ראיתם פעם ברבור? באיזה צבע הוא היה? אני מנחש שחוץ מהמקור והמצח – הוא היה לבן כולו, מהראש ועד קצה הזנב. אבל אולי אני טועה.
בעבר אנשים חשבו שכל הברבורים הם לבנים. זה היה מובן מאליו. אף אחד לא ראה מעולם ברבור ירוק או סגול או צהוב, ועל כן כולם הניחו שאם איזו חיה היא ברבור – היא בהכרח לבנה. זה הפך אפילו לכלל: "כל הברבורים לבנים".
ואז גילו את אוסטרליה, ומצאו בה הפתעה: ברבור שחור. הכלל "כל הברבורים לבנים" התגלה כשגוי. גילוי יחיד, ברבור בודד ששט לו לתומו באגם, מוטט את מה שאנשים התייחסו אליו כוודאות במשך אלפי שנים, עוד מזמן היוונים.
עכשיו אתם ודאי חושבים: "טוב, יופי של סיפור על ברבורים. אבל מה זה משנה?". זה משנה כי הברבור השחור הוא לא רק חיה. הוא גם רעיון.
בני אדם אוהבים לספר לעצמם סיפורים על החיים שלהם, ולדמיין שהם יודעים הכול. כולנו רוצים לחשוב שאין משהו מעבר לידיעה שלנו, ואם מעולם לא ראינו משהו – כנראה הוא לא קיים. אבל יש. וכשהדבר הזה מופיע, הוא הורס את כל מה שחשבנו שידענו. זה הברבור השחור שלנו. כפי שגילוי הברבור השחור ביטל מיד את הכלל ש"כל הברבורים לבנים", כך אירועים יחידים יכולים להרוס את מה שעד לפני רגע היינו אומרים עליו "זה נכון לגמרי, אין סיכוי שלא".
למשל: אף אחד בארה"ב לא חשב שחוטפים ישתלטו על מטוס נוסעים וירסקו אותו אל תוך גורד שחקים. המאבטחים בנמלי התעופה לא בדקו ושאלו יותר מדי, וטייסים לא תורגלו למקרה של ניסיון חטיפה. ובכלל, ארה"ב חשבה שטרור זה משהו שקורה בעיקר מחוץ לגבולותיה. היא טעתה. בבוקר אחד לפני 22 שנה היא גילתה שטרור יכול לקרות גם אצלה, ובקנה מידה עצום.
ברבור שחור אחר הגיע לארה"ב בשנת 2008. בנקים וחברות התמוטטו, והמוני אנשים איבדו את כל כספם. אף אחד לא חשב שתהליך כזה יכול לקרות פתאום ולהשפיע על כל העולם. אנשים חשבו שהם יודעים איך הכלכלה עובדת, אבל הם טעו. בתוך זמן קצר התברר להם שמה שהם ידעו, היה שגוי.
הברבור השחור הוא לא סתם הפתעה. הוא לא חברים שקופצים עליכם משום מקום וצועקים "מזל טוב!" כי הם ארגנו לכם מסיבת יום הולדת. הפעם אנחנו מדברים על דרקון שקופץ עליכם משום מקום וצועק "מזל רע!". אתם יודעים שיש לכם חברים, ואם היו שואלים אתכם מראש, אולי־אולי הייתם מנחשים שהם יעשו משהו לכבוד יום ההולדת שלכם. אבל עד לרגע שקפץ הדרקון – הייתם בטוחים שדרקונים לא קיימים.
מה שקרה לנו בשבת שמחת תורה הוא ברבור שחור. הברבור השחור הוא לא עצם ההתקפה של חמאס. ההתקפה הזאת אומנם הפתיעה אותנו, ובכלל לא התכוננו אליה כמו שצריך, אבל ידענו שחמאס אולי יתקוף אותנו יום אחד. הברבור השחור כאן ניקר והרס ידע אחר. עד היום "ידענו" שאנחנו מסוגלים לסבול את ההצקות של חמאס, ולהמשיך הלאה. ידענו שאפשר לעצור את חמאס.
טעינו. היה לנו ברבור שחור.
מה עושים אחרי הביקור של הברבור? מכיוון שקשה לנו מאוד להודות שאנחנו לא יכולים לדעת הכול, אנחנו מנסים להסביר איך בכל זאת היינו אמורים לדעת. אחרי אירועי חטיפת המטוסים, האמריקנים גילו כל מיני ידיעות ורמזים, שאם היו מחברים אותם יחד מראש, היה אפשר לחזות את המתקפה העומדת לבוא. אחרי המשבר הכלכלי של 2008, כולם ידעו פתאום להסביר שהמשבר הזה היה "בלתי נמנע". הברבור השחור כל כך מבהיל אותנו, שאנחנו ממהרים להתעקש שהוא לא קיים, שהכול היה צפוי מראש. זה בסך הכול ברבור לבן, אולי נשפך עליו קצת צבע.
אבל אם הכול היה צפוי, למה לא מנענו את האסון?
עכשיו מדינת ישראל סובלת מהברבור השחור שלה. הלקח שאנחנו צריכים ללמוד הוא לא כמה חמאס מסוכן, וכמה אנשים הוא עלול להרוג. הלקח הוא שאי אפשר לחיות לצד חמאס. אחרת, אנחנו שוב שוקעים באשליות, עד שהן ייהרסו לנו בהפתעה הבאה.
