הבית // בית קרקע בנחלה במושב כפר־ביל"ו. מאחוריו נמצאים משק הדבורים והחנות. גינת ירק מקיפה את הבית, והרבה עבודות פסיפס שאמא של יובל יוצרת.
חתולים // "יש לנו שלושה חתולים וכמה חתולי חצר שמקנאים אלה באלה".
אוכל // שניים מהילדים שלהם טבעונים והילדה צמחונית. "אז נכון שהם כבר לא גרים בבית, אבל משהו בתזונה הזו השתרש: אנחנו מודעים מאוד לתזונה ומשתדלים לאכול בריא: ממעיטים באכילת בשר ומוצרים מן החי, משתמשים הרבה בדבש ובכל זאת מודעים לצריכת המתוק, וגם יש לנו תרנגולות שאנחנו מגדלים לייצור עצמי של ביצים".
הבוקר // יובל קם סביב שש בבוקר, ואוכל פרוסת לחם בדבש. "תמיד על שולחן ארוחת הבוקר יש ארבעה סוגים של דבש, ואני שם אותו על הלחם או ביוגורט". אחר כך הוא יוצא לעבודה בשדה עם הדבורים. שחר קמה אחריו, שותה כוס קפה, אוכלת ארוחת בוקר ויוצאת לסטודיו שלה מאחורי הבית, ללמד "מחשבת הגוף".
מחשבת הגוף // שחר היא בוגרת סמינר הקיבוצים בתחום המחול ומהמורות הוותיקות בארץ בתחום מחשבת הגוף. "זו שיטה ישראלית שפותחה כאן בארץ, תנועה טיפולית שהיא התעמלות בריאותית. אין לה יחסי ציבור ולכן לא הרבה שמעו עליה. אני מעבירה שיעורים בסטודיו וגם בזום, ויש גם אנשים שמזמינים אותי אליהם לשיעורים פרטיים. אלה אנשים שמודעים לגוף שלהם, שאוהבים להתנועע ולא בהכרח רודפים אחרי טרנדים, כאלו שמחפשים איכות תנועה ויחס אישי".
שיעורים // "הלימוד נעשה באופן מילולי והמודעות הגופנית באה דרך ההבנה והמחשבה. זה לא לימוד בחיקוי, אין אוטומט שחוזרים עליו כל הזמן. צריך להבין מה מבקשים ממך ואז לעשות. הלמידה דורשת ריכוז וצריך לזכור תהליכי תנועה. זה מחדד את המוח וכל הזמן משתנה. אין שיעור שחוזר על עצמו, ובסופו של דבר זה מאתגר את כל החושים".
דבש // שחר גם מנהלת את חנות הדבש ומרכז המבקרים שמאחורי הבית. יובל הוא הדבוראי־החקלאי. "דבורים הן עולם ומלואו. הכוורות עוברות ממקום למקום לטובת האבקה של גידולים חקלאיים, וחלק גדול מהעבודה הוא שינוע של הכוורות לשטחי מרעה ברחבי הארץ – עולים לרמת הגולן עם מאה כוורות, למשל, כשהשטחים שם פורחים בעונות אחרות מאשר אצלנו בשפלה, ובעקבות כך נוצר סוג דבש אחר מסוגים אחרים של צמחים. יש עונות במכוורת – עונת האגירה ועונת הרדייה, ולכל עונה יש שעות משלה ועבודה שמיוחדת לה. דבוראי צריך לחיות את הטבע ולחבר בין הפעולות בטבע למה שקורה במכוורת".
דבורים // "יש בעולם תופעה מדאיגה של היעלמות דבורים, עקב ריבוי שטחי נדל"ן, מחסור בצוף, וטפיל שמביא לחיסול כוורות".
עקיצות // "אני כבר חמישים שנה בתחום, הפסקתי לספור כמה פעמים נעקצתי, בטח אלפי עקיצות לאורך השנים. יש גם לא מעט גניבות, זה תחביב נפוץ בארץ כי כל כוורת שווה הרבה כסף ומושקעת בה עבודה רבה. היום אנחנו מנסים להתמודד עם זה עם הסלקה של איתוראן בתוך הכוורת".
דבוראי מגיל צעיר // סבו וסבתו של יובל הם ממקימי המושב. יובל נולד בקיבוץ משמר־העמק, ומשפחתו עברה לכפר־ביל"ו כשהיה נער. לסבא וסבתא שלו היה פרדס מאחורי הבית, והוא התחיל לגדל שם דבורים. כבר כשלמד בתיכון היה מוכר דבש: "זה התחיל כתחביב ומהר מאוד שאב אותי פנימה. נכנסתי לתחום מתוך סקרנות ולמדתי אותו בעצמי. מגיל צעיר הבנתי את מקומה של הדבורה בהקשר של בני האדם. ההישרדות האנושית תלויה בין השאר ביכולת שלנו לשמור ולהגן על הדבורים". במהלך השירות הצבאי הייתה לו מכוורת עם יותר ממאה כוורות, והוא הצליח להחזיק אותה במהלך השירות הצבאי בזכות חופשות חקלאיות. במשך השנים התחביב הפך לעסק משפחתי: הוא ואחיו החלו לפתח את העסק בעזרת הוריהם. אחרי הצבא הוא נשאר בעסק ואחיו המשיך לשרת בחיל האוויר. כך הוא ושחר הפכו להיות "הבנים הממשיכים".
רוקדת מגיל צעיר // שחר היא ילידת שכונת הכרמל הצרפתי בחיפה, בת לאבא רב חובל ואמא עקרת בית. "אבי היה ימאי והשיט אוניות ברחבי העולם, מה שאומר שבתור ילדה הייתה לי הזכות להפליג באוניות עם אבא שלי לחו"ל, כשהחברים שלי עוד לא חלמו לעזוב את הארץ. גדלתי במשפחה אשכנזית של שישה ילדים, וזה בפני עצמו היה יוצא דופן. בילדותי התחביב המרכזי שלי היה ריקוד: במשך חמש שנים רקדתי בבית הספר למחול של ליה בוברט, יהודייה שוודית, שנפתח ליד הבית שלנו". ב־1975 התגייסה לנח"ל: "הקיבוץ המאמץ שלנו היה בית־העמק, וזכינו להיות בהיאחזות מורג בפתחת רפיח. זו הייתה תקופה נהדרת ומלאה חוויות". אחרי הצבא נרשמה ללימודים בסימנר הקיבוצים ועברה לתל־אביב.
ההיכרות // שחר למדה בסמינר הקיבוצים ויובל למד במכללת רופין במסלול רכזי משק. הם הכירו דרך בת דודה של שחר. "היא סיפרה ליובל על אהבתי הגדולה לאופנועים וכך נוצר החיבור". אחר כך הם התחתנו. לאחר שנה יובל עבר לפקולטה לחקלאות עד שהבין שהוא רוצה להיות חקלאי ולא ללמוד באקדמיה.
הדור הבא // בנם ליאור, 33, נשוי וחי בהמבורג; בתם עדי, 32, חיה בקומונה של תנועת תרבות בקיבוץ סער; בנם איתמר, 29, גר בשאר־ישוב, ועובד בחברת הזנק המתעסקת בדבורים. "חשוב לשנינו להעביר את האהבה לדבורים לדור הבא. שהילדים יבינו כמה הדבורה תורמת לסביבה. לכן פתחנו את מרכז המבקרים שלנו, ואנחנו מלמדים את דור העתיד על החיים הסודיים של הדבורים. אנשים חושבים שדבורה מייצרת דבש אבל זה אפס קצהו של מה שהיא עושה. היא מייצרת מזון מלכות, חומר חלבוני שדבורים צעירות מייצרות עבור המלכה; היא מייצרת פרופוליס עצים ואבקת פרחים, ועוד ועוד. חשוב לנו ללמד ילדים שלא צריך לפחד מהדבורה: היא עוקצת רק כשהיא מרגישה סכנה, אין לה אינטרס לעקוץ סתם".
מרכז מבקרים // כבכל שנה, גם השנה הם פותחים את המשק לביקורים במסגרת פסטיבל דבש המשק של מועצת הדבש.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
