה של הפרות הסדר החוצה. לא פעם אנחנו גם מבצעים שם מעצרים".
פעמיים בשנה האחרונה נדרש גדוד העתיקה לפרוץ לתוך הר הבית. "באחד מימי חודש רמדאן, בזמן תפילת הפאג'ר, תפילת הבוקר, החלו הפרות סדר", מדגים אשקר. "בעקבות חוסר בכוח אדם של מרחב דוד, שמורשה לפרוץ להר, נאלצתי להקפיץ לשם את הגדוד, כמובן בתיאום עם יתר הכוחות שפעלו להשלטת הסדר. נכנסנו לתוך ההר, הרגענו את השטח ועשינו מה שצריך. אני רואה לנגד עיניי במקרים כאלה כמה משימות: לתת מענה מהיר ומקצועי לאירוע שהתפתח, לשמור על חיי אדם ולדאוג שהלוחמים שלי יצאו משם בשלום".
כל פעולה שלכם במצב כזה עלולה להפוך למשבר בינלאומי. זה מקשה על התפקוד?
"כל אירוע כזה הוא רגיש, אין ספק. אבל זה שטח מדינת ישראל".
כבר ראינו בתוך שטח ההר הנפת דגלי חמאס, כרזות עידוד למחבלים והבעות תמיכה בטרור. לפעמים הדברים האלה נמשכים שעה ארוכה באין מפריע.
"בסוף עוצרים את כולם. המשטרה מגיעה אל כל מי שמפר את הסדר הציבורי בהר הבית. המתפרעים, תולי כרזות הסתה, מניפי הדגלים של ארגוני הטרור – כולם ייעצרו. אבל זה יקרה בדרכים שלנו, לא תמיד באופן מיידי, אלא מתוך מחשבה ותכנון".
"בימי תפילות רמדאן יש 180 אלף מוסלמים שרוצים להתפלל בהר הבית, ולכן בזמן הזה משפחות יהודיות צריכות ללכת דרך כל מיני סמטאות. אני מבין את הטענות, אבל עדיף לספוג את זה מאשר לעבור בשטח צר ודחוק, שבו עלולה להיווצר סכנת חיים גם בלי קשר לעימותים וחיכוכים. גם אני עמדתי באחד הצמתים כדי להכווין את התנועה ולמנוע דוחק מסוכן"
בגזרה שלו, אומר אשקר, אין "הפתעות": ללוחמים ברור שבכל רגע עלול להתפתח אירוע ביטחוני. גם בערב שבו נפגשנו, מעט אחרי שסיימנו את השיחה, התרחש אירוע כזה בשטח הר הבית. מחבלת מצוידת בסכין הגיעה לשוטרים שעמדו בשער הכותנה, וניסתה לדקור אחד מהם. השוטר הדף אותה ובתוך שניות היא נעצרה.
"ביום שישי האחרון הייתי צריך לצאת הביתה", מספר אשקר. "משום מה הייתה לי תחושת בטן לא טובה, והחלטתי שאני נשאר ועובר בין העמדות. יותר מזה – בדרך כלל אני מסתובב ברחבי העיר העתיקה בלי ציוד, והפעם לבשתי אפוד וכל מה שצריך. תוך כדי שהמונים נכנסו לשטח הר הבית, החל אירוע חיכוך בין אחד המתפללים לשוטרים בשער השבטים – השער העמוס ביותר. מיד הגענו עם כוח תגבור, מנענו מהאירוע לצמוח ולהפוך למשהו שאנחנו לא רוצים לראות, וחידשנו את זרימת המתפללים לשטח ההר. כעבור זמן קצר התפתח עוד אירוע באותו השער עם כוח יס"מ, אבל בעצימות גבוהה יותר. שוב נאלצנו להתמודד עם הפרת סדר, שהפעם כללה זריקת אבנים והביאה לפציעת שוטרים. הצלחנו להשתלט במהירות גם על האירוע הזה ולהחזיר את התנועה באזור לשגרה".
איך מתפעלים אירוע כזה בלי לעצור את שגרת היומיום באזורים הסמוכים לעיר העתיקה?
"במקרה הזה אני יכול לספר שהדבר דרש ממני איפוק. הפעלנו שיקול דעת במטרה למזער את האירוע ולא להעצים אותו למשהו שנצטרך להתמודד איתו עוד הרבה זמן. יש הבדל בין תל־אביב להר הבית – יש פה להט דתי, להט לאומני. להפעיל כוח זה הדבר הכי קל, אבל צריך להיות מחושב".
משפחות יהודיות שגרות בעיר העתיקה מספרות שלאורך ימים רבים בכל שנה, הן מוצאות עצמן במצור: בזמן תנועה ערה של מוסלמים להר הבית וממנו, חלק מהרחובות הסמוכים חסומים ליהודים, והתושבים נאלצים ללכת בדרכים עוקפות ארוכות. אתה ער לביקורת הזאת?
"כמשטרה אנחנו מפעילים שיקול דעת, ולפעמים קובעים מסלולים כדי למזער ולמנוע אירועי חיכוך. זה נעשה לפרקי זמן קצרים, בימים שעלולים להיות מועדים. וזה לא מופנה רק כלפי צד אחד. כשמתקיימת צעדת הריקודגלים ביום ירושלים, ועשרות אלפי יהודים צועדים דרך רחוב הגיא ובתוך הרובע המוסלמי עד לכותל – בזמן הזה יש מוסלמים שצריכים לצאת לעבודה, או לחצות את הרחוב כדי להגיע הביתה, ולמרות זאת אנחנו מאפשרים את הצעדה. מהצד השני, בימי תפילות רמדאן יש 180 אלף מוסלמים שרוצים להתפלל בהר הבית, ולכן בזמן הזה משפחות יהודיות צריכות ללכת דרך כל מיני סמטאות. אני מבין את הטענות, אבל עדיף לספוג את זה מאשר לעבור בתוך שטח צר ודחוק, שבו עלולה להיווצר סכנת חיים גם בלי קשר לעימותים וחיכוכים. גם אני עמדתי באחד הצמתים כדי להכווין את התנועה ולמנוע דוחק מסוכן. היתרון שלי פה הוא שאני דובר את השפה. זה עוזר לי לכבות ולמנוע אירועים מיותרים".
שומרת החומות
אנחנו יוצאים לסיבוב בחוץ, עוברים בין חנויות הבגדים וחנויות המכולת שארגזיהן ניצבים מחוץ לדלתות ונרמסים ברגלי העוברים והשבים. באוויר מרחף ריח הקטורת והתבלינים המזוהה עם השווקים הערביים. אשקר עוצר מפעם לפעם ומברך לשלום את פקודיו, שניצבים בשולי הדרכים הללו כחלק בלתי נפרד מהנוף והאווירה של ירושלים העתיקה. "זה התפקיד הכי מרגש", אומרת לנו אחת הלוחמות. "כתוב 'על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים', ואני ההתגשמות של הפסוק הזה".
"לוחמי הגדוד מתורגלים היטב לתת מענה לאירועי אמת, וכל זה בריצה ובהליכה בתוך הסמטאות. כאשר המוני בית ישראל יגיעו בראש השנה, ביום כיפור ובסוכות לכותל המערבי, או יחגגו בביתם את החגים, לוחמי גדוד העתיקה יהיו פה"
"ללוחמים שלנו יש עבודה קשה מאוד", אומר אשקר. "תנאי השטח כאן מאתגרים יותר מבכל מקום אחר. הם עומדים חשופים, אין להם עמדה סגורה ששומרת עליהם והם לא יושבים בתוך רכב משוריין. הם עומדים ברחוב והולכים ברגל כל היום, בגשם ובשמש, עם ציוד ונשק, וכל התנועה שלהם היא בתוך האוכלוסייה, בסמטאות המפותלות. בזמנים אלה, של ימי הסליחות והחגים, המשמרות שלהם נמשכות 12 שעות, במקום 8 בשגרה. זו מתיחה של כוח האדם עד הקצה".
באיזו תדירות מתרחשים ברחובות אירועים שמצריכים התערבות של הלוחמים?
"אירועי חיכוך יש לפחות פעם ביום, לפעמים גם כמה פעמים ביום. יש כאן מגוון של אנשים – מוסלמים, צליינים נוצרים, תיירים, יהודים שגרים ברובע המוסלמי – וזה פתח ללא מעט אירועים מסוגים שונים. לא מזמן ניגשה תיירת לאחד הלוחמים שלנו בשטח, וסיפרה לו שעובר אורח זרק לה הערה מטרידה. העברנו למרחב דוד את הפנייה, איתרנו את הבחור על סמך המידע שהיא מסרה, והוא נלקח לחקירה.
"לוחמי הגדוד מתורגלים היטב לתת מענה לאירועי אמת, וכל זה בריצה ובהליכה בתוך הסמטאות. כאשר המוני בית ישראל יגיעו בראש השנה, ביום כיפור ובסוכות לכותל המערבי, או יחגגו בביתם את החגים, לוחמי גדוד העתיקה יהיו פה".
לא קל.
"זה נכון, אבל אני מסתכל על הלוחמים האלה ורואה מה מניע אותם – אהבת המולדת, אהבת ירושלים והערכים של הגדוד. הם השכפ"ץ של מדינת ישראל, והם עושים הכול כדי שירושלים תהיה עיר שכל אחד יכול לצעוד בה בבטחה".
אחרי שהגעת למשרד שגובל בכותל, לאן עוד אתה שואף להגיע?
"מבחינתי התפקיד כמג"ד העתיקה זה אחד השיאים הגבוהים ביותר שאפשר להגיע אליהם. אני חווה עשייה של 24 שעות ביממה, כשהערך המוסף הוא להיות חלק חשוב בהענקת ביטחון לכל מי שמגיע לכאן. זה תפקיד שיש בו חשיבות ישראלית ואפילו עולמית".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
