עדויות מקיבוץ מפלסים
"ראיתי שיוצא מהקומה השנייה עשן שחור"
נועם קזז, 52, ממפלסים. אחרי שרקטה החריבה את ביתו, אסף את הציוד מתוך ההריסות ויצא להילחם.
"שמענו כמות אדירה של שיגורים, עוד לפני האזעקה. אספנו את ארבעת הילדים לממ"ד, ואחרי ארבע שניות חטפנו פגיעה ישירה בקומה השנייה, שם נמצאים חדרי השינה. כל הבית רעד. הצצתי החוצה וראיתי שיוצא מהקומה עשן שחור. לקחתי מטף כיבוי וחילצתי את המשפחה לחצר השכנים.
"אחרי שהילד האחרון עבר את הגדר, הבנתי שאני שומע רעש של מקלעים ורימונים, דברים שלא שמענו בחיים. רצתי הביתה לקחת את הציוד, אבל כל התקרה קרסה מהפיצוץ. לקח לי עשר דקות לחלץ את האפוד והנשק. יש לנו הרבה חברים בכפר־עזה, וקיבלנו משם דיווחים נוראיים, זוועתיים. במקביל הגיעו הודעות על ניסיונות חדירה וירי מנקודות ברחבי מפלסים. מכיוון שהקסדה וכובע הזיהוי שהם ציוד חובה נשארו מתחת להריסות בבית, והייתי עלול להיהרג ידי כוחותינו, החלטתי להישאר באזור שלי.
"כיתת הכוננות התפרסה ביישוב, הזירה שלנו הייתה בחלק הדרומי של הקיבוץ. 12 מחבלים ניסו להיכנס שם דרך שער שירות. התחלנו לרתק אותם באש, והם הצליחו לרדת מהטנדר ולרוץ לכיוון הגדר. אחד החברים ירה מתוך הבית שלו, השני ירה מתוך מרפסת בקומה השנייה, ואני שוכב בחצר של השכן מאחורי חומה קטנה ויורה. הייתי קמצן בכדורים, אבל זה הספיק כדי לרתק אותם. אחרי שעה הם רצו חזרה לטנדר, סוחבים איתם פצועים והרוגים, וברחו.
"הצלחנו למנוע חדירה ליישוב. מעטים מול רבים, ארבע זירות, חמישה אירועים שונים. שניים מחברי כיתת הכוננות נפצעו. הרבש"ץ שלנו מקצועי ויסודי, אדם שכל השנים מקפיד על אימונים וסדר, כל הנשקים היו אצל חברי כיתת הכוננות. 740 איש היו בקיבוץ, אף אחד לא קיבל שריטה. המון השקעה בלחימה, ובעיקר המון מזל".
הביאה לדפוס: עטרה גרמן