מדינות משקיעות הון רב לא רק כדי לאסוף מודיעין זו על זו, אלא גם כדי לוודא שהוא יישאר סודי. אם תנסו להיכנס למטה המוסד יעצרו אתכם, ואם תנסו לפרוץ לשרתי השב״כ יעצרו אתכם. שני הארגונים האלו, כמו כל קהילת המודיעין הישראלית, משקיעים הון, זמן ומאמץ כדי להגן על המידע שהם אוספים ועל אופן הליקוט. לכן עבודת המודיעין כוללת לא רק איסוף מידע על היריב, אלא גם מניעת היכולת של היריב לאסוף מודיעין עליי, ובפרט על המידע שיש לי לגביו.
אז למה מדינות חושפות מודיעין? ב־2018 חשף ראש הממשלה נתניהו את "ארכיון הגרעין" שגנבנו מאיראן. הוא לא סתם חשף – הוא כינס מסיבת עיתונאים כדי להציג את היקף המידע, ושיתף חומרים ממנו ותמונות ממקום האחסון שלו. מטרת החשיפה במקרה הזה הייתה להוכיח שאיראן חתרה לתוכנית גרעין צבאית בניגוד להצהרותיה, ולדחוף את ממשל טראמפ לצאת מהסכם הגרעין עם טהרן – מטרות דיפלומטיות מובהקות.
האמריקנים השתמשו באופן דומה בחשיפות מודיעין לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה. ארה״ב שיתפה את העולם כמה פעמים בהערכות המודיעין שלה בדבר כוונות המלחמה של מוסקבה. היא השתמשה בחשיפות האלו כדי לעצב את הנרטיב הבינלאומי – להכין את דעת הקהל לפלישה רוסית ולעורר התנגדות לה – אבל גם כדי להרתיע את מוסקבה מלממש את המתקפה. בניגוד לסיפוח במפתיע של חצי האי קרים ב־2014, ארה״ב הייתה מוכנה למתקפה הכללית על אוקראינה, והצליחה לגייס את בעלות בריתה כדי לתכנן מראש את התגובה. המטרה ההרתעתית, עם זאת, לא פעלה: הרוסים תקפו על אף חשיפת כוונותיהם.
ובכל זאת, חשיפת מודיעין יכולה גם להרתיע. ההפתעה היא מרכיב חשוב במלחמה, ודאי בשלביה הראשונים. היא משמשת את התוקף כדי להשיג יתרון זמני דרך צבירת כוחות בנקודת חולשה או דרך תקיפת מרכזי השליטה והבקרה של המגן כדי לשתק אותו לחלוטין. ללא גורם ההפתעה, התוקף עלול לגלות שהמתקפה יקרה מכדי לממש אותה.
מה היה קורה אם ימים או שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים, ישראל הייתה חושפת את המודיעין שבידיה? מה אם ישראל הייתה לוקחת את היוזמה, חושפת את מערכי הקרב של קהיר ודמשק ומזהירה את העולם מפני מלחמה חדשה? כבר באוגוסט 1973 ישראל ראתה פעילות חריגה של הסורים ליד רמת הגולן. תרגילים של צבא מצרים סמוך לתעלה העלו גם כן את חשדם של אנשי המודיעין. אמ״ן פירש את המציאות לפי התיאוריה: הקונספציה שדחתה מכול וכול אפשרות למלחמה נגדנו. אבל מה היה קורה אילו היה מקשיב לסימני האזהרה? מה הייתה ישראל יכולה לעשות, מלבד להקדים ולתקוף את האויב?
חשיפת מודיעין הייתה יכולה לסייע בידינו בימים שקדמו למלחמה. ישראל הייתה יכולה לחשוף כצעד מקדים את המודיעין שבידיה, ולהכין את דעת הקהל הבינלאומית לתמוך בה אם תיאלץ לפתוח במתקפת מנע. היא הייתה מציגה תמונות של היערכות המצרים והסורים ומבהירה שההכנות מאיימות עליה ומצדיקות תגובת מנע, אם לא ייפסקו״. ארה״ב הייתה ממהרת להתריע מפני מלחמה במזרח התיכון ופונה לסובייטים בדרישה שירסנו את המדינות שתחת חסותם. ישראל הייתה מתחילה בגיוס מילואים חלקי, ומכינה את חיל האוויר למתקפת מנע. האם המצרים והסורים בכלל היו פותחים במלחמה?
הנאום האפשרי של ראש הממשלה גולדה מאיר
26.9.1973
ערב ראש השנה
ערב טוב. זה כמה שבועות שאויבינו בסוריה ובמצרים צוברים כוחות גדולים על גבולנו. תחילה לא ידענו מה מטרתם, אך עתה אין לנו ספק – מלחמה.
אזרחי מדינת ישראל, בעוד כמה דקות יעלה לבמה שר הביטחון משה דיין כדי להציג את עיקר ממצאי המודיעין. אני באתי לתת שני מסרים.
לכם – אני מאחלת שנה טובה, שנת שלום וביטחון.
לאויבינו – אל תבחנו את נחישותנו. מדינת ישראל מעולם לא רצתה מלחמה, אך היא גם מעולם לא ברחה ממלחמה אם זו נכפתה עליה. אל תכפו עלינו מלחמה. יש לכם 72 שעות להסיר את תגבור הכוחות ברמת הגולן ובגדות התעלה. לאחר מכן מדינת ישראל תראה זאת כזכותה, בהתאם לעקרון ההגנה העצמית, להשתמש אם צריך בכוח כדי להרחיק את אותם כוחות. אל תנסו אותנו.
אני קוראת מכאן לקהילה הבינלאומית להקים קול מחאה נגד תוקפנות בוטה נגדנו. מדינת ישראל מעוניינת בשלום ובסיום העוינות, אולם לא נעשה זאת תחת איום בנשק.
ערב טוב ושנה טובה.
ניצן דוד פוקס | אנליסט גיאופוליטי, מגיש הפודקאסט "המשחק הגדול"
