מאות אלפי שנים לפני המצאת הגלגל, הומינין חסר מזל אחד דרך על אבן לא יציבה או בול עץ, ורגע לפני שגולגולתו התפצחה, הוא גילה שחפצים עגולים מפחיתים חיכוך עם הקרקע.
העובדה שזה היה רגע בלתי נמנע של הבנה מסבירה מדוע ידעו להעביר משאות כבדים בעזרת בולי עץ בכל מקום בעולם. במצרים ובמסופוטמיה נעזרו בהם לבניית הפירמידות ולשינוע ציוד כבד, ובפולינזיה העבירו בעזרתם את פסלי האבן של איי הפסחא. אבל יעילותה של השיטה מוגבלת מפני שיש להחליף את מיקומם של בולי העץ ככל שמתקדמים, ואפילו אם הם מחוברים בפין, החיכוך מקשה את התנועה. הפתרון – לא פחות מהברקה – היה הציר. אך למרות העובדה שהאדם שינע משאות על מזחלות או בולי עץ מימי קדם, נראה שאף אחד בשום מקום לא גילה את הגלגל ואת הציר, עד שהגיע קדר גאון אחד לפני כ־6,000 שנים.
הציר הקדום ביותר שנמצא לא היה שייך לעגלה או למרכבה, אלא לגלגל אובניים של קדר במסופוטמיה. המכשיר אולי נראה פשוט, אבל הוא הראיה הראשונה לכך שמישהו זיהה שמרכז הטבעת המסתובבת נשאר נייח, וניצל את התגלית כיתרון מכני. זוהי הבחנה גאונית וחדשנית כל כך שלא ברור מהיכן הגיע הרעיון. אולי מחרוז מסתובב על חוט? אין לתופעה מקבילה ברורה בטבע. המוט נקרא ציר, או סרן, וחוקרים רבים מחשיבים אותו לתובנה המכנית החשובה ביותר בהיסטוריה של האנושות.
אבל קיים עוד צעד אינטלקטואלי גדול בין האובניים ובין צמד גלגלים או יותר על חפץ מתגלגל. הגלגלים המחוברים הומצאו כנראה על ידי אם קדרית או אב קדר, משום שהסרנים הקדומים ביותר שנמצאו עשויים מחמר, אורכם כחמישה סנטימטרים, והם יושבים בין שני פסלוני חיות מסתובבים.
כלי הרכב הראשון על גלגלים, במילים אחרות, היה צעצוע.
קיימת הסתייגות כללית בארכיאולוגיה מכינוי חפצים עתיקים בשם צעצועים, אבל במקרה הזה הראיות חותכות.
ביולי 1880 הארכיאולוג דזירה שארניי (Charnay) גילה את הגלגלים הפרה‑קולומביאניים הראשונים באמריקות. זה היה פסלון של זאב ערבות על ארבעה גלגלים, ושארניי מצא אותו בקבר של ילד אצטקי שנקבר במקסיקו סיטי. כפי שהוא משער בספרו The Ancient Cities of the New World, הצעצוע היה מזכרת "מאם אוהבת… שלפני דורות רבים קברה אותו עם בנה האהוב".
הגלגלים המחוברים הומצאו כנראה על ידי אם קדרית או אב קדר, משום שהסרנים הקדומים ביותר שנמצאו עשויים מחמר, אורכם כחמישה סנטימטרים, והם יושבים בין שני פסלוני חיות מסתובבים.
כלי הרכב הראשון על גלגלים, במילים אחרות, היה צעצוע
הילד האצטקי חי אלפי שנים אחרי הממציא בערבות הגבוהות אבל לפני שהאירופים הגיעו עם גלגליהם לאמריקות, ומכאן אפשר להסיק שהן בעולם החדש והן בעולם הישן אב קדר או אם קדרית המציאו כל אחד בנפרד את הגלגל ואת הסרן כדי להכין צעצוע.
הארכיאולוגים ששוחחתי איתם לא מיהרו להאמין שתובנה בסדר גודל כזה יכולה לנבוע מניסיון ליצור חפץ חסר ערך כמו צעצוע. אבל המהנדסים שדיברתי איתם הציגו דעה אחרת. לדבריהם, היה הרבה יותר מוזר אילו הגלגל והסרן הראשונים היו על מרכבות במשקל רבע טון. גרסאות קטנות של המצאות, שבימינו קוראים להן מודלים או אבטיפוס, כמעט תמיד הקדימו את הגרסאות הגדולות. הן קלות ומהירות יותר לבנייה, ומאפשרות לממציא תהליך זריז של איתור בעיות פוטנציאליות ותכנון פתרונות.
אבל גאון ככל שהיה הממציא הזה, הצעצוע לא הניע מהפכה חברתית. את זה עשה האדם שהפך את ההמצאה למערך גלגלים בגודל מלא, כמה מאות שנים אחר כך.
העגלה הגדולה הראשונה הופיעה לפני כ‑5,400 שנים, וייתכן שהיא ההמצאה הראשונה בהיסטוריה שהפכה לוויראלית. ארכיאולוגים גילו עגלות גדולות מדרום עיראק ועד גרמניה שתוארכו לטווח של עד כמה מאות שנים ביניהן, בתקופה שבה מחסומים בין תרבויות היו בלתי עבירים למעשה. העגלה, כך נראה, הביאה תועלת שאי‑אפשר לעמוד בפניה.
כששאלתי את דייוויד אנתוני, אנתרופולוג ומחבר הספר The Horse, The Wheel, and Language, מה ההסבר לוויראליות, הוא אמר שלדעתו אחת הסיבות טמונה בגודלה של העגלה. "הן היו ככל הנראה מכונות העץ הגדולות ביותר שאנשים ראו עד אז", אמר. העגלות היו מרעישות. הן היו איטיות. ואת כוח התנועה סיפקו צוותים של שוורים, בעצמם מבעלי החיים הגדולים ביותר בערבות.
המצאת העגלה הייתה המקבילה הפרה‑היסטורית לספוטניק. אנשים שמו לב. לאור העובדה ששני הגלגלים העתיקים ביותר שארכיאולוגים מצאו שונים מאוד זה מזה – האחד עם סרן מחובר לגלגל עצמו כמו ברכבת, והשני מסתובב בחופשיות על הציר כמו מכונית מודרנית – אנתוני מעלה אפשרות שלפחות חלק מבוני העגלות העתיקו את מה שראו מרחוק, בלי שניתנה להם ההזדמנות לבחון את החידוש מקרוב.
ההמצאה והתפשטותה המואצת של העגלה השפיעו משמעותית ומיידית על חברות בכל המזרח התיכון ואירופה. איכרים גידלו יותר יבולים ושינו את פני הנוף. אם בעבר היו נחוצים צוותים של אנשים להעברת כמויות גדולות של דשן, זרעים ויבולים, העגלה אפשרה עצמאות למשפחות. אוכלוסיות שבעבר התקבצו בסמוך לנהרות נפוצו לערבות הפוריות אך הבלתי מנוצלות עד כה. העגלה שינתה כלכלות שלמות, אורחות חיים, מלחמות ואפילו שפות. "קשה להפריז בחשיבותו החברתית והכלכלית של אמצעי התחבורה הראשון על גלגלים", כתב אנתוני.
הגלגל אולי התחיל כחפץ מיניאטורי, אבל לא אותו חפץ הוא ששינה את העולם. הגרסה בגודל המלא עשתה את זה. והעתקת הגרסה המיניאטורית של הגלגל לגרסה המלאה דרשה גאונות בפני עצמה. אנתוני משער שהגלגל והסרן הגדולים נבנו במיומנות כה עדינה, שלא ניתן היה לעשות זאת בכלי אבן, אלא רק בעזרת מפסלות ומרצעים ממתכת שהיו חדשים בעולם. ולבסוף, אי‑אפשר היה לבנות אותו בשלבים, וזה אומר שאדם אחד בנה את הראשון.
זהותו של ממציא הגלגל הגדול הראשון הפכה לקלישאה של אלמוניות, אבל שחזורים עדכניים לשפות נכחדות מספקים ראיה מוצקה חדשה שמקרבת את החוקרים אל הממציא יותר מאי‑פעם.
מי בנה את כלי הרכב הראשון? אקרא לו קֵייקלוֹס – קיי בקיצור, כי פליאו‑לינגוויסטים מאמינים שזו המילה שהוא השתמש בה לתאר גלגל. בשפתו, המילה היא נגזרת של הפועל "לסובב", כלומר הוא קרא להמצאתו "המסובב", ובצדק. והחלטתי שהוא גבר כי נהג המרכבה הראשון הידוע היה גבר שנקבר עם עגלתו במזרח הים השחור.
קיי נולד לפני כ‑5,400 שנים, תאריך עם סימוכין הודות לפופולריות המצאתו של קיי. תיעוד ארכיאולוגי ואזכורים לעגלות למיניהן פרצו מהמזרח התיכון ועד למערב אירופה בהבדלים של דורות ספורים.
אבל אם שאלת זמן לידתו של קיי נקבעה בהסכמה רחבה למדי, שאלת המקום נותרה נושא לדיון אקדמי. אנתוני אמר לי שהשימוש בעגלה "התפשט כל כך מהר שבלתי אפשרי לקבוע חד‑משמעית היכן היה השימוש הראשון". כרגע יש תיקו בתחרות על תואר הגלגל העתיק ביותר שארכיאולוגים מצאו. אחד מהם נמצא בביצה סלובקית בלובליאנה. השני הגיע מקבר של תרבות בשם ימנאיה, מזרחית לים השחור בצפון הקווקז, רוסיה. שם נמצא לא רק גלגל אלא עגלה שלמה, כולל שלד של גבר בן 30 ומשהו שישב עליה.
ארכיאולוגיה היא לא המדע הנכון לקביעה גיאוגרפית מדויקת של המצאות ויראליות. אבל הבלשנות מספקת סיבות להניח שבן הימנאיה שנקבר עם עגלתו כנראה חי קרוב לאזור שבו ההמצאה התרחשה. פליאו‑לינגוויסטים רבים כיום סבורים שבני הימנאיה דיברו שפה ממשפחת השפות ההודו‑אירופיות, Proto‑Indo‑European (PIE), ושחזור של השפה הנכחדת מעלה אפשרות שזו הייתה שפת האם של ממציא הגלגל.
"אוצר המילים לגלגַל מראה שרוב המילים לגלגלים ולסרנים נוצרו על ידי דוברי PIE מפעלים ומשמות עצם שכבר היו להם", לדברי אנתוני. למשל, המילה לסרן נגזרה מהמילה לכתף. כלומר, הם השתמשו במילה משפתם ולא משפה זרה בבואם לתאר את הגלגל ואת העגלה.
זה קריטי בשל העובדה שכאשר תרבויות מאמצות טכנולוגיות זרות, הן בדרך כלל מאמצות גם את המינוח המקצועי מהשפה המקורית. כשהספרדים הביאו את צמח הטבק הביתה מהקאריביים, לדוגמה, הם השאירו את המילה המקומית משפת הטיינו, "טבקו". שחזורים של מילים הקשורות לגלגל מעלים את האפשרות, אם כי לא מוכיחים, שקיי היה ימנאייני דובר שפה הודו‑אירופית כמו האיש שנקבר עם העגלה בפינה הדרום‑מערבית של רוסיה.
קיי היה עובד אדמה ורועה. היו לו כלבים, סוסים וכבשים, ובתקופתו לבשו כנראה את בגדי הצמר הראשונים. הוא שתה שיכר דבש אלכוהולי, גידל בקר ושתה את חלב הפרות. הוא התגורר במבנה מאורך בקהילה חקלאית קטנה, אחת מני רבות שהתגודדו בקרבת נהרות, ככל הנראה.
לפי עדויות לשוניות קיי סגד לאל שמיים ממין זכר, הקריב פרות וסוסים בשמו, ובכפרו זכו לוחמים ומנהיגים לכבוד. לפי בדיקות דנ"א מבני הימנאיה, לקיי היו עיניים חומות, שיער כהה – עם סיכוי קטן לג'ינג'י – ועור שחום מעט. גובהם הממוצע של הגברים היה כ‑1.75 מטר, ומבנה גופו כנראה היה שרירי משנים של עבודה בשדות.
מובן שרבים מהפרטים האישיים על קיי הם השערות בלבד, אבל דבר אחד בטוח. בונה הגלגל הראשון היה גאון בתפיסתו ובאומנותו. אין הסבר אחר. הפיכת צעצוע לעגלה דורשת פתרונות לים של בעיות בתחומי ההנדסה, העיצוב והנגרות. יש חוקרים, ואנתוני הוא אחד מהם, שמאמינים שאין זה צירוף מקרים שרוקחי המתכות הקדומים התחילו לחשל כלי נחושת דורות ספורים בלבד לפני העגלה הראשונה. לדעתם, המיומנות המדויקת הנדרשת לבניית גלגל וסרן לא הייתה מתאפשרת עם כלי אבן.
המרכיב הראשון והחשוב ביותר של הגלגל, כותב סטיבן ווגל (Vogel), מחבר הספר Why the Wheel is Round, הוא החלק שמחבר אותו לסרן. אם החיבור הדוק מדי, העגלה לא תביא הרבה תועלת, ואם הוא רפוי מדי, הגלגל לא יהיה יציב ויתפרק. בעיה זו לא חשפה את עצמה בגרסה המיניאטורית של הגלגל והציר, והמודלים לא היו צריכים יחס מסוים בין הקוטר לאורך של הסרן. סרן עבה מדי יוצר עודף חיכוך, דק מדי יישבר ממשקלו של המשא.
ולעניין הגלגל עצמו, שהוא מתקן מורכב ומבלבל. אם קיי היה מנסר את הגלגל שלו מבול עץ כמו פרוסת סלמי, הפרויקט היה נכשל מיד. הבעיה, לדברי ווגל, היא כיוון הסיבים, שבפריסת סלמי לא יתמוך במשקל בקצהו. תחת לחץ, הוא יתעוות בקלות. הפתרון של קיי – לפי עיצובו של הגלגל הקדום – היה לבנות גלגל מרוכב מכמה לוחות שנחתכו אנכית. הוא חיזק אותם באמצעות יתדות ועיצב אותם לגלגל עגול.
גם גודלו של הגלגל היה קריטי. אם היה קטן מדי, העגלה לא הייתה מצליחה לעבור בקרקע לא ישרה, ואם גדול מדי, משקלו היה מגביל את תנועתו של כלי הרכב הכבד גם כך.
הגאונות של קיי לא הייתה באף אחת מהתובנות האלה לבדה, אלא בכולן יחד. העגלה, לדברי אנתוני, לא הייתה יכולה להיבנות בשלבים. זה היה הכול או לא כלום. או שזה עבד, או שלא. אבל אפילו עם גאונותו ומיומנותו של קיי, לא היה טעם בגלגל הענק ללא השוורים.
מוצאו של הבקר המבוית הוא משור הבר האירופי, לפני שהנאטופים בתקופתם המאוחרת בטורקיה בייתו אותו, לפני כעשרת אלפים שנים. בהתחלה השתמשו בו הנאטופים לבשר ולחלב בלבד, אבל בתחילת האלף הרביעי לפני הספירה, בני המייקופ, תרבות שחיה באזור אוקראינה של היום, התחילו לסרס את הזכרים ולהשתמש בהם כבהמות עבודה. התהליך שהפך את בני הבקר מחיות בר לחיות עבודה ורתם אותם לעול לא היה נעים. "הוא סימל מעבר לרמה חדשה של ביות", כותבת הארכיאולוגית סבין ריינולד (Reinhold), "הרבה מעבר לכל התערבות אחרת של האדם בחייהם של בעלי החיים". הוא כלל סירוס, אלימות וגרימת כאב. השוורים הפכו "נרפים ואדישים", לדברי ריינולד. "רוחם נשברה".
לא רק השוורים סבלו. ראוי לציין כי נהג המרכבה שנמצא על עגלתו סבל מ‑26 שברים שונים בחייו, וגם מדלקת מפרקים בעמוד השדרה, בצלעות השמאליות ובכפות רגליו. חייו היו אכזריים, אבל אולי לא במידה יוצאת דופן. רבים מבני תקופתו שנקברו עם עגלות סבלו משברים רבים, בעיקר בכפות הידיים והרגליים, שהתרחשו ככל הנראה כי רתימת השוורים לעול הייתה כרוכה במאבק אלים בין האדם לחיה. בני המייקופ קברו את אנשיהם עם פר שבנחיריו טבעת, וארכיאולוגים משערים שמטרת המנחה הייתה להלל את ניצחונם על הבהמה.
כשקיי התחיל לרתום את שווריו לעגלתו, ששקלה עשרות או מאות קילוגרמים, וגודלה היה קצת פחות ממטר על שני מטר, שחלקיה צרמו וחרקו וצוות שלם של בני בקר היה דרוש כדי לגרור אותה בקצב הליכה, הוא שינה את החקלאות לתמיד. אם פעם היה צריך כפר שלם כדי להוביל תוצרת של חווה אחת, עם עגלה וצמד שוורים כל משפחה יכלה לעשות זאת בעצמה.
כתוצאה מכך, משפחות של בני הימנאיה, שהפכו את עגלותיהן לבתים ניידים, נפרדו מהכפרים הצפופים והעזו לחקור את הערבות האירו‑אסייאתיות הבתוליות – ומעבר להן. טביעת הרגל התרבותית שלהן ניכרת עד היום.
בני הימנאיה התגלגלו להם מהערבות הגבוהות לאירופה ולמזרח אסיה, והביאו עמם את עגלותיהם, תרבותם ושפתם. היום, 45 אחוזים מאוכלוסיית העולם דוברת שפות שנולדו משפתו של קיי. שפות שונות זו מזו כמו אנגלית, יוונית, לטינית, סנסקריט, פורטוגזית, ספרדית, שוודית, סלובקית, פאשטו, בולגרית, גרמנית ואלבנית – רשימה חלקית – לכולן שורשים בשפות ההודו‑אירופיות.
בדיקות גנטיות עדכניות תומכות במסקנה שתרבות הימנאיה עקרה מהערבות הגבוהות והשתלטה על תרבויות אחרות בדרום ובמערב. למרכבות הענקיות שלהם היה תפקיד חשוב בכיבוש התרבותי, אבל ייתכן שלנוסע הסמוי הקטן ביותר שהסתנן לעגלותיהם, היה תפקיד חשוב אף יותר. חוקרי גנטיקה מצאו את החיידק ירסיניה פסטיס, גרסה קדומה של החיידק הגורם למחלת הדבר, בשיניים בנות 5,000 שנים שנמצאו במרכז רוסיה. הסברה היא שבני הימנאיה, שלא בידיעתם, הפעילו נשק ביולוגי בנדודיהם באירופה.
אולי המגפה תבעה את קיי כאחד מקורבנותיה הראשונים. אולי נהרג בתאונה. בכל זאת, העגלון הקדום ביותר שנמצא צבר 26 שברים שונים בעצמותיו. כך או כך, הפופולריות הראשונית של המצאתו היא אינדיקציה לכך שקיי כנראה היה אחד מהממציאים הקדומים המעטים שזכו להכרה עוד בימי חייהם. ומנהגם של בני הימנאיה לקבור את הנהגים על עגלותיהם, אולי התחיל עם מותו של קיי.
הספר "מי המציא את הגלגל? הדמויות והסיפורים יוצאי הדופן שמאחורי ההתחלות הגדולות בהיסטוריה", מאת קודי קסידי, רואה אור בימים אלה בהוצאת "מטר"
